לוחם החופש הסופי שהיה השראה לרבי מליובאוויטש

איך נעשה ניגון של אימאם מוסלמי מהרי הקווקז לניגון חסידי בחצרו של הרבי בברוקלין?

האימאם שאמיל (1797-1871)

 

"הלשון היא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש"
(רבי שניאור זלמן מליאדי)

 

ליל שמחת תורה תשי"ט (1958), ברוקלין, ניו-יורק. בית המדרש המרכזי של חסידות חב"ד בשכונת קראון הייטס הומה פעילות. במרכז, ניצב האדמו"ר מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון, ובפיו ניגון חדש. במשך עשור החל משנת תשי"ד (1954) נהג מנהיג החסידות ללמד את חסידיו ניגון חסידי לא מוכר מדורות עברו. בלילו של החג, לאחר הקפות שמחת-תורה וסעודת החג, בזמן התקבצות החסידים -"התוועדות" בעגה החסידית, פנה אל הקהל ואמר:

"נגון זה שמעתי מחסידים יחד עם סיפור. בתחילת התפשטות ממשלת רוסיה על ידי כיבוש שטחים נרחבים, היה חפצם לכבוש גם את הרי הקווקזים, שבהם דרו אנשים שלא היו בני-תרבות וכו' [במקום אחר המתייחס לניגון, אמר "שבטים פראיים למחצה, שהיו חופשיים כצפורי דרור, מבלי שיחולו עליהם חוקי המלוכה, ואף לא הגבלות בני תרבות"], והיה להם קיסר משלהם ששמו היה 'שאמיל'. למרות שאנשי הממשלה היו מרובים יותר מאנשים הנ"ל שדרו על ההרים, מכל מקום, לא היו יכולים לכבשם, מפני הקושי להגיע אליהם, ביושבם על ההרים הגבוהים. ועד שרימו אותם – הבטיחו להם שיעשו עמהם שלום, ויתנו להם כמה הנחות וכו', ובסופו של דבר תפסו את המושל "שאמיל", והגלוהו לעומק רוסיה, ובין אם היה במאסר ובין אם לא, היה בגלות.
בהיותו בארץ גלותו, היה נזכר מדי פעם בפעם בהרים הגבוהים שם היה חפשי מכבלי הממשלה, כשלא היו לו ההגבלות של בית הסוהר ואף לא ההגבלות של עיר מקום מושב וההגבלות והכבלים של תרבות, ועתה הוא משועבד וכו' ונתעורר בתשוקה עזה להרים הגבוהים, שם היה חפשי כנשר בשמים ושר ניגון זה שתחילתו געגועים וסופו תקוה שסוף סוף ישוב למקומו".

 

 

מי הוא שאמיל? ומה ידוע על דמותו? האימאם שאמיל (1797-1871), מנהיג שבטים בצפון הקווקז, איש דת מוסלמי סופי, פוליטיקאי ומורד, ניהל מאבק עיקש ברצון הרוסי לביסוס טריטוריאלי באמצעות כיבוש שטחים באזור הקווקז. בתום מאבק ארוך וממושך נכנע שאמיל לכוחות הרוסיים ונכלא בכפר קטן בדאגסטן. בהמשך הוגלה לעיר קלוגה, עיר קטנה ששכנה במרכז רוסיה לא רחוק ממוסקבה. בשנת 1869 אפשרו הרוסים לשאמיל לעלות לרגל למכה, חַג', והוא נסע אליה דרך איסטנבול. שאמיל מת באל-מדינה בשנת 1871 בעת ביקור בעיר והובא לקבורה ב"גַ'נַּת אל־בַּקִיע" בית קברות מפורסם באל-מדינה בו קבורים אישים מפורסמים מהעולם הערבי-מוסלמי. דמותו של שאמיל הייתה ועודנה נערצת בקרב רבים ממשיכי דרכו. עוז רוחו, גבורתו ונחישותו הפכו שם דבר בקרב מעריציו.

 

"האימאם שאמיל (1871-1797)

 

סיפורו של שאמיל שסופר בפיו של רבי מנחם מנדל שניאורסון תואם לעובדות ההיסטוריות, אך מה באשר לאותו ניגון ש"שתחילתו געגועים וסופו תקוה"? האם ידוע מקורו? האם הניגון מוכר ומושר בקהילות קווקזיות שונות? בניסיון להתחקות אחר מקורו של הלחן פניתי לפני כשבע שנים אל הרב יהושע מונדשיין ז"ל, חוקר חסידות מוערך שעבד שנים רבות כספרן בכיר במחלקת כתבי היד והארכיונים בספרייה הלאומית. "מסופקני אם המידע שבידי יוכל לקדם אותך", אמר, "שמעתי מהחסיד ר' אברהם מאיור (דרייזין) כי בשנת תשכ"ט (1969) עת צעד בשכונת בורו-פארק, ראה אדם לא יהודי משקה את גינתו כשהוא מפזם לעצמו את ניגונו של שאמיל. לטענת מאיור, הכיר הגוי את הניגון ממקור זר, אלא שזאת אינו זוכר, באם כך שמע מהגוי אחרי ששאל אותו, או שמא מהניגון עצמו הכיר שאינו בדיוק כפי שלימדו הרבי מליובאוויטש אלא רק דומה לו". שאלת מקורו של הלחן נותרה בעינה, "מה דעתך לחפש בכיוון התיאטרון?", הציע מונדשיין, "אני יודע, למשל, שלמורד אחר – פוגצ'וב – הוקדשה יצירה קולנועית, אז למה שלשאמיל לא הופק מחזה כלשהו, שאולי בו התנגן הניגון הזה בשבתו בבית האסורים? גם ההיגיון אומר שהסיכוי לדעת מה באמת ניגן שאמיל במאסרו קטן מאד, ורק ניגון שהופץ באמצעות מחזה יכול להתפרסם ולהגיע למרחקים".

להצעה של מונדשיין לנסות ולאתר את מקורו של הניגון במחזות תיאטרליים או בסרטים רוסיים מצטרף פרופ' אדוין סרוסי מהחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית ומנהל המרכז לחקר המוזיקה היהודית "הניגון הזה עניין אותי במשך שנים. הרבי מליובאוויטש סיפר ששמע את הניגון מחסידים, אני מניח שהיהודים הללו שהשמיעו לו את הניגון חיו במרחב הרוסי. התכונות המוזיקליות של הניגון שונות מאלו שנהוגות בניגונים חסידיים רגילים ובפרט בניגוני חב"ד. דמותו של שאמיל ריתקה את הרוסים והיא מופיעה בספרות הרוסית של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. יתכן שהלחן הזה שימש פסקול לאיזה סרט או מחזה. יהודים השתייכו לשכבות הגבוהות ברוסיה וסביר להניח שהכירו את הספרות הזו ואת מקומו של שאמיל. אין לי הוכחות מוצקות לכך משום שטרם ערכתי מחקר מדוקדק שדורש מיומנות גבוהה בשפה הרוסית, ובכל זאת הכיוון הזה נראה לי".

על אופיו המוזיקלי של הניגון אומר פרופ' סרוסי "לפני שנים עבדתי על אוסף מוזיקלי של היהודים ההרריים במשותף עם המוזיקאי פרץ אליהו שהוא בקי גדול בתחום. שוחחנו אז על שירים שונים שקיימים במוזיקה הקווקזית וקשורים בשאמיל. הניגון הזה שמיוחס לשאמיל לא מוכר ברפרטואר. פרץ אפילו התבטא 'זה ניגון של אשכנזים'…. אופי הניגון הוא מיוחד במינו וחריג בניגוני חב"ד. הקו המלודי שלו מתנהל בצורה מיוחדת במנעד רחב במיוחד עבור ניגון קצר, עם עליה, ירידה גדולה ואחרי כן שוב עלייה של אוקטבה [מרווח מוזיקלי בן שמונה צלילים שהם שישה טונים. ת.ז.]. אין ספק שהתנועה המלודית המיוחדת הזו היא שהביאה את הרבי לפרש את הניגון כפי שהוא פירש אותו".

 

"ניגון געגועים (שאמיל)", ניגון ש"ב בספר הניגונים של חסידות חב"ד

 

"כל הסיפור של שאמיל אינו אלא בשביל משל", אמר רבי מנחם מנדל שניאורסון לחסידיו, "ונוצר כדי להוסיף ממנו את הניגון ואת הלקח בעבודת השם". סיפורו של ניגון שאמיל עשוי להוות משל לקורות נשמתו של יהודי. הנשמה, שהיא במהותה רוחנית ומופשטת, יורדת מן העולמות העליונים אל עולמנו הפיזי ומתלבשת בגופו של יצור אנוש. הגוף הגשמי על צרכיו ורצונותיו עלול להגביל את הנשמה ובמובן מסוים להפוך למעין תא מאסר עבורה. הנשמה נכספת בהתמדה לחירות הרוחנית ולעונג שחוותה קודם שירדה לעולם. ניגון הגעגוע שהושר בידי שאמיל עשוי להקביל לתחושת הגעגוע של הנשמה למקורה.

במאמר שעתיד להתפרסם בקרוב בכתב העת "Studia Judaica", כתב העת המרכזי למדעי היהדות בפולין, מביא פרופ' סרוסי סיפור מעניין בהקשר לניגון "שאמיל". נראה שבסיפור (כפי שהופיע במקור בקובץ "Niggun: Stories Behind the Chasidic Songs That Inspire Jews" מאת מרדכי סטיימן) נפלו אי אלו דיוקים, עם זאת נראה שעיקרי הדברים נכונים – כך על פי עדותו של אחד המשתתפים המרכזיים ר' שמואל שפריצר שאישר את הסיפור לפרופ' סרוסי.

במרכזו של הסיפור נצבת דמותו של המוזיקאי, המלחין והמנצח הנודע ליאונרד ברנשטיין והמפגש שלו עם "ניגון שאמיל". את הסיפור סיפר ר' שמואל שפריצר שהיה אז (בשנת 1970) בחור צעיר שהגיע ביחד עם חברו שמואל לנגזם לפעול בפורטלנד (אורגון) שבארה"ב. השניים, "בעלי החליפות והמגבעות השחורות" השתתפו באירוע שהתקיים בביתו של מוזיקאי בשם פרופ' בלוך ממתינים להגעתו של "חבר ותיק ויקר" ליאונרד ברנשטיין שמו. ברנשטיין שהגיע זמן קצר לפני שקיעת החמה נתבקש על ידי שפריצר (שלא הכיר את ברנשטיין למרות שהיה מפורסם באותם הימים) להניח תפילין. ברנשטיין סירב.

שפריצר החל לתחקר את ברנשטיין אודות מעשיו. "במה אתה עוסק?" שאל, וברנשטיין השיב "אני מנצח". בתוך כך ביקש ברנשטיין מהשניים לשיר משהו. שפריצר מצדו השיב כי הוא אינו מעוניין לשיר אבל ישמח להשמיע קטע מוזיקלי – "שאמיל" מתוך אלבום תקליטים שהיה ברשותו. שפריצר סיפר שבחר בקטע הזה משום ששמע סיפור שקשור בהקלטה של הניגון משנת 1963. נגן הכינור שהשתתף בהקלטה היה מוזיקאי מקצועי לא יהודי שסיפר שכאשר ניגן את הניגון החל להזיע ולהרגיש תחושות מוזרות בגופו ונגינתו באותה ההקלטה הייתה מיוחדת, שונה ומרגשת.

"אתם יודעים", אמר ברנשטיין לנוכחים בחדר, "כיהודי אני נושא בנשמתי הרבה מוזיקה". "יהודית?" שאל שפריצר, "גם",  השיב ברנשטיין, "יש לי שורשים עמוקים שונים האחד מהשני. הלוואי ויכולתי לשמוע מישהו שורק מבלי משים משהו משלי, לפחות פעם…". "אם כך אתה במקום הנכון", אמר שפריצר. "איך אתה יודע?" שאל ברנשטיין, ושפריצר השיב "משום שאפילו האנחה שלך נשמעת בשמים בדומה לאנחה של שאמיל". "מי זה שאמיל"? שאל ברנשטיין, ושפריצר השיב "אתה תכיר אותו מהשיר. לך ולו יש הרבה מן המשותף".

"מעולם לא ראיתי אדם מאזין למוזיקה בצורה כזו. נדמה היה כאילו ברנשטיין ושאמיל הפכו לאחד", תיאר שפריצר. ברנשטיין האזין לניגון קשוב כולו ואמר "אני אוהב את השיר הזה, אני מרגיש קשור אל השיר הזה, אני לא יודע להסביר את זה אבל הרגשתי תחושת שחרור". "אני אסביר לך" אמר שפריצר, "אבל קודם כל תניח תפילין". דקות בודדות נותרו עד לשקיעת החמה וברנשטיין פנה אל שפריצר ואמר לו "חשוב לי להבין משהו, מדוע בחרת דווקא את הניגון הזה"?. "משום שאני אוהב אותו והרגשתי שאתה צריך לשמוע אותו", אמר שפריצר. "יש לך הבנה במוזיקה" אמר ברנשטיין "אניח תפילין אם תבטיח לי שתעסוק במוזיקה בעתיד". שפריצר הסכים וברנשטיין הניח תפילין בפעם הראשונה בחייו.

שנים לאחר מכן הזדמן ברנשטיין במהלך מסעותיו לבוסטון. גם הפעם הוצע לו להניח תפילין, הפעם ברנשטיין הסכים. כשהרב סייע בידו להניח את התפילין שאל את ברנשטיין האם זו הפעם הראשונה בה הוא מניח תפילין. "לא", השיב ברנשטיין, "לפני עשור, בערב קייצי אחד, כששמעתי את ניגונו של שאמיל". הרב חייך ואמר "ניגון שאמיל, כן". "שמעתי אז קריאה פנימית ועמוקה",  אמר ברנשטיין, "שמעתי את שאמיל, שמעתי את עצמי, שמעתי… זו הייתה הפעם הראשונה שהנחתי תפילין".

וברוח ניגון "שאמיל" ניגון אחר למילים מתוך מזמור ס"ג בתהלים "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ-צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי-מָיִם כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ" בביצוע האדמו"ר מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון.

 

 

מאוצרותיו של יצחק לוי: פיוטים ורומנסות לחודש אלול

בירושלים, בראשית חודש אלול, משכימים קום ויוצאים אל בית הכנסת לאמירת הסליחות. לכל פיוט סליחות צליל משלו ולכל קהילה לחן משלה. רבים מהפיוטים נשמרו עד היום בזכות יצחק לוי, שהקדיש את עבודתו לתיעוד אוצר הנגינה הדתית של העדות הספרדיות – וגם העניק לנו את הלחן ל"במדינת הגמדים".

"סליחו–ת! סליחו–ת" קורא בקול עז השמש, מדגיש בהגייתו הספרדית את הניקוד השוואי הפותח. "יאללה יא ח'ואג'ה אפרים, יאללה, לקום לבית הכנסת, לקום! חכם סורנאגה יקום כבודו! יקום בכבוד! סניור יהושע בן אדם! מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים! יא חואג'ה אפרים ד'חיל רבק. קום כבר, היידה! הבטן עוד נפוחה לו מהחמין שאכל אתמול, חו'אג'ה רוזנגארטן – סליחות! סליחעס! האשכנזי הזה שבא לגור בשכונה – סלאמתו. הוא קם ראשון והספרדים ישנים. אחר כך בוכים למה משיגים אותם אפילו בשמים. יאלה, קום שוין, שטייט אוף לעבודת הבורא…"

מתוך המחזה "בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון (טיוטה שנייה)

 

רומנסרו ספרדי – ערב שירת רומנסות ומערכונים​ מאת יצחק נבון, המבוסס על ספריו של לוי (אוסף עיריית תל אביב)

 

אם תזדמנו בימים אלה של שלהי הקיץ וראשית חודש אלול לסמטאותיה הצרות של ירושלים, אפשר שתפגשו באחת מדמויותיו הצבעוניות של יצחק נבון קמה לתחייה, ועושה את דרכה בשעת בוקר מוקדמת אל בית הכנסת השכונתי לאמירת סליחות. על פי מנהג קהילות יהודי המזרח, ראש חודש אלול הוא היום הראשון שבו מתחילים באמירת הסליחות. אפילו סניור יהושע מ"הבוסתן הספרדי" ננזף בידי השמש השכונתי – "יהושע בן אדם! מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים!".

אחד מפיוטי הסליחות היותר מוכרים הוא הפיוט "בן אדם מה לך נרדם" שנכתב בידי פרשן התורה, ר' יהודה אבן-בלעם שחי בסביליה שבספרד במאה האחת עשרה. לכל פיוט צליל משלו ולכל קהילה לחן משלה. ב"אנתולוגיה של חזנות ספרדית" שערך יצחק לוי מופיעים שמונה לחנים שונים לפיוט זה; שלושה לחנים ספרדים-ירושלמים, לחן של יהודי איזמיר שבטורקיה, נוסח מרוקאי מקזבלנקה וממכנס, לחן מצרי מקהיר ולחן ייחודי של הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם שבהולנד. "האנתולוגיה של חזנות ספרדית" היא מפעל מיוחד שערך יצחק לוי. עשרה כרכים של פיוטים וקטעי תפילה אחרים בלחנים שונים שנרשמו על ידו בתווים ובמלל.

 

"בן אדם מה לך נרדם": ביצוע בנוסח קזבלנקה, מקהלת המדור לפולקלור בהדרכת צבי פורת

 

חודש אלול והחגים הקרבים הם הזדמנות טובה להזכיר ולספר על דמותו של יצחק לוי, שתרם רבות לתרבות המוזיקלית היהודית והישראלית: "יצחק לוי היה איש ירושלים, את כל חייו הקדיש להנצחת המורשת היהודית-ספרדית אשר ספג בבית הכנסת ובבית אמו. התוצאה – עשרה כרכים של פיוטים ושירי קודש וארבעה כרכים של רומנסות. הוא השקיע עצמו במפעל תרבותי אדיר, רב ממדים ועמוק השפעה; לדלות, לחשוף, להעלות בתווים על הכתב ולפעמים לשיר בקולו את היופי הגנוז בשירתם ובתפילתם של יהודי ספרד…". כך כתב עליו יצחק נבון, לשעבר נשיא מדינת ישראל, וגם מי שכאמור כתב את "בוסתן ספרדי" ואף הכיר את לוי באופן אישי.

אז מי היה יצחק לוי? יצחק לוי נולד בשנת 1919 במגנסיה שבטורקיה לאביו דניאל ולאמו בכורה זימבול אבאסטאדו, וכשהיה בן שלוש עלתה משפחתו ארצה. בארץ למד מוזיקה ופיתוח קול בקונסרבטוריונים בירושלים ובתל אביב. בין מוריו נמנה זמר האופרה והמורה הנודע הרמן ידלובקר. לוי הופיע בקונצרטים ברדיו ובטלוויזיה, בדרום אמריקה, בספרד ובישראל. החל משנת 1955 שימש מנהל השידורים היומיים בלדינו ב"קול ישראל", ומשנת 1963 ניהל גם את תכניות המוזיקה של עדות ישראל. שני פרויקטים משמעותיים הותיר לוי אחריו: האחד, אותו כבר הזכרנו, הוא עשרת הכרכים של "האנתולוגיה של חזנות ספרדית" והאחר הוא ה-"Chants judéo-espagnols" – ארבעה כרכים המרכזים רומנסות ספרדיות ושירי עם יהודיים ספרדיים. חלק מהמנגינות נרשמו לפי זיכרונו האישי ואחרות בעקבות תחקיר ותיעוד מדוקדק שערך.

 

"השושנה פורחת": רומנסה בלדינו בביצועו של יצחק לוי

 

יצחק לוי לא רק תיעד, חקר וערך, אלא גם יצר מוזיקה משל עצמו. כך חיבר לחנים פרי עטו לפסוקים מן התנ"ך וכן לפיוטים של משוררי תור הזהב בספרד כיהודה הלוי, שלמה אבן גבירול, אברהם אבן עזרא ואחרים. כמו כן הלחין לוי פזמונים, ביניהם שירי ילדים, שהפכו זה מכבר לקלאסיקה ישראלית. המוכר שבהם הוא השיר "במדינת הגמדים" שנודע בביצועו של אריק איינשטיין, לצד שירי זמר נוספים כמו "לרותי יום הולדת", "הרקפת" ועוד.

 

"במדינת הגמדים": בביצוע יצחק לוי

 

תרומתו החשובה של יצחק לוי למוזיקה היהודית והישראלית ממשיכה להדהד. באמצעות ספריו נחשפו רבים למסורת המוזיקלית הייחודית של היהדות הספרדית, ובתיווכו שירים רבים המשיכו וממשיכים לחיות ולהשתלב ביצירה מקורית ישראלית חדשה. ובמילותיו של יצחק נבון: "מי שלא ראה את יצחק לוי במלאכתו לא יבין משמעותו של הביטוי 'ממית עצמו באהלה של תורה'. מה שבארצות אחרות עושים מכונים ומוסדות שלמים עשה הוא יחידי 'ומעולם לא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת'…".

`;