שנת 1949. בזמן הדיונים בכנסת על הפיכת צה"ל לצבא קבע, ביטל דוד בן-גוריון את טיעוני המתנגדים למעשה וקבע "שעל צבאנו, על צה"ל, להיות בית היוצר של אומה חלוצית, לוחמת ויוצרת, זקופת גו, עטורת גבורה ואמונת חזון". החזון של בן-גוריון אולי נשמע אוטופי יותר ממעשי, אך כבר בשנה הקודמת עמל צבא ההגנה לישראל להפוך למה שכינה ראש הממשלה הראשון, "בית הספר הגדול ביותר בישראל".
ביטוי לשליחות הרמה שהטילה ממשלת ישראל על כתפי הארגון הצעיר, שבעצמו טרם הספיק להתמקצע ולהתמסד לגמרי, אנו מוצאים בעשרות החוברות שהוציא שירות התרבות של צה"ל בשנה הראשונה למדינה – אותה השנה שבה נלחם להרחיב את שטחי המדינה במלחמת העצמאות ולהגן עליהם. מתוך כ-2,000 פרסומים שיצאו לאור במדינת ישראל בתש"ח, פרסמה מחלקת התרבות של צה"ל, שלימים תהיה חיל החינוך, למעלה מ-50 חוברות.
רבים מהפרסומים של מחלקת התרבות נגעו לעניינים פנים-צה"ליים: מורשת קרב, טקס שבועת צה"ל ולוח החייל לשנת תש"ט. בלוח החייל, למשל, קיבצה מחלקת התרבות של צה"ל עבור החייל והחיילת הטריים את כל המידע הבסיסי שהצבא דרש שיכירו. באותה חוברת מצאו החיילים את המנון המדינה, מגילת העצמאות, פקודות צבאיות חשובות, זמני פעילות ותעריפי הדואר הצבאי, מספר היהודים בעולם וכמובן – לוח שנה עברי-לועזי המציין תאריכים חשובים בהיסטוריה היהודית והציונית ("יום יסוד הקרן הקיימת לישראל", למשל).
אל לוח השנה צורף קטע קצר הנקרא "מצב הטבע" לכל חודש וחודש. על חודש אדר למשל נכתב, "גשמים עודם יורדים בו, באדר, ולפעמים בכמות גדולה. יש וברד נופל תכופות ומתערב בגשם".
לא רק הנחיות, פקודות ומורשת קרב הפיצה מחלקת התרבות של צה"ל. כיאה לשמה, טרחה המחלקה גם על הפצת תרבות, ואף עודדה ביטוי יצירתי עצמי במידה שזה התאים למסר הציוני-פטריוטי שעליו הייתה אמונה. את החוברת הראשונה של הבימתון – חומר לחובבי הבמה בפלוגה ובגדוד הוציאה מחלקת התרבות בשנת 1949. "חוברת זו באה לסייע לפעילותם העצמית של חובבי אמנות הבמה ביחידותינו", העידה המערכת.
המלחמה שהסתיימה לא מכבר נוכחת בכל המערכונים, הקטעים הקצרים והשירים בחוברת, וכך גם האובדן והדילמות המוסריות שהביאה המלחמה עימה. המערכון הפותח את הבימתון, מערכון "שני מבטים" של יגאל מוסינזון, נסוב סביב תוצאותיו הטרגיות של מעשה הגניבה מבית ערבי שביצע אחד מחיילי הפלוגה הלוחמת בלוד. מערכונים אחרים עוסקים בזווית אחרת של המלחמה, ומתרכזים בגבורת הלוחמים ובאחווה תחת אש. כך לדוגמא במערכון "המתנה" לשלמה ניצן – כששואל המפקד את פקודיו מי יהיה זה שיזחל וימשוך את עוצמת האש של המארב שהכינו להם כוחות האויב, עונים השלושה (כולל המפקד) יחדיו: "אני". "טוב, נלך שלושתנו", קובע צביקה המפקד.
הרעות והאחווה לא מנעו את צה"ל להתמודד עם מה שמכנה חוברת אחרת, הפחד בקרב. אם נזקק את המסר המרכזי של החוברת, המצורף כבר בפתיחתה, נוכל לקבוע כי צה"ל הצעיר היה מודע היטב לכך ש"הפחד הוא רגש טבעי", שניתן להתגבר עליו. האדם נבדל מהבהמה בכך ש"הוא יכול להפעיל את המחשבה נגד האינסטינקט" הטבעי שלו לפחד.
מוקד מרכזי של חוברות צה"ל לשנת העצמאות הראשונה היא קליטת העלייה ההמונית שהחלה מיד עם קום המדינה. הצורך בשפה משותפת עבור החיילים היה עניין ביטחוני והכרחי ולא רק תרבותי. וכך החל הצבא לעסוק בהוראת עברית לחיילים. לצד חוברות חינוכיות ללימוד עברית וחשבון, פרסמה מחלקת התרבות גם מילון עברי-אידי – גרמני-אנגלי, מילון שימושי קצר עברי-בולגרי, חוברת שמטרתה לסייע לעולה בעברות שמו הגלותי (בחר לך שם עברי!), וחוברת ביידיש שמתורגמת לעברית כ-מכתב לעולה.
חיזוק למסר המכליל של מחלקת התרבות נמצא בחוברת המיועדת לתושביה הוותיקים יותר של הארץ. הסוציולוג המנוח שמואל איזשטט (שמואל נח אייזנשטדט) הוא החתום על החוברת כיצד נקבל פני אחינו הבאים?
"בית הספר הגדול בישראל", כדברי בן-גוריון, עמל להכיר לישראלים החדשים ישראלים חדשים אחרים (ובשנתה הראשונה של המדינה היו כל הישראלים חדשים, לא רק העולים) שהבדלי מרחק ותרבות מפרידים ביניהם. חוברת המוקדשת לקיבוץ הדתי וחוברת אחרת המוקדשת לקבלת שבת הציגו את הפנים המסורתיים יותר בעם ישראל. חוברת נוספת בשם קבוץ גלויות הפיצה את השיר של שאול טשרניחובסקי בעל אותו השם, יחד עם המסר שלו (המופיע בבית הלפני אחרון):
קַצְוֵי-תֵבֵל אִם נָדַדְנוּ, –
לִבּוֹתֵינוּ יַעַרְגוּ לָךְ,
אֶל מוּל הָרֵךְ הִתְאַחַדְנוּ,
יוֹשִׁיט יָדוֹ אָח אֶל אָח.
מוטיב חוזר ונשנה בחוברות אלה הוא הפנייה אל שכלם הישר של הקוראות והקוראים. מה שמכונה בחוברות שוב ושוב כ"ליחד דיבור של הסברה". וכך, החוברת העוסקת בעברות שמות לועזיים נפתחת בהקדמה עשירה בטיעונים דוגמת "שמו של אדם הוא אחד הסמלים החיצוניים, כביכול, המקשרים אותו אל עמו". עם זאת, הצורך בהסברה גובל לפעמים באירוניה. כמענה לטענה כי שמו של אדם הוא הטבור המחבר אותו לשלשלת הדורות של משפחתו, ועל כן לא ראוי לשנותו, מספקת החוברת עובדה היסטורית הקובעת ש"בגולה נמצאו – לפני כ-70–80 שנה – רבבות יהודים ששינו את שמותיהם, כדי להתחמק מהצבא". לא בדיוק טיעון שהיינו מצפים לקרוא בחוברת צה"לית.
כתבות נוספות
כך הפך הילד שניסה לנסר רובה בגיל 10 לממציא העוזי
המדריך המלא למגויס הטרי – מודל 1953
מ"מה אבשל ממנות צנע" לספרי בישול לטבעונים
אני מבשלת: ספר הבישול "לאישה העברית במדינה העברית"
