קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה

כיצד קבע שיר הפתיחה של "עוץ לי גוץ לי" את הטון למחזמר הילדים המצליח ביותר בישראל?

חן מלול | 08.07.18 |
Share

כשהגיע הזמן להעלות את המחזה עוץ לי גוץ לי, צוות השחקנים של תאטרון הקאמרי – התאטרון שהזמין את המחזה המחורז מהמשורר והמתרגם אברהם שלונסקי – התנגד בתחילה להופיע. השחקנים חששו שהשפה המורכבת שהמחזה נכתב בה תחבל בהצלחתו.

שלונסקי ראה את הדברים בצורה שונה, וסירב למתן את הטון ההיתולי משובץ החרוזים המשונים והלחמות המילים הייחודיות (שר אוצר = שַׂרוֹצָר, שר ארמון = שָׂרָרְמוֹן) שקבע למחזה. הוא ביטל את דעתם של מיני מבוגרים מומחים מטעם עצמם, והשיב שילדים אינם תינוקות חולניים שיש להגיש להם "גירה של פתיתי לחם לעוסים". אם לא יבינו מילה או משפט, ישאלו ויימצא להם הפתרון. "בניגוד למבוגר", טען המשורר והמתרגם, "המבין רק בשעה שהוא מבין את המשמעות לפי השכלתו (וכולי וכולי) – הילד מבין לפני שיש לו כוח להבין, הוא חש, ואגב – הוא מבין הרבה יותר ממה שחושבים".

המחזה נכתב לתאטרון הקאמרי, הולחן בידי דובי זלצר והועלה לראשונה בשנת 1965 בבימויו של יוסי יעזראלי. שלונסקי טווה זהב מהמילים, זלצר מהצלילים ויזרעאלי מהשחקנים. בהפקה הראשונה שיחק אחד מהקאסטים הנוצצים ביותר שראה התאטרון הישראלי עד אז ומאז: אריק לביא, שושיק שני, אברהם חלפי, זאב רווח, שמרית אור, נירה רבינוביץ', פנחס צוקרמן, יוסי ידין, יוסי גרבר, נתן כוגן, גדעון שמר, נחום שליט, גבי אלדור, גבי קרן, אסי הנגבי, אסתר גרינברג, אלברט כהן, שלמה וישינסקי, גדי יגיל ויצחק חזקיה.

 

אברהם חלפי בתפקיד עוץ לי גוץ לי הטווה זהב מקש, עבור בת הטוחן בגילומה של שושיק שני. צילום מתוך ההצגה המקורית. צילום: שלמה הרמתי

 

הַלַּהֲקָה בְּזֶמֶר קַל פֹּה מִתְוַדַּעַת לַקָּהָל

אחרי החושך מגיע האור. ממלכת עוץ מתעוררת לבוקר חדש שעליו מכריזה דמות המשרת בשיר הפותח של המחזה עוץ לי גוץ לי. השיר נקרא "בוקר טוב", ובו המשרת מכריז גם על הנפשות הפועלות במחזה וגם על תושבי הממלכה – כל אחד ואחת בשמו ובתפקידו, שני פרטים שהם לרוב אחד במחזה.

 

קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה
מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה,
וְזֶה הָרֶגַע לְגַלּוֹת
אֶת הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת  –
[כְּלוֹמַר: מַה שְּׁמוֹ שֶׁל כָּל שַׂחְקָן,
וְלָמָּה הוּא מוֹפִיעַ כָּאן.]
אֲבָל בְּרֶמֶז! רַק קֻרְטוֹב!
וְעִם תּוֹסֶפֶת: 'בֹּקֶר טוֹב!'

 

איך הוא עושה זאת? מיד פונה המשרת להסביר:

 

לְמָשָׁל, כָּךְ:
זֶה: אַלְמוֹנִי הוּא.
'בֹּקֶר טוֹב, אַלְמוֹנִי
בֹּקֶר טוֹב, בֹּקֶר טוֹב!'
וְזֶה: פַּלְמוֹנִי הוּא.
'בֹּקֶר טוֹב פַּלְמוֹנִי
בֹּקֶר טוֹב, בֹּקֶר טוֹב!'
כָּךְ מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה –
וְאֵיךְ אוֹמְרִים זֹאת? – וְכוּלֵי…
כִּי כָּל הַיֶּתֶר – אֵיךְ? וּמָה? –
כֹּל זֶה תִּרְאוּ עָל הַבָּמָה.
מוּבָן?

 

העברית החיה והמרהיבה שכתב בה שלונסקי את השיר ואת המחזה שממנו הוא לקוח, משכיחה מאיתנו את העובדה שמדובר בתרגום אגדת עם גרמנית מסורתית. שלונסקי לקח את סיפור העסקה החשאית בין השד רוּמְפֶּלְשְׁטִילְצְכֶן ובת הטוחן, ויצק אותו מחדש בנוף עברי שממנו סולקה האווירה האפלה של האגדה המקורית. את הנוף הזה מילא בשירים, כולל שיר הפתיחה – שאין לו זכר באגדת העם המקורית.

שיר הפתיחה והמחזה כולו דרשו מנגינה. את האתגר הזה קיבל על עצמו דובי זלצר, שהצמיד למילים של שלונסקי מנגינה המגלמת בתוכה את המשחק וההיתול של שירת הפתיחה. בתום תרועות החצוצרה המעירות את ממלכת עוץ, נפתחת המנגינה בסינקופה המזכירה מנגינת הורה חסידית. אם במנגינה במשקל 4/4 מוטעמות הפעמה הראשונה והשלישית, בסינקופה של זלצר לא מנוגנת הפעמה הראשונה. באמצעות משחק במקצבים ובסולמות צובע זלצר את הנפשות הפועלות – כולם מופיעים באותה מנגינה אך במקצב אחר. כפי שהסבירה לי ד"ר גילה פלם, מנהלת מחלקת מוזיקה בספרייה הלאומית: "כל האווירה שהמוזיקה יוצרת בפתיחה היא של מעין יריד, קרנבל, שוק".

בארכיון המוזיקה בספרייה הלאומית שמורים התווים המקוריים של המחזה בארכיון דובי זלצר. המסמכים בארכיון מאפשרים לנו להתחקות אחר התאמת המוזיקה למחזה.

 

תווי השיר 'בוקר טוב', ארכיון דובי זלצר בספרייה הלאומית

 

הדמות היחידה שלא מוצגת בשמה בשיר הפתיחה היא גם זו שהעניקה למחזה את שמו. את רוּמְפֶּלְשְׁטִילְצְכֶן ("מנענע עמודים קטן" בגרמנית) תירגם שלונסקי בגאוניות לעוץ לי גוץ לי שפירושו: 'תן לי עצה, גמדי'. הילדים שהגיעו לראות את המחזה אולי ידעו את שמו, אך בשיר "בוקר טוב" מוצג "הוֹ-הִי זֶה" בתור "סוֹד כָּמוּס בַּמַּחֲזֶה". שמו של השדון המסתורי מתגלה רק בסוף המחזה, כשהוא מתרברב ושר את שמו כיוון שהוא משוכנע שאיש לא נמצא בסביבה.

"השם המפורש" שנחשף רק בסוף, הפרט הקטן כביכול שנעדר מהאקספוזיציה, הוא גם הפרט שמניע את העלילה קדימה. השימוש בביטוי "השם המפורש", שימוש המופיע כבר בשיר הפתיחה של ההצגה ומתייחס אל השדון המסתורי, משמש בדת ישראל תחליף לשמו של האל, זה שנאסר על היהודי המאמין להגות בקול, והוא האילוזיה המילולית והמפורשת הראשונה למסורת היהודית במחזה.

 

שְׁמוֹ הַמְפֹרָשׁ שֶׁל הוֹ-הִי זֶה
הוּא…
שְׁשש…
… הוּא סוֹד כָּמוּס בַּמַּחֲזֶה

 

גם בנקודה זו בשיר משיב זלצר לחידה של שלונסקי בפתרון מוזיקלי משלו. כשמגיע השיר אל אותו אדון "סוֹדְכָּמוּס", חוזרת המוזיקה למבנה ההיתולי שאפיין את המשרת – מבנה החורג מהמנגינה הרגילה, כמו כדי להבהיר שמדובר בדמות מפתח, שתלווה – כמו המשרת – את ההצגה כולה.

המלחין דובי זלצר התייחס למרכיבים שאפשרו את ההצלחה המסחררת שהיא עוץ לי גוץ לי:

"למרות שאני בדרך כלל צנוע, אני חושב שיש חשיבות גדולה, מאד גדולה, למוזיקה, היות שזה מנגינות שאחרי 50 שנה עדיין נשמעות צעירות ורעננות, ובלי שום ספק לטקסט הגאוני והשובבי של שלונסקי. אני מניח שבפעם הראשונה הייתה הצלחה גדולה גם הודות לבימוי. גם לא צריך לשכוח שזה היה הקאסט החלומי ביותר שיכול היה להיות בהיסטוריה של התיאטרון העברי… זה התותחים הכבדים של אז של תיאטרון הקאמרי. זה מה שאני מנסה לומר, שבמחזמר זה מן זרם של שיתוף פעולה בין מוחות, של יצירה. אי אפשר לומר בגלל המוזיקה או בגלל הטקסט או בגלל הבימוי. כל הדברים יחד מביאים להצלחה ענקית".

 

ביקורת אוהדת להפקה המקורית של שנת 1965 מאת מבקר התאטרון נחמן בן עמי. הביקורת התפרסמה בדצמבר 65' בעיתון מעריב

 

אין דבר מצחיק יותר מהומור מילולי, הייתה חוזרת ואומרת אחת המרצות שלי באוניברסיטה. השיר "בוקר טוב" והמחזה כולו מוכיחים זאת משורה לשורה – בקריאה חוזרת בימינו, וגם בקופות. המחזה ראה אור כספר בהוצאת עם עובד בצירוף איורים של אריה נבון, ששיתף פעולה עם שלונסקי שנים קודם בהוצאת הספר "עלילות מיקי-מהו". המחזה המודפס הוקדש לסיגי אשל, נכדתו של שלונסקי. בשנת 1996 אשל סגרה מעגל עם יצירת סבה כשהופיעה בתפקיד החדרנית בהפקה של מנחם גולן.

 

כריכת הספר "עוץ לי גוץ לי"

 

ההקדשה של שלונסקי לנכדתו בת החמש

 

מעל חמישים שנה מאז הפקת 65' עדיין מועלית ההצגה על בימות ישראל. השיר הפותח שלה זכה לחיים מחודשים (או שמא לחיים נוספים, היות שהוא מעולם לא נעלם באמת) בפרסומת של בזק בינלאומי בכיכובם של עומר אדם ומר פרזנטור גידי גוב.

פסקול ההצגה המקורית יצא בשנת 2009 בתקליטור.

 

פרויקט מיוחד: גלו את הסיפור מאחורי השירים והספרים האהובים

מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי"בפייסבוק ושתפו אותנו

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו