דמיינו את עצמכם שם, מחוץ לקבר רחל. אתם לא זזים, אך סביבכם מגיעים אנשים וקבוצות מכל המינים ומכל הסוגים: מתפללים, תיירים, צליינים מהארץ, מהאזור או מכל קצוות תבל. ומחוגי השעון זזים אחורה במקום קדימה.
1927-1926: התיירת מגרמניה
קבוצה של 172 הדפסי תצלומים בשחור לבן, בגדלים שונים, ובהם מראות מארץ ישראל שצולמו בידי הצלמת ברטה-בטי שטרויס (Betty Strauss) בעת שהותה בארץ ישראל, בין פברואר 1926 לינואר 1927. בגב מרבית התצלומים, נוסף תיאורם בגרמנית, בכתב יד, כנראה על ידי הצלמת עצמה. רוב התצלומים באוסף זה צולמו בעיר ירושלים ובסביבותיה, ובכלל זה זוג תצלומים המתארים את טקס פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים, ב-1 באפריל 1925. תצלומים נוספים מתארים אתרים שונים בארץ, ובהם בית לחם, זכרון יעקב, קבר רחל ועוד. ככל הנראה, בתום סיורה זה בארץ שבה הצלמת אל עיר הולדתה, מרבורג, גרמניה. מאוחר יותר עלתה לארץ ישראל. אלבום זה נרכש על ידי הספרייה הלאומית בשנת 2010.
זהו תצלום חובבני קלאסי, שבו הצלמת לא ידעה להציב את המצלמה נכון על חצובה ולא מיקמה את האובייקט במרכז הפריים. ובכל זאת, יש בו את החן (והחשיבות) שבצילום חובבני משנות ה-20 של המאה ה-20. תצלום זה מעיד על היותה של ברטה-בטי שטרויס תיירת בעלת מודעות לאומית-ציונית חזקה מאוד. העניין ב"קברי אבות", ואתר קבר רחל, לא איבד את האטרקטיביות שלו – וזהו דבר מעניין בפני עצמו. קבר רחל היה אתר חשוב, גם בעיני אלה שלא היו דתיים או זנחו את הדת, והוא נשא משמעות לאומית חשובה, כמסמל קשר מוחשי וממשי של העם השב לארצו. הארכיטקטורה של המבנה שעל קבר רחל, שלמעשה הוקם רק בשלב מאוחר מאוד, ואשר העניק לו אופי "קדום", סייעה לזיהויו עם אתר מקראי ברור ומובהק, שאיחד סביבו מתפללים וצעירים ציוניים לאומיים, מכל קצות הקשת הפוליטית. לעומת התצלומים המקובלים שאנו רגילים לראות, בהם לא מבחינים בדרך כלל בעזובה שקיבלה את פני המבקרים באתר זה, כאן היא נראית במלואה – ללא "שיפוצים" או "תיקונים" שנעשו בתצלומים מקצועיים אחרים.
תחילת המאה-20: טיול בית ספר
גלויה מחולקת ובה הדפס בגוני חום מתצלום שחור לבן, שבו נראית קבוצה של תלמידי גימנסיה "הרצליה", תל אביב, על רקע מבנה קבר רחל. על אף שעל הגלויה לא צוינו שם הצלם או תאריך, התצלום נעשה, ככל הנראה, בעת טיול תלמידי הגימנסיה, לפני מלחמת העולם הראשונה. הצלם, קרוב לוודאי, הוא יעקב בן-דב שהתלווה לטיולי הגימנסיה והוציא, מאוחר יותר, סדרת גלויות של תצלומים מאותם טיולים. טיולים ראשונים אלה של תלמידים באתרים שונים בארץ ישראל – בזאת היו חלוצים תלמידי בית הספר "בצלאל" גם כן – היו הבסיס לכל החינוך לידיעת הארץ שפרח בשנות ה-30 ו-40 של המאה ה-20. זו היתה גישה מודרנית מאוד לחינוך, שטרם נראתה עד אז בבתי ספר יהודיים – ובכלל. מעניין לראות בתצלום זה שלמרות שהמצולמים הם בני הארץ, הם נראים יותר כמו תיירים מאירופה מאשר מקומיים.
בגב הגלויה נדפס סמל הוצאת "לבנון", אשר הפיקה אותה בראשית העשור השני של המאה ה-20. גלויות אלו הם חלק מאוסף גלויות "לבנון" שנתרמו לספרייה הלאומית בשנת 1939 על ידי העורך הראשי של ההוצאה, מר בנימין מינץ, ורשה.
1911: הצליינים האמריקאים מצלמים את האתר היהודי מהצד המוסלמי
תצלום זה נעשה על ידי קבוצת צליינים נוצרים אמריקאים. זווית הצילום מעידה על חוסר הקשר למסורת היהודית: הם בחרו לצלם דווקא מן הצד של בית הקברות המוסלמי שנמצא בסמוך לקבר רחל, כך שכל זהותו ה"יהודית" נעלמת לגמרי, ומקום זה מקבל פתאום נקודת מבט שונה.
התצלום לקוח מתוך קבוצה של 41 תצלומים (הדפסי כסף בגודל 14X9 ס"מ, כנראה הדפסי מגע מתשליל בגודל זה) אשר צולמו בידי קבוצת תיירים מארצות הברית .("Lewis Party") לפי התצלומים, קבוצה זו החלה את מסעה בקהיר, המשיכה אל גיזה, אתרים שונים לאורך הנילוס, כרך, לוקסור, עד לסכר אסואן. משם המשיכה הקבוצה לארץ ישראל. התצלומים ממסע זה חולקו בין שני אלבומים, מצרים וארץ הקודש (ארץ ישראל וסוריה). יעקב ורמן רכש בשנת 1996 רק את תוכן האלבום מארץ ישראל, ובכלל זה גם גזרי עיתונות, אשר נשמטו ממנו במהלך השנים. התצלומים מארץ ישראל מתוארכים לאביב 1911. לפי רישום על אחד התצלומים, הקבוצה ביקרה בהר הזיתים ב-24 במארס 1911.
1900: המזכרת הצליינית מקבלת צבע
תצלום מבית היוצר של פליקס בונפיס, שעבר "צביעה" בבית ההוצאה לאור הגדול והידוע ביותר בעולם באותה תקופה, "פוטוכרום ציריך". ההמצאה – ממש פטנט! – לצביעת תצלומים בשחור לבן, בטכניקה מתקדמת מאוד, בראשית המאה ה-20, הפכה תצלומים אלה ל"להיט" של ממש.
הצביעה נעשתה על ידי אמנים בשווייץ שמעולם לא היו בארץ ישראל ולא ביקרו בה, ולכן, פעמים רבות הצבעים מוזרים (בעיני מי שמכיר את המקומות והמנהגים), בייחוד לגבי תלבושות של המקומיים.
תצלום זה לקוח מאלבום בכריכת בד ובו 12 דפי קרטון עבה, שעל כל אחד מהם מודבק הדפס מתצלום פוטוכרום (צבעוני), ובהם מראות שונים מארץ ישראל. אלבום זה הוכן כמזכרת מביקורה של קבוצת צליינים אוסטרית בארץ ישראל, ותחת כל תצלום נוספה כותרת בדיו בגרמנית, נוסף על הכותרת המקורית של התצלום שהודפסה בצרפתית.
הצילום הצרפתי מהמאה ה-19 הופך לגלויה צבעונית בתחילת המאה ה-20
גלויה מחולקת ובה ליתוגרפיה צבעונית שהופקה מתצלום שחור לבן של קבר רחל. לפני מבנה הקבר, נראית אורחת גמלים. ברקע, בתי העיר בית לחם. על הגלויה לא צוינו שם הצלם או תאריך הצילום. בגב הגלויה נדפס סמל הוצאת "לבנון", אשר הפיקה אותה בראשית העשור השני של המאה ה-20.
גלויה זו היא חלק מאוסף גלויות "לבנון" שנתרמו לספרייה הלאומית בשנת 1939 על ידי העורך הראשי של ההוצאה, מר בנימין מינץ. חברת הגלויות "לבנון" הייתה ההוצאה לאור הראשונה שהפיקה גלויות עם כיתוב בעברית לציבור יהודי. מנהלי ההוצאה (שמרכזה היה בעיר מוסקבה, ואחר כך בוורשה) היו משתמשים בתצלומים ישנים (ללא התחשבות בענייני זכויות יוצרים וללא רשות), וכדי לעשותם אטרקטיביים יותר היו מוסיפים לתצלומים צבע בתהליך ההדפסה. למעשה, תצלום זה נעשה כעשרים שנה ויותר לפני שהגלויה הופקה, על ידי הצלם פליקס בונפיס, ששיא פעילתו היה בשנות ה-80 של המאה ה-19.
סוף המאה ה-19: הצעיר מסוריה מעניק אקורדיון במתנה
אלבום-מפוחון בכריכת עץ זית, בגודל 175X115 מ"מ. על כריכת האלבום חקוק, מלפנים, צלב פרנציסקני ומתחתיו הכיתוב הצבעוני: "Jerusalem" ובצד האחורי: "ירושלים". באלבום 25 תצלומים מודבקים על דפי קרטון, שהוצמדו זה לזה בצורת מפוחון [הרמוניקה] ונפתחים לאורך. לכל תצלום כתובית קצרה בצרפתית הנמצאת בתוך מסגרת דקה בצבע אדום. התצלומים מוחתמים מצדם האחורי, במספרים 1 עד 25. מתחת לכל תצלום הוסיף יעקב ורמן מספור בעפרון. בשני העמודים הראשונים מופיע המספר 1302 בדיו, מעל התצלומים. בדופן הכריכה האחורית, הערה בכתב ידה של שרה פיצג'רלד לי באנגלית, בדיו, בה היא מספרת כי אלבום זה ניתן לה במתנה על ידי צעיר מסוריה שהתארח בביתה. על אף שאלבומי-מפוחון עם תצלומי ארץ הקודש מסוג זה היו נפוצים ברבע האחרון של המאה ה-19, ובדרך כלל נמכרו בכריכת עץ זית, ייתכן כי אין זו הכריכה המקורית. הצילומים באלבום נעשו על ידי Thévoz מז'נבה, אשר הוציא לאור ספר תצלומים בלוזאן בשנת 1891, שבו כלולים 11 תצלומים מאלו המופיעים באלבום-מפוחון זה.
שנות ה-80 של המאה ה-19: האחים היוונים עושים קופה מהתיירים המערביים
האחים זנגקי, יוונים במוצאם, היו מן הצלמים החשובים שפעלו במזרח התיכון בין שנות ה-70 לשנות ה-90 של המאה ה-19. תצלום זה נעשה ככל הנראה בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 או אף קודם לכן. האחים זנגקי היו ידועים כמי שהצליחו לעשות הון של ממש מתצלומים שהופקו עבור תיירים מן המערב שפקדו את המזרח, ובמיוחד ידועים תצלומיהם לאתרי העתיקות של מצרים (הפירמידות, גיזה, ועוד). מומחיותם (וכנראה שגם תחום העניין המרכזי שלהם) היה ממצאים ארכיאולוגיים ואתרי עתיקות.
התצלום לקוח מתוך אלבום בכריכת בד חום, עליה מוטבע הכיתוב "Photographs", ובו 26 תצלומים: 19 תצלומים מאת פליקס בונפיס (Felix Bonfils) ושבעה תצלומים מאת טנקרד דומא (Tancrède Dumas 1860-1905). התצלומים מודבקים כמעט ללא שוליים וגם בצדה הפנימי של הכריכה. בעל האלבום היה כנראה אמריקאי או אנגלי, השערה הנשענת גם על העובדה כי הכתוביות לתצלומים הן באנגלית.
שנות ה-60 של המאה ה-19: האיטלקי האוריינטליסט
זהו אחד מן התצלומים המוקדמים ביותר של קבר רחל, משנות ה-60 של המאה ה-19. מעט ידוע על הצלם, לואיג'י פיורילו, אשר יסד את חנות הצילום הראשונה באלכסנדריה ונחשב לאחד מחלוצי הצילום במזרח התיכון, ושל ז'אנר "הצילום האוריינטליסטי". פיורילו נפטר ב-1898. תצלומיו מארץ ישראל, סוריה, לבנון ומצרים שהוצגו בתערוכה הבינלאומית בפריס ב-1871 היכו בהלם את צופיהם, שלראשונה ראו את המקומות הקדושים, האתרים שבהם התרחשו הסיפורים מכתבי הקודש – באופן "חי" של ממש.
התצלום לקוח מתוך אלבום ובו 48 הדפסי חלבון, מודבקים משני צדי הדפים באלבום, בהם נראים נופים שונים בארץ ישראל. כל ההדפסים נושאים את המספרים המוקדמים של סדרת תצלומי פיורילו, החל ממספר 1 (תצלום יפו מן הים) ועד למספר 319 (המבואה לקברי המלכים בירושלים). תצלום מספר 23, הכותל המערבי, הוצא מן האלבום טרם נרכש על ידי יעקב ורמן, ובמקומו שולב העתקו. כפי הנראה, כל התצלומים באלבום נעשו בידי אותו צלם.
1859: התצלום העתיק ביותר של חלוץ הגלויות המלבנון
זהו ככל הנראה התצלום המוקדם ביותר של קבר רחל, בערך משנת 1859. התצלום מתוך חמישה דפי אלבום המכילים 16 תצלומים עם כתוביות, כנראה מבית היוצר של חלוץ הצילום בלבנון ומפיק הגלויות שרלייה בזי. על התצלומים אין חתימה, והם זוהו על פי טיפוס כתיבת הכתוביות עליהם. לדפי אלבום אלה צירף יעקב ורמן חמישה כרטיסים בגודל 16X10.5 שעליהם תצלומי מאת שרלייה בזי, ובתחתיתם נדפס באדום: Vues et Types d'Orient. כרטיסים אלה כוללים תצלומים של קבר הבתולה מרים, הר הבית, נצרת, חברון, יפו.
