ירושלים של קניוק

כך בא לעולם "סבון", הרומן הגנוז של יורם קניוק שראה אור אחרי מותו, ומתאר את ירושלים של אחרי מלחמת השחרור

"יוסף גרץ חזר מהמלחמה ובא ללמוד באוניברסיטה בירושלים. בסוף שנת ארבעים ושמונה החל ללמוד כימיה, ועתה היה בראשית שנת הלימודים השנייה. הוא התגלגל מחדר לחדר, מעליית גג לחדר כביסה עלוב ומצחין, ועדיין לא מצא דיור של ממש." כך נפתח סבון הרומן הגנוז של יורם קניוק, שראה אור לאחרונה, רומן המתרחש בירושלים בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים של המאה העשרים.

אחד הדפים מטיוטת הרומן שנמצאו בביתו של קניוק ב-2015

 

בתחילת 2015 התחלתי לעבור על חומרים רבים שכתב הסופר יורם קניוק ואשר נותרו בביתו לאחר מותו. עברתי על חומרים שמצאתי במגירות, על ערימות של דפים שהונחו בארון הבגדים ועל ארגזי קרטון ששכבו שנים במרפסת הקטנה או בפינת החדר. היו שם מכתבים מתקופות שונות, הזמנות לתערוכות, תעודות בית ספר, פנקסים עם הערות, סקיצות של רישומים, רשימות טלפונים, שברי צעצועים ומהדקים וכמות עצומה, מאות רבות, של דפים מאורכים, לעתים כמעט שקופים, מודפסים במכונת כתיבה בעברית או באנגלית, עם הערות בכתב יד על גביהם. ניסיתי לשייך את הדפים האלה ליצירות שונות שקניוק פרסם בחייו, לאתר שמות של גיבורים, מרחבים ואירועים בולטים.
מכל הדפים המיותמים זיהיתי כמות נכבדה של עמודים שהיה להם קשר זה לזה – הם חַלקו אותן דמויות, יוסף ואבי, איה ורותי, וניתן היה לזהות את המרחב הירושלמי המשותף ואת הזמן. אלה היו מקבצי עמודים שונים, חלקם באנגלית וחלקם בעברית, חלקם מודפסים, חלקם בכתב יד, גרסאות שונות של סיפור אחד.

דף מטיוטת הרומן באנגלית שנמצא בבית של קניוק ב-2015

 

דף מטיוטת הרומן בעברית שנמצאו בביתו של קניוק ב-2015

כולם כמו ניסו להצטרף ולחסות בצילו של דף השער של הספר שמצאתי – סבון: רומן בשני חלקים. לאחר מיון נוסף היו בידי כ-60 עמודים באנגלית שהיוו את פתיחת היצירה, כ-200 עמודים של גרסה אחת בעברית וכ-200 עמודים נוספים של גרסה שנייה בעברית. מאות העמודים שעמדו לרשותי אפשרו לי להבין היטב את הנרטיב, את הדמויות ואת ההתרחשויות, אבל היה הכרח לשלב בין הגרסאות, לבצע פעולות עריכה, להעביר טקסטים ממקום למקום, ולבנות את הספר כמו פאזל של חלקים, קטנים וגדולים, כפולים וגם חסרים.

דף ראשון מהטיוטה העברית לרומן שנמצא בביתו של קניוק ב-2015

 

סבון הוא הרומן השני שכתב קניוק. הוא כתב את היצירה בין השנים 1959 ל-1964 ומסיבה כלשהי נטש את כתב היד.

קניוק נולד בתל אביב ב-1930. בגיל 17 הצטרף לפלמ"ח והשתתף בקרבות מלחמת השחרור. הוא נפצע, ולאחר שהחלים הצטרף כמלח לספינות אשר הביאו ניצולי שואה מאירופה לישראל. החוויות של קניוק מתקופת המלחמה – הקרבות, החברים שנפצעו ונהרגו, והמפגש עם ניצולי השואה, הותירו חותם עמוק באישיותו וביצירתו.

לאחר המלחמה למד קניוק ציור בבצלאל עם מרדכי ארדון, שהיה בין האמנים הידועים ביותר באותה תקופה ובשנת 1951 נסע לצרפת כדי להמשיך את לימודיו. הוא בילה שנה בפריז ולאחר מכן נסע לניו יורק ונשאר שם כמעט עשור, שבמהלכו המשיך לצייר והיה מעורב בסצנת הג'ז והקולנוע בניו יורק של התקופה. בשנת 1958 נישא בשנית, למירנדה בקר, וחזר עם משפחתו לישראל בראשית שנות השישים. סבון נכתב בקו התפר שבין ניו יורק לישראל, בתקופת ראשית יצירתו. את הרומן החל לכתוב בארצות הברית ובשפה האנגלית. עם שובו לארץ, קניוק המשיך לכתוב את סבון, והפעם בעברית, אך לא השלים או פרסם אותו. במקביל כתב את ספרו הידוע חימו מלך ירושלים, אשר ראה אור בשנת 1965.

הרומן סבון נכתב עשר שנים לאחר ההתרחשות שהוא מתאר, עשר שנים שבהן קניוק לא היה בישראל. עם זאת, הרקע לרומן ועלילתו קרובים לקניוק. באותה תקופה של אחרי המלחמה, גם הוא, כמו גיבורו יוסף, עלה לירושלים כדי ללמוד בבצלאל, ושהה בעיר עד 1951.

היצירה סבון משכילה לתאר אווירה מיוחדת שהתהוותה בירושלים באותה תקופה, אווירה שקניוק הכיר היטב. היצירה מתארת את הבלבול שעטף את הצעירים אשר בנערותם התגייסו למאמץ הלאומי ואז מצאו עצמם אבודים. לכאורה, אירועי מלחמת 1948 והשואה הם בגדר עבר רחוק וחתום עבור הדמויות הפועלות, אשר עסוקות בחיזורים, בישיבות בבתי הקפה, ובהליכה לקולנוע, אבל למעשה הם מבצבצים כל רגע בין הסדרים ופורעים את הנורמליות. כך נוצר שילוב בלתי אפשרי בין זיכרונות וטראומת המלחמה והשואה לבין החיים הנורמליים כביכול בירושלים של אחרי המלחמה.

אולם, לא רק תיאור ירושלים היא מציאות מוכרת לקניוק ברומן, אלא גם המרחב האינטימי שבו מתגורר יוסף: קניוק התגורר בבית טליתא קומי ששכן ברחוב המלך ג'ורג' במרכז ירושלים ופעל כבית יתומות לנערות נוצריות החל משנות השישים של המאה ה-19. לאחר מלחמת השחרור שוכנו במבנה ארגונים שונים, סטודיו לאמנות ועורכי דין, ובשנת 1980 נהרס המבנה וכאות זיכרון נשארה החזית כפסל סביבתי.

 

טליתא קומי. תמונה מתוך ויקיפדיה

 

חזית טליתא קומי היום. תמונה מתוך ויקיפדיה

 

"מבנהו היה מפליא ממש: מוארך, חלונותיו השתלחו החוצה מעוגלים ומהוקצעים למשעי ויצרו בקרקעיתם, הנמוכה מכל שאר רצפות החדר, קובות עגולות, שבסוף כל אחת מהן היתה קבועה שמשה שצלב ברזל ריבע אותה ואשר נפתחה אל תוך ענפי העץ העבות." כך מתואר בסבון החדר בעל החלונות המעוגלים, הקימורים והמדרגה – שיוסף נכנס אליו כמעט באקראי ובוחר לגור בו.

חדרו של קניוק בבית טליתא קומי, צילם ראובן מילון, 1952
חדרו של קניוק בבית טליתא קומי, צילם ראובן מילון, 1952

כשהיה צריך להחליט על כריכה לספר, היה ברור לי שנכון להציב את החדר של קניוק במרכז. העברתי להוצאה את הצילום של ראובן מילון, שלמד בבצלאל באותה תקופה שלמד קניוק ושצילם את החדר כשביקר אותו בבית טליתא קומי, ועל בסיס התמונה הישנה, יצרה טלי יאלונצקי את החדר של יוסף.

"סבון" עטיפת הספר. הציור שעל הכריכה: טלי יאלונצקי על פי צילום של ראובן מילון של חדרו של יורם קניוק בירושלים בשנות החמישים. מעצבת הכריכה: דנה ציביאק. משכל, 2018

סבון מאפשר לנו להכיר פנים אחרות ביצירתו של קניוק. הוא בין האוצרות שנמצאו בביתו של קניוק, בארגזים שנותרו לאחר מותו, והוא מאפשר לנו להכיר את רישומיו המעניינים, החושפים בפנינו לא רק תמונה היסטורית וביוגרפית מרתקת, אלא הצצה נדירה לסדנתו של האמן.

תודה לצלם ראובן מילון על הרשות להשתמש בצילומיו בכתבה

לצילומים של ראובן מילון בספריית אוניברסיטת הרוורד

 

ירושלים: תמונות, מפות, ספרים, מאמרים, ועוד >>

 

כתבות נוספות

"הייתה מלחמה ונפצעתי" – יורם קניוק כותב להוריו ב-1948

מעשה בציירת: לאה גולדברג

מוסיפים קצת צבע לירושלים בין שתי המלחמות

מלכת האקספרסיוניזם שוב מהלכת ברחובות ירושלים: אלזה לסקר-שילר בתרגום יהודה עמיחי

מסע הפלאים של סלמה לגרלף ואהובתה בירושלים

 

 

 

תגיות

עדיה מנדלסון-מעוז

עדיה מנדלסון-מעוז היא פרופסור חבר לספרות עברית באוניברסיטה הפתוחה. היא חוקרת את היחסים המורכבים בין ספרות, אתיקה, ואידיאולוגיה בתרבות הישראלית. פרסמה מאמרים רבים בספרים ובכתבי עת בארץ ובעולם ופרסמה שני ספרים. מנדלסון מעוז עובדת על עיזבונו של יורם קניוק. במסגרת זו היא גילתה, בנתה וערכה את ספרו הגנוז של יורם קניוק סבון שראה אור בהוצאת ידיעות ספרים ב 2018.

לכתבות נוספות של עדיה מנדלסון-מעוז >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו