שירה | החושך רוחץ את היום מתחלואיו

שירים מאת דבורה שטיינהרט, שני כץ, עומר ברקמן, אורלי עסיס

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
14.08.2019

מאיר אפלפלד, מתרחצות, שמן על בד, 78X68 ס"מ, 2017 (צילום: יורם בוזגלו)

.

דבורה שטיינהרט

•

שָׁנִים שֶׁאָנוּ סוֹבְבִים
בִּמְסִלּוֹת הַמִּהֲמוּהַ
שְׁפוּפִים בֵּין דַּבְּשׁוֹת
הַמְּעֻמְעָם וְהַמָּהוּהַּ
לֹא חוֹלְמִים לַחֲלוֹם
מַיִם שֶׁיִּשְׁטְפוּ
לֹא־בִּמְשׂוּרָה עַל גְּמַלְגוּפֵנוּ.
וּבְסוֹכְכֵנוּ עַל עֵינֵינוּ נִרְאֶה רַק
גְּבָעוֹת, גְּבָעוֹת
כְּמוֹ גִּמְגּוּם.
אַךְ יֵשׁ וּנְנַחֵשׁ
מִבַּעַד לִצְעִיפֵי הַחֹם
פְּסָגוֹת יְרַקְרַקּוֹת
אַף נְדַמֶּה לִשְׁמֹעַ
בִּשְׁרִיקַת הַסִּירוֹקוֹק
אוֹ בְּאַנְחַת הַחוֹל בְּהִגָּרְעוֹ
מִתַּחַת לְפַרְסוֹת הַבְּהֵמוֹת
מִלְמוּל מַיִם מֵרָחוֹק:
חֹרֶף מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ שָׁם
וּכְשֶׁנָּשׁוּב –
אֵיךְ דָּגוּפֵנוּ יְעֻנַּג!
בַּמַּפָּלִים יֻמְתַּק.
בְּעֹמֶק הֶהָרִים עַכְשָׁו
גּוֹאִים הַוָּאדִיּוֹת
וַאֲשָׁדִים מִתְרַסְּסִים
לַאֲפִיקִים צוֹעֲנִיִּים
שָׁם בְּנֵי־זִימִים מְזַגְזְגִים
בַּאֲזוֹבִים וְהֵם
וַדָּאִיִּים, צְלוֹפָחִיִּים.

דבורה שטיינהרט, מתרגמת במקצועה, מתגוררת ומלמדת בלוס אנג'לס. תרגמה לעברית ארבעה רומנים אמריקאיים, מאת ג'ון אפדייק, ולדימיר נבוקוב, דלמור שווארץ ופלאנרי אוקונור. כתבה עבודת דוקטורט על א"נ גנסין.

שני כץ

•

מִתּוֹךְ חָלָב שְׁקֵדִים אַתְּ נִגְלֵית לִי
מְנַשֶּׁקֶת נְמָשִׁים עַל רִצְפַּת הַמִּטְבָּח
מְנַקֶּדֶת מִלִּים בְּפֵרוּרֵי עוּגִיּוֹת
מְרֻכֶּזֶת כְּסַרְגֵּל
גַּב אֶל מַשְׁקוֹף, מוֹתַחַת סֶנְטִימֶטְרִים נוֹסָפִים עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

נַפְשִׁי מְרֻכֶּזֶת בָּךְ
מַבָּטִי
עַיִן בְּעַיִן

נִסִּיתִי בְּכָל כֹּחִי לִלְמֹד אֶת רַחַשׁ רִקּוּד הָעֲגָלוֹת סְבִיבִי
שִׂמְלָתִי מִתְנַפְנֶפֶת

אֲנִי יוֹצֶרֶת עֵינַיִם נוֹסָפוֹת
כְּפִי שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי אִמִּי
עַיִן וְעוֹד עַיִן
וְעוֹד
הַמַּסְרֵגָה בּוֹרַחַת לִי

קָשֶׁה לִי לִשְׁכֹּחַ אֶת שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרָה

שִׂמְלָתֵךְ מִתְנַפְנֶפֶת

מדוע נסחפים יונקים ימיים אל החוף?

אַתְּ מְנַסָּה לִסְפֹּר אֶת כָּל הָעֵצִים בַּיַּעַר
רוֹשֶׁמֶת כָּל אֶחָד בְּסִפְרֵךְ הַקָּטָן
כַּמָּה עָמֹק הוּא מַגִּיעַ
כַּמָּה גָּבוֹהַּ

הַאִם הוּא נִרְאֶה מֻדְאָג מֵרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם
מֵהַשָּׁמַיִם
הַאִם הוּא חוֹשֵׁשׁ מֵהָאֲדָמָה שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לָהּ

אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת קַוֵּי דִּמְיוֹן
חִיּוּךְ
הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הוּא אוֹחֵז בַּעֲנָפָיו
הַאִם גַּם הוּא מַחֲזִיק אֶת הַחֲשֵׁכָה בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת

לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים חָלָה הָעֵץ בְּגִנָּתֵךְ
הִבַּטְתְּ בּוֹ בִּזְמַן שֶׁדִּמֵּם שָׂרָף

קָרָאת פַּעַם שֶׁשָּׂרָף שֶׁהתְאַבֵּן הוֹפֵךְ לְעִנְבָּר
וְשֶׁמֻמְלָץ לְנֶהָגֵי מוֹנִיּוֹת לֹא לְהוֹרִיד נוֹסְעִים לְיַד הַגֶּשֶׁר

•

בְּנֵי אָדָם נִרְקָמִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ בִּנְשִׁימָתָם,
נְשִׁיפָה וּשְׁאִיפָה
נְשִׁיפָה
שְׁאִיפָה
נְשִׁיפָה
נִפְרָמִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ בִּנְשִׁימָה

שׁוֹאֲפִים חֲלוֹמוֹת פְּנִימָה, נוֹשְׁפִים גַּעְגּוּעִים
בִּגְדֵיהֶם מֻטָּלִים עַל רִצְפָּה,
מְסֻדָּרִים בָּאֲרוֹנוֹת.

כַּמָּה חֲפָצִים נִתָּן לִסְגֹּר בָּאֲרוֹנוֹת מֵעֵץ
כַּמָּה מֵהֵם נִתָּן לְהַשְׁעִין עַל מדפי אַלּוֹן
חֵפֶץ מַחְזִיר נְשִׁימָתוֹ נֶאֱסָף לַחֲדָרִים עֲמוּסִים. מִתְגַּעְגֵּעַ

שִׂמְלָה מְחַפֶּשֶׂת גּוּף
סֵפֶר מְחַפֵּשׂ יָדַיִם
תְּמוּנָה מְחַפֶּשֶׂת מַבָּט לִתְלוֹת בּוֹ זִכָּרוֹן

כַּמָּה מְעַט גַּעְגּוּעַ נִתָּן לְהַסְתִּיר בָּאֲרוֹנוֹת מֵעֵץ
בְּנֵי אָדָם נִּפְרָמִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ בִּנְשִׁימָתָם.

פְּרִימַת הָאֲוִיר מוֹתִירָה בְּגוּפֵנוּ סִימָנִים מִבִּפְנִים

שני כץ, ילידת 1985, אמנית רב־תחומית העוסקת בציור, איור, וידאו־ארט, צילום ועבודות מיצב. סטודנטית ללימודי האומנות בקוביה, חיה ויוצרת בירושלים. בימים אלה משלימה את ספר שיריה הראשון.

עומר ברקמן

שחור לבן

הַצְּבָעִים רוֹדְפִים אוֹתוֹ גַּם בַּחֲשֵׁכָה
צוּרָתוֹ חוֹזֶרֶת לְגוּפוֹ בְּהַדְרָגָה
הַתְּרִיסִים מְגִיפִים אֶת פָּנָיו
וְהַמֶּנְטְשָלָ'ך נִשְׁמָטִים
הוּא יוֹרֵד בְּמוֹרָד הָרְחוֹב
וְחוֹשֵׁב מַחְשָׁבָה אֲרֻכָּה
לְלֹא מִלִּים אוֹ כַּוָּנָה
הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁיַּגִּיעַ לָזֶה
אֲבָל טָעָה

הֵם רוֹדְפִים אוֹתוֹ
גַּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה
שׁוֹלַחַת אֶת קַרְנֶיהָ מֵאֲחוֹרָיו
וְהָרְחוֹב שֶׁיּוֹרֵד וְאֵינוֹ נִגְמָר
גַּם אִם יַהֲפֹךְ פָּנָיו
תְּהֵא זוֹ יְרִידָה

מי שעומד

כָּל הָעוֹמֵד מִלְּפָנַי
כְּשֶׁאֶפְקַח אֶת עֵינַי
לֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ זֵכֶר
לָכֵן אֲנִי סוֹפֵר תָּמִיד מוּל קִיר

כָּל הָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי
כְּשֶׁאֲסוֹבֵב אֶת פָּנַי
יַהֲפֹךְ לִנְצִיב מֶלַח
אֲנִי פּוֹנֶה לְשֶׁטַח הֶפְקֵר

כָּל הָעוֹמֵד מִצְּדָדַי
הוּא שֹׁבֶל שֶל אֵשׁ
מְסַמֵּן לִי מַסְלוּל הַמְרָאָה
וּכְשֶׁאֲנִי נוֹסֵק סוֹף־סוֹף
כָּל שֶׁמֵּעָלַי וְכָל שֶׁמִתַּחְתַּי
נֶעֱלָם וְנִגְלֶה
אֲנִי בִּתְנוּעָה
וְכָל הָעוֹלָם
הוּא הָעוֹמֵד

עומר ברקמן, יליד 1974, מתכנת בימים, כותב בלילות. פרסם פרוזה ושירה בבמות רבות. מחבר ספר העיון "אמנות הלחימה: שיחות עם מאסטר ניר מלחי" (אסיה, 2016). סיפור פרי עטו התפרסם בגיליון 28 של המוסך.

אורלי עסיס

שני שירים מתוך "והגדת לבתך" (כתב יד בעבודה)

הַלֵּב רוֹכֵל חֲסַר בּוּשָׁה. בֶּן זְנוּנִים
עִם הַמְחָאָה דְּחוּיָה. מְטַלְטֵל יַשְׁבָן סָמוּק מִצַּד לְצַד
מְהַדֵּס עִם כֹּל הַסְּחוֹרָה בַּחוּץ
מְקוֹשֵׁש שְׁאֵריּוֹת שֶׁל נְגִיעָה.
מְפַצֵּחַ פַּחַד כְּמוֹ גַּרְעִינִים. וְאֵין כָּמוֹהוּ בָּר פְּלֻגְתָּא לְהִתְמַקֵּחַ אִם הָיָה
אוֹ לֹא הָיָה. לִפְתֹחַ בְּתִגְרָה.
וְאֵין לִי לֵב לוֹמַר לוֹ אֶת הָאֱמֶת בַּפָּנִים.
הָיָה.

מכתב לְאֵם

הַחֹשֶׁךְ רוֹחֵץ אֶת הַיּוֹם מִתַּחְלוּאָיו.
יָכֹלְתְּ לָלֶכֶת עַכְשָׁו. לֶאֱרֹז תִּיק עִם הַדְּבָרִים הַהֶכְרֵחִיִּים. נִדְרָשׁוֹת רַק שְׁתֵּי דַּקּוֹת. לָצֵאת בְּחָסוּת הָאֲפֵלָה בְּלִי שֶׁאִישׁ יַשְׁגִּיחַ בָּךְ. לְהַשְׁאִיר אֶת הַבְּגָדִים לֹא מְקֻפָּלִים, אֶת הַכֵּלִים מְלֻכְלָכִים, אֶת הַפִּיּוֹת הַקְּטַנִּים רְעֵבִים. מִי הָיָה יוֹדֵעַ אוֹ זוֹכֵר. מִי הָיָה נוֹטֵר.
יָכֹלְתְּ לְהַתְנִיעַ בְּשֶׁקֶט. לִנְסֹעַ לְאַט, בְּהִסּוּס, לַכְּבִיש הָרָאשִׁי. לְנוֹפֵף לְיָדִיד חוֹלֵף כְּמוֹ הָיִית בְּדַרְכֵּךְ לִקְנִיּוֹת. דְּבָרִים קָשִׁים מֵאֵלּה כְּבָר קָרוּ בִּקְלִילוּת מַפְתִּיעָה יוֹתֵר. סִמְכִי עָלַי.
הַדֶּרֶךְ הָיְתָה נְמַסָּה תַּחַת רַגְלַיִךְ. הָעֵצִים הָיוּ מַרְכִּינִים רֹאשׁ בַּעֲנָוָה. מָה הֵם מְבִינִים בְּחַיֵּי אִשָּׁה. הַכְּאֵב הָיָה מַחְלִיק לִגְרוֹנוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה. הַחְמָצָה הָיְתָה בַּת חֲלוֹף. שֶׁלֶט נֵאוֹן רָחוֹק הָיָה הַבְטָחָה.
כְּבִישׁ תֵּשַׁע. כְּבִישׁ אַרְבַּע. כְּבִישׁ אַחַת. בַּסּוֹף הָיִית מַגִּיעָה. מִישֶׁהוּ הָיָה מְחַכֶּה לָךְ. מַשַּׁב רוּחַ הָיָה מְעַרְסֵל אוֹתָךְ פְּנִימָה. ג'וֹאְן בָּאאֵז הָיְתָה שָׁרָה לָךְ שִׁיר אַהֲבָה. ג'וֹנִי מִיטְשֶׁל הָיְתָה מַזְמִינָה לָךְ מוֹנִית צְהֻבָּה. כָּךְ. בְּלִי אַשְׁמָה. בְּלִי מָה הָיָה יָכֹל לִהְיוֹת. כְּמוֹ שֶׁאַתְּ. נְקִיָּה.
יָכֹלְתְּ וְנִשְׁאַרְתְּ. דְּבָרִים קָשִׁים מֵאֵלּוּ כְּבָר קָרוּ בִּקְלִילוּת מַפְתִּיעָה יוֹתֵר.