פרויקט מיוחד של הספרייה הלאומית: פנינו לדמויות בתרבות הישראלית וביקשנו מכל אחד ואחת מהן לבחור את הספר שהיה להם יקר ומשמעותי בילדות, להצטלם איתו ולשתף אותנו בהתרגשות הישנה-חדשה. סדרת תצלומים של רגעי המפגש עם ספרים השמורים בספרייה הלאומית, פיסות של ילדות ונעורים מלפני עשרות שנים.

 

א. ב. יהושע

"זקני בית הספר בווילבי מאת ר.טלבוט היה אחד הספרים האהובים עלי במיוחד בימי נעורי. חזרתי וקראתי בו עוד ועוד. בקורותיהם המשעשעות של תלמידי בית ספר פנימייתי באנגליה היה מיזוג מרתק של תחרויות ספורט בחתירה ובקריקט עם שובבות לשונית ותרבות וויכוח בפרלמנט של בית הספר. מספר נעורים זה למדתי על תרבות הדיון והוויכוח ההוגנים שעומדים ביסוד הזהות האנגלית, ומכאן על כוחה של השפה כאשר היא מחוברת לאמת ולצדק."

 

 

ליהיא לפיד

"את הספר אליפים של אסתר שטרייט-וורצל קראתי בגיל שבו פסעתי על קו התפר בין ילדות לנעורים. המפגש שערך לי הספר עם מציאות שלא הכרתי, נחרט בליבי. בזכותו התגנבתי והצטרפתי אל קבוצת נערות ונערים שחיים בפנימייה, חוויתי את הסודות ואת הניצחונות שלהם, את השמחה והעצב. בזכות הספר הזה למדתי שיעור על כך שאין זה מובן מאליו שיש לי בית, שיש לי משפחה ושיש מי שמחכה לי עם ידיים פתוחות לחבק כשאני צריכה."

 

 

 

קובי מידן

"קשה לי להפריז בהשפעת הספר גן החרוזים על חיי. שעות, ימים ושנים בילדותי, שבתי אליו שוב ושוב. השילוש: שירי הילדים שנבחרו להפליא (מיל"ג עד רביקוביץ), האיורים העדינים, ודברי ההסבר העדינים אף הם, הסברים לא מתיילדים של העורך, אוריאל אופק. באמת ובתמים נדמה שלספר הזה הייתה השפעה מכוננת על המנעד האסתטי שלי. הספר היחיד מפרי עטי שפרסמתי עד כה הוא ספר לילדים, ושמו 'בית חרושת לשירים'…מ.ש.ל?"

 

 

 

גלילה רון-פדר

"אהבתי במיוחד את הספר אי הילדים, כי הוא איפשר לי להיכנס למצב חלומי שבו הילדים מנהלים את חייהם בעצמם, בדרך הטובה ביותר ובתנאים הפרימיטיביים ביותר, כמו במחנה צופים."

 

 

גיל חובב

"את הספר שהכי אהבתי, הספר שפתח בפני אינספור דלתות לעולמות של עברית, של הרפתקה, של חריזה, של אהבה ושל צחוק, קיבלתי ביום רביעי, 6.5.1971, כשהייתה לי שפעת, מדודה שלי. היא קנתה לי את אני וטלי או ספר מארץ הלמה מאת אברהם שלונסקי, ועשתה אותי מאושר, צוחק ומכור לחרוזים.
הספר ראה אור בתת-ספרייה לילדים בשם אנקורים המסונפת להוצאת ספריית פועלים. שלונסקי, שהיצירה והעברית והחרוזים בעבעו מתוכו, חרז אפילו את שם ההוצאה. בראשית הספר כתוב באותיות זעירות:
האנקורים
ספרים קוראים,
אנקור, אנקור ומקורו.
זה שאומרים
המבוגרים:
גם אנקורים רוצים לקרוא.
ואכן, בזכות הספר הזה קראתי, והתאהבתי בשירה, והחלמתי משפעת ועד היום, כשאני אוחז בעותק המקורי משנת 1971, אני מרגיש כאילו דודה רינה האהובה שלי מחבקת אותי חזק-חזק."

 

 

 

גלית דהן קרליבך

"בחרתי את ג'לסומינו מארץ השקרנים מאת ג'אני רודארי המספר על ג'לסומינו, ילד בעל קול אימתני שמסוגל לנפץ זגוגיות ולפקודתו גם עצי אגס קשוחים יתנו פירותיהם. במהלך הספר נקלע ג'לסומינו לארץ השקרנים ובה הוא מבלה עם החתול רבי פסח החד פעמי.
זהו ספר פראי, מצחיק, לא מתיילד ודידקטי. מה אפשר עוד לבקש מספר ילדות אהוב?"

 

 

 

איימן סיכסק

"אריה הספרייה הוא ספר פופולרי וקסום על מקום קסום ופחות פופולרי – הספרייה. הספר מנכיח מחדש את הספרייה כמקום של ידע שמתגלמות בו האפשרויות האינסופיות של הילדות. הספר גם מלמד אותנו על שני סוגים של תפקידים: הקורא והספרן, על החשיבות שלהם בעולם ועל תלותם ההדדית זה בזה. בגבולות הרחבים של הספרייה התפקידים מערערים ונתקלים מחדש, והקוראים – ילדים ומבוגרים – יוצאים נשכרים".

 

 

 

ליאת רוטנר

"כילדה אהבתי במיוחד את הספר הבית של יעל. החיפוש אחר "בית" משלך, מקום קטן ובטוח, עולם פרטי לעצמך. סיפור חכם ונוגע שכמעט כל ילד יזדהה איתו."

 

 

 

דוד ברוזה

שאמנם מתגורר בחו"ל ולא היה יכול להצטלם עם הספר, כתב לנו:
"פרפר נחמד הוא ספר שלא נגמר לעולם. לא רק כספר אלא גם כשירים. כשנולדו הילדים שלי, מורן, רמון ואדם, הייתי מקריא להם ושר. אלו היו תמיד רגעים מצחיקים. לאחרונה גם הלחנתי לחנים חדשים לשירי הספר."

 

 

 אביגיל גרץ

"בילדותי כמעט ולא היו לנו בבית ספרי ילדים בעברית אלא באנגלית. משום מה היה לנו ספר קטנצ'יק שקראו לו אלכסנדר הגדול הקטן שיורם טהרלב כתב. מעין סיפור הומוריסטי על אלכסנדר שמרגיש שהעולם קטן עליו, והוא גדל וגדל, ויוצא למסע בו במקרה הוא כובש את העולם עד שהוא מגיע להודו ולומד לקבל את עצמו ולהפסיק בכיבושיו. בגלל גודלי הפיזי והחילוניות שבערה בי בביתי הדתי מאוד הזדהיתי עם הספר ורציתי לצאת ממנו ולהקטין את עצמי. שני דברים בלתי אפשריים כמובן שגרמו לי לתסכול רב. מה שמצחיק הוא שלפני עשור כשנכנסתי לעולם הבודהיסטי שמקורו כמובן בהודו, אחד השיעורים הטרנספורמטיביים ביותר שעברתי היה בנוגע לקבלת הגודל ובעיקר הגובה שלי (1.80). משם הדרך לכתיבת הרומן "בת של רב" ובקבלת הבית שלי לא הייתה ארוכה. בדיעבד, ספר הילדים שמדבר על תפישת עולם ועל קבלה עצמית של עצמך ושל הבית בו גדלת היה תמיד ברשותי, אבל כנראה שהייתי צריכה לעשות את הדרך הזו בעצמי כדי להבין אותו במלוא עומקו וזוהי בעיני מעלה עצומה של ספר ילדים שאתה זוכה שילווה אותך בכל החיים והוא תמיד רלבנטי".

 

 

 

 

ירון לונדון

"קיבלתי את עלילות מיקי מהו משלונסקי, ליום הולדתי השישי. הספר עורר בי את תאוות החריזה. מומלץ לטעום ממנו במנות קטנות, כי חריזה היא מין מחלת עצבים שקשה להיפטר ממנה."

 

 

מיכל פיטובסקי

"עצרת הינשופים של דודו גבע וקובי ניב היה הספר שאבא שלי תמיד בחר להקריא לי, בגלל שדודו גבע היה חבר ילדות שלו, והוא אהב מאוד את ספריו. הספר מורכב מסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, שבסופו התרה שקושרת יחד את כל המרכיבים, והכל מלא בקסם וחוש ההומור הלאקוני של גבע. יכול להיות ששם התחילה החיבה המופרזת שלי לינשופים".

 

 

אורן נהרי

"פעם, קשה קצת להאמין, לא היינו על אחד לנפשו ולמחשבו. ילדים, נערים הסתובבנו בחבורות, שיחקנו כדורגל, היינו בצופים, וחיפשנו הרפתקאות. רצינו להיות ילדים נאמנים לארצנו ומולדתנו. החמישייה הסודית, השביעייה הסודית, הכיתה המעופפת וכמובן חסמבה, אלה היו הנערים והנערות שהערצנו. נאמנים, טובי לב, צנועים, לוכדי מרגלים ופושעים. ועובדה – הם עדיין אתנו, דור שני ושלישי, בספרות, בקולנוע, בטלוויזיה. ואם החמישייה והכיתה המעופפת היו אנגלים וגרמנים הרי חסמבה היו משלנו, ישראליים, גיבורים, כמונו אבל כמובן טובים יותר. אז נכון, בקריאה ביקורתית כיום רואים דברים שלא ראינו אז, אבל כך הרי הדבר עם כל נוסטלגיה, לא?"

 

 

 

מיקי קם

"סיאה הילדה מאפריקה, מאת אסטריד לינדגרן הוא הספר של ילדותי.
גיבורת הסיפור היא סיאה, ילדה אפריקנית כבת שמונה, שחיה עם משפחתה בבקתה קטנה למרגלות הר הקילימנג'רו. כשהיא שומעת מהוריה שהם עומדים לפגוש את המלך הגדול מראלה, מחליטה אף היא לפגשו למרות האיסור מצד הוריה.
אני זוכרת את התפעמותי מעוז הרוח של הילדה המרדנית הזאת… ובאמת, בסופו של דבר היא משיגה את מבוקשה, ומכל הקהל העצום שבא לפגוש את המלך, הוא לוחץ דווקא את ידה.
הספר היה אחת האבנים שסללו את דרכי בדרך לפגוש את 'המלך', הלא היא אמנותי שלי."

 

 

יוסי בבליקי

"הספר קאיטוש המכשף מאת יאנוש קורצ'ק. אפל. עמוק. ומהדהד את העולמות הכמוסים ביותר, ואת האפשרויות הגנוזות שגלומות בלהיות ילד. כל מה שאנשים מבוגרים דורכים עליו."

 

 

יורם מלצר

"ספרים כה רבים מנקדים את ילדותי ומאז ועד היום. אבל השיבה אל הספר היקר והקדום ביותר היא שיבה לכושי ונושי, כך בדיוק. ללא ציון המחברת (ימימה טשרנוביץ), ללא הקשר או זיכרון ממשי של העלילה. 'כושי ונושי', מדי ערב בערבו, במיטה, מתחת לשמיכה, תמיד, מפיה של אמי, בטקס שהתחיל בבירור מה לקרוא לי והמשיך בתשובה הקבועה: 'כושי ונושי'. לא נפגשנו משנת 1968 בערך ועד היום, כשהוא מונח פה על שולחני, מוכר בעיקר באיוריו ומחלחל אלי שוב בנימה, בסיפור, בבהירות המבט הטוב."

 

 

 

 כתבות נוספות:

מורדות או לא להיות: 13 גיבורות ספרותיות מורדות והספרים שבהם תוכלו למצוא אותן

שירות התרבות: כשצה"ל היה "בית הספר הגדול ביותר בישראל"

הספרים העבריים הכי "הכי" בספרייה

לסיפורים שמאחורי שירים וסיפורים אהובים

44 ספרי בישול התפרסמו השנה בישראל. בתש"ח, שנת הקמת המדינה, התפרסם רק ספר בישול אחד, אבל ספרים שעסקו בצבא ובתורות לחימה היו כמעט מאה. ספרי פרוזה, שירה ועיון, כתבי עת ועיתונים נחשבים למתווכי תרבות מרכזיים ומשמעותיים ולמקור ידע חשוב בהבנת המגמות והתמורות בחברה הישראלית. נושאי הספרים והגיוון הרב שלהם משקפים תהליכים ושינויים שעוברת החברה הישראלית. הדוח המיוחד של הספרייה הלאומית לרגל שנת השבעים למדינה, שמשווה נתונים בין 1948 ל-2017, ממחיש זאת היטב.

למעלה מ-2,000 ספרים ראו אור בתש"ח. באמצעות בחינתם והשוואתם לספרי 2017, הדוח משקף כיצד ממדינה וחברה בהתהוות, שיש בה בליל של שפות, עולים חדשים מכל קצות תבל ואתוס שמקדש את בניית האומה והחברה הישראלית על פני האדם הפרטי ועברו, נוצרה חברה בעלת שפה, תרבות ונרטיב עם מכנה משותף רחב. זה לא היה תהליך אורגני, אלא כזה שהוכוון מלמעלה, בין השאר על ידי הוצאה לאור של עיתונים וספרים מפלגתיים – המו"ל שהוציא את מירב הספרים ב-1948 היה צה"ל על יחידותיו, שהיה אחראי לפרסום 94 כותרים; וגיוס סופרים שיכתבו לילדים ספרות עברית שתסייע להם להזדהות עם הרעיון הציוני – "נקראתם להתייעץ על דרכי השיתוף של הסופר ואיש הרוח בעיצוב דמות האומה בישראל", קרא ב-1949 לסופרים ראש הממשלה דוד בן גוריון.

 

 

אולם בחלוף השנים, כשנדמה היה שהושלם תהליך בניית האומה ועיצוב הישראלי החדש, "הצבר", במודל שקבעו מייסדי המדינה, ונוצרה חברה בעלת שפה, תרבות ונרטיב – אז החלו לבוא לידי ביטוי בספרים גם קולותיהם של הפרטים, הקבוצות והקהילות השונות. תהליך דומה עבר גם על ענף המו"לות: ההוצאות לאור, שבעבר השייכו ברובן למוסדות המדינה ולמפלגות, נמצאות כיום ברובן בבעלות פרטית. ההוצאות לאור "אחיאסף" ו"שוקן" הן בין ההוצאות שפעלו כבר בשנת 1948 ועדיין פעילות היום, שתיהן נמצאות בבעלות פרטית והן פרסמו בחלוף השנים מאות ספרים. אולם ישנם מעט מו"לים ששרדו את כל שבעים שנות המדינה – רוב ההוצאות לאור התמזגו, נסגרו והשתנו במשך השנים. מתוך מאות המו"לים המסחריים הפעילים בארץ, כעשרה אחראיים על כמעט 40% מכלל הספרים שפורסמו ב-2017. בנוסף, אפשר לראות כי הייתה אשתקד עלייה בפעילות המו"לים הבינוניים, שעלו מ-15% בשנת 2016 ל-20% בשנת 2017.

 

 

אחד השינויים הבולטים המשתקף בספרים הוא מעבר מאומה במלחמה לאומה אזרחית יותר. סוגה ספרותית ייחודית שהייתה קיימת בראשית המדינה היא הספרות הצבאית – זו היוצאת לאור על ידי מערכות הביטחון וכן ספרים העוסקים בצה"ל ובשרותי הביטחון. בשנת 1948 התפרסמו לפחות 94 חוברות הדרכה לתרגול הכוחות והאזרחים. שמות החוברות והספרים מעידים עד כמה המלחמה נכחה בחייהם של כל תושבי המדינה הצעירה והשפיעה עליהם הנה כמה מהספרים שראו אור בסוגה זו: "תרגול קרבי בלהביורים", "ציד טנקים והשמדתם", "תורת הכדור: פרק להכרת תחמושת 303 לתועלת הצלף". בנוסף יצאו לאור ספרים העוסקים במשמעת קרבית, בשאלת הגיוס של בני הישיבות וגם כמה ספרים שעסקו בלחימה בשטחים בנויים. בשנים האחרונות כמעט שאין לסוגה הזאת ביטוי.

עוד התרחקות מהלאומיות ניכרת בירידה הקבועה והמתמשכת בכתיבת ספרים בנושאי חקר תולדות ארץ ישראל, מדינת ישראל ועם ישראל. עם זאת, עדיין לא מדובר בהתעלמות מוחלטת: למעלה מ-400 ספרים כאלו יצאו בשנת 2017.

 

 

השחרור מהצבא משתקף גם בספרי ההדרכה והפנאי, וכמוהו גם המעבר מצנע, סוציאליזם וקולקטיביות לשפע, קפיטליזם ואינדיבידואליות. אם בשנת 2017 יצאו לאור 44 ספרי בישול צבעוניים ומגוונים מאוד, המתכתבים עם תרבות הצריכה וחברת השפע של ימינו (בישול בריא, מהיר, טבעוני וכיו"ב), הרי שבשנת 1948 יצא רק ספר אחד בנושא – "אני מבשלת" של ליליאן קורנפלד. שנה לאחר מכן, לנוכח המצב הכלכלי הקשה שרר בארץ, הוציאה קורנפלד את הספר "מה אבשל ממנות צנע". רק בשנה שחלפה יצאו לאור 52 ספרים להעצמה אישית ומימוש עצמי ועוד 60 ספרי יעוץ והדרכה בנושאי הורות, זוגיות, משפחה ועוד, כשבתש"ח כלל לא יצאו ספרי הדרכה, ייעוץ ועזרה עצמית. גם טיולי הפנאי הפכו גלובליים: 46 מדריכי טיולים יצאו ב-2017, רק 5 מהם על ישראל.

 

המהפכה הפמיניסטית משתקפת גם היא בנתונים. ב-1948 רק 13% מספרי הפרוזה נכתבו על ידי נשים, ואילו ב-2017 השיעור עלה ל-42%. מספר כותבות הפרוזה משקף חלק מהשינויים שחלו בישראל, כמו בחברה המערבית המודרנית בכלל, ואת ההכרה והנִראוּת שנשים זוכות לה כיום בתרבות ובספרות הישראלית, לאחר שנים רבות שבהן נשים לא זכו לתמיכה המאפשרת עשייה ויצירה ספרותית.

 

 

העברית ממשיכה לשלוט בספרים בישראל: כ-90% מהספרים שיצאו לאור אז והיום הם בעברית. גם בתש"ח היתה האנגלית השפה השנייה, לא בשל העולים, אלא משום שרוב הפרסומים הממשלתיים היו של שלטונות המנדט הבריטי. אולם בשנת 1948 השפה השלישית הייתה יידיש (פי ארבעה מערבית או מרוסית), ואילו כיום התמונה מעט שונה: הפרסומים בשפה הערבית מהווים כ-3% מכלל הפרסומים שיצאו בשנת 2017.

 

שינוי ניכר ניתן לראות בהוצאתם לאור של סוגות הפרוזה, השירה והמחזאות, וכן גם בנושא ספרות המקור לעומת הספרות המתורגמת לעברית. אם כיום כמעט שלא יוצאים לאור מחזות תיאטרון (11 ספרים מסוגה זו יצאו ב-2017, שהם 0.1% מכלל הספרים), הרי שבתש"ח מדובר היה בשיעור משמעותי מהפעילות הספרותית – 17 מחזות מקוריים יצאו לאור בשנת הקמת המדינה ועוד 49 מחזות מתורגמים – ובסה"כ היוותה סוגת המחזאות למעלה מ-3% מכלל הספרים. בתש"ח שיעור המחזות מתוך הספרות היפה היה 28%, ואילו ב-2017 הוא צנח ל-1%. לעומת המחזות שהיו פופולריים מאוד בראשית המדינה, סוגת השירה הייתה מצומצמת יותר – רק 31 ספרי שירה יצאו בתש"ח, לעומת 387 ב-2017.

 

 

"על ידי ניתוח נכון של דפוסי ההוצאה לאור, אנחנו מצליחים להתחקות אחר דפוסים שונים בתרבות הישראלית", אומר מנהל הספרייה הלאומית, אורן וינברג. "השפעתם הרבה של האינטרנט והטלוויזיה כמעצבי זהות ותרבות, הפיכתה של ישראל ממדינה בצנע לחברת שפע, מחירי הספרים – כל אלו הם כר נרחב למחקר, ללימוד ולעניין רב שניתן למצוא בדוח המיוחד".

לדוח המלא

תודה רבה לנחום זיטר, מנהל תחום ייעוץ והדרכה, ולד"ר נעה פינק, ספרנית ייעוץ והדרכה 

כתבות נוספות:

אני מבשלת: ספר הבישול "לאישה העברית במדינה העברית"

שירות התרבות: כשצה"ל היה "בית הספר הגדול ביותר בישראל"

הספרים העבריים הכי "הכי" בספרייה