.
בלי שליטה / לוסיה ברלין
מאנגלית: דנה אלעזר־הלוי
.
בלילה האפל והעמוק של הנשמה, חנויות המשקאות והברים כבר סגורים. היא שלחה יד אל מתחת למזרן; בקבוק הוודקה־חצי־ליטר היה ריק. היא יצאה מהמיטה, קמה. היא רעדה כל כך שהתיישבה על הרצפה. היא התנשמה בקצב מוגבר. אם לא תשתה, יתחילו לה התקפי הזיה או פרכוסים.
הטריק הוא להאט את הנשימה ואת הדופק. להישאר רגועים כמה שאפשר עד שמשיגים בקבוק. סוכר. תה עם סוכר, זה מה שנותנים בגמילה. אבל היא רעדה חזק ולא הצליחה לעמוד. היא נשכבה על הרצפה ונשמה נשימות יוגה. אל תחשבי, אלוהים, אל תחשבי על המצב שאת נמצאת בו כי אחרת תמותי, מבושה, משבץ. נשימותיה האטו את קצבן. היא החלה לקרוא כותרות של ספרים על הכוננית. אדוארד אבִּי, צ'ינואה אצ'בּה, שרווד אנדרסון, ג'יין אוסטן, פול אוסטר, אל תדלגי, תתקדמי לאט. כשגמרה לקרוא את כל קיר הספרים מצבה כבר השתפר. היא התרוממה. היא נאחזה בקיר ורעדה כל כך שבקושי הניעה את כפות הרגליים, אבל בסוף הצליחה להגיע למטבח. אין וניל. תמצית לימון. התמצית חרכה את גרונה והיא כבר עמדה להקיא, אבל סגרה את הפה כדי לבלוע הכול שוב. היא הכינה תה, סמיך מרוב דבש, ולגמה אותו לאט בחושך. בשש, בעוד שעתיים, יפתחו את "אַפְּטאוּן ליקֶר סטוֹר" באוקלנד וימכרו לה וודקה. בברקלי היה צריך לחכות עד שבע. אוי, אלוהים, בכלל יש לה כסף? היא זחלה בחזרה לחדרה כדי לבדוק את הארנק שעל השולחן. בנה ניק כנראה לקח לה את הארנק ואת מפתחות המכונית. היא לא יכלה לחפש אותם בחדר של הבנים שלה בלי להעיר אותם.
בצנצנת המטבעות שעל שולחנה היו דולר ושלושים סנט. היא חיפשה בכמה ארנקים בארון, בכיסי המעילים, במגירה במטבח, עד שקיבצה יחדיו את ארבעת הדולרים שהאינדיאני המגעיל ההוא גובה בשביל רבע ליטר בשעה הזאת. כל השיכורים הקשים שילמו לו. למרות שרובם קנו יין מתוק, הוא עובד מהר יותר.
היה רחוק מדי ללכת לשם ברגל. זה ייקח לה שלושת רבעי שעה; היא תצטרך לרוץ הביתה כדי להספיק להגיע לפני שהילדים יתעוררו. היא תספיק? היא בקושי מצליחה ללכת מחדר אחד לשני. רק תתפללי שלא תעבור מכונית משטרה. היא הצטערה שאין לה כלב שהיא יכולה להוציא לטיול. אני יודעת, היא צחקה, אשאל את השכנים אם אני יכולה לקחת בהשאלה את הכלב שלהם. כן, ממש. אף אחד מהשכנים כבר לא דיבר איתה.
היא הצליחה ללכת יציב יותר כשהתרכזה במרצפות שעל המדרכה וספרה אותן אחת־שתיים־שלוש. היא גררה את עצמה לאורך שיחים וגזעי עצים, כאילו טיפסה על הר רק לרוחב. הכבישים שהיתה צריכה לחצות היו מבעיתים, כל כך רחבים, והאורות מהבהבים אדום אדום, צהוב צהוב. פה ושם משאית עיתונים, מונית ריקה. ניידת משטרה נוסעת מהר, בלי אורות. הם לא ראו אותה. זיעה קרה זלגה על גבה, שיניה נקשו בקול בדממת הבוקר החשוך.
היא התנשמה ונתקפה סחרחורת כשהגיעה אל "אפטאון" ברחוב שאטַק. החנות עדיין לא נפתחה. שבעה שחורים, כולם זקנים חוץ מהנער, ישבו בחוץ על המדרכה. האינדיאני ישב אדיש אליהם בתוך החלון ולגם קפה. על המדרכה ישבו שני גברים ושתו יחד בקבוק של סירופ נגד שיעול "נַייקיל". את הרעל הזה אפשר לקנות כל הלילה.
זקן שהם קראו לו צ'אמפּ חייך אליה. "תגידי, גיברת, את חולה? כואב לך בשיער?" היא הנהנה. ככה מרגישים, את השיער, את גלגלי העיניים, את העצמות. "הנה," אמר צ'אמפ, "בואי תאכלי קצת." הוא אכל קרקרים מלוחים והעביר לה שניים. "חייבים לאכול משהו." "היי, צ'אמפ, תן לי גם כמה," אמר הנער.
הם נתנו לה לגשת לדלפק ראשונה. היא ביקשה וודקה ושפכה את ערימת המטבעות על הדלפק.
"יש כאן בדיוק," היא אמרה.
הוא חייך. "תספרי בשבילי."
"באמת. עזוב," אמר הנער בזמן שהיא ספרה את המטבעות בידיים רועדות בעוצמה. היא הכניסה את הבקבוק לתיק וכשלה לעבר הדלת. בחוץ היא נאחזה בעמוד של טלפון ציבורי ופחדה לחצות את הכביש.
צ'אמפ שתה מבקבוק ה"נַייט טְרֵיין" שקנה.
"את יותר מדי גיברת כדי לשתות ברחוב?" היא טלטלה את ראשה. "אני פוחדת להפיל את הבקבוק."
"הנה," הוא אמר. "תפתחי את הפה. את חייבת משהו כי אחרת בחיים לא תגיעי הביתה." הוא מזג יין אל תוך פיה. היין, חמים, עבר בכל גופה. "תודה," היא אמרה.
היא חצתה במהירות את הכביש, קרטעה במגושם ברחובות לעבר ביתה, תשעים, תשעים ואחת, ספרה את המרצפות. עדיין היה חשוך לגמרי כשהגיעה לדלת.
המאבק לנשום. בלי להדליק את האור היא מזגה קצת מיץ חמוציות לכוס ושליש מהבקבוק. היא התיישבה ליד השולחן ולגמה את המשקה לאט, ההקלה שבאלכוהול הזורם בכל גופה. היא בכתה, בהקלה מכך שלא מתה. היא מזגה עוד שליש מהבקבוק וקצת מיץ, הניחה את ראשה על השולחן בין לגימה ללגימה.
כשגמרה את המשקה היא הרגישה טוב יותר, ואז הלכה לחדר הכביסה והפעילה מכונה. היא לקחה את הבקבוק איתה ועברה איתו לחדר האמבטיה. היא התקלחה והסתרקה, לבשה בגדים נקיים. עוד עשר דקות. היא בדקה שהדלת נעולה, התיישבה על האסלה וגמרה את הוודקה. הלגימות האחרונות לא רק הבריאו אותה אלא גם שיכרו אותה קצת.
היא העבירה את הכביסה מהמכונה למייבש. כשערבבה תרכיז קפוא של מיץ תפוזים, ג'ואל נכנס למטבח ושפשף עיניים. "אין גרביים, אין חולצה."
"היי, חמוד. תאכל קצת קורנפלקס. הבגדים שלך יתייבשו בזמן שתאכל ארוחת בוקר ותתקלח." היא מזגה לו קצת מיץ, ועוד כוס לניקולס, שעמד שותק בכניסה.
"מה זה, איך הצלחת להשיג בקבוק?" הוא עקף אותה ושפך לעצמו קצת קורנפלקס. שלוש־עשרה. הוא היה גבוה ממנה.
"אני יכולה לקבל את הארנק ואת המפתחות שלי?" היא שאלה.
"את יכולה לקבל את הארנק. אני אתן לך את המפתחות כשאדע שאת בסדר."
"אני בסדר. מחר אני חוזרת לעבודה."
"את כבר לא יכולה להפסיק בלי בית חולים, אמא."
"אני אהיה בסדר. בבקשה אל תדאג. יש לי יום שלם להבריא." היא חזרה לבדוק את הבגדים במייבש.
"החולצות יבשות," היא אמרה לג'ואל. "הגרביים צריכים עוד עשר דקות."
"יותר מדי. אני אגרוב אותם רטובים."
בניה לקחו את הספרים ואת הילקוטים, נתנו לה נשיקה ויצאו מהדלת. היא עמדה ליד החלון וראתה אותם הולכים ברחוב עד תחנת האוטובוס. היא חיכתה עד שהאוטובוס אסף אותם ויצא לדרכו בשדֵרת טלגרף. ואז היא יצאה, לחנות המשקאות שבפינה. היא כבר היתה פתוחה.
.
לוסיה ברלין, "המדריך לעוזרות הבית", אסיה הוצאה לאור. מאנגלית: דנה אלעזר־הלוי
» במדור מודל 2018 בגיליון הקודם של המוסך: שתי רשימות מאת דליה רביקוביץ
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
