גיליון 67

שירים מאת גיא פרל וצילה זן־בר צור

"השלג הגיע פה עד חלונות הבקתות ממש, וקצת למעלה מהם כבר שב ורבץ מלוא כובדו על הגגות הנמוכים — ואילו למעלה, בראש ההר, היה הכול ממריא־נוסק אל על, קליל וחופשי, או מכל מקום כך נדמה היה מכאן." פרק ראשון מתוך התרגום החדש לספרו של קפקא

"אפשר לכתוב ממואר גם אם לא לחמת בטנק, כבשת ארץ, הקמת קיבוץ. כל מה שצריך הוא להיות מי שחיה בעולם והביטה בו ובעצמה. יש בו מקום למה שנתפס כאינטימי מדי, כואב, מלוכלך. כל מה שדרוש הוא עט, זיכרון ורפלקסיה." תגובה למאמר "אוטוביוגרפיה בעידן הנרקיסיזם"

"בימים הראשונים הוא היה חולם רק עליה, בסיטואציות סתמיות ויומיומיות. אמא מחליפה נורה; אמא מוציאה קניות משקית; אמא קוראת; אמא מדברת בטלפון; אמא בוהה בשעמום. אבל תמיד משהו בה היה לא בסדר. משהו תמיד לא נכון."

"הממואר אינו מתבייש, אם אפשר לנסח זאת כך, לפרוש לראווה אשמות והאשמות, צידוקים והצדקות ודברי כזב, בדיוק מפני שאמת ספרותית אינה ניתנת לצמצום לאמת עובדתית." מיכל בן־נפתלי על "נבדה" מאת מיטל זהר

"כיצד באים אפוא אל תחושת הכובד של אבני הגלגלים, אל תחושת הכובד המרושע, והוגים בה, וחשים בה את מגע הנבואה של האמנות?" עילי ראונר על עבודתו של ציבי גבע, "דרך איפה אני מגיע"

עומר קורן בשירהּ של רחל חלפי, "בְּלוּז הלכתי לעבוד בתור בת יענה"