אתגרים קשים לפיצוח עומדים לפני הארכיונאי העוסק בתצלומים, בהיעדר מידע כתוב. לא פעם נדרשת תושייה רבה כדי להבין מהו האירוע המצולם, מיהם המצולמים והיכן צולמה התמונה, כאשר אין כל מידע בכתב שניתן להיעזר בו. כזה הוא התצלום שנתקלתי בו באוספי הספרייה באחד הימים: הדפס כסף איכותי וגדול, המתעד אירוע חשוב, ככל הנראה, שנערך בארצות הברית.

מהו האירוע המשונה הזה, שבו מסובים אנשים רבים ליד שולחנות ריקים שעליהם ניצבים נרות גדולים? ומיהם אותם גברים חנוטים בחליפות, המחייכים בחמיצות למצלמה? כל המידע שעמד לרשותי היה שם חברת הצילום, קאופמן את פאברי, בעיר שיקגו, שנכתב בפינתו הימנית התחתונה של התצלום. תחת השם נוספו חמש ספרות, מופרדות במקף: 21-6591. הכרה של צורת המיספור שהיתה נהוגה על ידי צלמים על גבי תשליליהם, העלתה את ההשערה שהמספר הראשון מהווה את השנה – 1921 – ואילו המספר השני הוא המספר הסידורי של התשליל באותה שנה. עם הנתונים הבסיסיים של שם הצלם, שנה (שהיתה עדיין משוערת בלבד), מקום הצילום ושם, שהוא כנראה שמו של תורם התצלום לספרייה, יצאתי למסע קצר של חיפושים.

עיון בספרו המרתק של ארווין קוטלר על יהודי שיקגו (The Jews of Chicago:‎ from shtetl to suburb) העניק לי את פתרון החידה, ומלוא התמונה נפרשה לעיניי – כעת התצלום היה רב משמעות! ועדות הסיוע שקמו בשיקגו לעזרת יהודי רוסיה, כך מספר קוטלר, היו פעילות ביותר בגיוס כספים במשך קרוב לעשור. החל מאמצע מלחמת העולם הראשונה הצליחו חבריהן לגייס מיליוני דולרים לעזרתן של קהילות יהודיות במזרח אירופה, אשר סבלו מרדיפות, פוגרומים ומלחמות. לבבותיהם של יהודי שיקגו העשירים נמסו לנוכח סיסמאות כגון: "הצילו את אחינו הגוועים!" והם פתחו את כיסם בנדיבות רבה. ואולם, בעיניו של אחד מראשי הקהילה בשיקגו, ג'ייקוב לב, כל זה לא היה מספיק. הוא ביקש לערוך התרמה גדולה באירוע רב-רושם, שתכניס לקופת הסיוע סכום משמעותי, בבת אחת. את תשומת ליבו תפסה אחת הסיסמאות החזקות שהשפיעו על יהודי שיקגו העשירים: "Suppose you were starving!" ("תארו לעצמכם שאתם הייתם רעבים!"). הוא החליט לקחת סיסמה זו, ולממשה הלכה למעשה.

ג'ייקוב לב אירגן ארוחת ערב חגיגית שאליה הוזמנו כל שמנה וסלתה של יהודי מדינת אילינוי, ובראשם גדולי התעשיינים ואנשי העסקים של שיקגו. באחד מן המפוארים שבבתי המלון בשיקגו, Drake Hotel, התכנסו בערב ה-7 בדצמבר 1921 כ-800 גברים לבושים במיטב מחלצותיהם, לאירוע חברתי שברור היה כי במרכזו תעמוד ארוחת ערב דשנה. ואולם, לקהל הנוכחים ציפתה הפתעה. עם כניסתו של אחרון המוזמנים לאולם הנשפים שבמלון, ננעלו כל הדלתות. על הבמה עלה ג'ייקוב לב והכריז: "הסעדת כל האישים הרבים הנוכחים כאן פירושה הוצאה של לפחות 3,500 דולר, שהיא בזבוז ראוותני לשמו – במיוחד כשאנו חושבים על כל אלה הרעבים כעת ללחם. כלפיהם זהו פשע של ממש. 3,500 דולר יסייעו לנו להאכיל את הרעבים, להלביש את העירומים ולרפא את החולים. איזו זכות יש לנו לבזבז על עצמנו סכום כסף שחשוב להם כל-כך? וכדי שנוכל לחסוך ולאסוף עוד עבור אותם הנצרכים – באתם אתם לכאן הערב, למסיבה נטולת-מזון זו!"

תוך כדי הנאום חוצב הלהבות, שמו לב הנוכחים הנדהמים כי על השולחנות אף לא נפרשו מפות, ולא היה עליהם דבר – פרט לנרות ארוכים, שהאירו רק במעט את האירוע המוזר שנקלעו אליו. כשבטנם מקרקרת והם אינם יודעים כיצד להגיב, הבהיקו אל מול פניהם מבזקי המצלמות של קאופמן ופאברי, הצלמים שהעניקו לנו תיעוד ייחודי של אותו ערב.

האירוע שיזם ג'ייקוב לב הסתבר כהצלחה עצומה: פנקסי ההמחאות נשלפו במהירות והמחאות שמנות נרשמו לטובת הוועד לעזרת נפגעי המלחמה היהודים. מכולם הגדיל לעשות איל ההון יוליוס רוזנוולד (Julius Rosenwald), שתרם באותו ערב מיליון דולר מכיסו. אפילו בעבור נדבן כמותו, שלימים מימן את הקמת מוזיאון התעשייה והמדע בשיקגו, היה זה סכום חסר תקדים.

הידיעה על התרומה הכספית העצומה הגיעה עד מהרה לאזניו של הנשיא האמריקני, וודרו וילסון. הנשיא, שהיה מודע היטב לניסיונות הסיוע של יהדות ארצות הברית לאחיהם במזרח אירופה, שיגר מייד מברק נרגש אל רוזנוולד, ובו הודה לו על תרומתו הנדיבה, המשרתת את ערכי הדמוקרטיה וההומניזם האמריקני.

נדיבותה של יהדות אילינוי סייעה לעוד אינספור מפעלים הומניטריים וציוניים, במשך עשרות שנים. ואולם, דומה כי ההצלחה שנחלו מגייסי הכספים באותו ערב, שבו לא הוגשה ארוחה במלון דרייק שבשיקגו, לא חזרה על עצמה שנית.