כל הביקורות מוצדקות. את חלקן, יש להניח, העלו כבר בשעתן: העושר העצום שבספר לעיתים יותר מבלבל מאשר מבהיר, הפנייה המוצהרת היא למין אחד בלבד ("לאישה העברית במדינה העברית") והתקופה שבה התפרסם הספר היא תקופת מלחמת העצמאות – לא בהכרח הזמן המתאים ביותר לקבץ מתכונים לאומצות עסיסיות ולשאר מזונות מושחתים. ועדיין, לא ניתן שלא להתרשם מהחזון של אישה אחת, ליליאן קורנפלד שמה, הנפרש בצורה סדורה ומקצועית בספר שחיברה – ספר הבישול הארצישראלי הראשון, וגם היחיד, שראה אור בשנתה הראשונה של המדינה.
"אני מבשלת: ספר הבשול הארצישראלי"
ההיקף והאיכות מסחררים. "אני מבשלת: ספר הבשול הארצישראלי" נבנה על הישגי המטבח הארצישראלי בתקופת היישוב, אך לא בוחל בשדרוג הקיים ובשאילת מטעמים ממטבחים מבוססים יותר. מצב ביניים מעניין זה מתקיים כמעט בכל דף מדפי הספר, והספר המותאם – כפי שמרמזת כותרתו – לתנאים הארצישראלים (ותכף ממש לתנאים הישראלים) לא מפחד גם להגביה עוף.
"שנות המלחמה (מלחמת העולם השנייה) בעקר הן שהורוני את הדרך להוצאת ספר בישול שיהיה מבוסס על דרכי המשפחה החייבת לצמצם בתקציב הוצאותיה; אף כי יחד עם זאת לא נמנעתי מלשלב מתכוני מעדנים שונים לבר-הטעם אם הוא צרפתי ואם רוסי, אוסטרי, ליטאי, אמריקאי או דמשקאי". (ציטוט מתוך המבוא לספר "אני מבשלת")
עקרת הבית שעיינה בספר, והרי אליה הוא פנה במוצהר, לא תמצא כל ביטוי שהוא למלחמת העצמאות המתחוללת, ולמחסור שיוליד רק שנה לאחר מכן את תקנות הצנע הראשונות בישראל. לצד מתכונים פשוטים דוגמת מחית תפוחי אדמה, תמצא אותה עקרת בית הוראות הכנה לקוקטיילים (וביניהם קוקטייל ארצישראלי), מתכונים לאומצות ולנתחי פילה, פאי רועים, כיסוני רביולי ועוד מאכלים שאיזכור תמים של שמם בקרב מרבית בני היישוב העברי בתש"ח תשלח אותם להזיות זלילה בסגנון "אכול כפי יכולתך".
מטרת הספר לא הייתה להטיל אימה על "בעלת הבית הצעירה", אלא לסייע לה במלאכת האימתנים שהטילה על כתפיה החברה הישראלית הצעירה (והאולטרא גברית, אין טעם להכחיש זאת). לצורך זה הוסיפה קורנפלד מספר קטעים חשובים לספרה: מילון מונחי הבישול, משקלים ומידות, הרכב מזונות למשפחה בעלת הכנסה בינונית, כיצד לטפל במקרר, שיטות להימנע מבזבוז מזון, כמות הקלוריות היומית הדרושה לילד ולמבוגר, לוח חגים כולל תפריט מובנה לכל חג וחג ולסיום – הוראות כלליות לניהול משק הבית. את מרבית המתכונים כיוונה דווקא לבתים בעלי הכנסה ממוצעת ("בינונית" בלשונה), והדגישה שוב ושוב את האפשרות לחזור ולהשתמש בחומרי גלם על פני קניית מוצרים חדשים.
שאיפתה הגדולה של קורנפלד, בעצמה טבחית בעלת ותק של 15 שנות "הסתכלות נסיונית" במטבח הארצישראלי בזמן חיבור ספרה, הייתה דווקא להרגיע ולעודד. היא ראתה את עצמה לא רק כמודל חיקוי לעקרת הבית הצעירה, אלא שותפה מעשית לגורלה ולקשייה: "כי תחוש עקרת הבית כי יחד עמדי היא עובדת ומבשלת, ואין אני יכולה לתאר לי שכר גדול יותר לעמלי מאשר השגתה של מגמתי זו. את, הקוראה, ואנכי בספרי, מבשלות אנו יחדיו זו בצד זו במטבח אחד…"
במהלך 94 שנותיה (1995-1901) הקדישה ליליאן קורנפלד את זמנה לשיפור הרגלי התזונה של תושבי הארץ, אליה היגרה בשנת 1922. היא ייעצה למוסדות המנדט, לצבא האמריקני שהוצב בארץ בזמן מלחמת העולם השנייה, לצלב האדום ולאונר"א. בזמן מלחמת העצמאות שירתה כמתנדבת בבסיס מפקדת גדוד 53 של חטיבת גבעתי, שם הדריכה את צוות המטבח ודאגה (איך לא?) לתזונת החיילים.
הספר "אני מבשלת" לא היה ספרה הראשון של קורנפלד, כבוד זה שמור לספר "כיצד מבשלים בימי מלחמה" שראה אור בשנת 1942. קורנפלד המשיכה לפרסם ספרי בישול עד שנות השישים, חיברה טורים המוקדשים לנושא והגישה תוכנית רדיו לעקרות בית. באמצע שנות השבעים אף ערכה את סדרת הספרים הנודעת והאהובה: "הבישול המשובח".
כתבות נוספות
זיכרונות ילדות מתוקים מהארטיק העברי הראשון
