כשהיה נער השיג אקדח כדי לעשות עליו ניסויים, וכשנאסר בכלא הבריטי על הברחת נשק המציא את תת-המקלע שיחמש את העולם. סיפורו הבלתי ייאמן של עוזי גל.
הכירו את הילד גוטהארד גלאס, שמאז ומתמיד היה לו תחביב מסוכן: כלי נשק.
כשהיה בן עשר נכווה גלאס בידו. למה? כי הוא החליט לנסר רובה ישן וארוך ולהפוך אותו לכלי נשק אישי וחדיש. ככה זה שהבית שבו התגוררת עם משפחתך במינכן מלא באקדחים, חרבות, ושאר כלי נשק עתיקים.
כאשר הפך הילד לנער והתגורר בקיבוץ יגור, חזר לאהבתו הגדולה. הוא שמע שיש למורת הטבע בבית הספר האזורי אקדח איטלקי זעיר מסוג פי.בי. הוא מכר את אלבום הבולים שלו, רכש את הנשק והתחיל לעבוד על החלום: להפוך אותו למכונת מלחמה משומנת. לצערו, הוא נתפס על ידי מורה בבית הספר בעודו מתעסק עם הנשק, וחלומו שוב נבלם. הנער גלאס לא ויתר: בגיל 15 פיתח קשת שיכולה לירות חיצים באופן אוטומטי – "תמ"ק חיצים" – אם תרצו.
בהמשך, הצטרף גלאס לפלמ"ח ומצא לו עיסוק מושלם: פיתוח אמצעי לחימה וחריטת כלי נשק. כמו בימיו כנער גם הפעם נתפס – ונדון ל-7 שנות מאסר. לשמחתו, הוא זכה לחנינה אחרי קצת יותר משנתיים בכלא עכו. נחשו איך ניצל את תקופת מאסרו? היה זה בתכנון תת-מקלע.
"אל: מפקד בית הספר לקצינים, סא"ל מאיר זורע.
מאת: חניך עוזיאל גלאס 120946.
התאריך: 20.10.49" בהמשך המכתב, תיאר במסמך ארוך ומפורט את החזון שלו לתת המקלע המושלם.
חמש וחצי שנים אחר כך, ב-27 באפריל 1955, קיים צה"ל את המצעד המסורתי לכבוד יום העצמאות. במצעד הזה חשף הצבא תת מקלע חדש שזכה (איך לא) לשם "עוזי". גוטהארד/ עוזיאל/ עוזי גלאס/ גל – דרך אגב, היה שקט וצנוע, ובכלל לא רצה שתת-המקלע ייקרא על שמו, אבל זו כבר לא הייתה ההחלטה שלו.
מדינת ישראל כולה נחשפה לבחור הצנוע הזה לאחר שזכה בצל"ש הרמטכ"ל בשנת 1955, וב"פרס ביטחון" שהוענק לו על ידי דוד בן גוריון.
כשנשאל על המצאתו ענה ביובש: "עשיתי את חובתי בצבא כמו טבח וכמו כל אחד אחר".
לצורך הכנת הכתבה נעזרתי בכרך 17 של "צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לצבא ולבטחון", ובכתבתו של אלי אשד "שישים שנה של תת המקלע עוזי".
כתבות נוספות:
איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים
צבא-עם לוחם "בלב ההיסטוריה": דפי הקרב של פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים
תגובות על כתבה זו