וּבְעִבְרִית | עצמותיו דומות לאלפי עצמות

שלושה שירים מאת המשוררת העיראקית דוניא מיכאיל, בתרגומו של עידן בריר

uveivrit_52_715-537
מג'די חלבי, ללא כותרת, אקריליק על בד, 100X60 ס"מ, 2016

.

שירים מאת דוניא מיכאיל

מערבית: עידן בריר

 

שקי עצמות

אֵיזֶה מַזָּל!
הִיא מָצְאָה סוֹף־סוֹף אֶת עַצְמוֹתָיו
גֻּלְגָּלְתּוֹ גַּם הִיא בַּשַּׂק
הַשָּׂק בְּיָדָהּ
כִּשְׁאָר הַשַּׂקִּים
בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת אֲחֵרוֹת.
עַצְמוֹתָיו דּוֹמוֹת לְאַלְפֵי עֲצָמוֹת
בְּקֶבֶר הָאַחִים
אַך גֻּלְגָּלְתּוֹ אֵינָהּ דּוֹמָה
לְאַף גֻּלְגֹּלֶת אַחֶרֶת:
זוּג עֵינַיִם, שְׁנֵי נְקָבִים,
שֶׁרָאָה בָּהֶן יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה צָרִיךְ;
זוּג אָזְנַיִם
שֶׁחָלְפָה בָּהֶן מוּזִיקָה
שֶׁלָּהּ;
וְסִפּוּר יִחוּדִי לוֹ,
רַק לוֹ.
אַף
שֶׁלֹּא יָדַע אֲוִיר צַח.
פֶּה פָּתוּחַ,
כִּתְהוֹם,
שֶׁלֹּא הָיָה כָּךְ
כַּאֲשֶׁר נָשַׁק לָהּ.
שָׁם,
בְּרֹגַע,
מִחוּץ לַמָּקוֹם הַזֶּה, הֶעָמוּס
בַּגֻּלְגָּלוֹת
בָּעֲצָמוֹת
בְּעָפָר,
מָקוֹם תָּחוּחַ בִּשְׁאֵלוֹת:
מָה מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל מִיתָה כָּזֹאת
בַּמָּקוֹם שֶׁהָאֹפֶל מְנַגֵּן בּוֹ
דְּמָמָה כָּזֹאת?
וְשֶׁל פְּגִישָׁה כָּזֹאת, כָּעֵת,
עִם אֲהוּבֶיךָ
בְּכָל הַבּוֹרוֹת הַלְּלוּ?
וְשֶׁאַתָּה מַחְזִיר לְאִמְּךָ
לָרֶגֶל הַמָּוֶת
קֹמֶץ עֲצָמוֹת
שֶׁהִיא הֶעֱנִיקָה לֵךְ
לָרֶגֶל הַלֵּדָה?
וְשֶׁל הִסְתַּלְּקוּת
בְּלִי תְּעוּדַת פְּטִירָה אוֹ לֵדָה?
הַדִּיקְטָטוֹר לֹא נוֹתֵן קַבָּלָה
כַּאֲשֶׁר הוּא נוֹטֵל אֶת חַיֶּיךָ
גַּם לַדִּיקְטָטוֹר יֵשׁ גֻּלְגֹּלֶת,
גֻּלְגֹּלֶת עֲצוּמָה,
הַמַּגִּיעָה בְּכֹחוֹת עַצְמָהּ
לְפִתְרוֹן בְּעָיָה מָתֶמָטִית:
מַכְפִּילָה מָוֶת אֶחָד בַּמִּילְיוֹנִים
וְהַתּוֹצָאָה שָׁוָה לַמּוֹלֶדֶת.
הַדִּיקְטָטוֹר
הוּא בַּמַּאי שֶׁל אָסוֹן מַחְרִיד
וְיֵשׁ לוֹ גַּם קָהָל,
קְהַל מוֹחֲאֵי־כַּפַּיִם,
שֶׁקּוֹל תְּשׁוּאוֹתֵיהֶם
מַרְעִיד אֶת הָעֲצָמוֹת בַּשַּׂק,
הַשַּׂק הַמָּלֵא
שֶׁבְּיָדָהּ,
סוֹף כָּל סוֹף,
שֶׁלֹּא כִּשְׁכֵנָתָהּ, שֶׁלְּמַּרְבֵּה הָאַכְזָבָה
עוֹד לֹא מָצְאָה אֶת הַשַּׂק שֶׁלָּהּ.

 

أكیاس عظام

دنيا ميحائيل
یا للحظ!
عثرتْ أخیراً على عظامهِ
جمجمتهُ أیضاً في الكیس
الكیسُ بیدھا
یشبهُ باقي الأكياس
في الأیادي المرتجفة الأخرى
عظامهُ تشبه آلافَ العظام
في المقبرة الجماعیة
جمجمتهُ لا تشبه
أي جمجمةٍ أخرى
عینان أو ثقبان
رأى بھما أكثر مما ینبغي
أذنان
مرتْ بھما موسیقى
لھا
قصة خاصة به
وحدهُ.
أنفٌ
لم یعرفْ ھواءً نقیاً
فمٌ مفتوح
مثلَ ھاویة
لمْ یكنْ كذلكَ
عندما قبّلھا
ھناك
بھدوء
خارج ھذا المكان الصاخب
بالجماجم
والعظام
والتراب
المكان المنبوش بالاسئلة:
ما معنى ان تموتَ كلَّ ھذا الموت
في مكان یعزفُ فیه الظلامُ
كلَّ ھذا الصمت؟
ان تلتقي الآن
مع أحبائك
بكلِّ ھذهِ التجاویف؟
أنْ تعیدَ إلى أُمِكَ
بمناسبةِ الموت
حفنة عظامٍ
كانتْ أھدتھا لكَ
بمناسبة الولادة؟
أنْ تغادرَ
بلا شھادة موتٍ ولا ولادة؟
فالدكتاتور لایعطي فاتورة
عندما یأخذُ حیاتك
الدكتاتور لهُ جمجمةٌ أیضاً
جمجمة ھائلة
تتوصلُ لوحدھا
الى حلِّ مسألةٍ حسابیة
تضربُ الموتَ الواحدَ بالملایین
لیساوي الوطن
الدكتاتور
مخرج مأساةٍ عظیمة
لهُ جمھورٌ ایضاً
جمھورٌ یصفق
تصفیقاً
ترتجُ لهُ العظام في الكیس
الكیس المليء
بیدھا
أخیراً
لیس كجارتھا التي یا للخیبة
لم تعثرْ على كیسِھا بعد.

 

אַמַא־אַרְ־גִּי*

שְׁבוּרִים לוּחוֹת הַחֶרֶס שֶׁלָּנוּ
פְּזוּרוֹת, כָּמוֹנוּ, הָאוֹתִיּוֹת הַשּׁוּמֵרִיּוֹת
"הַחֵרוּת" חֲקוּקָה כָּךְ:
אַמַא־אַרְ־גִּי.

כָּךְ, אֵפוֹא, הִצְמִיחוּ הַמַּפּוֹת גְּבוּלוֹת
הַצִּפּוֹרִים לֹא יוֹדְעוֹת זֹאת עוֹד
וּמוֹתִירוֹת אֶת לַשְּׁלָשְׁתָּן הֵיכָן שֶׁתֶּחְפַּצְנָה
צִיּוּצֵיהֶן עוֹבְרִים – כְּמוֹ עָקוּרִים – בְּכָל מָקוֹם.

בְּגַן עֵדֶן אֵין גְּבוּלוֹת,
לֹא שָׁלָל, לֹא מְנַצְּחִים
לֹא, אֵין כְּלָל מְנַצְּחִים שֶׁהֲרֵי
גַּן הָעֵדֶן הוּא אַמַא־אַרְ־גִּי.

בַּגֵּיהִנּוֹם אֵין גְּבוּלוֹת,
לֹא הֶפְסֵדִים, לֹא שְׂטָנִים
לֹא, אֵין כְּלָל שְׂטָנִים שֶׁהֲרֵי
הַגֵּיהִנּוֹם הוּא אַמַא־אַרְ־גִּי.

אַמַא־אַרְ־גִּי הוּא אוּלַי יָרֵחַ הַמְּלַוֶּה אוֹתָנוּ הַבַּיְתָה,
צֵל הַמּוֹצֵא לוֹ לְבַסּוֹף בֶּן־לְוָיָה,
חָרוּז מֵחֲרוּזֵי צָמִיד, שְׁזוּרִים אוֹ שְׁבוּרִים יַחַד,
סוֹד שֶׁשּׁוֹמֵר הָעֵץ זֶה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים.

וְאוּלַי זֶהוּ מָה שֶׁמֵּצִיף אֶת לִבּוֹ שֶׁל אָסִיר,
מָה שֶׁזּוֹהֵר סְבִיב חַלּוּקֵי הָאֶבֶן בַּחֵיק הַחַמָּה,
מָה שֶׁנִּמְהָל בְּטִפּוֹת הַמַּיִם בֵּין הַסְּלָעִים,
מָה שֶׁמְּחַלְחֵל אֶל חֲלוֹמוֹתֵינוּ מִן הַמֵּתִים.

וְאוּלַי זֶה פֶּרַח הַנִּשָּׂא אֵלֶיךָ,
אוֹ מֻשְׁלָךְ בָּאֲוִיר,
אוֹ תָּלוּי אֵי שָׁם בָּדָד,
פֶּרַח הַחַי וּמֵת בִּלְעָדֵינוּ.

אַמַא־אַרְ־גִּי,
כָּךְ אָנוּ שָׁבִים אֶל הָאֵם,
כְּזָרִים מִזָּרִים,
כִּשְׁאִיפָה־נְשִׁיפָה מִשְּׁאִיפָה־נְשִׁיפָה.

כָּךְ, כְּמוֹ כֻּלְּכֶם,
אָנוּ נוֹשְׁמִים אַמַא־אַרְ־גִּי,
וְלִפְנֵי בִּכְיֵנוּ הָרִאשׁוֹן
נִבְכֶּה אַמַא־אַרְ־גִּי.

* אַמַא־אַרְ־גִּי: מילה בשפה השומרית שמשמעותה "חירות" וגם "החזרה אל האם".

 

أما – آر – جي*

دنيا ميخائيل
مكسورةٌ ألواحنا الطينية
متفرقةٌ، مثلنا، الحروفُ السومريةُ
"الحرية" منقوشةٌ هكذا:
أما – آر – جي

هكذا إذن نبتتْ للخرائط حدود
الطيورُ لا تعرفُ ذلك بعد
تتركُ فضلاتِها أينما تشاءُ
أغنياتُها تمرُّ – كما المشرّدين – بأيّ مكان

الجنةُ ليس فيها حدود
ولا غنائم ولا منتصرون
ليس هناك منتصرون أصلاً
الجنةُ أما – آر – جي

الجحيمُ ليس فيه حدود
ولا خسائر ولا شياطين
ليس هناك شياطين أصلاً
الجحيمُ أما – آر – جي

أما – آر – جي ربما قمرٌ يتبعنا إلى البيت
ظلّ يعثر أخيراً على صاحبه ِ
خرزة من خرزات السوار تلتم أو تنكسرُ معاً
سرٌّ تحفظهُ الشجرة لمئات السنين

ربما ما يحتشدُ في قلب السجين
ما يلمعُ حول حصاة في حضن الشمس
ما يمتزجُ من قطرات مياه بين الصخور
ما يتسرّبُ من الموتى إلى أحلامنا

ربما زهرة محمولة إليك
أو مرمية في الهواء
أو متدلية هناك وحدها
زهرة تعيش وتموت بدوننا

أما – آر – جي
هكذا نعودُ إلى الأم
غرباء من غرباء
شهيق-زفير من شهيق-زفير

هكذا مثلكم جميعاً
نتنفسُ أما – آر – جي
وقبلَ بكائنا الأول
نبكي أما – آر – جي.

* أما – آر – جي: كلمة سومرية تعني الحرية والعودة إلى الأم.

 

נפשות נפרדות

הוּא מְשַׂחֵק רַכֶּבֶת
הִיא מְשַׂחֶקֶת צְפִירָה
הֵם נוֹסְעִים

הוּא מְשַׂחֵק חֶבֶל
הִיא מְשַׂחֶקֶת עֵץ
הֵם מִתְנוֹדְדִים

הוּא מְשַׂחֵק חֲלוֹם
הִיא מְשַׂחֶקֶת נוֹצָה
הֵם עָפִים

הוּא מְשַׂחֵק גֵּנֵרָל
הִיא מְשַׂחֶקֶת צָבָא
הֵם מַכְרִיזִים מִלְחָמָה

 

ضمائر منفصلة

دنيا ميخائيل
ھو یلعبُ قطاراً
ھي تلعب صفارة
ھم یرحلون

ھو یلعبُ حبلاً
ھي تلعبُ شجرة
ھم یتأرجحون

ھو یلعبُ حلماً
ھي تلعبُ ریشاً
ھم یطیرون

ھو یلعبُ جنرالاً
ھي تلعبُ جیشاً
ھم یعلنون الحرب.

 

דוניא מיכאיל היא משוררת עיראקית שנולדה בבגדאד בשנת 1965 למשפחה נוצרית־אשורית. בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת בגדאד ותואר שני בספרות ערבית מאוניברסיטת ויין סטייט בארה"ב. כיום חיה ויוצרת במישיגן ועובדת כמורה לערבית בבית ספר יסודי. פרסמה עד כה חמישה ספרי שירה וזכתה בפרסים ספרותיים רבים בעולם הערבי ובמערב. ספרה האחרון, "בשוק השבויות", כולל סדרת ראיונות שקיימה עם נשים יזידיות ששוחררו משבי המדינה האסלאמית.
עידן בריר מתרגם שירה, פרוזה וספרות עיון מערבית ופורטוגזית, עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית העוסק בעיראק, בכורדים ובקהילה היזידית, ומרצה במחלקות ללימודי המזרח התיכון ולפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן־גוריון. בין תרגומיו: "בסוף כל המסעות", קובץ משיריו של המשורר העיראקי פאדל אל־עזאווי (הוצאת קשב לשירה, 2016); "אין בבעלותי דבר מלבד החלומות: אנתולוגיה של שירה אזידית בעקבות האסון, 2014־2016" (מכתוב: ספרות ערבית בעברית בשיתוף עם הוצאת מכון ון ליר בירושלים והוצאת עולם חדש, 2107).

 

» במדור ובעברית בגיליון המוסך הקודם: "סרירצ'ה וטבסקו", סיפור מאת ליליאן הוואן, בתרגום אורית וקסלר

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

tagit_52-420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, ריקי כהן, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה. אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ התמחות: נגה שיאון. מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן. גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו