שירה | בלב הם הרי קטנטנים

שירים מאת דבורה שטיינהרט, ילי שנר וערן צלגוב

אפרת פלג, הדפס ציאנוטייפ וחוט תפירה, 21X15 ס"מ, 2019

.

דבורה שטיינהרט

צָרִיךְ לְהַכְנִיס אֶת הַסּוּסִים הַקְּטַנִּים הַבַּיְתָה הַלַּיְלָה!
אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר אוֹתָם כָּכָה בַּחוּץ
פַּרְסוֹתֵיהֶם שׁוֹקְעוֹת בַּגְּלָלִים וּבַבֹּץ
וְעוֹרָם רוֹטֵט מֵהַטַּל.
הֵם חַסְרֵי־יָזְמָה
יֵלְכוּ אַחֲרֵי כָּל כַּוָּנַת זָדוֹן – –
בַּלֵּב הֵם הֲרֵי קְטַנְטַנִּים.

הִנֵּה שַׁרְשֶׁרֶת הַבַּרְזֶל רְפוּיָה
הַמַּנְעוּל שָׁבוּר
וּמִי לֹא יַחְמֹד לָבוֹא בֵּינֵיהֶם
גּוּשִׁים חַמִּים, מִתְגּוֹדְדִים
צוֹנְפִים בְּפַחַד מִנְּחִירַיִם מֻרְחָבִים – –

קְחוּ אוֹתָם לַסְּכָכָה
כַּסּוּ אוֹתָם בְּשַׂקִּים וְהַפְקִידוּ שְׁמִירָה
שֶׁלֹּא יִגְנְבוּ אוֹתָם לִהְיוֹת דּוֹהֲרִים בַּזִּירָה
לֹא כָּל סוּס הוּא סוּס אַבִּיר
וְאֵיךְ לֹא נִתָּפֵשׂ לַפַּחַד
מוּל בְּרַק קַשְׂקַשֵּׂי הַשִּׁרְיוֹנוֹת
וְלַהַט הַכִּידוֹנִים.

 

 

קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
כְּשֶׁהַיָּדַיִם רוֹעֲדוֹת
דּוֹמִים לְכַנְפֵי פַּרְפָּרִים.
גַּם נְחִירַיִם
בְּאֹפֶן סְטָטִיסְטִי
הֵם מֵהַדְּבָרִים הָעֲנֻגִּים.
מְהוּמַת־הַלֵּב קוֹצֶבֶת לָהֶם אֶת
רְטִיטוֹתֵיהֶם לְעֵת רִגְשָׁה.
וְעַכְשָׁו הָעַפְעַפַּיִם – –
גַּם עֲלֵיהֶם יִהְיוּ לָנוּ
דְּבָרִים טוֹבִים לוֹמַר
כְּשֶׁנִּתְפַּנֶּה.

 

דבורה שטיינהרט, מתרגמת במקצועה, מתגוררת בלוס אנג'לס ומלמדת שם ספרות ולשון. תרגמה לעברית רומנים מאת ג'ון אפדייק, ולדימיר נבוקוב, דלמור שווארץ ופלאנרי אוקונור. כתבה עבודת דוקטורט על א"נ גנסין. שיר פרי עטה התפרסם בגיליון 57 של המוסך.

 

 

ילי שנר

אל תחזרו אל חברי הילדות
דליה פלח

אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל הַיַּלְדוּת בְּלִי לַעֲבֹר בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת
הַצְּפוּפִים הָאֵלֶּה, שְׂרִיטוֹת הַמַּרְפְּקִים עַל הַקִּירוֹת.
אַל תַּחְזְרוּ אֶל הַיַּלְדוּת. אַל תִּקְּחוּ אֶת הוֹרֵיכֶם הַמִּתְכַּהִים יָד בְּיָד
וְתַרְאוּ לָהֶם אֶת כָּל הַמְּעִילִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ, פְּרֵדוֹת הַבֹּקֶר
שֶׁנֶּעֶרְמוּ בַּמְּגֵרוֹת. הֵם יוֹדְעִים. כְּשֶׁאַתֶּם עֲצוּבִים
אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַבִּיט בָּעוֹר שֶׁלָּכֶם, בַּחִבּוּר שֶׁבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת,
אִם הוּא רַךְ תֵּדְעוּ שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם. אִם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם,
תַּחְזְרוּ לְשָׁם. אַל תַּעַצְרוּ בַּדֶּרֶךְ, אַל תִּטְעוּ: אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל הַיַּלְדוּת.
אֶפְשָׁר לְהַסִּיעַ פֶּצַע אֲחוֹרַנִּית, אֲבָל אַתֶּם לֹא. יוֹם אֶחָד
אִמָּא שֶׁלָּכֶם תַּחֲזִיק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת בִּתְּכֶם וּפִתְאוֹם כָּל הָאַהֲבָה הַזּוֹ
שֶׁהִשְׁחִירָה לָכֶם מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם תִּשְׁטֹף אֶתְכֶם וְאַתֶּם תִּבָּהֲלוּ כָּל כָּךְ,
מִפְרֶצֶת, דִּמּוּם פְּנִימִי, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה זֶה.

 

 

שכבות

סְבִיב נְקֻדַּת הַהִתְמַקְּדוּת הַכֹּל זָז בִּשְׁכָבוֹת: לְמַטָּה
וַרְיַאצְיוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל פְּלַסְטִיק עַל גַּלְגַּלִּים,
בַּשִּׁכְבָה הַשְּׁנִיָּה יְלָדִים. מֵעַל הָאֲוִיר מֻנְמָךְ וְעָבֶה,
כַּדּוּרִים חוֹצִים אוֹתוֹ בְּהַפְתָּעָה, בַּשִּׁכְבָה הָעֶלְיוֹנָה
עֵינֵי הָאֵם הַמְּתוּחוֹת עַד הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּגְרָשׁ
הַחִיּוּךְ שֶׁקָּפָא עַל פָּנֶיהָ, הִיא אֵינָהּ מַשְׁגִּיחָה
בַּמַּעֲבָר הַשַּׁבְרִירִי מֵהַבָּעָה לַעֲוִית.
רֶגַע קֹדֶם הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ הִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ
וְכָל מָה שֶׁהֻרְעַף מִמֶּנָּה הָיָה פָּשׁוּט וְטָרִי
אֲבָל הַיֶּלֶד הִמְשִׁיךְ, הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ מְשַׂחֵק עִם יְלָדִים אֲחֵרִים,
הִנֵּה הַמִּשְׁפָּטִים הַמִּתְנַגְּשִׁים, הַהִמּוּר הַהוֹלֵךְ
וְעוֹלֶה, חֶלְקֵי הַגּוּף הַמַּחְלִיפִים מָקוֹם,
הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפְסָל עִם הָאִמָּהוֹת, אֱלֹהִים
אַדִּירִים, הִיא חוֹשֶׁבֶת, לֹא שׁוּב

 

ילי שנר, ילידת קיבוץ לוחמי הגטאות, 1985, היא משוררת ומנחת סדנאות כתיבה. ספרה "כותנה" יצא לאור בהוצאת כרמל בשנת 2016. השירים מתוך ספר בכתובים.

 

 

ערן צלגוב

רגע לפני

רֶגַע לִפְנֵי הַטִּיסָה אֲנִי מַזְכִּיר לְךָ לִשְׁמֹר עַל הַמּוֹלֶדֶת
וְאַל תִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, בֶּטַח לֹא לְזָרִים
תַּן לָהֶם לְהֵרָקֵב בַּכְּנִיסָה
שֶׁהַמִּשְׁטָרָה תְּטַפֵּל בָּהֶם
אֱטֹם אֶת הַחַלּוֹנוֹת לְרֵיחַ הַפְּרָחִים
הוּא רַק מְפַתֶּה אוֹתְךָ לְהִתְאַהֵב מֵחָדָשׁ
שֵׁב בַּפִּנָּה וּרְעַד
כָּכָה הַמַּנְהִיג רוֹצֶה אוֹתְךָ
מְפֻחָד.
אוּלַי אֶחֱזֹר

 

 

קינה על הֶעתיד לבוא

הִנֵּה, רְאִי כַּמָּה יָפֶה הוּא הָעוֹלָם
עִצְמִי אֶת הָעֵינַיִם
רְאִי כַּמָּה יָפֶה הוּא
הַמֵּתִים טֶרֶם הוּמְתוּ כֻּלָּם
הָעֵץ עוֹדוֹ פּוֹרֵחַ
וּבֵין עֲנָפָיו הַפְּרִי, הַצִּפּוֹר
הַתִּקְווֹת שֶׁלָּךְ כֻּלָּן.
הַצְּרָחוֹת שֶׁאַתְּ שׁוֹמַעַת
הֵן הֶעָתִיד לָבוֹא
הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם
גַּם הֵן הֶעָתִיד לָבוֹא.

אֲבַק הַהֲרִיסוֹת יִכָּנֵס לָעֵינַיִם
אָז עִצְמִי לְבַל תִּבְכִּי
וּרְאִי –

כַּמָּה יָפֶה הוּא הֶעָתִיד לָבוֹא
לְרַגְלַיִךְ הוּא נוֹפֵל, פְּרִי בָּשֵׁל,
חַיָּל פָּצוּעַ, חַיַּת טֶרֶף כְּמֵהַת לִטּוּף
כֵּן, כָּךְ הוּא הֶעָתִיד לָבוֹא
כַּמָּה יָפֶה הוּא וְנוֹרָא
הֶעָתִיד לָבוֹא…

 

ערן צלגוב הוא משורר, מתרגם, משרבט ועורך בהוצאת "רעב". ספרו השלישי "פרוט[ז]ה" ראה אור השנה בהוצאת פרדס. חי בבאר שבע. שירי צ'רלס סימיק בתרגומו הופיעו בגיליון 54 של המוסך.

 

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת לאה פילובסקי, ריקי דסקל ודן אלבו

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו