שירים מאת צביה ליטבסקי, מיכאל מקרובסקי, חנן סבח טייכר ותהילה חכימי

"איך אפשר לראות ילדה ולחשוב שהיא דוממת? ובה בעת, איך אפשר שלא לחשוב שהיא דוממת, כאשר כל מה שנדרש ממנה הוא להיות דוממת?" רתם פרגר וגנר על מקומה הייחודי של אליס בספרות הילדים

"דעי בוחרת לגלם את גשמיותו הפגומה של העולם בתאונת דרכים – אסון שהוא אקראי מטבעו, כגזרה הנגזרת מן החיים עצמם, מן ההכרח לחיות." נעמה ישראלי על רומן הביכורים של נעמה דעי

"הספר מתאר בעדינות ובטבעיות את התערערות הנפש עד טביעתה, באמצעות מטאפורות מן החי. נדמה שהחיות מאפשרות התגלמות של התכונות הראשוניות ביותר, ללא עידון וללא הצדקה שכלית, מוסרית או חברתית". מאיה ויינברג על "הלטאות הסגולות בחוץ" מאת גל נתן

"החיים שלי אבודים בלי שאראה אותךָ היא רוצה להגיד לו, ואז אומרת לעצמה צ'חלה, ככה בניגון יפה, החיים שלך זה לא שיר של סלימה מוראד, שילך." סיפור קצר מאת רחל היימן

"שירה היא כלי סימבולי, ותפקידה להתריע על הבעיות. היא לא יוצרת אותן". גלעד מאירי משוחח עם מתי שמואלוף על שירה מזרחית

"היה משהו פראי ונואש באופן שבו הברייה עקורת העיניים חבטה בכנפיה בענפים, הסתחררה באור השמש בלי לראות אותו, דוחפת את ראשה אל על שוב ושוב". קטע מתוך "גבירה אבודה" מאת וילה קאתר, בתרגומה של רעות בן יעקב

האם ניתן למצוא בהמנון הלח"י את עקבות האקלים הציבורי שבו נכתב – מתיחות עם הערבים מחד גיסא, ועם קומוניסטים יהודים מאידך גיסא?