נדיר: אריק איינשטיין מצייר ומסכם את שירותו בלהקת הנח"ל

טור נדיר שכתב אריק איינשטיין זמן קצר לפני שחרורו מלהקת הנח"ל חושף עוד פן באישיותו

אריק איינשטיין. צילום: יעקוב אגור מתוך אוסף אגור, באדיבות yes דוקו
אריק איינשטיין. צילום: יעקוב אגור מתוך אוסף אגור, באדיבות yes דוקו

רגע לפני שחרורו מצה"ל, פרסם ב-1 באפריל 1959 אריק (אז עדיין אריה) איינשטיין בן ה-20 טור מיוחד שבו כתב על חבריו ללהקת הנח"ל. זה היה במסגרת המדור "יומן להקת הנח"ל" שהתפרסם בשבועון "במחנה נח"ל".

ההפנייה לטורו של אריק איינשטיין בשער "במחנה נחל"
ההפנייה לטורו של אריק איינשטיין בשער "במחנה נחל"

הטור כתוב בהומור, אבל גם באהבה גדולה לחבריו, ובין שורות הטור שילב אריק קריקטורות פרי מכחולו. שבועות ספורים לאחר פרסום הטור, יתחיל אריק איינשטיין את המסע "האזרחי שלו" בתיאטרון "סמבטיון", וכעבור שנה יוציא את המיני-אלבום הראשון שלו.

הינה הטור המלא (כולל הקריקטורות) של מר אריה איינשטיין, כפי שפורסם.

קריאה מהנה!


"במחנה נח"ל". 1 באפריל, 1959. עמ' 15

יומן להקת הנחל: הנערים המשחקים לפנינו

יוסי הגדול, עמי המסמיק, תובל המשתעל, יורם העייף, אברהמלה המשכיל, זלב הבריא, אויגן בעל העינים, אליס הבלונדינית, שרה'לה הרצינית, עליזה החמודה ואחרון אחרון נחמד וחביב – אריה הצנוע

מאת: אריה איינשטיין

אריק

ממי נתחיל? טוב, נתחיל ב"שועלים הוותיקים".

ראשון – מפקד הלהקה, יוסי פרוסט. תארו לעצמכם: בחור גבוה, בריא, לשעבר בלונדיני וחוטם ב"אופסייד".

איך קיבלו אותו בכלל ללהקה?

החברה הוותיקים נסעו לבחון טירונים בבסיס האימונים. בין הנבחנים היה גם יוסי, או "יוסי הגדול", כפי שכינו אותו בכפר הירוק, מקום בו למד. הבחור התחיל לשיר ופתאום ראו הבוחנים שהטיח בקיר המערבי של האולם מתפורר. הפסיקו אותו וקיבלו אותו מהר. בינתיים הספיק יוסי להפוך מספר שירים לשלגרים, כגון "הוא לא ידע את שמה", "כרמלית", ו"כומתה באדום".

ליוסי יש שם נוסף, סמל עדיני. למה סמל עדיני? סמל – למה שזאת הדרגה שלו בתור מפקד הלהקה, ועדיני למה? משום שמעשה שהיה כך היה. לאחר שהתבטלה הופעה בתל השומר נחה עליו רוח העליצות והוא התחיל לרקוד בתחתוניו ריקודי באלט קלאסיים. תארו לעצמכם את הבחור המגודל הזה בתחתונים, כשהוא רוקד בתנועות עדינות של באלרינה. תאמינו לי שזה היה מאוד מבדח.

 

להקת הנח"ל, 1959
להקת הנח"ל, 1959:
שורה ראשונה מימין לשמאל: אריק איינשטיין, עמי גלעד (באקורדיון), עמירם ספקטור, יוסי פרוסט וגברי בנאי.
שורה שנייה מימין לשמאל: עליזה רוזן, יהורם גאון, דרורה שחורי (חבר).
שורה שלישית מימין לשמאל: אברהם סגל ותובל פטר (באקורדיון)

 

חולשה נוספת של יוסי היא מוסיקה קלאסית. הוא בקי בתולדות המוזיקה הזאת על כל ענפיה. יוסי הוא גם מומחה גדול לתהליכים ביולוגיים. אם יש לך בעיה מהסוג הזה פנה אל סמל עדיני ואני ערב לך שכאן תבוא הרצאה שמתחילה במילים: מדענים קבעו ש… אני אישית לא שואל. פשוט אין לי סבלנות להרצאות האלו, שכשלעצמן הן מאלפות ומענינות.

כשרון אחר שלו הוא שרירי אף מפותחים. הגבר הזה מסוגל להניע את אפו הגברי לכל כיוון שהוא רוצה. את הכשרון הזה הדגים גם בבחינות של הלהקה.

 

הסמקה שמתחילה מהאזניים עוברת לפנים ויורדת לצוואר

מיוסי נעבור לעמי האקורדיוניסט. לעלם הזה יש כשרון מיוחד. הוא מסמיק בכל הזדמנות אפשרית. אפילו בחורף הוא נראה שזוף. זאת תכונה אחת. תכונה שנייה היא אכילה מרוכזת. מה זאת אומרת? כשעמי אוכל הכל מת בשבילו מסביב. הראש כפוף, הפנים סמוקים והמלתעות עובדות. כשאחד מהחברה מבחין בו אוכל הוא רומז לכל השאר ואז מפסיקים כולם לאכול ומביטים בו עד שהוא מבחין בכך. ואז באה הסמקה שמתחילה מהאזניים, עוברת לפנים, יורדת לצוואר ו… יותר לא רואים. אין מקום בארץ שלעמי אין מכירים או נכון יותר מכרות. גיל המכרות נע בדרך כלל בין שבע לארבע-עשרה…

עמי אוהב לנגן על האקורדיון שזה ממש פחד. לעיתים קרובות אחרי ההופעה אנחנו יושבים בצוותא עם החיילים או חברי המשק ואז ממש אי אפשר להתיק אותו מהאקורדיון. החברה עייפים עד מוות והוא מנגן ומנגן.

לאחרונה התמחה עמי בחיקויים של בן גוריון ושל ארי הרצברג, קצין החינוך של הנח"ל לשעבר, וכיום מנהל הבימה. החיקוי האחרון הוא ממש פאנטסטי והאימפרוביזציות הן ממש גאוניות.

מכאן נעבור לשוכני המלון. הם העלמים שבית הוריהם הוא מחוץ לתל-אביב ומתגוררים במלון ביפו.

נתחיל בתובל. תובל הוא ירושלמי וגם אקורדיוניסט.

תובל זה הוא מלך הצום. סדר היום שלו הוא כזה: קם בשש בשביל להשתעל. גומר להשתעל בשבע והולך לישון. קם בתשע, מעשן כמה סיגריות וממהר להספיק להצגת בוקר באחד מבתי הקולנוע. בקולנוע הוא מעשן כמובן כמה סיגריות. נגמר הסרט, תובל יוצא, מדליק סיגריה ולבו טוב עליו. מגיעה שעת הצהריים. מנה ראשונה "אסקוט" אחת, מנה שניה "דובק פילטר" ומקנח ב"אל על" עגול. המשונה הוא שתובל לא רעב. הוא מתקיים על מנה פלאפל ליום. כמובן שהצגה יומית הוא לא מחמיץ ואם אין הופעות בערב הוא הולך לשתי הצגות. כזה הוא תובל.

אריק
מימין לשמאל: יהורם גאון, חנן גולדבלט, גברי בנאי, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, באקורדיון: תובל פטר
(מקור: שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, יד יצחק בן-צבי, תשס"ז)

 

תמיד עליז, תמיד מצחיק, תמיד גבותיו מתחברות

מתובל נעבור ליורם. גם יורם ירושלמי. הוא אוכל קצת יותר מתובל. תמיד הוא עייף, ומנצל כל רגע פנוי לשבת או לשכב. כן, הוא גם שחקן מוכשר מאוד.

בגלל כל זה ניתן לו מנוחה ונטפל קצת בגבי (גברי) בנאי. גבי הוא אחיו הצעיר של יוסי בנאי, כוכבה לשעבר של הלהקה וכיום שחקן "הבימה". דומה לאחיו כמו שתי טיפות מים. אותו קול, אותם תווי פנים ואותו חוש הומור. גבי הוא הצעיר שבחברי הלהקה. תמיד עליז, תמיד מצחיק ותמיד הגבות מתחברות אצלו.

גברי בנאי (או כפי שהוא מכונה בכתבה "גבי") בציורו של אריק איינשטיין
גברי בנאי (או כפי שהוא מכונה בכתבה "גבי") בציורו של אריק איינשטיין

האחרון לחברי הלהקה שוכני המלון הוא אברמ'לה. אברמ'לה הוא המשכיל שבהם. אפשר לראות אותו לעיתים קרובות מעלעל בכתבי קנט, צ'רצ'יל והרמב"ם. בחור רציני מאוד. אגב, הוא גר על הר כנען המשקיף על צפת. אברמ'לה אינו נמנה עם הזמרים הגדולים וזאת בגלל שהשמיעה המוסיקלית נעדרת אצלו. רוצים לשמוע את דירוג השמיעה? אז זה ככה: שמיעה אבסלוטית, שמיעה מצויינת, שמיעה טובה מאוד, טובה, כמעט טובה, מספיקה, מספיקה בקושי, לא מספיקה, רעה, גרועה, אברמ'לה.

סוגר את רשימת המלונאים הוא מוישה נהרי הנהג. בחור שחרחר ונחמד. אבל מה הצרה אתו? התחביב שלו הוא חיקוי בן גוריון. זה דומה יותר לחיקוי של ציר שבדיה בציילון, או להיפך.

 

זליבנסקי דרדר את כל הגוש במדרגות

מי עוד? כן, דוד זליבנסקי החשמלאי, או בקיצור – זלב. תארו לעצמכם: 92 קילוגרם של בריאות. עם כל הבריאות הזאת יש לזלב תחביב. הוא אוהב לשוח בשדה ולקטוף רקפות. קור הוא בכלל לא מרגיש. תמיד ישן בתחתונים וגופיה, ומנדב שמיכות לנצרכים. כל משפט שלו נגמר בזה שהוא תופס את הבלורית וממלמל: לא חשוב… לא חשוב…

 

אריק איינשטיין מצייר את דוד זליבנסקי (זלב)
אריק איינשטיין מצייר את דוד זליבנסקי (זלב)

 

אני אישית, ואני בטוח שגם האחרים, אוהבים ללכת איתו בצוותא. פשוט זה מאוד בטוח. בדרך כלל הוא שקט ונוח עד שמרגיזים אותו. במקרה כזה אוי למי שנקלע בדרך. קרה פעם שהופענו בראשון לציון בפני הנוער העובד. גמרנו את החצי הראשון ולאחר ההפסקה התכוונו להמשיך, והנה אנחנו רואים שכמה חברים עולים מהכניסה הצדדית אל הבמה. שאלנו אותם מה הם מחפשים והם ענו שהם רוצים להסתכל על ההצגה מאוחרי הקלעים. הסברנו להם בשקט שזה בלתי אפשרי, והם, כנראה, לא נטו להשתכנע. הוויכוח התחמם ואז התחילו הידיים לדבר. את הקטטה התחיל יוסי שזרק אחד מכל המדרגות. אני לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום הרגשתי שאני בתוך מערבולת, שאין סיכוי להיחלץ ממנה בעתיד הקרוב ביותר. ההצלה באה ממקור בלתי צפוי, הרגשתי הקלה רבה וראיתי שכל הגוש מדרדר במדרגות. הסתכלתי אחורה וראיתי את זלב עומד ומחייך: "שמעתי רעש ובאתי לראות מה קרה, וזהו. לא חשוב… לא חשוב…" תפס את בלוריתו והלך לעבודה.

ועכשיו לעמירם, או יותר נכון ל"אויגן". אויגן, כידוע זה עיניים באידיש. למה אויגן? לגבר הזה יש עיניים שתופסות לו חצי פרצוף, וכשהוא על הבמה הוא פוער אותן בצורה מבהילה מאוד. יש בתכנית פזמון בשם "הספרים". הפזמון מציג את הספרים בתור חיות טרף ממש. מיותר להוסיף שהפזמון הזה הוא לחם בשביל אויגן.

 

אריק
אריק איינשטיין מצייר את עמירם ספקטור (אויגן)

 

מי נשאר? אה, כן. אני. מטעמי צניעות מובנים לא אכתוב על עצמי.

אריק
מימין לשמאל: אורי זוהר, אריק איינשטיין מאחור, עידוא בן-גוריון ואליהו ברקאי (ברקו). צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון

 

מריבות, מכות, ירושה נכבדה ומחשבות אפלות

הגענו לבנות. נפתח באליס. אליס היא "הפצצה הבלונדינית" של הלהקה. כשהיא עוברת ברחוב יש מהומות. אין מקום שהיא לא מכירה מישהוא. יש לה מעריצים בכל פינה. בקיץ תוכלו למצוא אותה כל יום בים של גורדון לובשת ביקיני. אני מציע לכם לגשת ולהציץ. לא תתחרטו.

שרה'לה לעומת זאת, היא רקדנית מצויינת, שהספיק להיות בשני פסטיבלים בוורשה ובמוסקבה. היא כמעט נסעה עם להקת יונתן כרמון לאמריקה, אבל השרות בצבא עמד לה בדרך. שרה'לה היא בחורה רצינית מאוד, וכמובן שהיא מוצאת נושאים משותפים עם אברמ'לה…

עליזה. עליזה היא בחורה חמודה וממושקפת, שבאה אלינו מפרברי ירושלים הבירה. קשה לי לכתוב עליה מכיוון שאני קצת סובייקטיבי. היא מאוד מוצאת חן בעיני. זה הכל בעצם.

עליזה רוזן, ביתמונה
עליזה רוזן, ביתמונה

 

ולסיום הערה קטנה. משונה מאוד, אבל זה כך. אנחנו מסוגלים לריב האחד עם השני עד מכות, אבל למחרת מתנהגים כאילו כלום לא קרה. זהו סוד גדול שאני מאחל לכל צוות או חברה שיהיה מצוי בה. יש דבר נוסף המבדיל אותנו משאר הלהקות. אנחנו קיבלנו מהוותיקים ירושה נכבדה והרגשנו שאנחנו חייבים לשמור אותה בכבוד. זה היה הדבר שדרבן אותנו תמיד. עד כמה שאני יודע זה לא קיים בלהקות אחרות.

טוב, עכשיו אחרי שעכלתם את זה אני אגיד לכם את האמת על כל החברה האלה אני חושב דברים אפלים מאוד, אבל פשוט לא נעים. אולי בפעם אחרת.

 

תחקיר ועריכה: נתי גבאי

 

לטור כפי שהופיע ב"במחנה נחל"

 

כתבות נוספות

סע לאט: נוסעים במכונית הישנה עם אריק איינשטיין

הסיפור מאחורי "עָטוּר מִצְחֵךְ"

הכירו את דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחד

ככה הם נראו פעם: מסע מצולם בעקבות זמרי ישראל

 

 

 

 




הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.
לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו