תמונה ראשית (1)

פאני וגבריאל: נאוה סמל מספרת (לא רק) על סבא וסבתא

נאווה סמל כותבת רומן על סבא וסבתא שלה. זהו סיפור ספציפי מאד, על שני אנשים שחייהם השתלבו למעין אגדה יחידה במינה. האמנם? האם אכן "פאני וגבריאל" מספר רק על הזוג האחד הזה, או שזה בעצם סיפורו של דור שלם שלא מצא את מקומו? מי הם הילד והילדה שכובשים את הבמה בחלק האחרון של הסיפור? ומי הקורא המפורסם שנדר לא לקרוא את הספר עד הסוף? הצצה אל מאחורי הקלעים של הספר האחרון שהוציאה נאוה סמל בחייה

תמונה ראשית (3)

חלל שנשאר: יומנו של אילן רמון מגיע לספרייה הלאומית

אילן רמון היה הישראלי הזה שכולם חולמים להיות – זה שהתחיל בבאר שבע וסיים הכי רחוק שאפשר, מעבר לגבולות כדור הארץ. אבל לפני שהיה לסמל לאומי, הוא היה רק אילן – בעל, אבא, בן, אח. באופן מופלא, היומן שניהל על סיפונה של מעבורת החלל "קולומביה", שרד. היומן, בו הוא כותב את תחושותיו האישיות לצד התייחסות לאירוע ההיסטורי הגדול שלקח בו חלק, נאסף מאדמת טקסס, עבר תהליכי שיקום מורכבים ולאחרונה התקבל בהתרגשות בהשאלה למשכנו החדש – הספרייה הלאומית

תמונה ראשית (1)

שומרי האוצר היהודי: פגשנו את משתתפי כנס האוצרים הבינלאומי בספרייה הלאומית

כ-50 איש ואישה שאמונים על שימור אוצרות התרבות של העולם היהודי, הגיעו מכל קצוות הגלובוס לכנס מקצועי שקיבל דווקא הפעם משמעות אחרת, עמוקה ודחופה יותר. "כאן, הרגשנו קצת פחות לבד" היו המילים ששמענו מכל מי שדיברנו איתו. קבלו הצצה קטנה אל מאחורי הקלעים של מה שמנחה את האוצרים והאוצרות של אוספי היהדות בעולם במשימתם להגן על אוספיהם למען העם היהודי

עותק של תמונה ראשית (1)

התקווה או התהילה? הרמן ווק כותב על מדינת ישראל

הוא היה סופר אמריקאי יהודי עטור פרסים שניהל אורח חיים חילוני בשנותיו המוקדמות והצהיר שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על חייו ויצירתו היה הצי האמריקאי. מה הביא אותו להשקיע שנים בכתיבת זוג ספרים עבי כרס שמספרים את סיפורם של אנשים שתרבותם הייתה רחוקה מזו שעליה גדל, ושעליהם הייתה לו גם לא מעט ביקורת?

תמונה ראשית (1)

מותה של המדמואזל עם הטלאי הצהוב 

הלן בר הייתה בת 21 כשהחלה לכתוב יומן על חייה כסטודנטית צעירה בפריז הכבושה בידי הנאצים. אבל מהר מאד הופך היומן מתיעוד כמעט עליז של חיים צעירים קוסמופוליטיים, לתיאור בגוף ראשון של ההידרדרות במצבם של יהודי צרפת, הרדיפות והסבל שהיא עדה להם, עד לסוף המר. יומנה הוא מסמך אנושי מכמיר לב שפותח לנו דלת הצצה אינטימית לעולם שאבד בעשן המשרפות

832 629 Blog

לחבק את הצער, ולצחוק: שלמה ארצי פותח את הלב 

מי שהגיע לאירוע "מילים ראשונות" בספרייה הלאומית זכה לראות אירוע נדיר: הצצה קליידוסקופית ומרגשת לחייו של האיש שאחראי, במידה רבה, לפס הקול של כולנו בחמישים השנים האחרונות. שלמה ארצי הגיע כדי לדבר עם רוני קובן על תחילת דרכו והמילים הראשונות שכתב, אבל מצאנו את עצמנו בוכים וצוחקים בזמן שהוא דיבר על הבמה על מוות, אהבה ותהילה, על ההשראה המפתיעה (מאוד) מילדותו וגם על חוויות מפוקפקות בהוליווד, על ארוחת ערב עם טרנטינו, ועל מי שלימדה אותו שהכי חשוב להקשיב לבטן שלו

תמונה ראשית

מי הפך את אסתר המלכה לקדושה נוצרית?

הם ברחו מספרד לפורטוגל השכנה, אבל אז נאלצו להמשיך לנדוד לעולם החדש שמעבר לאוקיינוס. הם הוטבלו בעל כורחם לנצרות, והוכרחו להתנער מכל סממן שרמז על אמונתם הקודמת והשתייכותם לעם היהודי. אבל הם היו מוכנים לסכן את חייהם כדי להיאחז במשהו. זהו סיפורם של האנוסים שהמציאו קדושה נוצרית שהיא בעצם מלכה יהודית, שתזכיר להם לאן הם שייכים באמת

ג'נט ואיזק אסימוב. מתוך עטיפת המהדורה האמריקאית של ספרם "המשותף" - נורבי הרובוט המבולבל

אני, אישה: ג'נט אסימוב מספרת

שניהם כתבו, שניהם היו דוקטורים – היא בפסיכיאטריה, הוא בכימיה. אבל האם מישהו מהקוראים יזהה את שמה של ג'נט אופל אם לא נוסיף לו את שם המשפחה הכה מפורסם שהעניק לה בן זוגה היהודי? ג'נט אופל אסימוב הייתה יד ימינו של אייזק בעלה לאורך כל שנות נישואיהם. היא חלקה איתו קרדיט על לא מעט ספרים, סיפורים קצרים ומאמרים שכתבה, וערכה רבים מכתביו. אבל למרות שחסתה בצילו, היא הייתה אישה מרשימה ומרתקת שראויה להיזכר בפני עצמה

Tokin832

בין פנטזיה למציאות: אהבתם האסורה של אידית וג'.ר.ר. טולקין

"כי היא הייתה, וידעה שהיא הייתה, לותיין שלי" – זה ההסבר שנתן טולקין לבנו, כשסיפר לו על בחירתו לכתוב משהו לא מסורתי על מצבת קברה של האשה שאהב כל כך. מה היה הקשר בין לותיין – דמות האישה המושלמת המיתולוגית שיצר טולקין, לאידית אשתו? ומה גרם להם לנתק של שלוש שנים, שכמעט הסתיימו בנישואיה לאדם אחר?

האדם (עדיין) מחפש משמעות: כשויקטור פרנקל חזר פתאום לרשימות רבי המכר

בשלהי 1945 עמד ויקטור פרנקל מול השוקת השבורה שנותרה מחייו: אחרי ששרד בעצמו את מחנות הריכוז הנאציים הוא איבד את אהובתו, את העובר שנשאה ברחמה, את מעמדו המקצועי ואת כתב היד של ספרו. עכשיו הוא נאלץ להתחיל מחדש. אבל האם אפשר בכלל לעשות דבר כזה? האם אפשר לשרוד את התופת ולקום ממנה חזק יותר? התשובה שהוא סיפק לעולם לשתי השאלות הללו הייתה חד משמעית – כן