עָטוּר מִצְחֵךְ זָהָב שָׁחֹר
(אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם כָּתְבוּ כָּךְ בְּשִׁיר)
מִצְחֵךְ מִתְחָרֵז עִם עֵינַיִם וְאוֹר,
(אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם חָרְזוּ כָּךְ בְּשִׁיר)
אַךְ לְמִי שֶׁתִּהְיִי  –
חַיָּיו מְלֵאֵי שִׁיר.

חֲלוּקֵךְ הַוָּרֹד צַמְרִירִי וָרַךְ.
אַתְּ בּוֹ מִתְעַטֶּפֶת תָּמִיד לְעֵת לַיִל.
לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לָךְ אָח,
לֹא נָזִיר מִתְפַּלֵּל לִדְמוּתוֹ שֶׁל מַלְאָךְ,
וְרוֹאֶה חֲלוֹמוֹת עֲגוּמִים שֶׁל קְדֻשָּׁה –
וּלְמוּלוֹ אַתְּ, אִשָּׁה.

אַתְּ אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת עֲצוּבָה וְשׁוֹתֶקֶת,
לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּר עַל קָרוֹב, עַל רָחוֹק.
וַאֲנִי שֶׁלֹּא פַּעַם אַבִּיט בָּךְ בְּשֶׁקֶט,
אֵין קוֹל וּדְבָרִים,
שׁוֹכֵחַ הַכֹּל עַל אוֹדוֹת אֲחֵרִים.
שׁוֹכֶנֶת נַפְשִׁי בֵּין כָּתְלֵי בֵּיתֵךְ.
וּשְׁבוּיָה בֵּין כְּתָלַיִךְ מִמֶּנִּי נִפְרֶדֶת
עֵת אֲנִי בְּגוּפִי נִפְרָד מִמֵּךְ.

פָּרוּשׂ חֲלוֹמִי כְּמַרְבָד לְרַגְלַיִךְ.
צַעֲדִי, אֲהוּבָה, עַל פְּרָחָיו פְּסִיעוֹתַיִךְ.
לִבְשִׁי חֲלוּקֵךְ הַוָּרֹד לְעֵת לַיִל.
עוֹד מְעַט וְאָבֹא אֵלַיִךְ.

עָטוּר מִצְחֵךְ זָהָב שָׁחֹר
יִקְרַב אֶל שְׂפָתַי כְּחָרוּז אֶל שִׁיר.
אָז אֶלְחַשׁ בְּאָזְנַיִךְ עַד בֹּקֶר,
עַד אוֹר,
כְּשִׁכּוֹר:
עָטוּר מִצְחֵךְ זָהָב שָׁחוֹר.

"עטור מצחך זהב שחור. מילים אברהם חלפי. מנגינה יוני רכטר. אני רוצה להזמין את קורין אלאל, יהודית רביץ ואבנר קנר שנשיר ביחד", כל מי שצפה בקליפ משנת 1977, יודע מה מגיע אחרי שמציג אריק איינשטיין את העוסקים במלאכה. המילים השורטות של המשורר אברהם חלפי מוצמדות למנגינה הנפלאה של יוני רכטר וממלאת את מילותיו של האהוב הנכזב באותה אווירת קדושה ממנה ביקש להתקרב ולהתרחק בו זמנית בשיר (לֹא נָזִיר מִתְפַּלֵּל לִדְמוּתוֹ שֶׁל מַלְאָךְ).

יש להניח שבפעם הראשונה ששמענו את השיר הייתה זו המנגינה הנפלאה של רכטר שמשכה אותנו פנימה. קולותיהם של אריק איינשטיין, קורין אלאל ויהודית רביץ הן שדחפו אותנו להעמיק, אך המילים – המילים ה"כאילו" פשוטות – הן שאחזו בנו ולא נתנו לנו לעזוב. לא שבאמת רצינו.

חוקר הספרות דן מירון כבר הבחין שמה שנדמה מקריאה/שמיעה ראשונה כשיר פשוט וצלול, הוא בעצם שיר ש"אינו חסר תחכום ומודעות עצמית". פעמיים בשיר בן חמשת הבתים הזה מעלה האהוב את האפשרות שמילותיו הופיעו כבר בשירים אחרים. שתיהן מופיעות כבר בבית הראשון (אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם כָּתְבוּ כָּךְ בְּשִׁיר" ומקץ השורה הבאה, "אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם חָרְזוּ כָּךְ בְּשִׁיר"). אנחנו לא מכירים את כל השירים שכתבו אהובים נכזבים לאורך הדורות, אך נוכל לשער בביטחון שאיש מהם לא עטר את מצחה של אהובתו בשיער צבוע זהב שחור, או חרז את אותו המצח עם עיניים ואור.

הפשטות של אברהם חלפי הסתירה מאחוריה מורכבות גדולה, וייתכן שכאן טמונה הסיבה לכך שדווקא חלפי – מגדולי המשוררים שקמו לעברית החדשה, מעולם לא זכה להתייחסות רצינית מצד הביקורת במהלך חייו. המבקרים המעונבים ראו בו את דמות השחקן מחבר השירים, דמות שונה כל כך מהמשורר הבודד חמור הסבר שידעו להתמודד איתה.

ב-8 ביוני 1980 נפטר חלפי והותיר את כולנו עם שאלה גדולה: מי היא מושא האהבה של משורר "עטור מצחך"? כל המעיין בשיר מזדעק מיד: הרי חייבת להיות אישה בשר ודם מאחורי המילים, אישה שעל פניו אפשר היה לגעת ולממש (גם אם לא צלח הדבר בייי אהובנו). החיפוש אחר האישה הארצית, החיה, לובשת החלוק הוורוד הצמרירי והרך נמשך מאז חיבור השיר בסוף שנות החמישים.

בשנת 2011 נפתרה התעלומה. בהלוויתה של זהבה ברלינסקי, אשת השחקן זאב ברלינסקי, חשפו בני משפחה את העובדה שחלפי, שהיה מיודד עם בני הזוג ברלינסקי, היה מאוהב באשת חברו. השיר "עטור מצחך" הושר בהלוויה, ולבקשת הנפטרת נחקקו מילותיו על מצבתה.

מה היה טיב היחסים בין זהבה ברלינסקי לאברהם חלפי? בתה של זהבה סיפרה לימים שלטענת זהבה אמה – אהבה זו לא מומשה מעולם.

את אהבתו של חלפי לברלינסקי אשת חברו תיאר גם בשירו "אשר טייל עמך":

"נָשִׁים שֶׁרָאוּנִי, עָלַי הִצְבִּיעוּ: הִנֵּה מְאֹהָב בְּאֵשֶת רֵעֵהוּ".

שיר זה זכה גם כן ללחן מיוני רכטר, ואריק איינשטיין ביצע גם אותו באלבום "משירי אברהם חלפי":

פתחנו בביצוע של איינשטיין, אלאל ורביץ, ולא נוכל לסיים מבלי להפנות אתכם לביצוע החשוף בהרבה של אביתר בנאי לאותו השיר. העיבוד הוא של יונתן רזיאל.