כך הפך הילד שניסה לנסר רובה בגיל 10 לממציא העוזי

הכירו את הילד גוטהארד גלאס, שמאז ומתמיד היה לו תחביב מסוכן: כלי נשק.

כשהיה בן עשר נכווה גלאס בידו. למה? כי הוא החליט לנסר רובה ישן וארוך ולהפוך אותו לכלי נשק אישי וחדיש. ככה זה שהבית שבו התגוררת עם משפחתך במינכן מלא באקדחים, חרבות, ושאר כלי נשק עתיקים.

מתוך "תמ"ק עוזי: מערכי שיעור", שחילק צה"ל למפקדים בשנת 1970

כאשר הפך הילד לנער והתגורר בקיבוץ יגור, חזר לאהבתו הגדולה. הוא שמע שיש למורת הטבע בבית הספר האזורי אקדח איטלקי זעיר מסוג פי.בי. הוא מכר את אלבום הבולים שלו, רכש את הנשק והתחיל לעבוד על החלום: להפוך אותו למכונת מלחמה משומנת. לצערו, הוא נתפס על ידי מורה בבית הספר בעודו מתעסק עם הנשק, וחלומו שוב נבלם. הנער גלאס לא ויתר: בגיל 15 פיתח קשת שיכולה לירות חיצים באופן אוטומטי – "תמ"ק חיצים" – אם תרצו.

בהמשך, הצטרף גלאס לפלמ"ח ומצא לו עיסוק מושלם: פיתוח אמצעי לחימה וחריטת כלי נשק. כמו בימיו כנער גם הפעם נתפס – ונדון ל-7 שנות מאסר. לשמחתו, הוא זכה לחנינה אחרי קצת יותר משנתיים בכלא עכו. נחשו איך ניצל את תקופת מאסרו? היה זה בתכנון תת-מקלע.

כתבה שפורסמה ב"המשקיף", 12.7.1946

בשנת 1949, בעודו חניך בקורס קצינים, ולאחר שהכיר מקרוב את כלי הנשק של צה"ל, בחר הבחור הצעיר שהפך כבר לעוזיאל גלאס (ובהמשך כולם יכירו בשם עוזי גל), לכתוב מכתב למפקדו:

"אל: מפקד בית הספר לקצינים, סא"ל מאיר זורע.

מאת: חניך עוזיאל גלאס 120946.

התאריך: 20.10.49"

בהמשך המכתב, תיאר במסמך ארוך ומפורט את החזון שלו לתת המקלע המושלם.

צילום: יעקב אלבז. אוסף דן הדני, 11.6.1969

חמש וחצי שנים אחר כך, ב-27 באפריל 1955, קיים צה"ל את המצעד המסורתי לכבוד יום העצמאות. במצעד הזה חשף הצבא תת מקלע חדש שזכה (איך לא) לשם "עוזי". גוטהארד/ עוזיאל/ עוזי גלאס/ גל – דרך אגב, היה שקט וצנוע, ובכלל לא רצה שתת-המקלע ייקרא על שמו, אבל זו כבר לא הייתה ההחלטה שלו.