הספרייה הלאומית (בגלגוליה השונים) אוספת ומתעדת כבר יותר ממאה שנים את הנעשה בארץ ישראל. כך נחשפות בפנינו תמונות נדירות של רעש האדמה שהוביל למותם של מאות בני אדם בשנת 1927. נוסף על כך, נשמרו בידינו עדויות מרטיטות לב לרעידה קדומה עוד יותר מאמצע המאה ה-19
ב-11 ביולי 1927 פקדה את אזור ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי רעידת אדמה רבת עוצמה. רעידת אדמה זו, שעוצמתה 7.5 בסולם ריכטר(!), הייתה לא רק אסון הטבע המשמעותי ביותר שפקד את האזור במאה השנים האחרונות, אלא הפכה גם לציון דרך במחקר הסייסמולוגי בארץ, בהיותה רעידת האדמה הראשונה שתועדה באמצעות מכשירים מדעיים.
מאות בני אדם נהרגו ומאות אחרים נפצעו בארץ ישראל ובעבר הירדן. הנזקים לרכוש כתוצאה מרעידת האדמה היו קשים: שכם, רמלה ולוד נפגעו קשות וגם ירושלים, יריחו, עמאן וא-סאלט (בעבר הירדן המזרחי) ספגו נזקים קשים. בשכם עצמה נהרגו יותר ממאה אנשים ומאות נפצעו. בין השאר, בנייני האוניברסיטה העברית על הר הצופים ניזוקו קשה, ובהם בית גריי היל, שבו שכן זמנית המכון למדעי היהדות.
באותו קיץ קטלני טרם החלו לבנות את בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי על הר הצופים. הספרייה הלאומית שכנה עדיין במשכנה הישן, ב"בית נאמן" אשר בקצה רחוב החבשים (היום רחוב בני ברית). על פי אחד מן הדיווחים בעיתונות, בניין הספרייה לא נפגע כלל ולא נגרם כל נזק לספרים. החיים בספרייה המשיכו להתנהל כסדרם. מעידה על כך העובדה כי ימים אחדים בלבד לאחר האסון הנורא שפקד את תושבי הארץ, הזדרזו עובדי הספרייה… לערוך תערוכה קטנה בנושא רעידות אדמה בארץ ישראל.
הידיעה המרכזית על רעידת האדמה התפרסמה בעיתון "דאר היום" למחרת האסון.
הספרייה הלאומית מציגה: רעידת האדמה של 1837
כבר למחרת היום, ב-13 ביולי 1927, לצד דיווח על נזקים שנגרמו למבני ציבור שונים בירושלים, דיווח העיתון ש"בית הספרים הלאומי והמכללי [=האוניברסיטאי – בן אב"י נמנע משימוש במילים לועזיות בעתונו] סִדֵּר תערוכה של ספרים ותעודות לתולדות הרעש בא"י."
ידיעה בלעדית זו בעיתון מאפשרת לנו הצצה נדירה לאותה תערוכה מאולתרת שאורגנה במהירות בספרייה הלאומית. מטבע הדברים, המוצגים בתערוכה נקשרו בעיקר לרעידת האדמה רבת העוצמה שקדמה לה, אשר פקדה את הארץ בשנת 1837. ברעידת אדמה זו נפגעו בעיקר הערים צפת וטבריה.
אז מה כללה אותה תערוכה שהוצגה ב-1927?
הידיעה ב"דאר היום" סיפרה כי בתערוכה מוצגים "שלשה מכתבים שנשלחו מא"י אחרי הרעש בשנת תקצ"ז: מר' ישראל משקלוב, מר' אריה ב"ר ירחמיאל נאמן כולל פרושים בירושלים ומר' רפאל יצחק אלפנדרי, פקיד ד' ארצות החיים"
כפי הנראה, הוצגה באותה תערוכה מהדורת הדפוס של מכתבים אשר נשלחו מארץ ישראל אל פקידי ואמרכלי ערי הקודש באמשטרדם. המכתבים המקוריים הרשימו מאוד את יהודי אמשטרדם, והם הזדרזו להוציא אותם לאור בחוברת צנומה בת שלושה עמודים. החוברת נפוצה במהירות בכל רחבי אירופה וזכתה לתהודה רבה בכל רחבי העולם היהודי דאז. במכתבים אלה מתוארת בציוריות רבה רעידת האדמה, וכן מופיעה רשימה של הכפרים והערים שנפגעו ברעש, ובכלל זה מספר ההרוגים והפצועים בכל מקום.
כך תיאר אחד הניצולים במכתבו את הרעש הנורא של 1837:
"ביום כ"ד טבת שעבר לעת מנחה בא רעש גדול ונורא מאת המביט לארץ ותרעד, ופה (ירושלים) גם כן הזיק לכמה בתים וחצרות, וכל העיר פחדה, אבל תודה לא הוזק שום אדם. ובשכם נפלו בתים וכל החנויות ונהרגו ששים נפשות ולא אחד מבני ישראל בעזרה ה', אך בגליל הקדוש, אהה! כי נהפכו צפת וטבריא כמהפכת… נפלו ונהרסו כל הבתים, וכל הבתי כנסיות, קהילת ספרדים וקהילת החסידים ושלנו קהילת פרושים נחרבו, ולא ניכר שום בית ורחוב או שוק עוד, גם חומת טבריא נפלא ואש יצא מים כינרת ויצף הים על העיר.
מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, ואבכה את חללי בת עמי, כי נהרגו מכולנו ערך מאתים נפשות ושלחו לי הרשימה מנפשות יתר הפליטה שלנו, ערומים נותרו, מלבד אותן שהלכו איתי לירושלים ואשר נסעו משם קודם לכן…"
עוד בידיעה מוזכר כי בתערוכה מוצג "הספר 'עבודת הקודש' דפוס ירושלים הראשון שנדפס אחרי שהמדפיס ישראל בק העביר את בית הדפוס שלו מצפת לירושלים לרגל הרעש ובהקדמה מספר המדפיס את אשר קרה את העיר צפת" – הספר "סדר עבודת הקודש" מאת חיד"א, דפוס ישראל ב"ק, ירושלים, תר"א (1841). לספר זה, העוסק בענייני קבלה, נוספה הקדמה בלתי שגרתית מאת המדפיס ישראל ב"ק. אחד מחלוצי אומנות הדפוס בארץ ישראל ראה לנכון להקדים לספר התנצלות ארוכה: הוא מספר בה על התלאות שעבר, אשר בעקבותיהן נאלץ להעתיק את בית דפוסו מהעיר צפת, אשר חרבה ברעידת האדמה, אל ירושלים.
"התנצלות" זו של ב"ק זיכתה את קוראי הספר, יותר ממאה ושבעים שנה לאחר כתיבתה, בתיאור מרגש מרעידת האדמה בארץ ממקור ראשון, בעברית נמלצת:
"שמעית בתרא קול רעש גדול אשר פקד ה' את ארצו ועמו…וינועו אמות הסיפים מקול הקורא, ונהפכו ערי הקודש צפת וטבריא ונהרגו כ"א נפשות ברגע אחד. מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על בית ישראל… ויהי אחרי הצרה ההיא ויפוצו בני ישראל ונתפזרו בכל פינות ארץ ישראל…"
"וינועו אמות הסיפים מקול הרעש ונפלו מאתים חצרות ובכל חצר כמה בית ויש מהם נפלו עד היסוד… ומתו לערך ק"כ נפשות. וקודם הרעש גילו לחסיד ארץ ישראל שתהא צרה גדולה בצפת ולא ידעו מהו, ועשו משמרת ללמוד להתפלל כמנהג במדינתנו, ובעוונותינו לא נקרע גזר הדין. ומצאו כמה תלמידים חכמים נהרגים ופניהם על ספריהם, וגם החסיד נהרג ביניהם. ובאור הבוקר הוציאו כמה נפשות ועודם בחיים, ואחר כמה ימים חזר הרעש ונהרגו עוד לערך כ' נפש."
למרבה הצער, לא נשמר תיעוד כלשהו של תגובת הציבור לתערוכה הצנועה שסודרה בספרייה הלאומית. עם זאת, יש להניח כי היא עוררה עניין רב, ונראה שהצלחתה עודדה את ראשי הספרייה לאסוף תיעוד גם על רעידת האדמה שהתרחשה זה-מקרוב.
תושבי ארץ ישראל שולחים לנו תמונות מדהימות מהרעידה של 1927
ואכן, כשנה וחצי לאחר רעידת האדמה הגדולה של יולי 1927, ב-5 במרץ 1929 פורסמה בעיתון "דואר היום" הידיעה הבאה:
"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי [כעת כבר נתקבע שם זה של הספרייה, ולא היה כל טעם בשימוש במילה המוזרה "מכללי"] מסדר אוסף צִלוּמים בעלי ערך לידיעת תקופת הרעש האחרונה בא"י בשנות תרפ"ו תרפ"ח. כל מי שיש בידו חֹמר הִסטורי זה מתבקש להמציאו לבית הספרים במתנה או לשם העתקה. רצוי לצרף לתמונות את שם המצלם, שם המקום שצִלֵּם (העיר, הכפר, הרחוב, הבנינים) ואת תאריך הצִלום".
הידיעה הזו עשתה את שלה, ובעקבות פנייה יוצאת דופן זו של הספרייה אל הציבור, נשלחו אלינו תצלומים מעניינים ביותר ובהם תיעוד ייחודי של נזקי רעידת האדמה ביולי 1927.
מה כוללים תצלומים נדירים אלה?
הקבוצה המסקרנת ביותר של תצלומים כוללת 32 הדפסי כסף בגדלים שונים, אשר צולמו כנראה באותה מצלמה, בתבנית של 6X9 ס"מ. את התצלומים האלה צילמו חברי "משלחת" הנראים בכמה מן התמונות. הם צילמו את התמונות בכל רחבי ארץ ישראל ובכלל זה בעבר הירדן. חברי קבוצה זו, מר רייזר, מר נוימן ושלושה מבני משפחת בדיאן, סיירו במכוניתם ותיעדו את נזקי רעידת האדמה. על תשלילי התצלומים נוספו כתוביות בעברית ובאנגלית.
התצלומים נתרמו לספרייה הלאומית בשנת 1929. מי היו חמשת הטיילים שהחליטו לתור את הארץ וסביבותיה במכוניתם בימי הרעש הגדול? למרבה הצער, לא נמצא כל תיעוד שייתן לנו תשובה על שאלה מסקרנת זו.
עוד קבוצה של תצלומים כוללת 18 הדפסי כסף בגדלים שונים, ובהם תצלומים מן הערים ירושלים ושכם. בגב אחדים מהתצלומים מוטבעת חותמת סוכנות הידיעות הגרמנית Internationale Foto-Aagentur, Berlin וכן מוטבעות כתוביות הסבר מודפסות במכונת כתיבה, בגרמנית. כפי הנראה, תצלומים אלה צולמו על ידי צלמים שונים ונשלחו אל העתונות באירופה באמצעות אותה סוכנות ידיעות.
"…הנני שולח לכם בזה שלֹש תמונות שצֻלמו איזה שעות אחרי הרעש בשכם. הצילומים נעשו ע"י ערבי מנהל הסניף של חברת ספינני'ס בע"מ בשכם. התמונה של המשטרה האנגלית באוטו נדמה לי נעשתה איזו ימים אחרי הרעש ובאוטו נמצא לחם שנשלח מתל אביב…"
חברת "ספיני'ס" (Spinney's) הייתה, כידוע, "הסופרמרקט של המזרח התיכון": רשת אדירה של סוכנויות לממכר מוצרים שונים, בעיקר מוצרי מכולת. הרשת הייתה פרוסה על פני המזרח התיכון כולו וסיפקה את עיקר המוצרים למושבות הבריטים. יש על-כן לשער שאת משלוח הלחם שהגיע לשכם (במשאית פתוחה, ללא כל כיסוי…) צילם נציג חברה זו, שהזמין את המשלוח מן הסניף של ספיני'ס בתל אביב.
אוסף נוסף של תצלומים, נתרם לספרייה כנראה על ידי אחד מצלמי המושבה האמריקאית, שצלמיה (ובראשם אריק מטסון) טרחו לתעד את רעידת האדמה במקומות שונים בארץ, ובכלל זה בירושלים. האוסף המלא של כל תצלומי המושבה האמריקאית שמור בספריית הקונגרס, ובכלל זה התצלומים מאירוע זה.
כשהגיע הזמן להעלות את המחזה עוץ לי גוץ לי, צוות השחקנים של תאטרון הקאמרי – התאטרון שהזמין את המחזה המחורז מהמשורר והמתרגם אברהם שלונסקי – התנגד בתחילה להופיע. השחקנים חששו שהשפה המורכבת שהמחזה נכתב בה תחבל בהצלחתו.
שלונסקי ראה את הדברים בצורה שונה, וסירב למתן את הטון ההיתולי משובץ החרוזים המשונים והלחמות המילים הייחודיות (שר אוצר = שַׂרוֹצָר, שר ארמון = שָׂרָרְמוֹן) שקבע למחזה. הוא ביטל את דעתם של מיני מבוגרים מומחים מטעם עצמם, והשיב שילדים אינם תינוקות חולניים שיש להגיש להם "גירה של פתיתי לחם לעוסים". אם לא יבינו מילה או משפט, ישאלו ויימצא להם הפתרון. "בניגוד למבוגר", טען המשורר והמתרגם, "המבין רק בשעה שהוא מבין את המשמעות לפי השכלתו (וכולי וכולי) – הילד מבין לפני שיש לו כוח להבין, הוא חש, ואגב – הוא מבין הרבה יותר ממה שחושבים".
המחזה נכתב לתאטרון הקאמרי, הולחן בידי דובי זלצר והועלה לראשונה בשנת 1965 בבימויו של יוסי יעזראלי. שלונסקי טווה זהב מהמילים, זלצר מהצלילים ויזרעאלי מהשחקנים. בהפקה הראשונה שיחק אחד מהקאסטים הנוצצים ביותר שראה התאטרון הישראלי עד אז ומאז: אריק לביא, שושיק שני, אברהם חלפי, זאב רווח, שמרית אור, נירה רבינוביץ', פנחס צוקרמן, יוסי ידין, יוסי גרבר, נתן כוגן, גדעון שמר, נחום שליט, גבי אלדור, גבי קרן, אסי הנגבי, אסתר גרינברג, אלברט כהן, שלמה וישינסקי, גדי יגיל ויצחק חזקיה.
אחרי החושך מגיע האור. ממלכת עוץ מתעוררת לבוקר חדש שעליו מכריזה דמות המשרת בשיר הפותח של המחזה עוץ לי גוץ לי. השיר נקרא "בוקר טוב", ובו המשרת מכריז גם על הנפשות הפועלות במחזה וגם על תושבי הממלכה – כל אחד ואחת בשמו ובתפקידו, שני פרטים שהם לרוב אחד במחזה.
העברית החיה והמרהיבה שכתב בה שלונסקי את השיר ואת המחזה שממנו הוא לקוח, משכיחה מאיתנו את העובדה שמדובר בתרגום אגדת עם גרמנית מסורתית. שלונסקי לקח את סיפור העסקה החשאית בין השד רוּמְפֶּלְשְׁטִילְצְכֶן ובת הטוחן, ויצק אותו מחדש בנוף עברי שממנו סולקה האווירה האפלה של האגדה המקורית. את הנוף הזה מילא בשירים, כולל שיר הפתיחה – שאין לו זכר באגדת העם המקורית.
שיר הפתיחה והמחזה כולו דרשו מנגינה. את האתגר הזה קיבל על עצמו דובי זלצר, שהצמיד למילים של שלונסקי מנגינה המגלמת בתוכה את המשחק וההיתול של שירת הפתיחה. בתום תרועות החצוצרה המעירות את ממלכת עוץ, נפתחת המנגינה בסינקופה המזכירה מנגינת הורה חסידית. אם במנגינה במשקל 4/4 מוטעמות הפעמה הראשונה והשלישית, בסינקופה של זלצר לא מנוגנת הפעמה הראשונה. באמצעות משחק במקצבים ובסולמות צובע זלצר את הנפשות הפועלות – כולם מופיעים באותה מנגינה אך במקצב אחר. כפי שהסבירה לי ד"ר גילה פלם, מנהלת מחלקת מוזיקה בספרייה הלאומית: "כל האווירה שהמוזיקה יוצרת בפתיחה היא של מעין יריד, קרנבל, שוק".
בארכיון המוזיקה בספרייה הלאומית שמורים התווים המקוריים של המחזה בארכיון דובי זלצר. המסמכים בארכיון מאפשרים לנו להתחקות אחר התאמת המוזיקה למחזה.
הדמות היחידה שלא מוצגת בשמה בשיר הפתיחה היא גם זו שהעניקה למחזה את שמו. את רוּמְפֶּלְשְׁטִילְצְכֶן ("מנענע עמודים קטן" בגרמנית) תירגם שלונסקי בגאוניות לעוץ לי גוץ לי שפירושו: 'תן לי עצה, גמדי'. הילדים שהגיעו לראות את המחזה אולי ידעו את שמו, אך בשיר "בוקר טוב" מוצג "הוֹ-הִי זֶה" בתור "סוֹד כָּמוּס בַּמַּחֲזֶה". שמו של השדון המסתורי מתגלה רק בסוף המחזה, כשהוא מתרברב ושר את שמו כיוון שהוא משוכנע שאיש לא נמצא בסביבה.
"השם המפורש" שנחשף רק בסוף, הפרט הקטן כביכול שנעדר מהאקספוזיציה, הוא גם הפרט שמניע את העלילה קדימה. השימוש בביטוי "השם המפורש", שימוש המופיע כבר בשיר הפתיחה של ההצגה ומתייחס אל השדון המסתורי, משמש בדת ישראל תחליף לשמו של האל, זה שנאסר על היהודי המאמין להגות בקול, והוא האילוזיה המילולית והמפורשת הראשונה למסורת היהודית במחזה.
גם בנקודה זו בשיר משיב זלצר לחידה של שלונסקי בפתרון מוזיקלי משלו. כשמגיע השיר אל אותו אדון "סוֹדְכָּמוּס", חוזרת המוזיקה למבנה ההיתולי שאפיין את המשרת – מבנה החורג מהמנגינה הרגילה, כמו כדי להבהיר שמדובר בדמות מפתח, שתלווה – כמו המשרת – את ההצגה כולה.
המלחין דובי זלצר התייחס למרכיבים שאפשרו את ההצלחה המסחררת שהיא עוץ לי גוץ לי:
"למרות שאני בדרך כלל צנוע, אני חושב שיש חשיבות גדולה, מאד גדולה, למוזיקה, היות שזה מנגינות שאחרי 50 שנה עדיין נשמעות צעירות ורעננות, ובלי שום ספק לטקסט הגאוני והשובבי של שלונסקי. אני מניח שבפעם הראשונה הייתה הצלחה גדולה גם הודות לבימוי. גם לא צריך לשכוח שזה היה הקאסט החלומי ביותר שיכול היה להיות בהיסטוריה של התיאטרון העברי… זה התותחים הכבדים של אז של תיאטרון הקאמרי. זה מה שאני מנסה לומר, שבמחזמר זה מן זרם של שיתוף פעולה בין מוחות, של יצירה. אי אפשר לומר בגלל המוזיקה או בגלל הטקסט או בגלל הבימוי. כל הדברים יחד מביאים להצלחה ענקית".
אין דבר מצחיק יותר מהומור מילולי, הייתה חוזרת ואומרת אחת המרצות שלי באוניברסיטה. השיר "בוקר טוב" והמחזה כולו מוכיחים זאת משורה לשורה – בקריאה חוזרת בימינו, וגם בקופות. המחזה ראה אור כספר בהוצאת עם עובד בצירוף איורים של אריה נבון, ששיתף פעולה עם שלונסקי שנים קודם בהוצאת הספר "עלילות מיקי-מהו". המחזה המודפס הוקדש לסיגי אשל, נכדתו של שלונסקי. בשנת 1996 אשל סגרה מעגל עם יצירת סבה כשהופיעה בתפקיד החדרנית בהפקה של מנחם גולן.
מעל חמישים שנה מאז הפקת 65' עדיין מועלית ההצגה על בימות ישראל. השיר הפותח שלה זכה לחיים מחודשים (או שמא לחיים נוספים, היות שהוא מעולם לא נעלם באמת) בפרסומת של בזק בינלאומי בכיכובם של עומר אדם ומר פרזנטור גידי גוב.
"המורים הם החלוצים שהולכים לפני המחנה בהנחלת הרוח לתלמידים בישראל"
המרכז להעצמת מדעי הרוח במערכת החינוך נפתח בספרייה. מאות מורים ואלפי תלמידים ישתתפו בתוכניות הכשרה במקצועות ההיסטוריה, הספרות והתרבות היהודית והישראלית שיהיו מבוססות על האוספים, הארכיונים ומאות אלפי פרטי המקור הנמצאים בספרייה.
מאות מורים ומורות זכו ליומיים של השראה, הנאה והרחבת הלב והדעת בכנס "ימי תנ"ך" שהתקיים אצלנו בספרייה הלאומית. המורים לקחו חלק בסדנאות, בסיורים, במפגשים ובלימוד עם אנשי ונשות רוח בולטים בישראל.
הכנס הוא חלק מהאירועים החגיגיים לפתיחת המרכז להעצמת מדעי הרוח במערכת החינוך. המרכז, שהוקם במסגרת שיתוף פעולה של משרד החינוך והספרייה הלאומית, הושק באופן חגיגי בספרייה הלאומית במעמד מר נפתלי בנט, שר החינוך, מר שמואל אבואב, מנכ"ל משרד החינוך ודוד בלומברג, יו"ר הדירקטוריון של הספרייה הלאומית.
השר נפתלי בנט אמר בכנס כי המורים לתנ"ך הם "החלוצים שהולכים לפני המחנה בהנחלת הרוח לתלמידים בישראל". לדבריו, התנ"ך הוא ספרות מופת שסיפוריה רלוונטיים לכל תלמיד, לכל אדם ולכל משפחה דווקא בגלל שגיבוריו הם אנשים לא מושלמים. "אין גיבור בתנ"ך החף מפגמים וזה יופיו", הדגיש השר, "ואנשים בכל הזמנים יכולים להזדהות עם גיבוריו וסיפוריו".
מר דוד בלומברג, יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית אמר: "בספרייה הלאומית אנחנו מרכזים מאמץ להחזיר את מדעי הרוח למקומם הטבעי והראוי. היעד שמנחה אותנו, הוא להפוך את הספרייה למרכז התרבותי החשוב ביותר במדינת ישראל ובעולם היהודי. הספרייה איננה מוזיאון וגם לא מחסן ספרים שמשרת רק את המחקר האקדמי. אנחנו הרבה יותר מזה. החזון שאנו מקדמים בעידן הדיגיטלי הוא להנגיש את אוצרות הספרייה לציבור הרחב בארץ ובעולם. אוצרות אלו חייבים להיות מרכיב בולט במארג התרבותי של כל אדם."
בין המשתתפים בכנס היו הרב בני לאו הוגה מיזם 929 שלרגל סיום מחזור הקריאה של 929 נתן שיעור מיוחד על "הנביא שעמד בפרץ", ד"ר מיכה גודמן על רעיונות היסוד של ההגות המקראית, פרופ' יונתן בן דב על העניים בחוקי התורה, בלהה בן-אליהו על רחל ולאה בספרות העברית, ד"ר לאה מזור על הלחם במקרא ופרופ' ישראל קנוהל על איך נולד התנ"ך. ביום השני של הכנס יצאו המורים לסיורים ולימודים חוויתיים אל מוזיאון ישראל, מוזיאון המקרא, יד בן צבי, עיר דוד ומוזיאון רוקפלר.
בפתיחת הכנס נשאה דברים הגברת צילה חיון, ראש אגף חינוך ותרבות בספרייה הלאומית וסיפרה: "הספרייה משנה את פניה, אינה קופאת על שמריה ומתאימה עצמה לטכנולוגיות החדישות של זמננו. כתבי היד העתיקים והטקסטים המודפסים הופכים להיות גם קבצים דיגיטליים המאוחסנים בענן וירטואלי, ועומדים שם לרשותו של כל דורש. לפי צרכיו של האדם במאה ה-21. אך הספרייה אינה מסתפקת בכך, אלא רואה את שליחותה וייעודה להביא, להנגיש ולהפיץ את אוצרותיה לחברה בתוכה היא יושבת… המרכז להעצמת מדעי הרוח המוקם בשנה זו, הינו מימוש רעיון הפצת נכסי הדעת והרוח של הספרייה באמצעותכם, מורי ומורות ישראל."
מעצימים את לימודי הרוח
משרד החינוך חבר לספרייה הלאומית, כמי שמהווה בית לאוצרות הרוח של העם היהודי ומדינת ישראל, כדי להוביל יחד תוכנית פורצת דרך שתשנה את פני הלימודים במקצועות ההומאניים. כבר משנת הלימודים הבאה, יעברו מאות מורים ואלפי תלמידים תוכניות הכשרה מרתקות במקצועות ההיסטוריה, הספרות והתרבות היהודית והישראלית. תוכניות הלמידה תהיינה מבוססות על אוספי הספרייה – על הארכיונים ועל מאות אלפי פריטי המקור הייחודיים שבה. הלימודים יעשו באמצעות פלטפורמות טכנולוגיות מתקדמות כדי להפוך את הלמידה לחווייתית, מסקרנת ומעמיקה.
במסגרת המרכז החדש יוכלו מורים לספרות ללמוד באופן חוויתי על משוררים וסופרים ישראלים שארכיוניהם שמורים בספרייה. הם יוכלו להשתמש בטיוטות, יומנים ומכתבים של יוצרים כמו ש"י עגנון, ס. יזהר, נעמי שמר ודבורה עומר כדי להנגיש לתלמידים את היצירות. באותו אופן, מורים להיסטוריה יוכלו להיעזר בכלים דיגיטליים כדי לספר את קורות המדינה באמצעות אוספי הכרזות, התצלומים והעיתונים מימי הקמתה.
תוכניות הכשרה נוספות יעסקו בקהילות לומדות של מורים ובעידוד הקריאה בקרב תלמידים. כבר במהלך השנה הבאה יוכלו 1,800 תלמידים משישים כיתות בחטיבות הביניים להשתמש בסמארטפונים שלהם ולהאזין לכמה מהיצירות הספרותיות החשובות ביותר שנכתבו על ידי סופרים ישראלים. נוסף על כך, תלמידים אוהבי קריאה יוכלו להשתתף ב"מועדון קוראים דיגיטליים" וליהנות ממפגשים עם סופרים ואנשי רוח.
לדברי שר החינוך, נפתלי בנט: ״כולנו גדלנו על יצירותיהם של עגנון, דבורה עומר ונעמי שמר, אך מה עם ילדינו? בזכות היוזמה המשותפת למשרד החינוך והספרייה הלאומית גם הם יכירו את הדמויות והיצירות שמהוות נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. דווקא בעולם המודרני, בו כלי הדיגיטל והסמארטפון מצווים בכל יד, אני רואה חשיבות רבה בקריאות ספרים ובהיכרות עם אוצרות הרוח של עמנו. קריאה ולימוד מפתחים סקרנות, מחזקים דימיון ויצירתיות ובעזרתם אנו יכולים להרחיב אופקים. באמצעות הנגשת העושר התרבותי לדור הדיגיטל והסמארטפון, אנחנו מחזירים את הספר לעם הספר ומחיים מחדש את המילה הכתובה".
מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב אמר: "כחלק מהמאמץ לקדם ולהעמיק את מדעי הרוח, אנו מקימים מרכז ראשון מסוגו בספרייה הלאומית שבירושלים. אנו רואים חשיבות רבה באמירה שלצד קידום המדעים, המתמטיקה והאנגלית, ישנה רגל מרכזית והיא מדעי הרוח והמורשת. המרכז החדש יעמיד עבור ציבור המורים שבתחומי הרוח כלי עזר מקצועיים, ובחופש הגדול נקיים במרכז כנסי מורים וכן פעילויות לתלמידים שבהן הם ייכתבו עבודות מחקר ועבודות גמר. נמשיך ונחזק את ייעודנו ההיסטורי כעם הספר, ונמשיך לטפח את ההון הרוחני של ישראל". הוא הוסיף וסיפר שהיום גם מושקת תוכנית הלימודים החדשה בתנ"ך וסיכם: "זה הכנס הכי מרגש. מורי התנ"ך בישראל מקבלים את ההכרה המגיעה להם."