שירים מאת עומר ברקמן, מיכל מוגרבי, אהוד עינת וענת חנה לזרע

"היא לא ידעה איך להתפלל לאלוהים ולא הכירה קברי צדיקים. היה לה רק הדג." סיפור מאת לי ממן

"מה שעושה את השיר הזה לשיר אחרון הוא האופן הדחוס ובה בעת הרופף שבו הוא אוסף דברים וחלקי דברים מכל שירתה למעין מכירת חיסול." רתם וגנר פרגר קוראת ב"חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה", במלאת 15 שנה למותה של דליה רביקוביץ

"העיניים מסתכלות, צורבות את המראות לזיכרון, והאוזניים שומעות חבורת ילדים שרה את ׳הון שלטון עולם תחתון׳ עם דרבוקה, שיר שעד לפני שבועות בודדים הזיז רק כלום ושום דבר, שיר שהיה רק שלךְ." פתיחת רומן בכתובים, מאת צבי פרידלנדר

"אורוול רצה להסביר לעצמו ולקוראיו את הסיבה לכך שמהפכה חברתית משחזרת – ולו בשינוי אדרת – את דפוס הניצול שכביכול נגדו היא יצאה." אדם רז חוזר ל״חוות החיות״ במלאת 75 שנה לספר

"לאורך הספר ניכרת ההבנה כי כוחות הנפש הם משאב, מצרך יסוד שיש לזקק כדי לעשות בו שימוש יומיומי". מרב פיטון על "תמים תִהיה" מאת אריאל זינדר

"כוחו ועוצמתו של הספר הם בהיותו מסע גילוי פנימי, המגולל במונולוג פנימי סוחף ושוצף של זרם תודעה לאורך כארבע מאות עמודים." אביהו זכאי על "כמה שזה לוקח" מאת יורם מלצר

"לבשל את הארוחות בשעתן, לטאטא את הבית בסוף היום, לקשור את שקית האשפה, שתמיד יהיו בגדים נקיים בארון, מקלחות זה לפני ארוחת הערב, הסיפור לפני השינה". שני סיפורים קצרים על אִמָּהוּת, מאת חיה משב

דן בניה סרי העיד על עצמו כשונא קיטש, אבל יצא לחפש גלויה מקושטת זהבים לאחר הקריאה בספרו של חיים באר