וּבְעִבְרִית | ספינקס האבן ניתָק לו פתאום

לראשונה בעברית, שירים מאת המשוררת הרוסייה זויה אזרוחי. תרגמה ולרי מיכאילובסקי

דנה בהרב, סוס, יציקת בטון, עץ לבוד, ענף ועיפרון, 26X30X8 ס"מ, 2014

זויה אזרוחי

מרוסית: ולרי מיכאילובסקי

 

לְבַד

מִתְגּוֹרֶרֶת לְבַדִּי
רַק הַשֶּׁקֶט הוּא עֵדִי.
גְּזַר הַדִּין כְּבָר מְאַיֵּם,
לֹא הִצְלַחְתִּי בְּתוֹר אֵם.
יֵשׁ בִּי מַחְשָׁבָה אַחַת,
שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי גַּם כְּבַת.
רַחֵם, אֵלִי, אני מוֹדָה
כְּרַעֲיָה הִרְגַּשְׁתִּי אֲבוּדָה.
קַל וָחֹמֶר, כְּכַלָּה,
לֹא הָיִיתִי כְּלָל קַלָּה.
וְעָלַי הַנְּבוּאָה,
לִבְדִידוּת אֲנִי בְּרוּאָה.

 

סַקְרָנוּת לָעוֹלָם

יֵשׁ בִּי סַקְרָנוּת מַתְמֶדֶת לָעוֹלָם;
מוּל כָּל הַיֶּדַע אֲנִי יֶלֶד נֶאֱלָם.

אֶת כָּל הַמִּלְחָמוֹת שִׁנַּנְתִּי חוּץ מִתַּאֲרִיכִים
וּמִזִּירוֹת, מִמִּסְפְּרֵי הַחַיָּלִים בְּתַכְרִיכִים.

אֶת שֵׁם הָעֵץ, אֶת שֵׁם הַפֶּרַח – לֹא אֶבְדֶּה,
גַּם לֹא אֶת שֵׁם חַיַּת הַבָּר, הַבַּיִת, הַשָּׂדֶה.

וּמְבִינָה אֲנִי יוֹתֵר מִבְּרֶם*
בִּזְאֵבִים וּבְגִ'ירָפוֹת וּבְמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם

(אֵינִי בְּקִיאָה רַק בְּסִוּוּג וּבְמִיּוּן,
בַּחֲלוּקָה אֲנִי עוֹד קְצָת חַסְרַת כִּוּוּן).

עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת אֶמְצָא תְּשׁוּבָה.
בָּרוּר לִי מִלְמוּלוֹ שֶׁל מְיֹעָד לְאַשְׁכָּבָה.

אֲנִי יוֹדַעַת מָה הִרְגִּישָׁה אֵם
שֶׁאֶת יַלְדָּהּ שָׁכְלָה בְּלֵב פּוֹעֵם.

אֲנִי רוֹאָה אֶת מִסְתְּרֵי לִבּוֹ שֶׁל הַתַּלְיָן
כְּשֶׁהָרֹאשׁ נוֹפֵל וּמְקַפֵּץ כְּמֹו לֻלְיָן.

אֲנִי תּוֹפֶסֶת בִּמְהִירוּת וּבִבְהִירוּת
אֶת לַהַט אֵשׁ הַהִתְמַכְּרוּת.

כָּל כַּוָּנָה מוּלִי נִפְרֶשֶֹת, כָּל מָגוֹר
כְּמוֹ מַעֲבֵה הַיַּעַר תַּחַת אוֹר.

בֵּין מְבוֹכֵי הַנְּפָשׁוֹת הַדֶּרֶךְ מִתְגַּלָּה,
אֲנִי נָחָשׁ חַמְקָן שֶׁלֹּא אוֹמֵר מִלָּה.

וְרַק דָּבָר אֶחָד עוֹד נֶעֱדָר הֶסְבֵּר:
כָּאן רֵעַ אוֹ אוֹיֵב? מִי מְדַבֵּר?

 

*אלפרד ברם – זואולוג ומדען גרמני

 

ספינקס

הַבֵּט! זֶה הַסְּפִינְקְס וְרֵעֵהוּ שֶׁעַל הַגָּדָה
מֵעֶמְדָּה לְעֶמְדָּה מַחְלִיפִים מַבָּטִים.
וּבְכֵן, כְּשֶׁלַּיְלָה וְחֹשֶׁךְ
בִּשְׁמֵי הָעִיר מִתְפַּשְּׁטִים

מֵעַל הַצְּלָמִים מוֹפִיעַ כּוֹכָב
קַל כְּנוֹצָה וְזוֹהֵר.
עֵינִי הָאֶחָד מְסַמְּנוֹת: עַכְשָׁו.
הַשֵּׁנִי מְהַנְהֵן: כְּדַאי לְמַהֵר.

סְפִינְקְס הָאֶבֶן נִתָּק לֹו פִּתְאֹם
וְרַעַד עוֹבֵר בְּגוּפוֹ הַקָּפוּא.
בְּרַכּוּת מְנַתֵּר וְנוֹחֵת הוּא עַל קְצוֹת
אַרְבַּע רַגְלַיו שֶׁכְּאִלּוּ אֻלְּפוּ.

הוּא פּוֹרֵץ בְּרִיצָה עַל טַיֶּלֶת הַגָּדָה,
נְהַר הַנְּיֵבָה זוֹרֵם, מִשְׁתַּקֵּף בּוֹ גּוֹן עוֹפֶרֶת.
אִי וָסִילִיֵּב יָשֵׁן בְּלֹא כָּל טִרְדָּה
וּפָנָסִים מְאִירִים אֶת הַדֶּרֶךְ.

אַךְ כָּבָה הַכּוֹכָב, עָמוּם הָרָקִיעַ
כִּי טֶרֶם זָרַח אוֹר רִאשׁוֹן.
וּסְפִינְקְס וְעוֹד סְפִינְקְס קָרֵב וּמַגִּיעַ
לַמָּקוֹם שֶׁיֵּשְׁבוּ בּוֹ לְאֹרֶךְ הַיּוֹם.

 

זויה אזרוחי (1946–2018) נולדה בלנינגרד (סנט־פטרסבורג) וחייתה בה עד יומה האחרון. כימאית בהשכלתה. בגיל עשרים ושש פרסמה לראשונה משיריה בעיתון מטעם אגודת הסופרים. לימים תיארה את רגעי הציפייה לקראת תשובתה של העורכת: "הלוואי שתהיה אישה. שתבין את ההומור, שתאהב חיות ושלא תדרוש שירים על המולדת". רבים משיריה של אזרוחי אכן עוסקים בחיות – בחתולים ובכלבה שגידלה – ואחרים נוגעים ברגעי השגרה של החיים. בשירתה אזרוחי מצליחה להעניק ניצוץ למציאות האפורה ולתאר אותה באמצעות נימה קלילה וחריזה פשוטה שיוצרים ניגוד בין התוכן לצורה. אזרוחי, שכתבה בתקופת השלטון הסובייטי, מעולם לא הייתה חלק מהממסד הספרותי ברוסיה. שמה נותר מוכר בקרב חוגים מצומצמים בסנט־פטרסבורג, וכתיבתה נדחקה בין אין־ספור עבודות שנזקקה להן כדי לפרנס את שני ילדיה.
השירים המובאים כאן לקוחים מתוך ספרה "הקומה השישית" (1995). "לבד" ו"סקרנות לעולם" מגלים רובד אחר של יצירתה, אולי אפל יותר ביחס לקו הדומיננטי; תהיות על מקומה כאישה וכמשוררת, לצד הטלת ספק בעצמה ובסביבתה. השיר האחרון, "ספינקס", מצייר את תבנית נוף עירה של המשוררת – האריות שכה מזוהים איתה ונהר הנייבה. בשיר הזה חוזרים המוטיבים המאפיינים את אזרוחי, בהם חיבתה לחַיות ויכולתה לשחק במחזות הנגלים לעיניה. זהו תרגום ראשון של שיריה לעברית.

 

ולרי מיכאילובסקי נולדה בקייב ב-1995. סטודנטית ללשון עברית ולבלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב, מתרגמת מרוסית ומערבית.

 

» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון קודם של המוסך: שבעה שירים מאת המשורר צ'רלס סימיק, בתרגום ערן צלגוב

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו