וּבְעִבְרִית | ללטף את החולדה שנתפסה במלכודת

שבעה שירים מאת המשורר צ'רלס סימיק, בתרגום ערן צלגוב

וּבְעִבְרִית | ללטף את החולדה שנתפסה במלכודת
צ'רלס סימיק. איור: ערן צלגוב

 

צ'רלס סימיק

מאנגלית: ערן צלגוב

 

שפת אם

זוֹ הָאַחַת שֶׁבָּהּ הַקַּצָּב
עוֹטֵף בִּנְיָר עִתּוֹן
וְזוֹרֵק עַל הַמֹּאזְנַיִם הַחֲלוּדִים
לִפְנֵי שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ הַבַּיְתָה

שָׁם הַחֲתוּלָה הַשְּׁחוֹרָה תְּנַתֵּר
מֵעַל הַתַּנּוּר הַקַּר
מְלַקֶּקֶת שְׂפָמָהּ
לְשֵׁמַע שְׁמָהּ.

 

אבטיחים

בּוּדְהוֹת יְרֻקִּים
עַל דּוּכָן הַפֵּרוֹת.
אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים אֶת הַחִיּוּךְ
וְיוֹרְקִים אֶת הַשִּׁנַּיִם.

 

אימפריה של חלומות

בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֵפֶר חֲלוֹמוֹתַי
שׂוֹרֵר עֶרֶב נִצְחִי
בְּאֶרֶץ כְּבוּשָׁה.
שָׁעָה לִפְנֵי הָעוֹצֵר.
בְּעִיר סְפָר קְטַנָּה.
הַבָּתִּים כֻּלָּם חֲשׁוּכִים.
חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה נֻפְּצוּ.

אֲנִי בְּפִנַּת רְחוֹב
בָּהּ עָדִיף שֶׁלֹּא אֶהְיֶה.
לְבַד וּלְלֹא מְעִיל
הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ
כֶּלֶב שָׁחֹר שֶׁיַּעֲנֶה לִשְׁרִיקָתִי.
יֵשׁ לִי מַסֵּכַת לֵיל־כָּל־הַקְּדוֹשִׁים
שֶׁאֲנִי פּוֹחֵד לִלְבֹּשׁ.

 

להסביר דברים אחדים

כָּל תּוֹלַעַת הִיא קְדוֹשָׁה מְעֻנָּה,
כָּל דְּרוֹר נִדּוֹן לְאִי־צֶדֶק,
אָמַרְתִּי לַחֲתוּלָה שֶׁלִּי
כֵּיוָן שֶׁמִּלְּבַדָּהּ לֹא הָיָה שָׁם אִישׁ.

יוֹרֵד גֶּשֶׁם. לַמְרוֹת צִבְאוֹתֵיהֶן הָעֲצוּמִים
מָה יְכוֹלוֹת הַנְּמָלִים לַעֲשׂוֹת? וְהַמַּקָּק שֶׁעַל הַקִּיר
כְּמוֹ מֶלְצַר בְּמִסְעָדָה רֵיקָה…

אֲנִי יוֹרֵד לַמַּרְתֵּף
לְלַטֵּף אֶת הַחֻלְדָּה שֶׁנִּתְפְּסָה בַּמַּלְכֹּדֶת.
וְאַתְּ צְפִי בַּשָּׁמַיִם
אִם יִתְבַּהֵר, שִׂרְטִי אֶת הַדֶּלֶת.

 

מוזיקת לילה זעירה

שֶׁל קוֹלוֹת הַשְּׁכֵנִים וְשֶׁל כֵּלִים
מְפֻנִּים מֵהַשֻּׁלְחָן
בְּלֵילוֹת קַיִץ אֲרֻכִּים
עִם הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים
וַאֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ עַל הַמַּדְרֵגוֹת הָאֲחוֹרִיּוֹת,
מְעַשְּׁנִים וְלוֹגְמִים בִּירָה.

זֵכֶר הָרֶגַע הַהוּא,
כֹּה מָתוֹק בַּתְּחִלָּה,
שְׁנֵינוּ מְפַטְפְּטִים עַל כְּלוּם,
עַד שֶׁהַכּוֹכָבִים הִשְׁתִּיקוּ אוֹתָנוּ.
הִתְקָרַבְנוּ
וְנֶאֱחַזְנוּ זֶה בְּזוֹ בְּחָזְקָה
כְּמוֹ הָיִינוּ בְּסַכָּנָה פִּתְאוֹמִית.

בַּפַּעַם הַהִיא לֹא זִהִיתִי
אֶת קוֹלֵךְ, אוֹ לֹא הֵעַזְתִּי
לְהַבִּיט בְּפָנַיִךְ
כְּשֶׁסִּפַּרְתְּ עַל נְסִבּוֹת לֵדָתֵנוּ
לְלֹא כָּל סִבָּה.
לֹא הִצְלַחְתִּי לַחְשֹׁב עַל דָּבָר.
הַמּוּזִיקָה נִסְתַּיְּמָה, הַלַּיְלָה קַר.

 

מסך טלוויזיה אפל

זֵכֶר הָרֹעַ שֶׁל יוֹם זֶה הוּא
כְּמוֹ דּוּכַן בָּשָׂר מְכֻסֶּה זְבוּבִים.
נְשָׁמָה פּוֹרַחַת מִבַּעַד לְחַלּוֹן פָּתוּחַ.
הַלֵּב, גַּם הוּא, לָעוּס כְּמוֹ כַּדּוּר שֶׁל כֶּלֶב.

יֵשׁ מַגָּף מוּנָף מֵעַל כֻּלָּנוּ
כְּמוֹ בְּסֵפֶר יְלָדִים:
מַגָּף צְבָאִי רָקוּעַ מַסְמְרִים
שֶׁנְמָלִים מִתְרוֹצְצוֹת תַּחְתָּיו.

הוֹ קוֹרְדֶלְיָה, שְׁמִי הוּא לִיר. שְׁמִי הוּא
פְּרִימוֹ לֵוִי. אֲנִי יוֹשֵׁב עֵירֹם בֵּין
הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ לְמָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה הָאָפֵל,
יָדַי וַחֲלָצַי רוֹחֲצִים בִּמְדוּרוֹת הָעֶרֶב.

 

בספרייה

לְאוֹקְטַבְיוֹ

יֵשׁ סֵפֶר בְּשֵׁם
"מִלּוֹן הַמַּלְאָכִים."
אִישׁ לֹא פָּתַח אוֹתוֹ כְּבָר חֲמִשִּׁים שָׁנָה,
אֲנִי יוֹדֵעַ, כֵּיוָן שֶׁכְּשֶׁאֲנִי כֵּן –
הַכְּרִיכָה חָרְקָה וְהַדַּפִּים
הִתְפּוֹרְרוּ. שָׁם גִּלִּיתִי כִּי

הַמַּלְאָכִים הָיוּ פַּעַם רַבִּים
כְּמוֹ מִינֵי הַזְּבוּבִים.
הַשָּׁמַיִם בַּדִּמְדּוּמִים נִתְמַלְּאוּ בָּהֶם
וְהָיִיתָ צָרִיךְ לְנַפְנֵף בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם
כְּדֵי לְהַרְחִיקָם.

עַכְשָׁו הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת
דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים.
הַסִּפְרִיָּה הִיא מָקוֹם שֶׁקֶט.
מַלְאָכִים וֶאֱלֹהִים מִסְתּוֹפְפִים
בִּסְפָרִים אֲפֵלִים וּסְגוּרִים.
הַסּוֹד הַגָּדוֹל מֻנָּח
עַל מַדָּף כָּלְשֶׁהוּ שֶׁגְּבֶרֶת ג'וֹנְס
חוֹלֶפֶת לְיָדוֹ מִדֵּי יוֹם.

הִיא גְּבוֹהָה מְאֹד, לָכֵן הִיא מַקְפִּידָה
לְהַטּוֹת אֶת רֹאשָׁהּ קַלּוֹת כְּמוֹ מַאֲזִינָה.
הַסְּפָרִים לוֹחֲשִׁים.
אֲנִי אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ דָּבָר, אֲבָל הִיא כֵּן.

 

צ'רלס סימיק הוא יליד 1938, בלגרד, יוגוסלביה (כיום סרביה). ילדותו עברה בצל מוראות המלחמה ועם זאת, סימיק מספר על אכזבתו עם תום המלחמה, שכן "עכשיו ייגמר כל הכיף". נקודת המבט המקורית המלווה בחיוך מר־מתוק מאפיינת את כתיבתו. ב־1944 נמלט אביו לאיטליה אחרי סדרה של מעצרים, ורק ב-1958, אחרי שנים של נדודים ברחבי אירופה, התאחדה המשפחה בניו יורק.
הנוף ברבים משיריו של סימיק נדמה כנוף אמריקאי אורבני מוכר. אולם תושביו הם לא אחת עקורים שמחפשים את מקומם: דמויות תלושות מסיפורי קפקא או ממעשיות מזרח־אירופיות, נעות בעולם שנטוע בין הטרגדיה של מלחמת העולם השנייה לבין השגרה המאבנת של היומיום העכשווי. שפתו מינימליסטית ונוטה לישירות על חשבון המטפוריקה, והוא מעדיף את הצורה השירית הקצרה על פני פואמות ארוכות.
ספרו הראשון, "מה שאמר הדשא" (1967), זכה להתעניינות הביקורת והקהל. את אזרחותו האמריקאית קיבל כעבור ארבע שנים. הוא מרבה לכתוב על שירה ומתרגם משפות רבות. פרסם למעלה מעשרים ספרי שירה, מסות ומאמרים על משוררים ושירה. עד כה ראו בעברית שני קובצי שירה שלו בתרגום משה דור, וספר ילדים אחד. ב־2007 הוכרז כמשורר הלאומי ה־15 של ארצות הברית. כיום הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ניו המפשייר.
.
ערן צלגוב משורר ומתרגם, מתגורר בבאר שבע. ממקימי הוצאת "רעב" הבאר שבעית. ספרו השלישי, 'פרו[ט]זה', ראה אור בימים אלה. שיריו התפרסמו במוסך בגיליונות 20 ו-33.

 

» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת ונדי קופ, בתרגומה של רעות בן יעקב

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

tagit-54__420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, ריקי כהן, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה. אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ התמחות: נגה שיאון. מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן. גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו