"כשהגעתי לארץ לא הייתה אפשרות להתפרנס ממוזיקה, וחשבתי אז לעסוק בצילום שהיה התחביב שלי…". כך סיפר משה וילנסקי, באחד הראיונות העיתונאיים שנתן. וילנסקי, חתן פרס ישראל על פועלו המוזיקלי ועל תרומתו לזמר העברי, כתב מאות שירים ופזמונים: מחולות הורה, שירי קברט תל-אביביים, שירי תש"ח, שירים ללהקת הנח"ל וללהקות הצבאיות בימיהן הזוהרים ביותר, שירי משוררים ושירים שביצעו זמרות וזמרים מצמרת הזמר העברי. דורות של ישראלים גדלו על שיריו וקשה לתאר את חיינו בלי הצלילים שנתן לנו.
אז איך הגיע מלחין פולני לצמרת המלחינים הישראליים?
משה וילנסקי נולד ב-17 באפריל 1910 בוורשה שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרה המשפחה לעיירה מוזיר שברוסיה, ובשנת 1917 חזרה המשפחה לוורשה. את חינוכו היסודי רכש בגימנסיה היהודית "אסכלה" ששפת הלימוד בה הייתה פולנית ובד בבד למד עברית, תנ"ך ודברי ימי ישראל. את חוק לימודיו סיים בשנת 1928. בגיל 13 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", שם למד לראשונה את שירי ארץ ישראל של אנשי העליות הראשונות. בקן של התנועה הייתה מקהלה, אותה ייסד והדריך המוזיקאי יצחק אדל (1973-1896), אשר משה ראה בו את אביו הרוחני וייחס לו השפעה רבה על עיצובו כמוזיקאי.
נטייתו וכשרונו למוזיקה נתגלו כבר בגיל ארבע, בעת שפרט על הפסנתר משמיעה, אך רק בתקופה מאוחרת יותר החל ללמוד נגינה בצורה מסודרת ושיטתית. הוא פנה ליצחק אדל ללימודי תיאוריה ולאחר כשישה חודשים המליץ לו אדל לפנות לקונסרבטוריון הממלכתי בוורשה למחלקת הקומפוזיציה של הפרופסור ריטל.
לקונסרבטוריון התקבל וילנסקי מיד לשנת הלימודים השנייה ובשנת 1932 סיים בו את לימודיו בקומפוזיציה ובניצוח.
נוסף על כישוריו המוזיקליים, היה משה וילנסקי גם צייר חובב.
ב-1932, מתוך ציונות ואהבת ארץ ישראל, עלה עם משפחתו ארצה והתיישב ב-18 ביולי בתל אביב.
בין השנים 1939-1936 למד וילנסקי הנדסה בטכניון ע"ש הינריך הרץ בתל אביב כיוון שאביו לא רצה שיהיה מוזיקאי, ורצה שיעסוק בצילום או במקצוע טכנולוגי אחר. ביוני 1939, נשא לאישה את ברטה יקימובסקה, אשר היתה שחקנית תיאטרון פופולרית.
וילנסקי דבק במוזיקה והיה למלחין ולמלווה בפסנתר ואקורדיון, ולאחר מכן למנצח ולמעבד למוזיקה "קלה". הוא הלחין שירים רבים שנעשו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי כמו "כלניות" (שאף תורגם לפולנית ולשפות נוספות), "מול הר סיני", "בת שבע", "סתיו", "דצמבר", ועוד רבים נוספים.
המלחין-הספרן
עוד בחייו החליט משה וילנסקי לתרום את האוסף שלו, שכלל את כתבי ידו, ביקורות, הקלטות, תכניות, מסמכים אישיים ועוד לספרייה הלאומית. וילנסקי נהג להגיע באוטובוס מדי חודש בחודשו עם כמה שירים בידו, והביאם לדריה ישראלי ז"ל שהייתה ספרנית מחלקת המוזיקה ושוחחה איתו בפולנית. הוא דאג לבדוק שהחומר אכן קוטלג ונגיש. השירים שהביא הגיעו ארוזים בתיקיות ממוספרות. המספרים על גבי התיקיות לא היו רציפים ונהירים ועל כן דריה ישראלי מספרה אותם מחדש. לאחר פטירתו, תרמה האלמנה ברטה את העיזבון, אז נתגלתה מחברת, רשומה בכתב יד מסודר ויפה של משה וילנסקי, ובה קטלוג שערך ליצירתו ובו גם אינדקסים לפי שמות המשוררים, תאריכים, מחזות, סרטים וכדומה. בעקבות מציאת מחברת הקטלוג, קוטלג הארכיון מחדש בהתאם לסדר שקבע וילנסקי.
מבין המלחינים והמוזיקאים הרבים שארכיונם שוכן במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית, ארכיונו של משה וילנסקי הוא הארכיון שהגיע בצורה המסודרת ביותר. לכל מסמך באוסף יש תאריך. עובדה זו מלמדת רבות על תולדות הזמר ויכולה ללמד על אישיותו ועל החשיבות שהעניק לתיעוד, שימור וקטלוג של המוזיקה שיצר.
https://www.youtube.com/watch?v=bhd0inDMi9w
ד"ר ציפי פליישר ונחמה הנדל, בשיחה עם משה וילנסקי בביתו בתל אביב, ב-1995.
הקשר של וילנסקי לפולין ולתרבות הפולנית נשמר כל השנים. השיר "סתו" שהלחין וילנסקי למילותיו של שמשון חלפי ייצג את ישראל בפסטיבל בפולין וזכה במקום הראשון בתזמור ובמקום השני כשיר.
וילנסקי מספר: "יש שירים שמונחים לך על הפסנתר ואתה לא יודע מה לעשות איתם. אחד מהשירים האלה היה 'סתו'. קיבלתי טקסט משמשון חלפי, חיברתי לזה מנגינה והשיר נדבק לפסנתר וזהו."
וילנסקי, שהביא לנו לחנים לשירים הישראליים היפים ביותר, מעולם לא התנתק לגמרי מהתרבות הפולנית שממנה בא. כל חייו נשאר בוורשה, גם אם הייתה זו ורשה אשר בתל אביב, שבה נפטר ב-3 בינואר 1997.
כתבות נוספות:
זוֹ מַנְגִּינָה שֶׁעֶצֶב בָּהּ שֶׁל סְתָו
אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת – השיר לתרצה
לוחם החופש הסופי שהיה השראה לרבי מליובאוויטש