אומרים ש"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" אז זו ההזדמנות שלכם להוכיח שלא רק שלא שכחתם את בירתנו האהובה, אתם גם יודעים עליה פרטים איזוטריים!
האם הבריטים גזלו את אוצרות בית המקדש?
לפני יותר ממאה שנה הופיעה בירושלים קבוצה של ציידי אוצרות אנגלים עם מטרה שאפתנית ביותר: למצוא את אוצרות בית המקדש ומלכי ישראל הקדומים. האם הם הצליחו?
ירושלים: עיר המצורעים?
הצרעת הייתה לאורך אלפי שנים אחת המחלות המאיימות והידועות ביותר לשמצה בעולם | "בית הנסן" בירושלים מוכר כבית המצורעים המיתולוגי של העיר, אבל מסע אחורה בזמן מראה על רומן ארוך שנים בין העיר לבין המחלה | ירושלים של קדושה וצרעת
מסע מקהיר לביירות דרך ירושלים בהפרש של 180 שנה!
חדש על המדף, והפעם: הצייר סוניל שיינד החליט לצאת בעקבות הצייר הסקוטי דיוויד רוברטס למסע מקהיר, דרך ירושלים לביירות. השניים ציירו את אותם מקומות, רק בהפרש של 180 שנה
ירושלים לילדים – באנגלית, ובחרוזים
חדש על המדף, והפעם: "כדי למצוא את ירושלים על מפת העולם רדו מארצות הברית דרומה, ואז פנו למזרח הים התיכון. במזרח תראו מדינה גדולה ששמה סוריה, וסמוך לה שטח זעיר המסומן "ישראל". בפנים, קרוב לגבול עם ירדן, תמצאו את ירושלים."
הצליינים הגרמנים שצילמו את ארץ ישראל "בצבעים טבעיים"
אוסף הגלויות שיצא לאור במינכן של שנת 1932 מציג את המקומות הקדושים ואת היישוב העברי המתפתח. כל זה פחות משנה לפני עליית הנאצים לשלטון
חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם: הסרט שהפגיש בין אוהבי ארץ ישראל, משני צידיה
כשמוטי קירשנבאום הפגיש בין נעמי שמר ועמוס קינן כדי לשמוע את דעתם על המצב במדינה, הוא לא ידע מה תהיה התוצאה. בצפייה חוזרת, 40 שנה אחרי, נראה ש"אל בורות המים" הוא סרט שהפך לשיר אהבה לארץ – סוערת ומורכבת ככל שתהיה. חזרנו לסיפור מאחורי הסרט, ולשיר שנכתב בעקבותיו. ומה הקשר ל"ירושלים של זהב?"
ירושלים של קרואסונים: כך כמעט נשלטנו על ידי הצרפתים
אם הגנרל אלנבי לא היה משמיע את מחאתו, בעודו לועס כריך כבד אווז, ייתכן ולא מעט ירושלמים היו מתחילים לדבר צרפתית. למעשה, אם אלנבי היה בוחר לשתוק, סביר שלא היה קם מנדט בריטי בארץ ישראל, שלא לדבר על מדינה יהודית…
הגיבורים שבחייהם ובמותם כתבו את "גבעת התחמושת"
בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום: כך הפכה עדותם של זוכי הצל"ש לפזמון בלתי נשכח על הקרב הקשה ביותר במלחמת ששת הימים
"ירושלים – גדולה ויפה להפליא!"
שמחה אופורית, תקווה אופטימית וחרדות פסימיות לעתיד. עיון במכתביה האישיים של תושבת ירושלים, המשוררת לאה גולדברג, שנכתבו בתקופה הסוערת שאחרי איחוד העיר, חושף טפח מהלך הרוח הלאומי באותה עת