הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג

הטיוטות המקוריות והסיפור שמאחורי "ידידי ברחוב ארנון" - ספר הפרוזה הראשון שחיברה לאה גולדברג.

לאה גולדברג עם הילדה ענת לנדוי (לימים וינריב). תמונה משנות החמישים. צילום: אנה ריבקין-בריק

לאורך חייה הארוכים הוכיחה לאה גולדברג שהיא מפעל ספרותי של אישה אחת: מאמרים באקדמיה, ספרי ילדים, סיפורים בפרוזה, שירים בחרוזים ושירה גבוהה – קשה לחשוב על ז"אנר ספרותי שלא יצרה בו היוצרת הפורה והמופלאה הזאת.

בין מדפי הספרייה הלאומית שמורים לא רק הספרים המודפסים שלה, אלא גם כתב יד של אחד מהספרים הראשונים שחיברה, "ידידי מרחוב ארנון".

 

עטיפת ההוצאה הראשונה של "ידידי מרחוב ארנון" מאת לאה גולדברג

 

מטבעות עשן לתאומים ברחוב ארנון

 

"ידידי מרחוב ארנון" לא היה הספר הראשון שפרסמה לאה גולדברג. הכבוד הזה שמור לספר השירה "טבעות עשן". אך ספר הילדים הקסום שלה "שבר" שיא אחר: מדובר בספר הפרוזה הראשון של גולדברג, שראה אור בספטמבר 1943 בסדרת ספרי "אנקורים" – הספר הראשון בסדרה שערכה גולדברג בעצמה. הוא אויר בידי רָנְצוֹ לוּאִזַדַא.

אף על פי שהספר מכיל ארבעה סיפורי הרפתקאות פנטסטיים (כמו תאומים שזורעים סוכריות, כלבה אוסטרית שמקבלת פקודות רק בעברית), מבטיחה היוצרת חוויה מעט שונה לילדות וילדים שעקבו בשקיקה אחרי הסיפורים הרבים שהוציאה עד אז לאור. בהקדמה לספר גילתה לקוראיה כי: "הַסִפּוּרִים שֶׁבַּסֵפֶר הֲזֶה נִכְתְּבוּ בְּצוּרָה קְצָת אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר סִפּוּרַי הָאֲחֵרִים: בְּסֵפֶר זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה מְאֹד דְבָרִים שֶׁבֶּאֱמֶת הָיוּ בֶּאֱמֶת. רֵאשִׁית כֹּל גַּרְתִּי אָז בְּתֵל אָבִיב בִּרְחוֹב אַרְנוֹן וּמִסְפַּר הַבַּיִת שֶׁלִּי הָיָה בֶּאֱמֶת מִסְפָּר 15 וּבֶאֱמֶת בְּפִנַּת הָרְחוֹב הָיָה בַּית כָּחֹל (…) גַּם יְדִידִי הַקְּטַנִּים מֵרְחוֹב אַרְנוֹן כֻּלָם הָיוּ בַּמְצִיאוּת כְּאֵלָה כְּמוֹ שֶׁתֵּאַרְתִי אוֹתָם, וְהָיִינוּ יְדִידִים. רוּתִי וְיוֹנָה לְמָשָׁל, הָיוּ בֶּאֱמֶת תְּאוֹמִים וּקְטַנִים. עַכְשָׁו הֵם עוֹד תְּאוֹמִים אֲבָל כְּבָר גְּדוֹלִים."

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

  לא מעטים מקוראיה הצעירים מצאו בשורות אלו הבטחה אפשרית. במשך שנות יצירתה בארץ שלחו ילדות וילדים רבים מכתבי ההערצה אל "המשוררת לאה" בבקשה שתבקרם, או אולי תסכים לביקור שלהם. במידה שפגישה זו לא תסתייע, יסתפקו בכך ש"סתם" תכתוב עליהם סיפור משעשע או שיר מחורז. שניים או שלושה ממכתבים אלה שמורים בארכיון הספרייה הלאומית, ואפילו מקבץ זעום זה מלמד משהו על הפופולריות העצומה של היוצרת החד פעמית הזאת בקרב ילדי היישוב העברי והמדינה הצעירה. 

"שלום לך המשוררת לאה!", מכתב מקסים ששלחה רות כהן מכיתה ג". המכתב שמור בארכיון הספרייה הלאומית

מה נמצא בכתב היד?

טיוטת הספר "ידידי מרחוב ארנון", הטיוטה שמורה בארכיון הספרייה הלאומית

 

כתב היד השמור בספרייה לא מכיל את ההקדמה המקסימה שחיברה גולדברג, ורק כמחצית מהתוכן שנמצא בספר המודפס בצירוף תיקונים מזעריים שהכניס אחד מעורכי ספרית פועלים. נכדתו של הסופר והעיתונאי אברהם ב. יפה זיהו את כתב היד כשלו. מלבד עובדה זו, מדובר באחת הגרסאות הסופיות של הספר – גרסה מנוקדת וקסומה – המכילה 114 עמודים בכתב ידה של לאה גולדברג.

  

כתב היד נתרם על ידי חוקר הספרות המוערך והעיתונאי הפורה אברהם ב. יפה, שהיה חבר קרוב של גולדברג עצמה וחיבר שני ספרים מונוגרפיים על חייה ויצירתה.

גלגולו של ניגון

זהו מסלול גלגולו של ניגון; מסלול גיאוגרפי ותרבותי שראשיתו במזרח אירופה בעיר באוקראינה, המשכו בראשית ההתיישבות הארץ-ישראלית החדשה והיטמעותו בפס הקול הישראלי העכשווי.

"כי הנה כחומר ביד היוצר" הוא פיוט הנאמר בתפלת ערבית של יום הכיפורים. תוכנו של הפיוט מציג בפניו של המתפלל תיאור אלגורי המדמה את הבורא ל"יוצר", ל"אמן" העושה ב"חומר"- כלומר בבריאה – כרצונו. ברבות השנים הותאם לפיוט לחן חסידי המיוחס לר' שלום חאריטאנאוו (1933-1886) – "שו"ב [שוחט ובודק] מניקאלאיעוו", "בעל מנגן" בעגה החסידית. מאז מושר הפיוט בלחן זה במסורת חסידי חב"ד.  "כי הנה כחומר" עלה ארצה, התיישב ובא בחברת ה"עולים החדשים" אי-שם בשנות העשרים של המאה העשרים. בגלגולו השני הפך הניגון שיר "ארץ-ישראֿלי" קלאסי, נכס צאן ברזל בנוף שירי הזמר העברי,  הפעם למילותיו של המשורר עמנואל הרוסי – "שכב בני".

 

"ניגון לר' שלום חאריטאנאוו – שו"ב [שוחט ובודק] מניקאלאיעוו". (ברוקלין: ספר הניגונים: ניגוני חסידי חב"ד, 1957).

 

עמנואל הרוסי (נובוגרבלסקי) (1979-1903), נולד בניקולייב שברוסיה. בשנותיו הראשונות למד ב"חדר" מסורתי, ובו בזמן דאג אביו ללמדו עברית בהגייה ספרדית. בהמשך עלה ארצה כפעיל ציוני, התיישב בחיפה והחל לעבוד ב"מקוה ישראל". בשנת 1929 נטל חלק בהגנה על העיר תל-אביב. בעיצומן של הפרעות הקשות קיבל את הידיעה על הולדת בנו אבנר. אז כתב את מילות השיר "שיר ערש לרך הנולד"  ללחן שהכיר ככל הנראה  מילדות – "ניגון לר' שלום חריטונוב". רמזים למצב הקשה מופיעים בשיר בדמות המילים "בוערת הגורן בתל-יוסף וגם מבית אלפא עולה עשן". בשיר "שכב בני" בגרסתו החדשה משתקפת תמונה שונה ובמובן מסוים מנוגדת לתוכן הטקסט הראשוני. אם בפיוט נשקפת דמות האדם כ"חומר ביד היוצר", הרי שכאן הפך בורא, פועל, עובד, יוצר עצמאי, בלתי תלוי.  זוהי מעין דת חדשה במרכזה ניצבים האדם, האדמה, העמל, העבודה, ומלאכת הכפיים.

במחלקת המוזיקה מצויים פרסומים שונים של הניגון והשיר כך למשל הקלטה משנת 1966 שערך החוקר יעקב מזור בביצוע "בעל המנגן" שלום ברוכשטט, וגרסאות שונות של הגרסה הישראלית ביניהן הגרסה המפורסמת של הזמר אריק לביא.

 

הַמּוּסָךְ – מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה

ימי חמישי, אחת לחודש, ספרות טובה.

 

 

 

במקום לרדוף אחרי המוסך, תנו למוסך להגיע אליכן: הירשמו לניוזלטר!

.

המוסך רואה אור בסיוע מפעל הפיס, מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב
.

.

 

לתרומה למוסך לחצו כאן

.

.

הנחיות למשלוח חומרים:
יצירות שטרם פורסמו, לא בדפוס ולא ברשת ▪ פרוזה: עד 4,000 מילה, שני סיפורים לכל היותר; שירה: 2–5 שירים, כולם במסמך אחד; רשימות: עד 1,200 מילה; תרגומים: רק בצירוף אישור מבעלי הזכויות (אלא אם עברו 70 שנה ממות היוצר.ת) ▪ כל החומרים – בקובץ WORD בלבד, לכתובת: [email protected].

אנו עונות על כל משלוח, ראשית באישור שהחומר הגיע למערכת, בתוך שבוע מיום הגעתו, ושנית בתשובה אם הוא התקבל לפרסום. אנו משתדלות שהתשובה תימסר בתוך חודשיים מיום הגעת החומר, אולם היא עשויה להתעכב מפאת העומס. אם שלחתן חומרים ולא קיבלתן מענה כלל – אנא כתבו למערכת ובררו אם הגיעו בשלום.

.
.


מערכת: איתן דקל, דפנה לוי, נדב ליניאל, דינה עזריאל, שי פורסטנברג, רתם פרגר וגנר, שירי שפירא ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ עורכות לשון: תמי בורשטיין ורסל דיקשטיין ▪ רכזת מערכת: מילה וגנר ▪ מערכת מייסדת וחברות מערכת בעבר: תמר וייס גבאי, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן; מיכל זכריה, מרב פיטון, מיכל קריסטל

.

.

גיליונות 2024 עד כה:

Tag 158 715 537

 

גיליונות 2023:

 

 

גיליונות 2022:

 

 

 

.

גיליונות 2021:

 

 

גיליונות 2020:

 

 

 

.

 

גיליונות 2019:

מוסך 62

מוסך 61

המוסך 59

המוסך 56

tagit-54__715-537

 

tagit-53__715-537.1

 

tagit_52-715-537

 

nehita-51_715-537

 

nehita_50-50_715-537

 

tagit_49-715x537

tagit_48_715-537

nehita47__715-537

715-537_nehita)-46

nehita_45_715-537

8

8

nehita_42_715-537

.

גיליונות 2018:

.

nehita_41-715-537

nehita_40_715-537

mussach_39-715-537

מוסך 38נחיתה_37

 

 

 

 

גיליונות 2017:

 

 

 

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

ואז פתאום גילה יום אחד נחום גוטמן שהוא לא רק צייר, אלא גם סופר נפלא. סיפור יצירתו של "בארץ לובנגולו מלך זולו".

נחום גוטמן, 1969. צילום: בר-טל שלום, מתוך אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

"פעם אחת חלמתי חלום והנה אני באפריקה. וזה ציור חלומי: ציד פילים, פראים, אריות קרנפים ותוכים. הקיצותי והנה זה חלום! ואומר: אסע לשם באמת."

בשנת 1934 נשלח הצייר נחום גוטמן לדרום אפריקה על ידי ראש עיריית תל-אביב, מאיר דיזנגוף, כדי לרשום את דיוקנו של הגנרל והפוליטיקאי יאן סמאטס. כשנודעה עובדה זו ליצחק יציב, עורך המוסף לילדים של "דבר" והמעסיק העיקרי של גוטמן באותה תקופה, השתכנע יציב כי תהיה זו טעות לשחרר את גוטמן מחובותיו לעיתון ולו לשבועות מעטים. במקום זאת, הוא בחר לנצל את ההזדמנות ולהטיל על צייר הבית שלו משימה שטרם התנסה בה: כתיבת "יומן מסע" מאפריקה. למרות שלא התנסה בכתיבה עד כה, לא הצליח גוטמן למצוא את האומץ לסרב לידידו.

בתור בנו של הסופר והעיתונאי, ש. בן ציון, לא שיער גוטמן כמה קשה תהיה משימת הכתיבה. אל המשימה הראשונה ניגש בחששות כבדים: הוא התחיל במוכר ובידוע – באיור – ולאחר מכן הוסיף כמה שורות "הסבר". חששותיו של גוטמן התבדו מרגע שקיבל את מכתב התגובה מיציב. העורך המנוסה התאהב בסגנון הלא מלוטש של המאייר והשאיר את מילותיו של גוטמן כמו שהן.

ברשימה הראשונה שחיבר גוטמן, רשימה שהתפרסמה ב-30 בנובמבר 1934, כתב: (לחצו כאן לרשימה המלאה)

  

השוו אל פתיחת הסיפור כפי שהופיעה לבסוף בספר "בארץ לובנגולו מלך זולו"

 

אחת לשבועיים-שלושה חיבר גוטמן מכתב מאויר חדש, ומרשימה לרשימה שכלל את יכולותיו הספרותיות. אט אט התארכו הרשימות והתרבו האיורים. הקושי לכתוב אמנם לא בא לקיצו, אך עתה התלוותה אליו תחושה חדשה: הנאה. גוטמן לא ידע זאת באותה השעה, אך אפריקה, ערש הציביליזציה האנושית, הייתה גם מקום הולדתו של סופר ילדים מוערך.

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

 

הפגישות המרובות עם הגנרל סמאטס היו מהמעניינות והפוריות שקיים גוטמן מעודו. הוא צייר את הגנרל, שוחח עמו על הרפתקאותיו וגילה בעיניו הכחולות והעמוקות "את ברק-עיניהם של המתיישבים הלבנים באפריקה" (מצוטט בעמ" 184 בספר "מרובינסון עד לובנגולו" מאת אוריאל אופיק). עם סיום הפורטרט הגשים גוטמן חלום נוסף: לסייר באפריקה בכוחות עצמו. מחנה ילידים שוקק חיים, שמורות ענק, ציידים נועזים, כורי זהב וחלוצים. כמעט כל מי ומה שפגש בסיוריו מצא את דרכו אל היומן המאויר שניהל.

 

המשך עלילותיו של נחום גוטמן באפריקה במוסף הילדים של "דבר". לחצו כאן לרשומה המלאה

 

הרשימות והאיורים מהמסע יהוו את הבסיס לאחד מספרי הילדים האהובים ביותר בעברית – "בארץ לובנגולו מלך זולו". במהלך שבועות אחדים אותם העביר בבית החולים ביוהנסבורג לאחר שאושפז עקב תשישות, החל הספר להתעצב בראשו. גוטמן חזר לארץ ישראל ביוני 1935, ובפברואר 1936, כשהפך המוסף החודשי לילדים של "דבר" לשבועון ושמו "דבר לילדים", החל להופיע בו, בהמשכים, הסיפור "בארץ לובנגולו".

 

המשך עלילותיו של נחום גוטמן באפריקה במוסף הילדים של "דבר". לחצו כאן לרשומה המלאה

 

ב-1940 נדפס הספר כולו בהוצאת "דבר" והיה לספר הילדים הראשון של גוטמן.

 

 

הביקורות מהללות

"דומני, כי זוהי הפעם הראשונה בתולדות הספרות העברית החדישה שצייר-אמן מובהק יחבר דבר-פרוזה, שיש בו מעלות כה רבות"

(דבר, 15.9.1940. לחצו כאן לביקורת המלאה)

"כל האמצעים הלשוניים שהם ציוריים וליריים באים לספר את העלילה האחת הקטנה, השכוחה, הנעימה לשמיעה וכשהיא מסופרת בהומור התמים של סופר המלך זולו"

(על המשמר, 25.11.1949. לחצו כאן לביקורת המלאה)

לקריאה נוספת: שליחות דיפלומטית בארמונו של לובנגולו מלך זולו (בלוג עונ"ש)