.
ענת חנה לזרע
•
עַל בְּשָׂרֵנוּ
פּוֹשֶׁטֶת וְלוֹבֶשֶׁת הַתְּשׁוּקָה צוּרָה.
אוֹמְרִים עֲמֻקָּה הִיא כִּתְהוֹם
חֲמַקְמַקָּה כְּאֵדֵי הַמִּקְלַחַת
מִבַּעַד חַלּוֹן הַחֹרֶף כְּשֶׁיָּד נִשְׁלַחַת
אוֹמְרִים יֵשׁ וְשׁוֹגָה בְּחֻמָּהּ כְּשִׁירָה
חֵרֶף רְהִיטוּת הַמַּיִם.
וּמַה אִם מֵעַל רָאשֵׁינוּ עֲדֵי אַגַּן הַיְּרֵכַיִם
נִזְרִים אֲגָלֶיהָ, אֶגְלֵי הַקַּל, תּוֹסִיף וְתִשְׁאַל,
אַל תִּגְאַל אוֹתִי בְּעִרְפּוּל הַפַּעַר, אַל
תִּדְבַּק בְּהַבְטָחַת שָׁב
אֲנִי מְכַסָּה צִמָּאוֹן צַח כְּשֶׁבָּבוּאָתִי נִמְרַחַת
טוֹעָה כַּמָּה מִמְּךָ עוֹד יִמַח,
כַּמָּה יֹאבַד
•
וְאִם אֶרְחַץ בְּשָׂרִי הַנָּקִי בְּמַיִם
הֲרֵי אוֹקְיָנוֹס עוֹלָמִי, אֲפִלּוּ סְלָעַי
עֲקוּרִים חַיִּים, שֵׁם נְתַתִּים
לַהַק עֳמָקִים.
וְאִם מוֹשָׁה נַפְשִׁי
כֹּחָהּ מִן הָאֲוִיר, מִן הֶחָלָל
יָדוּעַ, מֻגְבָּל זְמַנִּי עַל הַיַּבָּשָׁה
יָדוּעַ, נֶחְשָׁל.
בְּצִפָּרְנֵי יָדַי מִצְטַנְּעִים צִיּוּרֵי
תִּקְרוֹת וְקִירוֹת מְעָרוֹת
בְּפִי בִּיזוֹנִים אֲדֻמִּים
אֵינָם מַתִּירִים גִּישָׁה, לֹא גִּיחָה
עַתָּה שֶׁאֵין לִי אִישׁ אֵין לִי
אֱלֹהִים
•
נְשֹׁם יָרֹק, אַבָּא, גַּע בֶּעָלִים
קַרְקָפוֹת מַצְמִיחוֹת כָּאן פִּרְחֵי זָהָב
לוּ בָּאָה רוּחַ עָדֶיךָ מִיָּם, בְּפִיהָ
שִׁיר עֶרֶשׂ, צִיּוּץ מְשַׁכֵּךְ שֶׁל צִפּוֹר
פָּנֶיךָ אַל יִבְּלוּ
יָרֵחַ בֵּית הָעָלְמִין קַל, קֵרֵחַ מֵאוֹר
ענת חנה לזרע, ילידת 1964, משוררת. פרסמה עד כה שני ספרי שירה: "בעד הפרצה שבאויר" (ספרי עתון77, 2013), "נשיקה בשפתי השפה" (פרדס, 2017).
.
.
תומר דרייפוס
בבל
שִׁירָה הִיא רֶצַח
הִיא חוֹתֶכֶת חוֹרֶצֶת
בַּמְּצִיאוּת סְדָקִים כִּתְהוֹמוֹת
וּמִתּוֹךְ כָּל מָצוּק
קוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם
מַשְׁפִּיל אֶת הַשָּׂפָה בִּלְשׁוֹנוֹ
לֹא תִּשְׁכְּחִי אוֹתִי
כִּי נָקֹם אֶנְקֹם
וְזוֹ
דִּינָהּ שֶׁתִּשְׁכַּח
וְהָאַחֶרֶת
דִּינָהּ שֶׁתִּנְקֹם
שִׁירָה מְקוֹמֶמֶת עָלַי אֶת
בְּרוּאֵי מוֹחִי הֶעָיֵף
דַּם פְּצָעַי בַּמִּקְצָב
וּמִכָּל טַסִּית וְעוֹרֵק
מְבַעְבַּעַת זַעֲקַת בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָעִוֵּר
הוּא מַיְשִׁיר מַבָּט וְלוֹחֵשׁ
אוֹ נוֹ מָה טוֹ פֶּה אָה
נַעֲשֶׂה לָנוּ
שָׁם
פֶּנָפוּץ
רעש
הַאִם תְּמוּנַת הַנּוֹף
הַתְּלוּיָה בְּאוּלַם הַנְּשָׁפִים
שֶׁל הַמְּשֻׁגָּעִים
מְפִיקָה צְלִילִים?
הַאִם גּוֹעָה הַפָּרָה שֶׁעַל יַד
הַבַּיִת הַצָּהֹב,
הַאִם חוֹרְקִים הָרְעָפִים?
הַאִם הָרוּחַ מְיַלֵּל בְּצַמְּרוֹת הָעֵצִים,
הָעוֹמְדִים בְּשׁוּרָה וּמְחַכִּים
שֶׁיְּיַלֵּל בָּהֶם הָרוּחַ
הַאִם מַסְתִּירִים הָעֲנָנִים, הַקַּלִּים
מִדַּי מִכְּדֵי לִפֹּל
אֶת זַעֲקוֹת אֲחֵיהֶם הַגְּבוֹהִים מֵהֶם
הַמִּתְפַלְּחִים עַל יְדֵי מָטוֹס נֶאֱלַם?
הַאִם בֶּהָרִים הַמְּעֻמְעָמִים הָרְחוֹקִים
קוֹרְאִים נַוָּדִים אֲבוּדִים לְעֶזְרָה?
הַאִם מְצַלְצֶלֶת כְּנֵסִיָּה בַּכְּפָר?
הַאִם מְסַלְסֵל מוּאַזִּין?
תְּמוּנַת הַנּוֹף הַתְּלוּיָה בְּאוּלַם הַנְּשָׁפִים שֶׁל הַמְּשֻׁגָּעִים
צוֹלֶלֶת אֶל מִרְצְפוֹת שַׁיִשׁ
מִתְנַפֶּצֶת מִתְפּוֹצֶצֶת מִצְטַפְצֶפֶת
מְצוֹפֶפֶת צְלִילִים שֶׁל
פָּרָה וּרְעָפִים וְרוּחַ וְעֵצִים וַעֲנָנִים וּכְנֵסִיָּה וּמוּאַזִּין
וְנַוָּדִים
שֶׁקּוֹלָם לֹא יִשָּׁמַע
לְשֶׁקֶט. סוֹף כָּל סוֹף, שֶׁקֶט.
תומר דרייפוס יליד 1987, גדל על הכרמל, כותב שירה ופרוזה בעברית ובגרמנית. מסיים בימים אלה תואר שני בספרות כללית והשוואתית עם תזה על האות O.
.
.
שרי שביט
תצלום משפחתי בגינה
הַוְּרָדִים טֶרֶם נִשְׁתְּלוּ בְּשַׂקִּיּוֹת פְּלַסְטִיק שְׁחֹרוֹת. אָבִי בְּכוֹבַע טֶמְבֶּל, רוֹכֵן לִשְׁתֹּל אוֹתָם.
הַחִפּוּשִׁית הַיְּרֻקָּה חוֹנָה לְצִדּוֹ. הַצְּמִיגִים נִפְצָעִים מֵהֶחָצָץ.
אִמָּא בְּגוּפִיָּה בְּלִי חָזִיָּה, נוֹעֶלֶת כַּפְכַּפִים טוֹבִים. פָּנֶיהָ מֵאֲחוֹרֵי מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ חוּמִים. שַׁרְשֶׁרֶת פְּנִינִים בְּעָרְפָּהּ. מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר אוֹתָנוּ, אֵינוֹ מַבְחִין בְּעַצְבוּתָהּ.
תַּלְתַּלִים עַל רֹאשִׁי. פָּנַי נְקִיִּים מִנְּמָשִׁים. אֲנִי בַּת שָׁלוֹשׁ.
כֻּלָּנוּ מְחַכִּים לַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפְּלוּ. הֵם עֲדַיִן נֶחְבָּאִים מֵאֲחוֹרֵי חֻרְשַׁת הָעֲטַלֵּפִים.
בְּאֶמְצַע תְּנוּעַת הַשְּׁתִילָה, שָׁרְשֵׁי הַוְּרָדִים מִתְנַתְּקִים כְּגַפְרוּרִים, דּוֹחֲפִים אֶת רֹאשָׁם אֶל תּוֹךְ הָאֶבֶן.
אחר כך
תַּרְנְגוֹלוֹת קִרְקְרוּ
בֶּחָצֵר שֶׁל גַּלִּי הַבְּלוֹנְדִּינִית
וְעַל אֶדֶן הַחַלּוֹן הִזְדַּקְּפוּ מִינְיָאטוּרוֹת שֶׁל מְטוֹסִים.
גַּם אַבָּא שֶׁלִּי עָבַד בִּמְטוֹסִים
וְעַל דַּפֵּי הַטְּיוּטָה הַדַּקִּיקִים שֶׁהֵבִיא מִמִּשְׂרָדוֹ
צִיַּרְנוּ שְׁתֵינוּ קַוִּים אֲפֹרִים שֶׁל שְׂדוֹת תְּעוּפָה,
בִּמְקוֹם שָׁמַיִם. אַחַר כָּךְ אָכַלְנוּ גְּבִינָה לְבָנָה וְזֵיתִים.
אַחַר כָּךְ עָשִׂינוּ מַעֲשִׂים אֲסוּרִים:
פָּתַחְנוּ אֶת קֻפְסַת הַשַּׁח
מִתְחָרוֹת זוֹ בַּזּוֹ בְּמַהֲלָכִים מֻמְצָאִים
מְגַלְּפוֹת מֵחָדָשׁ אֶת הַכֵּלִים
הִסְתּוֹבַבְנוּ בֶּחָצֵר עַד שֶׁשּׁוּלֵי הַחֲצָאִית הִתְרוֹמְמוּ
וְגֵרְדוּ מִסְּבִיבֵנוּ אַתְּ שִׂיחֵי הַפִּיטַנְגּוֹ.
הִתְגַּלְגַּלְנוּ מַעְלָה וּמַטָּה
עַל הַסַּפָּה הַכְּחֻלָּה
מַכְתִּימוֹת אוֹתָהּ
בִּכְתָמִים אֲדֻמִּים
סוֹפְרוֹת שְׁנִיּוֹת,
מִי יוֹתֵר
מְהִירָה בְּגִלְגּוּלָהּ.
אַבָּא שֶׁלִּי מֵת קֹדֶם.
אַחַר כָּךְ אַבָּא שֶׁלָּהּ.
אַחַר כָּךְ אִמָּא שֶׁלִּי.
אַחַר כָּךְ אִמָּא שֶׁלָּהּ.
קשר דם
אֶת הַשְּׁאֵרִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת,
אֲנַחְנוּ חוֹלְקוֹת בֵּינֵינוּ:
אַחַת זוֹכֶרֶת אֶת יום הַהֻלֶדֶת שֶׁל אִמָּא.
אַחַת זוֹכֶרֶת אֶת יוֹם הַשָּׁנָה לְאַבָּא.
אַחַת זוֹכֶרֶת אֶת הַמְּאַהֶבֶת מֵהַקִּבּוּץ.
אַחַת זוֹכֶרֶת אֶת הַמְּאַהֵב מִדֶּנְמַרְק.
אַחַת זוֹכֶרֶת אֶת הָעוּגִיּוֹת הַמְּלוּחוֹת מֵהַשִּׁבְעָה.
אַחַת זוֹכֶרֶת אֶת עֵץ הַשֶּׁסֶק הַכָּרוּת.
אַחַת זוֹכֶרֶת אֶת מִסְמַךְ הַגֵּרוּשִׁין שֶׁלֹּא מֻמַּשׁ.
אַחַת זוֹכֶרֶת אִישׁ בְּלִי עַיִן עוֹמֵד עַל מַצֵּבָה.
אַחַת מַדְבִּיקָה אֶת אַלְבּוֹם הַחֲתֻנָּה.
אַחַת מַזְכִּירָה אֶת רוֹפֵא הַמַּחְלָקָה.
אַחַת בְּקֻפְסְאוֹת הַתַּכְשִׁיטִים, מְמַיֶּנֶת.
אֲנִי פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת
הוֹפֶכֶת בִּשְׁטִיחַ הַכְּנִיסָה
בּוֹדֶקֶת מַנְעוּל
תּוֹלֶשֶׁת מְזוּזָה
מִתְבּוֹנֶנֶת,
שׁוֹמֶטֶת עוֹד.
שרי שביט היא סופרת, משוררת ועורכת ספרות. זוכת פרס "שירה על הדרך" ומלגת האמנים "חדר משלך" של עיריית תל אביב-יפו. פרסמה את ספרי הפרוזה "ברוריה הפקות" (זמורה־ביתן, 2009) ו"הכֹּל זריז" (אחוזת בית, 2012), ואת ספר השירה "ומה יש עוד" (אחוזת בית, 2014). עורכת את מחלקת הפרוזה המתורגמת בהוצאת "מטר", מנחת סדנאות כתיבה ומנהלת אמנותית של מיזמי ספרות שונים. השירים לקוחים מתוך הספר "כאב מרחקים", שיראה אור בסדרת "כבר", הוצאת מוסד ביאליק, בשנת 2019.
.
.
עמיחי חסון
אמריקה
עַד שֶׁבָּא מַתְקִין הַכְּבָלִים סָבִי הִסְתַּפֵּק בְּדִוּוּחִים מְאֻחָרִים.
הַנְּיוּ יוֹרְק טַיְמְס נִשְׁלַח מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס וּמְדוֹר הַסְּפּוֹרְט הִתְאַמֵּץ
לְתָאֵר אֶת שֶׁאֵין לְתָאֵר וְהִתְרַחֵשׁ עַל מִגְרַשׁ הַבֵּיסְבּוֹל. רֶצֶף חֲבָטוֹת
הוּמַר לְאוֹתִיּוֹת, מִסְפָּרִים יִצְּגוּ עֻבְדּוֹת בְּטַבְלְאוֹת הָאָמֵרִיקָן לִיג
בּוֹסְטוֹן רֵד סוֹקְס וְהַנְּיוּ יוֹרְק יֶנְקִיז הֶחֱלִיפוּ הֶפְסֵדִים
וְנִצְחוֹנוֹת בִּזְמַן שֶׁסָּבִי, בִּרְחוֹב הַגִּלְגַּל בְּרָמַת גַּן, רָאָה אֶת גּוֹלְדָה
מֵאִיר מַזִּיעָה בְּטֵלֵוִיזְיָה שָׁחוֹר-לָבָן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים.
כַּמָּה יָמִים אַחַר כָּךְ, שָׁלַח נִיקְסוֹן רַכֶּבֶת אֲוִירִית מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס,
טַנְקִים וּמְטוֹסִי קְרָב לַחֲזִית בָּרָמָה וּבְסִינַי. סָבִי הָיָה נַוָּט בַּצִּי הַפָּסִיפִי.
עַד שֶׁבָּא מַתְקִין הַכְּבָלִים כְּבָר הָיָה סָבִי בְּפֶּנְסְיָה מוּל מָסָךְ צִבְעוֹנִי
הַמַּגִּישׁ זָרַק כַּדּוּר לַחוֹבֵט הַיְשֵׁר אֶל מְקוֹמוֹ בְּכֻרְסַת הַסָּלוֹן.
יָשַׁבְתִּי לְצִדּוֹ בְּכוֹבַע בֵּיסְבּוֹל אַךְ לֹא הִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס
אֶת חֻקֵּי הַמִּשְׂחָק (גַּם לֹא כְּשֶׁיָּרַד אִתִּי לַגִּנָּה, מַחְבֵּט בְּיָדוֹ
וּכְפָפָה בְּיָדִי, זוֹרֵק אֶת הַכַּדּוּר הַלָּבָן כִּמְטַחֲוֵי יֶלֶד).
הַמִּשְׂחָק הָאַחֲרוֹן שֶׁל סִדְרַת הַגְּמָר שֻׁדַּר בַּטֵּלֵוִיזְיָה
וְהַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי רָצָה לִרְאוֹת אֶת מִיכַל יַנַּאי
בֶּעָרוּץ הַיְּלָדִים. סָבִי הָיָה אָדָם וַתְרָן.
אֲנִי מוֹדֶה שֶׁצָּחַקְתִּי בְּקוֹל מוּל הַמָּסָךְ אֶתְמוֹל בְּבֵית הוֹרַי
כְּשֶׁנִּבְחֶרֶת יִשְׂרָאֵל בְּבֵּיסְבּוֹל (שׁוּרַת צְעִירִים אָמֵרִיקָאִים
וְדִגְלֵי יִשְׂרָאֵל רְקוּמִים עַל כִּפּוֹתֵיהֶם) הִגִּיעָה לְרֶבַע גְּמַר
אַלִּיפוּת הָעוֹלָם. סָבָתִי הֵסֵבָּה בַּפִּנָּה,
מוֹרַחַת שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל חֶמְאַת בָּטְנִים
עַל קְרֵקֶר דַּק וּמְטַפְטֶפֶת רִבַּת תּוּת אֲדֻמָּה כְּדֶגֶל הַדּוֹד סֵם,
מֵיק אָמֵרִיקָה גְרֵיט אֵגֵן.
אחרי הלוויתו של מקס שטיינברג
לֹא הִזְמִינוּ אוֹתִי לִמְסִבַּת הָעִתּוֹנָאִים שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
בַּמִּלְחָמָה – שֶׁלַּמְרוֹת הַהֲרוּגִים וְהַפְּצוּעִים וְהַסֵּבֶל נִקְרְאָה
"מְסִבָּה" – וּמִמֵּילָא לֹא סִפַּרְתִּי לוֹ, בְּסֵבֶר חָמוּר כָּרָאוּי (קַו
הַמֵּצַח מִתְפַּתֵּל כְּקַו הֲגָנָה) אֵיךְ תּוֹפְסוֹת אוֹתִי אַזְעָקוֹת שָׂרוּעַ
עַל הַסַּפָּה פְּשׁוּט אֵיבָרִים נִבְהָל מִכָּל צִלְצוּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ בְּשׂוֹרָה
שֶׁמָּא צְבָא הָעָם קוֹרֵא לִי לְהִכָּנֵס לָרְצוּעָה וְאֵיךְ אֲנִי מְאַבֵּד עוֹלָם
הַבָּא שֶׁלִּי בִּנְזִיד תְּמוּנוֹת רָצוֹת מֵהַקְּרָבוֹת, מְדַלֵּג בִּמְהִירוּת עַל הַפִּרְסוֹמוֹת
לְתַחְבּוֹשׁוֹת מְנַסֶּה לְאַתֵּר פַּרְצוּפִים מֻכָּרִים בֵּין הַמַּדִּים וְזַעֲקוֹת הַגּוּפִים הַנִּפְרָדִים
וְשִׁבְרֵי הַהֲרִיסוֹת שֶׁל הַפְּגָזִים וַאֲנִי יוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רַק לְהַלְוָיוֹת שֶׁל חַיָּלִים
בּוֹדְדִים וְלִפְעָמִים כְּשֶׁמַּצִּיעִים לִי תִּעוּד מִתּוֹךְ הַתֹּפֶת ("בִּלְעָדִי!
צְפוּ עַכְשָׁו!") אֲנִי צוֹפֶה סַקְרָן וְחַלָּשׁ בּוֹהֶה
מוּל הַמָּסָךְ בַּמְּסִבָּה. מַמְתִּין לְשָׁפָן.
(23.07.2014)
.
* מקס שטיינברג ז"ל, עלה לארץ מלוס אנג'לס בשנת 2012, נפל בכניסה הקרקעית לעזה במבצע "צוק איתן". בן 24 במותו.
עמיחי חסון, יליד רמת גן 1987, משורר ויוצר קולנוע. ספרו "מדבר עם הבית" ראה אור בהוצאת אבן חושן ב-2015. השירים מתוך כתב היד של הספר "בלי מה", שעתיד לראות אור בקיץ הקרוב בסדרת "כבר", הוצאת מוסד ביאליק.
.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת נטלי תורג'מן, בעז טרסי ונדב נוימן
.
