הכירו את שרלוק הולמס וד"ר ווטסון הארץ ישראליים

הכירו את שני הבלשים הפרטיים הראשונים של ארץ ישראל, שהרפתקאותיהם הטריפו את הישוב העברי.

אלי אשד | 04.07.18 |
Share
דוד תדהר ודוד אלמוג - שניים מהטובים שבבלשי ארצנו

במשך תקופה ארוכה היה דוד אלמוג הבלש הידוע והמוערך ביותר מבין הבלשים הפרטיים של מדינת ישראל. נאמנותו למקצוע לא ידעה גבולות, ונוסף למשימות בלשיות שגרתיות, שימש כיושב ראש האיגוד המקצועי של הבלשים הפרטיים (שאותו הקים). הוא אף נודע כבלש הפרטי השני במדינה לאחר הבלש הפרטי הראשון שפעל לפני קום המדינה – אדם ידוע מאוד בשם דוד תדהר.

תדהר החל את דרכו בתור שוטר לשעבר במשטרת המנדט, ולאחר שעזב משרה זו נעשה לבלש הפרטי הראשון של הישוב. בתור אדם שהמציא לעצמו את המשרה ממנה התפרנס, ידע כי עליו להתפרסם, ובמהרה. הוא הגה תעלול פרסומי מבריק. בשנת 1931, החלו לצאת לאור חוברות סיפורי הבלש דוד תדהר, אותן כתב העיתונאי שלמה בן ישראל.

 

דיוקנו של דוד תדהר

 

בסיפורים אלו הופיע תדהר כבלש כל-יכול, שלצד עוזריו, סעדיה התימני וירמיהו פותר תעלומות שונות שנציגי משטרת המנדט לא יכלו להן. שם, בתל-אביב ובחיפה, נאבק תדהר בפושעים אכזריים כמו 'הערפד', פושעים שהגיעו לארץ מבירות הפשע לונדון ופריז, וחיפשו אוצרות זהב וצוואות מסתוריות; וכל זאת מתרחש בארץ ישראל המנדטורית, ברחובות העיר המוכרים לקוראים היטב, וכן במקומות אקזוטיים יותר כהרים הנידחים בסביבות שכם או מערות על יד ים המלח. שם התמודד תדהר עם אויביו המפלצתיים כמו "התליין מקורפו" ואחרים.

 

הרצח המסתורי, מספריית הבלש על אודות הבלש הכל-יכול דוד תדהר.

 

נקמת המהרדג'ה, מספריית הבלש על אודות הבלש הכל-יכול דוד תדהר.

 

החוברות הפכו לחומר קריאה פופולרי ביותר: יותר מזה – הן הפכו למגיפה כלל-ארצית של ממש. נערים ומבוגרים הקדישו כל רגע פנוי מזמנם כדי לעקוב במסירות אחר הרפתקאותיו החדשות של תדהר. במקרים רבים הפסיקו תלמידים לקרוא כל ספרות אחרת, וקראו ספרות זו בשעת הלימודים מתחת לשולחן. המורים החרימו כל חוברת כזו שהתגלתה על-ידם, לפעמים כדי שיוכלו לקרוא אותה בעצמם בסתר ביתם. בתקופה ההיא לא היה כמעט ילד בארץ ישראל שבביתו לא נערמו חוברות דקות אלה, לרוב בקרן זווית נסתרת, מחשש מפני ההורים הנזעמים. כמו כן, התפתח סחר חליפין ער בחוברות (עם חברים), ובממוצע קראו ילדים חמש חוברות כאלה בשבוע.

בסופו של דבר, בסוף שנת 1931, 'עזב' תדהר את הסדרה, לאחר ש-28 חוברות התפרסמו בה ב'כיכובו'. את הצעד הלא שגרתי הזה הסביר שנים רבות לאחר המעשה.

תדהר סיפר כי נמאס לו ממאות הנערים והנערות שבאו למשרדו וביקשו לשזוף עיניהם ב'שרלוק הולמס הישראלי'. האמת, הוסיף תדהר, שגם מהמבוגרים שהפריעו לשגרת חייו מאותה סיבה. אנשים היו מצביעים עליו ברחוב בהערצה או עוקבים בעיניים מוקסמות אחר הבלש המפורסם והגיבור הענק מהחוברות. נמאס לו להיות 'מוצג', או מה שהיינו מכנים היום 'סלבריטי' — תופעה שטרם היתה ידועה אז ביישוב ושתדהר (לצד המשורר הלאומי ביאליק) היה הדוגמה הראשונה לה.

ניתן גם לתמוה עד כמה השפיע על תדהר הפער בין המציאות הפרוזאית והלא תמיד הרואית, כמו גם הסכסוך שהתפתח בינו ובין המשטרה הבריטית, אותה ביקר בשורה של מאמרי ביקורת שהתפתחו בעיתונות היישוב, לבין החוברות שבהן הוצג כגיבור כל-יכול הנלחם בפושעים בין-לאומיים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה. ייתכן שבסופו של דבר הפער היה כזה שהוא כבר לא יכול היה לשאתו.

שלמה בן ישראל סירב לוותר על הזיכיון המנצח ומיהר לפתח סדרה חדשה על בלש שנודע (לפחות בתחילה דרכו) בתור יוסף אלמוג. עוזריו  היו מתתיהו וכלב הזאב "אביר",  ואליהם הצטרפו אחר כך סעדיה התימני וירמיהו – עוזריו של דוד תדהר בחוברות המקוריות. אלמוג הוצג כדמות פעלתנית יותר מתדהר. לסיפורים היו שמות מצמררים  של ממש. כותר החוברת הראשונה, למשל, היא "המפלצת האיומה " מאת ב.צפניה – שם העט של שלמה בן ישראל.

גם סדרת חוברות זו זכתה לפופולריות עצומה ביישוב העברי, ובן ישראל המשיך לפרסם אותן בחוץ לארץ בתרגום ליידיש. אולם, לא חשף זמן רב והבלש יוסף אלמוג שינה את שמו לדוד אלמוג, זאת בגלל שינויים שחלו בעולם האמיתי.

 

דוד אלמוג קורם עור וגידים

הכל קרה בזכותו של בחור צעיר ופעלתני בשם דוד סוקוליק (1993-1914). בשנת 1932 הצטרף סוקוליק אל משרדו של הבלש דוד תדהר. בהשראת החוברות של בן ישראל, שינה סוקוליק את שם משפחתו לאלמוג. עם השנים הפך מעוזרו של תדהר לשותפו, ולימים אף ליורשו בתחום הבלשות.

 

"ערפד האימים", כרך 13 בסדרת הבלש דוד תדהר.

 

כמו מורו דוד תדהר הוא היה פובליציסט פעיל ביותר בהשמעת דבריו בענייני הישוב. הוא הצטרף אל ארגון האצ"ל ועלה בדרגתו עד שהיה למפקד המודיעין של הארגון, ולאחת הדמויות המוכרות ביותר בארץ.

בסוף שנות השלושים עבר בן ישראל לארצות הברית, ושם החל לפרסם במגזין היידישאי הידוע 'פארבארטס' סיפורים חדשים על הרפתקאות תדהר ואלמוג (והפעם "דוד אלמוג") לקהל נלהב של קוראי יידיש. הסיפורים הקצרים שהופיעו בחוברות תפחו לממדים של רומנים בלשיים באורך מלא. ייתכן שהסיפורים על הבלשים הארץ-ישראליים הנועזים תרמו לא מעט להעלאת המורל אצל היהודים הפולנים המדוכאים שעמדו על סף הכיבוש הנאצי.

 

דוד אלמוג בשנות ה-40 של המאה ה-20, מתוך הספר: ימים אדומים של רם אורן

 

בעברית הופיעו תדהר ואלמוג פעם נוספת ביחד, בספר באורך מלא שבן ישראל פרסם בשנות הארבעים בשם "הבית הארור". בספר זה חוקרים אלמוג, סעדיה התימני, ירמיהו, הכלב גיבור ושותף פולני חדש בשם סנדר – תעלומה מסובכת במיוחד הנוגעת להיעלמה של אישה ולבית הנראה כרדוף שדים, תעלומה הנפתרת לבסוף דווקא על-ידי דוד תדהר, המופיע משום מקום בעמודים האחרונים של הספר לאחר שכלל לא הוזכר במהלכו. הייתה זו הפעם הראשונה (והאחרונה) ששני הבלשים הוצגו כמשתפים פעולה (לפחות בשפה העברית).

העניינים במציאות התגלגלו אחרת עבור דוד אלמוג. הוא ישב במשך חמש  שנים רצופות בבית הסוהר בעכו, ובמחנות המאסר במזרע ובלטרון. הוא הוערך על ידי הבריטים כאדם מסוכן לשלטונות המנדט הבריטי. את תקופת שבתו במאסר ניצל לכתיבת שירים שהושרו על ידי תנועות המחתרת האצ"ל והלח"י.

בסוף שנת 1944 אלמוג שוחרר ממעצרו אך במשך שנתיים היה תחת פיקוח הבולשת הבריטית במאסר בית. מפעם לפעם היה נעצר שוב בעת גלי המעצרים ההמוניים, שכן הבריטים חשדו (ובצדק) כי הוא פועל מאחורי הקלעים גם ממאסר הבית שלו. את תקופת מאסר הבית שלו ניצל אלמוג למשלוח היד המקורי שלו, זה שאותו למד אצל דוד תדהר: בילוש פרטי .

גם לאחר הקמת מדינת ישראל המשיכו אלמוג ותדהר לשרת את עמם נאמנה: תדהר ערך את האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, בעוד אלמוג שירת את המדינה כמפקד מחלקת הביטחון וחקירות במחנות שבויים בצה"ל.

אלי אשד

"בלש תרבות" חוקר תרבות פופולרית עברית ועולמית. עורך מגזין התרבות העברית המוביל ברשת "יקום תרבות" (www.yekum.org). פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג: הסיפור של הספרות הפופולרית העברית" (בבל, 2002) ו"הגולם: סיפורו של קומיקס ישראלי" (יחד עם אורי פינק. מודן, 2003). כותב דוקטורט על תרבות הקומיקס העברי.

לכתבות נוספות של אלי אשד >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו