.
גיא פרל
ים הבזלת
יַם הַבַּזֶּלֶת שֶׁל סוֹף הַיּוֹם, סוֹף הַלַּיְלָה, סוֹף הַקַּיִץ, שֶׁל הַחֹרֶף
פּוֹנֶה לִי עֹרֶף כְּאוֹמֵר לֵךְ,
לֵךְ, אַל תָּבוֹא, בּוֹא, אַל תֵּלֵךְ
אֲדָווֹת קְטַנּוֹת, כְּמוֹ סַכִּינֵי אֶבֶן כֵּהוֹת הַמִּתְהַפְּכוֹת וּמִתְהַפְּכוֹת
אֶל הַמַּיִם פְּנִימָה
קוֹרְאוֹת אֵלַי
בּוֹא, בּוֹא, אַל תָּבוֹא, אַל תָּבוֹא, לֵךְ
שָׂחִיתִי לִטְבֹּעַ בַּמָּקוֹם שֶׂבּוֹ לֹא מְפַחֲדִים לִטְבֹּעַ
שָׁם בָּלַע יַם הַבַּזֶּלֶת אֶת גּוּפִי וְנָשָׂא אֶת רֹאשִׁי בְּבִטְחָה
חֲזָרָה אֶל הַחוֹף
כְּשֶׁיּוֹרֵד גֶּשֶׁם
וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת
נִרְאוֹת הַטִּפּוֹת הַמַּחְלִיקוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם כִּפְנִינִים לְבָנוֹת
.
מהם עשויים המים
בַּקַּיִץ אֲנִי שׂוֹחֶה עִם כָּל הַיְּלָדִים שֶׁהָיִיתִי
וּמֵהֶם עֲשׂוּיִים הַמַּיִם
חֶלְקָם מַגִּיעִים רַק עַד
שׁוֹבֵר הַגַּלִּים שֶׁל חוֹף מְצִיצִים אֲבָל הָעֲצוּבִים,
הַשּׂוֹחִים פְּקוּחֵי עֵינַיִם,
שׂוֹחִים אִתִּי הָלְאָה אַף שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֵר
מָה חִפַּשְׂנוּ כָּל הַשָּׁנִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ לֵב הַיָּם
קָרוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הָעִיר שֶׁהוֹתַרְנוּ מֵאָחוֹר. מִשָּׁם
נִרְאוּ בָּתֵּי תֵּל אָבִיב וְעוֹדָם נִרְאִים כִּרְצוּעַת קֻבִּיּוֹת אֲפֹרוֹת
שֶׁמֵּעָלֶיהָ פְּרוּשִׁים שָׁמַיִם עֲצוּמִים
מִי שֶׁשּׂוֹחֶה מִשָּׁם הָלְאָה מְגַלֶּה שֶׁהַשָּׂמִים אֵינָם גְּדֵלִים עוֹד
גַּם אִם הָעִיר נֶעֱלֶמֶת
וּמִי שֶׁמְּנַסֶּה לַחֲזֹר
מְּנַסֶּה לַחֲזֹר אֶל מָקוֹם שׁוֹנֶה מִזֶּה שֶׁעָזַב
.
*
בָּאתִי אֶל הַיָּם וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם וַאֶשְׂחֶה בַּחָרָבָה
וְהַמַּיִם לִי חוֹמָה מִיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי וָאָבוֹא בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה
וָאֶרְדְּפֵנִי כָּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו וּכְלָבָיו וּזְאֵבָיו הָרְטֻבִּים אֶל תּוֹךְ הַיָּם
וָאַטֶּה יָדִי עַל הַיָּם
וַיָּשׁוּבוּ עָלַי הַמַּיִם
וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ
גיא פרל הוא אנליטיקאי יונגיאני ומשורר. מלמד בבית הספר לאמנויות המילה ובביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. משלים כתיבת דוקטורט על כתיבת שירה כתהליך נפשי מבעד לתאוריה היונגיאנית והנוימניאנית. מחבר הספרים "יש נקודה מעל הראש שלך" (הקיבוץ המאוחד, 2013); "לשאת את הנפש במהופך: רשימות על שירה" (קשב לשירה, 2016); "מערה" (לוקוס, 2019). חבר המערכת המייסדת של המוסך. שירים פרי עטו התפרסמו בגיליון 52 של המוסך.
.
.
צילה זן־בר צור
חמישה תרגילים בעבודת שדה
א.
סָבָתִי מַחְ'בּוּל כִּמְעַט
טָבְעָה בְּבוֹר פַּא-יַאבּ*
כְּשֶׁהָיְתָה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה.
"הָיִיתִי קְטַנָּה כְּמוֹ פֶּרַח כֻּתְנָה".
לְמָחֳרָת לָשָׁה בָּצֵק עִם סֻכַּר נֶבַּאט
לֶאֱפוֹת אֶת פַּת הַכְּלוּלוֹת.
הַשַּׁדְכָנִיּוֹת נָהֲגוּ לוֹמַר:
קַח אֶת הַנַּעֲרָה
שֶׁיָּדֶיהָ יוֹדְעוֹת לָלוּשׁ בָּצֵק.
סָבָתִי הָיְתָה אוֹפַת לֶחֶם בַּכְּפָר.
בַּעֲלָהּ קָרַע אֶת הַקְּרוּם
שֶׁבֵּין רַגְלֶיהָ יוֹם אַחַר יוֹם.
אַחַר כָּךְ הִיא לָשָׁה בָּצֵק מַזִּיעַ
בְּמֶשֶׁךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת עֲקָרוּתָהּ.
סָבָתִי הַזְּקֵנָה עֲדַיִן לָשָׁה,
בַּת מֵאָה שָׁנִים שֶׁל בְּדִידוּת.
"זֶה פַּת הַמָּוֶת שֶׁלִּי", הִיא תֹּאמַר לִי
וְלֹא אֵדַע אִם הַמָּוֶת פָּגַע בָּהּ כְּשֶׁהָיְתָה בַּת
אַחַת־עֶשְׂרֵה אוֹ בַּת מֵאָה וְשֶׁבַע שָׁנִים.
.
* פַּא-יַאבּ – מִקווה
.
ב.
"מָכְרוּ אוֹתִי בַּעֲבוּר
שְׁנֵי שַׂקִּים שֶׁל זַנְגְּבִיל".
הָאִשָּׁה הַהֵזָארִית מְבַשֶּׁלֶת
סִיר פֵּלָאוּ עִם גֶּזֶר וְצִמּוּקִים.
אֲנִי עוֹזֶרֶת לְמַיֵּן מַקְּלוֹת קִנָּמוֹן
וְרוֹשֶׁמֶת הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם בְּמַחְבֶּרֶת שָׂדֶה:
בַּת שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה, כְּכָל הַיָּדוּעַ
נוֹלְדָה בְּעֵמֶק בַּמְיָאן
חֲלוֹמָהּ הָיָה לִהְיוֹת מוֹרָה בְּבֵית הַסֵּפֶר.
"מִי מָכַר אוֹתָךְ?"
"מִי יָכוֹל לִמְכֹּר אוֹתִי? אַבָּא שֶׁלִּי מָכַר אוֹתִי.
לֹא שְׁלֵמָה,
חֲתִיכוֹת־חֲתִיכוֹת מָכַר אוֹתִי.
אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי, הַכָּבֵד שֶׁלִּי, הָעֵינַיִם שֶׁלִּי,
הַפֶּה שֶׁלִּי, הַצַּמּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁלִּי,
לֹא בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ. אֶת
הַכּוּס שֶׁלִּי מָכַר בַּעֲבוּר
שְׁנֵי שַׂקִּים שֶׁל זַנְגְּבִיל.
לֹא. אֵין לִי יְלָדִים.
אֵין לִי אֵיבָרִים מִשֶּׁלִּי
אֲנִי מְכוּרָה".
"תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת בִּתִּי?"
.
ג.
בַּחֲלוֹמִי
בַּעֲלִי הוֹפֵךְ לְנָחָשׁ.
הוּא מַכִּישׁ אוֹתִי בִּשְׁתֵּי הַפְּטָמוֹת.
הֶחָלָב שֶׁלִּי הוֹפֵךְ לְאֶרֶס.
אֵיךְ אָנִיק אֶת הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי?
אַתְּ מַאֲמִינָה שֶׁיַּלְדָּה בַּת שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה
יְכוֹלָה לִהְיוֹת אִמָּא?
עַכְשָׁו הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי בּוֹכָה.
גַּם אֲנִי.
.
ד.
תִּרְשְׁמִי אֶת הַמִּלִּים שֶׁלִּי.
בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁלָּךְ.
אֲנִי חָ'אנוּם שׁוּשָׁן
נוֹלַדְתִּי בַּמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁל ח'וֹרָסָאן.
אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה רוֹכֵל
מָה שֶׁקּוֹרְאִים אֶצְלֵנוּ דָס פוּרוּשׁ,
אִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה מְקוֹנֶנֶת,
מָה שֶׁקּוֹרְאִים אֶצְלֵנוּ נָאלֶה-כָּשׁ.
תִּרְשְׁמִי.
אִמָּא שֶׁלִּי לֹא קוֹנְנָה עַל הַמֵּתִים.
הִיא קוֹנְנָה עַל הַנָּשִׁים שֶׁלָּנוּ
שֶׁנִּמְכְּרוּ לִהְיוֹת שְׁפָחוֹת
בְּיַלְדוּתָן. שֶׁהִתְחַתְּנוּ בְּתוֹךְ
שַׂק מָלֵא עַקְרַבִּים,
שֶׁנִּדְפְּקוּ בְּמַסְמֵר הַבְּעָלִים,
שֶׁמֵּתוּ בַּלֵּדָה,
וְאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים
הִמְשִׁיכוּ לִסְבֹּל.
תִּכְתְּבִי בַּשֵּׁם שֶׁלִּי.
חָ'אנוּם שׁוּשָׁן יוֹרֶקֶת
עַל כָּל הַחַיִּים הַמַּסְרִיחִים הָאֵלֶּה.
הִיא תִּלְמַד לִכְתֹּב בְּעִפָּרוֹן בְּמַחְבֶּרֶת
הִיא תְּלַמֵּד נָשִׁים
זְכוּיוֹת.
רָשַׁמְתְּ מָה שֶׁאָמַרְתִּי?
.
ה.
כָּל הַחַיִּים אָמְרוּ לִי לִשְׁתֹּק. לֹא עוֹד. זֶה הָיָה בַּחַמָאם. הִפְשִׁיטוּ אוֹתִי מֵהַלּוּנְגִּי.* הָיִיתִי עֵירֻמָּה. הֵם בָּדְקוּ אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁבּוֹדְקִים סְחוֹרָה בַּשּׁוּק. הַשֻּׁמָּן שֶׁלִּי. הָעֲצָמוֹת. הַיַּשְׁבָן. הַמְּשֻׁלָּשׁ. הַבְּלִיטוֹת הַקְּטַנּוֹת בֶּחָזֶה. הַצֶּבַע שֶׁלִּי. אַחַר כָּךְ מָרְטוּ לִי אֶת כָּל הַשֵּׂעָר מֵהַגּוּף, מָרְחוּ אוֹתִי בְּלַחְ'לַחֶ'ה וְשָׁלְחוּ אוֹתִי לְמִישֶׁהוּ שֶׁבִּכְלָל לֹא הִכַּרְתִּי. כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה לוֹ בַּפָּנִים, אֲנִי לֹא רוֹאָה פָּנִים. הוּא פֵּרֵק לִי אֶת הָרַגְלַיִם כְּמוֹ שֶׁמְּפָרְקִים עוֹפוֹת בְּאִטְלִיז. כָּל הַמֵּעַיִם שֶׁלִּי נִשְׁפְּכוּ הַחוּצָה. זֶה הַזִּכָּרוֹן הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן מֵהַחֲתֻנָּה שֶׁלִּי.
.
* לוּנְגִּי – מעטפת גוף
* לַחְ'לַחֶ'ה – שמן תמרוקים לגוף
.
צילה זן־בר צור, ילידת 1967, גרה בגן־נר. חוקרת תרבויות נשים במרכז אסיה. מלמדת באקדמיה חברה ומגדר, מחברת הספרים "כותבת במקל של כורכום" ו"אָנָאר בָּאלְחִ'י" – שירה סוּפית. השירים נכתבו במהלך עבודת שדה למחקר על תפיסת הנשיות של נשים אפגאניות, במסגרת לימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, 2012.
.
.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת דבורה שטיינהרט, ילי שנר וערן צלגוב
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
