832 629 Blog פודקאסט

האם יש מטבח ישראלי? מסע קולינארי היסטורי עם שף ישראל אהרוני

איך הצליחו ספרי הבישול בראשית המדינה לשכנע את החלוצים לאכול עגבניות וחצילים? למה לא השתמשו בשמן זית במשך עשרות שנים, ומתי הומצא הביטוי "על האש"? האזינו לשיחה מרתקת עם שף ישראל אהרוני על הניסיונות לעצב מטבח לאומי-ישראלי, על ספרי הבישול שהביאו לארץ טעמים מחו"ל, ועל הרגע שבו רבנית אחת ממאה שערים גרמה לו להבין מהי קולינריה ישראלית.

715 537 Blog 832

על ראש הטמבל בוער הכובע

נדמה כי כובע הטמבל מלווה את מדינת ישראל מאז ומתמיד | בלי ששמנו לב, עברו כבר 100 שנים מאז שהכובע הופיע לראשונה | למה קוראים לו כובע טמבל? מי המציא אותו, איזו מטרה הוא נועד לשרת, ואיך זה קשור לכינים? | בשדה, בחווה, בצבא וגם במוזיאון בניו-יורק – כובע הטמבל שולט

832 Iaf

הטובים לטייס, והטובות גם: סיפורו של חיל האוויר

מחיל הבנוי על קומץ מתנדבים שטס במטוסים מפוקפקים ממלחמת העולם השנייה, הפך חיל האוויר לאחד מהגופים הצבאיים המובילים בעולם. מהמבצע במלחמת השחרור בו טסו במטוסים שיוצרו עבור הצבא הנאצי, דרך התכנון המבריק של המבצע להפצצת הכור בעיראק ועד לסיפורו הכואב של רון ארד ומאבקה החלוצי של אליס מילר. זהו סיפורו של חיל האוויר

832 629 Srulik

"יחד ננצח" או "אנו נתגבר"?

כמו פטריות אחרי הגשם, כך צומחות לנו סיסמאות אחרי המלחמה. היום זה "יחד ננצח", אבל אחרי מלחמת יום כיפור רק רצינו "להתגבר". אז למה זה הפריע לכל כך הרבה אנשים?

מהסליקים עד למנהרות: הנדסה קרבית בכל מקום

אף יחידה בצה"ל לא זזה בלי שאנשי ההנדסה הקרבית צמודים אליה. למרות זאת החיל הצנוע והמקצועי הזה לא תמיד מקבל את הקרדיט הראוי על הישגיו החשובים בהגנה על המדינה. זהו סיפורם של אנשי ההנדסה הקרבית, האנשים האמיצים והזהירים שיודעים לפרק את כל סוגי מוקשים, כדי לאפשר לחיילים להילחם בבטחה

המבצע החשאי של המוסד להעלאת יהודי מרוקו

כשלושים אלף יהודים הצליחו לצאת ממרוקו בין שנת 1956 לשנת 1961, שנים בהן נאסרה העלייה לארץ ישראל והציונות הוצאה אל מחוץ לחוק. מאחורי הפעילות הזו עמדו שליחי המוסד, בסיוע עשרות צעירים וצעירות יהודים מרוקאים שהיו חברים במחתרות הציוניות. האזינו לשיחה עם חבר המחתרת היהודית בקזבלנקה מאיר קנפו ועם שליחת המוסד יהודית יחזקאלי על הדרכים החשאיות והמסוכנות בהן עלו יהודים לארץ

עם הכומתה האדומה עד כיסא הרמטכ"ל

המילים האחרונות שכתב הצנחן איתן נאוה, שמיהר לזנק מחוץ לתעלות ולהגן על חבריו בגבעת התחמושת, היו: "אנחנו הצנחנים לא נבייש את הפירמה". נאוה ז"ל הוא דוגמה אחת מני רבות לעוז הרוח ואומץ הלב של חטיבת הצנחנים. זהו סיפורה של החטיבה שנודעת בנעליה האדומות, בירכית, בכומתת הארגמן ובכך שלא פחות מעשרה רמטכ"לים צמחו מתוכה

משוחררי שבי מהעבר: "אפשר לקום מהדבר הזה"

כשחזרו סוף סוף ארצה, עשו שבויי מלחמת ההתשה בחירה לא שגרתית לתקופתם – לספר מה עבר עליהם. הכתיבה לא הקהתה את הסבל שעברו אך אפשרה להם להתחבר גם לכוחות שהיו להם, לתקווה שנשארה בליבם ולחיים המשותפים בשבי שעזרו להם לשרוד. עבור בני משפחותיהם זו הייתה הצצה אל מה שלא היה ניתן לדבר עליו פנים אל פנים

הנח"לאים חוזרים: סיפורה של החטיבה הירוקה

מאז ימי תש"ח היו חיילי וחיילות הנח"ל לוחמים עשויים ללא חת וחקלאים אוהבי ועובדי אדמה. תרומתם לבנייה והגנת הארץ הזאת יכולים בוודאי למלא עמודים רבים בספר דברי הימים של המדינה. את הנחישות, הדבקות במשימה, הרעות ואחוות הלוחמים הביאו הנח"לאים משדות הקרב אל שדות החיטה של קיבוצי ומושבי הארץ. בזכותם גם זכינו לכמה מהשירים היפים ביותר בעברית. זהו סיפורה של החטיבה הירוקה