מ"מה אבשל ממנות צנע" לספרי בישול לטבעונים

70 שנות המדינה הן גם 70 שנות הוצאת ספרים, והשוואה בין 1948 ל-2017 משקפת את הדרך שעברה מדינת ישראל

44 ספרי בישול התפרסמו השנה בישראל. בתש"ח, שנת הקמת המדינה, התפרסם רק ספר בישול אחד, אבל ספרים שעסקו בצבא ובתורות לחימה היו כמעט מאה. ספרי פרוזה, שירה ועיון, כתבי עת ועיתונים נחשבים למתווכי תרבות מרכזיים ומשמעותיים ולמקור ידע חשוב בהבנת המגמות והתמורות בחברה הישראלית. נושאי הספרים והגיוון הרב שלהם משקפים תהליכים ושינויים שעוברת החברה הישראלית. הדוח המיוחד של הספרייה הלאומית לרגל שנת השבעים למדינה, שמשווה נתונים בין 1948 ל-2017, ממחיש זאת היטב.

למעלה מ-2,000 ספרים ראו אור בתש"ח. באמצעות בחינתם והשוואתם לספרי 2017, הדוח משקף כיצד ממדינה וחברה בהתהוות, שיש בה בליל של שפות, עולים חדשים מכל קצות תבל ואתוס שמקדש את בניית האומה והחברה הישראלית על פני האדם הפרטי ועברו, נוצרה חברה בעלת שפה, תרבות ונרטיב עם מכנה משותף רחב. זה לא היה תהליך אורגני, אלא כזה שהוכוון מלמעלה, בין השאר על ידי הוצאה לאור של עיתונים וספרים מפלגתיים – המו"ל שהוציא את מירב הספרים ב-1948 היה צה"ל על יחידותיו, שהיה אחראי לפרסום 94 כותרים; וגיוס סופרים שיכתבו לילדים ספרות עברית שתסייע להם להזדהות עם הרעיון הציוני – "נקראתם להתייעץ על דרכי השיתוף של הסופר ואיש הרוח בעיצוב דמות האומה בישראל", קרא ב-1949 לסופרים ראש הממשלה דוד בן גוריון.

 

מתוך אוסף האפמרה בספרייה הלאומית

 

אולם בחלוף השנים, כשנדמה היה שהושלם תהליך בניית האומה ועיצוב הישראלי החדש, "הצבר", במודל שקבעו מייסדי המדינה, ונוצרה חברה בעלת שפה, תרבות ונרטיב – אז החלו לבוא לידי ביטוי בספרים גם קולותיהם של הפרטים, הקבוצות והקהילות השונות. תהליך דומה עבר גם על ענף המו"לות: ההוצאות לאור, שבעבר השייכו ברובן למוסדות המדינה ולמפלגות, נמצאות כיום ברובן בבעלות פרטית. ההוצאות לאור "אחיאסף" ו"שוקן" הן בין ההוצאות שפעלו כבר בשנת 1948 ועדיין פעילות היום, שתיהן נמצאות בבעלות פרטית והן פרסמו בחלוף השנים מאות ספרים. אולם ישנם מעט מו"לים ששרדו את כל שבעים שנות המדינה – רוב ההוצאות לאור התמזגו, נסגרו והשתנו במשך השנים. מתוך מאות המו"לים המסחריים הפעילים בארץ, כעשרה אחראיים על כמעט 40% מכלל הספרים שפורסמו ב-2017. בנוסף, אפשר לראות כי הייתה אשתקד עלייה בפעילות המו"לים הבינוניים, שעלו מ-15% בשנת 2016 ל-20% בשנת 2017.

 

 

אחד השינויים הבולטים המשתקף בספרים הוא מעבר מאומה במלחמה לאומה אזרחית יותר. סוגה ספרותית ייחודית שהייתה קיימת בראשית המדינה היא הספרות הצבאית – זו היוצאת לאור על ידי מערכות הביטחון וכן ספרים העוסקים בצה"ל ובשרותי הביטחון. בשנת 1948 התפרסמו לפחות 94 חוברות הדרכה לתרגול הכוחות והאזרחים. שמות החוברות והספרים מעידים עד כמה המלחמה נכחה בחייהם של כל תושבי המדינה הצעירה והשפיעה עליהם הנה כמה מהספרים שראו אור בסוגה זו: "תרגול קרבי בלהביורים", "ציד טנקים והשמדתם", "תורת הכדור: פרק להכרת תחמושת 303 לתועלת הצלף". בנוסף יצאו לאור ספרים העוסקים במשמעת קרבית, בשאלת הגיוס של בני הישיבות וגם כמה ספרים שעסקו בלחימה בשטחים בנוייםבשנים האחרונות כמעט שאין לסוגה הזאת ביטוי.

עוד התרחקות מהלאומיות ניכרת בירידה הקבועה והמתמשכת בכתיבת ספרים בנושאי חקר תולדות ארץ ישראל, מדינת ישראל ועם ישראל. עם זאת, עדיין לא מדובר בהתעלמות מוחלטת: למעלה מ-400 ספרים כאלו יצאו בשנת 2017.

 

 

השחרור מהצבא משתקף גם בספרי ההדרכה והפנאי, וכמוהו גם המעבר מצנע, סוציאליזם וקולקטיביות לשפע, קפיטליזם ואינדיבידואליות. אם בשנת 2017 יצאו לאור 44 ספרי בישול צבעוניים ומגוונים מאוד, המתכתבים עם תרבות הצריכה וחברת השפע של ימינו (בישול בריא, מהיר, טבעוני וכיו"ב), הרי שבשנת 1948 יצא רק ספר אחד בנושא – "אני מבשלת" של ליליאן קורנפלד. שנה לאחר מכן, לנוכח המצב הכלכלי הקשה שרר בארץ, הוציאה קורנפלד את הספר "מה אבשל ממנות צנע". רק בשנה שחלפה יצאו לאור 52 ספרים להעצמה אישית ומימוש עצמי ועוד 60 ספרי יעוץ והדרכה בנושאי הורות, זוגיות, משפחה ועוד, כשבתש"ח כלל לא יצאו ספרי הדרכה, ייעוץ ועזרה עצמית. גם טיולי הפנאי הפכו גלובליים: 46 מדריכי טיולים יצאו ב-2017, רק 5 מהם על ישראל.

 


המהפכה הפמיניסטית משתקפת גם היא בנתונים. ב-1948 רק 13% מספרי הפרוזה נכתבו על ידי נשים, ואילו ב-2017 השיעור עלה ל-42%. מספר כותבות הפרוזה משקף חלק מהשינויים שחלו בישראל, כמו בחברה המערבית המודרנית בכלל, ואת ההכרה והנִראוּת שנשים זוכות לה כיום בתרבות ובספרות הישראלית, לאחר שנים רבות שבהן נשים לא זכו לתמיכה המאפשרת עשייה ויצירה ספרותית.

 

 

העברית ממשיכה לשלוט בספרים בישראל: כ-90% מהספרים שיצאו לאור אז והיום הם בעברית. גם בתש"ח היתה האנגלית השפה השנייה, לא בשל העולים, אלא משום שרוב הפרסומים הממשלתיים היו של שלטונות המנדט הבריטי. אולם בשנת 1948 השפה השלישית הייתה יידיש (פי ארבעה מערבית או מרוסית), ואילו כיום התמונה מעט שונה: הפרסומים בשפה הערבית מהווים כ-3% מכלל הפרסומים שיצאו בשנת 2017.

 


שינוי ניכר ניתן לראות בהוצאתם לאור של סוגות הפרוזה, השירה והמחזאות, וכן גם בנושא ספרות המקור לעומת הספרות המתורגמת לעברית. אם כיום כמעט שלא יוצאים לאור מחזות תיאטרון (11 ספרים מסוגה זו יצאו ב-2017, שהם 0.1% מכלל הספרים), הרי שבתש"ח מדובר היה בשיעור משמעותי מהפעילות הספרותית – 17 מחזות מקוריים יצאו לאור בשנת הקמת המדינה ועוד 49 מחזות מתורגמים – ובסה"כ היוותה סוגת המחזאות למעלה מ-3% מכלל הספרים. בתש"ח שיעור המחזות מתוך הספרות היפה היה 28%, ואילו ב-2017 הוא צנח ל-1%. לעומת המחזות שהיו פופולריים מאוד בראשית המדינה, סוגת השירה הייתה מצומצמת יותר – רק 31 ספרי שירה יצאו בתש"ח, לעומת 387 ב-2017.

 

 

"על ידי ניתוח נכון של דפוסי ההוצאה לאור, אנחנו מצליחים להתחקות אחר דפוסים שונים בתרבות הישראלית", אומר מנהל הספרייה הלאומית, אורן וינברג. "השפעתם הרבה של האינטרנט והטלוויזיה כמעצבי זהות ותרבות, הפיכתה של ישראל ממדינה בצנע לחברת שפע, מחירי הספרים – כל אלו הם כר נרחב למחקר, ללימוד ולעניין רב שניתן למצוא בדוח המיוחד".

לדוח המלא


תודה רבה לנחום זיטר, מנהל תחום ייעוץ והדרכה, ולד"ר נעה פינק, ספרנית ייעוץ והדרכה 

כתבות נוספות:

אני מבשלת: ספר הבישול "לאישה העברית במדינה העברית"

שירות התרבות: כשצה"ל היה "בית הספר הגדול ביותר בישראל"

הספרים העבריים הכי "הכי" בספרייה

 

 

 

 




הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.

לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו