.
מרב פּיטוּן
קיץ
1.
שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר טוֹבָה לִכְבִיסָה.
סְדִינִים גְּדוֹלִים נָעִים, מוֹסְרִים כְּתָמִים
לָאוֹר הַמִּסְתַּנֵּן בֵּין פַּסֵּי מִתְקַן הַמַּתֶּכֶת.
בְּיֶתֶר הַזְּמַן הַקַּיִץ מְלַבֶּה אֲוִיר לְעָשָׁן
וְרֵיחַ מִלְחָמָה נָפוֹץ מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ זְרָעִים נוֹרִים מִתַּרְמִיל.
יְרִיעוֹת הַכְּבִישִׁים שְׁחֹרוֹת וּמַעֲלוֹת אֵדִים
וְעַל הַמִּדְרָכָה הַמַּמְתִּינָה לְהִדָּרֵךְ
קִרְעֵי הַצֵּל קְטַנִּים וּמוּעָטִים.
בָּעֶרֶב מֻכְנָסוֹת הַיְּלָדוֹת הַבַּיְתָה.
חִפּוּשִׁיּוֹת הַלַּיְלָה מְחַפְּשׂוֹת מַחֲסֶה
בַּעֲצִימַת עֵינַיִם. אֲנַחְנוּ מוֹרִידִים תְּרִיסִים,
מַחְשִׁיכִים מַקְלְטִים בִּפְנֵי הַמִּבְזָקִים.
2.
לְמָחֳרָת עוֹלָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲרַכִּים
הַצָּרִים שֶׁל עַפְעַפֵּינוּ.
לִבֵּנוּ תָּפֵל וְרַק יָדֵינוּ מְלֵאוֹת
בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָם.
הַיְּלָדוֹת וַאֲנִי שׁוֹמְטוֹת כָּל אַחַת
שִׁכְחָה מִשֶּׁלָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַנִּנְעֶלֶת –
סֵפֶר מוֹלֶדֶת, צַעֲצוּעַ, פְּרִי בְּשַׂקִּית.
מְנִיעוֹת דְּלָתוֹת וּמְנוֹעִים
לְהַשִּׂיג רַמְזוֹר קָצָר, אוֹפַנּוֹעַ חוֹצֶה, פְּקָק.
בִּשְׁמוֹנֶה יַחְרִידוּ אוֹתָנוּ
צִלְצוּל בֵּית הַסֵּפֶר,
צִפְצוּף הַחֲדָשׁוֹת.
אַחַר הַצָּהֳרַיִם מִתְמַעֵט הָאוֹר וְנוֹפֵל.
הַפְּרִי הֶעָזוּב עַל הַשַּׁיִשׁ נִמְתָּק עַד בְּחִילָה.
בְּסֵפֶר הַלִּמּוּד נִטָּשִׁים עֲדַיִן
קְרָבוֹת רַבִּים עַל אֲדָמָה אַחַת.
3.
עַל שְׂפַת מִטָּתָן בָּעֶרֶב
הַיְּלָדוֹת מְשַׁרְבְּבוֹת רַגְלַיִם וּמְחַכּוֹת לַקַּיִץ,
שָׁם הַקָּרוּסֵלוֹת מוּאָרוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ
וּבְרֵכוֹת מְמַלְּאוֹת יַמִּים מְתוּקִים.
אֲבָל בַּבֹּקֶר מַסּוֹקִים חָגִים סְבִיב רַקּוֹת הַשָּׁמַיִם
בְּסַכִּינֵי מַדְחֵף שְׁלוּפוֹת.
סְחַרְחֹרֶת מִלְחָמָה מְאִיצָה
אֶת סִימָנֵי הָעוֹנָה:
פְּעִימוֹת לֵב בְּהוּלוֹת,
כְּאֵב חַד בְּצִדֵּי הַגּוּף, אָבְדַן
נְשִׁימָה.
קַרְקַע הַיּוֹם יַצִּיבָה
לְעֵת עַתָּה.
.
מרב פּיטוּן, ילידת 1981, בוגרת החוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. קובץ שיריה זכה במקום הראשון בתחרות ע"ש הרי הרשון בשנת 2006. שיריה התפרסמו בכתבי העת "הליקון" ו"כתובת" ובאנתולוגיות לשירה, ביניהן "מלכה עירומה". חיה בירושלים.
.
.
רבקה איילון
•
אֲדוֹן זִילְבֶּרְבֶּרְג בָּא מֵהַשּׁוֹאָה
קָנָה בְּדִָמִים דּוּנָם אֲדָמָה
לַעֲשׂות לוֹ בַּיִת עִם מִדָּה.
זָרַע תִּירָס, פֶּטְרוֹזִילְיָה.
אוּלַי יִהְיֶה כְּאַחֵינוּ
בְּנֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה?
לֹא הָיָה.
הָלַךְ לִהְיוֹת נַגָּר.
הָלַךְ, הָלַךְ.
בַּבֹּקֶר לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
הָלַךְ.
בֶָּעֶרֶב אַחֲרֵי הַשֶּׁמֶשׁ
חָזַר.
עִגּוּל נְסוֹרֶת עַל מִצְחוֹ
פַּטִּיש עַל מַסְמְרוֹ –
עָשָׂה אָרוֹן.
אֲדוֹן זִילְבֶּרְבֶּרְג לֹא רָצָה
שֶׁיִּצְחַק (בְּנוֹ) יִהְיֶה נַגָּר.
גַּם אַבָּא שֶׁל אֲדוֹן זִילְבֶּרְבֶּרְג
(גַּם כֵּן יִצְחַק), לֹא רָצָה שֶׁבְּנוֹ
יִהְיֶה נַגָּר, וְלֹא שָׁמַר הַשֵּׁם
עַל אַבָּא שֶׁל אָדוֹן,
וְלָקַח אוֹתוֹ אֵלָיו
אֶל הַמָּקוֹם שָׁם־שָׁם
וְאָמַר לוֹ הַשֵּׁם: לֹא כִּי בִּנְךָ.
וּבְנוֹ בָּא בָּאֳנִיָּה
לִהְיוֹת לוֹ נַגָּר בְּאֶרֶץ צִיּוֹן.
עָמַד בְּנוֹ שֶׁל אֲדוֹן זִילְבֶּרְבֶּרְג
עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא נִהְיָה נַגָּר.
הִנֵּה מַגַּשׁ הָעֵץ עָלָיו נִקְדַּח
מִי לְהַשָּׁם וּמִי לְהַכָּאן
מִי יְבֹרָא לוֹ וּמִי יִבְרָא לוֹ.
.
רבקה איילון עסקה שנים רבות בהוראה. פרסמה שישה ספרי שירה, האחרון לעת עתה – "דיבור עם ילדה" (כרמל, 2018), וספר עיון, "פנים ומסכה ביצירותיו של אוסקר ויילד". שירים פרי עטה הופיעו בגיליון 27 של המוסך.
.
.
ערן צלגוב
היסטוריה
לדרק וולקוט שהפליג לבלי שוב
וְהֵיכָן הֵן הַהִיסְטוֹרִיּוֹת שֶׁלָּכֶם?
הַיָּם, הַשְּׁחָפִים, אוֹתָם אֵלִים שֶׁנִּפַּצְתֶּם אֶל הַסְּלָעִים
מֵאֵיפֹה בָּאתֶם כָּל כָּךְ צוֹדְקִים
בְּלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת?
הָיוּ שֶׁרָקְדוּ לִצְלִילִים אֲחֵרִים
שֶׁהַיָּם לִיחֵךְ אֶת רַגְלֵיהֶם
וְהַקּוֹנְכִיּוֹת גִּלּוּ לָהֶם בַּשְּׁרִיקוֹת הָעֲמוּמוֹת
סוֹדוֹת שֶׁל עֲנָוָה וְעָלִים —
הַרְבֵּה עָלִים.
זֶה לֹא נָכוֹן: הַכֹּל שֶׁקֶר
אֲפִלּוּ הַיָּם. אֲנִי הוֹלֵךְ וּמַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת עֲמֻקּוֹת
בַּחוֹף, מַבִּיט לְאָחוֹר וְהֵן אֵינָן.
כָּל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי הוּא שֶׁקֶר.
גַּם זֶה.
הַהִיסְטוֹרְיָה נִבְלַעַת
כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ בַּיָּם
שֶׁאַחֲרֵי סְעָרָה
יִפְלֹט דָּגִים מֵתִים, חֲתִיכוֹת פְּלַסְטִיק שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּלֶּה
וְשִׁבְרֵי בַּקְבּוּקִים שֶׁיַּחְזִירוּ אוֹר כּוֹכָב
רַק אִם הָעַרְפִּיחַ דָּלִיל
בֶּאֱמֶת.
הַהִיסְטוֹרְיָה שָׁם –
בָּאוֹר הַמֻּחְזָר
שָׁם בַּנִּיצוֹץ שֶׁהָיָה
וְאֵינֶנּוּ כְּבָר.
אֵין דֶּרֶךְ לִשְׁמֹר עַל הָאוֹר
וְאֵין גַּם סִבָּה. בֵּינְתַיִם
קַר לִי, אֲנִי מַדְלִיק אֵשׁ.
מָתַיְשֶׁהוּ גַּם לִי יִקְרְאוּ לַחֲזֹר
מָתַיְשֶׁהוּ גַּם אֲנִי אֶהְיֶה
רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ.
איזה אור הוא היה
נִכְנַסְתָּ לַסִּיפּוּר הַזֶּה
כִּמְעַט בְּכֹחַ וְגָדַלְתָּ
וְגָדַל בְּךָ הַיֵּצֶר,
סְבַךְ הַגֶּפֶן,
וְרָצִיתָ לִהְיוֹת כּוֹבֵשׁ,
כִּי כָּכָה מְגַדְּלִים כֻּלָּם:
'תִּהְיֶה חָזָק, תַּחֲזֹר בָּרִיא, תַּרְאֶה לָהֶם וְתִשָּׁמֵר'
והִתְאַמַּנְתָּ מִגִּיל צָעִיר
בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת כּוֹבֵשׁ
עִם הַתְּנוּעוֹת, הַצְּעָקוֹת, הָאֱמוּנָה בַּדֶּרֶךְ
עִם הָרַעַד בַּיָּרֵךְ, הַזַּעַם בְּזָוִית הַפֶּה, וְהַבָּרָק
כֵּן, רָצִיתָ לִהְיוֹת כּוֹבֵשׁ.
וְאָז שָׁבַרְתָּ צֶלַע, אוּלַי שָׁבְרוּ לְךָ, יָרֵחַ אוֹ יָרֵךְ,
דַּוְקָא לֵב, בְּטֶרֶם אוֹרִאשׁוֹן
וְנִשְׁאַרְתָּ אִתָּהּ וְגִדַּלְתֶּם יֶלֶד
יְפֵה עֵינַיִים וְיָצָאתָ
מֵהַסִּיפּוּר
צוֹלֵעַ וְחוֹמֵל,
גִּבּוֹר.
בְּסִפּוּר אַחֵר, נִבְהַלְתָּ
מִתִּיעוּב דּוֹרוֹת
וְהַסִּפּוּרִים וְהָאֵימוֹת
שֶׁחִלְחֲלוּ כְּמוֹ אֶרֶס עַד לַיָּד שֶׁעַל הַהֶדֶק
וְהָיָה שָׁם
אִישׁ כָּמוֹךָ
וְהַלֵּב שֶׁלְּךָ קָפָא, דּוֹפֵק שִׂנְאָה יוֹקֶדֶת
וְהוּא כָּמוֹךָ
לֹא כּוֹבֵשׁ אֶת הַשִּׂנְאָה, רַק הוֹלִיךְ אוֹתָה אֵלֶיךָ
וְהוּא כָּמוֹךָ
עִם שִׂנְאָה לוֹהֶבֶת בַּסַּכִּין וְזַעַם בַּיָּרֵךְ,
בֶּטַח לֵב שָׁבוּר הָיָה לוֹ גַּם, בֶּן אָדָם,
אֲבָל לֹא כָּמוֹךָ
הוּא שָׁכַב כְּבָר
וְאַתָּה שָׁכַחְתָּ, לֹא כָּבַשְׁתָּ אֶת הַיֵּצֶר,
שֶׁלֻפַּף יָרֹק גּפָנִים סְבִיב הַצַּוָּאר, מִתְלֵה הַנֶּשֶׁק,
וְיָרִיתָ וְהָיִיתָ
רַק כּוֹבֵשׁ,
פַּחְדָן.
.
ערן צלגוב הוא משורר, מתרגם, עורך ורושם. מעורכי כתב העת "דקה" (2007–2012), ומייסד־חבר בהוצאת "רָעָב", קולקטיב ספרותי של פעילי תרבות. מעורכי האנתולוגיה לשירה שחורה "כּוּשִׁילָאִמָּאשֶׁלָּהֶם", הוצאה מחודשת לתרגומי יצחק זלקינסון ("איתיאל הכושי"; "רם ויעל"), ו"שיעור גאוגרפיה: מבחר משירת כריס אבאני". שיריו תורגמו לאנגלית, הינדית, ספרדית וערבית. תרגם את מחזהו של דילן תומס, "בְּצֵל חורש חלב" (שוקן, 2015), שעתיד לעלות על במת סמינר הקיבוצים השנה. ספרו הראשון, "בְּחִירוֹת" (פרדס, 2013), זכה בפרס למשוררים בתחילת דרכם. ספרו השני, "גַּם הֶחָתוּל: שִׁיר־בּוּטִים" (פרדס, 2016), מלווה בסדרת רישומים שחלקם הוצגו בשתי תערוכות. שירים פרי עטו הופיעו בגיליון 20 של המוסך.
.
.
אורית נוימאיר פוטשניק
כך
יָשַׁבְתִּי בַּצַּד לְבַדִּי בַּכִּתָּה,
הַשָּׁעוֹת מַחְלִיקוֹת עַל פָּנַי וְעוֹבְרוֹת
בִּדְמָמָה מְפֹהֶקֶת אֶל תּוֹךְ מַחְבָּרוֹת
וּסְפָרִים מַשְׁמִימִים, כָּךְ הִכַּרְתִּי אוֹתָהּ.
כִּתָּה מְזַמְזֶמֶת, מוֹרָה עֲיֵפָה,
הַמִּלִּים הִתְנַפְּלוּ אֶל תּוֹכִי מִן הַדַּף
וְיָשַׁבְתִּי שְׁקֵטָה, הֲלוּמָה כְּשֶׁנֶּחְשַׂף
סוֹד הַפַּחַד, סוֹדָהּ שֶׁל אֱמֶת חֲרוּפָה.
כִּי הָיְתָה שָׁם תָּמִיד בְּתוֹךְ אֹבֶךְ אִלֵּם
חֲרָדָה מְחַלְחֶלֶת, אֵימָה לְלֹא שֵׁם.
הָאֱמֶת נִנְעֲצָה כְּסַכִּין מְלֻבֶּנֶת
וּפִלְּחָה עַרְפִלִּים וּבְאוֹר סַנְוֵרִים
זָהֲרוּ אֲיֻמִּים וּפְשׁוּטִים הַשְּׁבָרִים.
פִּקְּחִי אֶת עֵינַיִךְ, בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת.
עקרון העונג
חָמַקְתִּי עִם עֹפֶר מִתּוֹךְ הַמְּסִבָּה אֶל הָרְחוֹב וּבְטֶרֶם
חָלְפָה לָהּ דַּקָּה נִכְרְכָה כְּבָר יָדוֹ עַל כְּתֵפִי וּמִקֵּץ
עוֹד אַחַת רִפְרְפוּ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁדַי שֶׁנֵּעוֹרוּ אֶל זֶרֶם
שֶׁל עֹנֶג שׁוֹטֵף. הִתְמַסַּרְתִּי. הִשְׁתַּקְתִּי זִמְזוּם מְעַקְצֵץ
בְּאָזְנַי: שִׁמְרִי עַל כְּבוֹדֵךְ. בָּחַרְתִּי בָּעֹנֶג, בָּאֵלֶם.
עֵינַיִם בּוֹלְשׁוֹת חִישׁ גָּלְשׁוּ בִּלְחִישׁוֹת מִצַּמֶּרֶת הָעֵץ.
כִּתָּה ח' שְׁנִיָּה צָעֲקָה, אַתְּ זוֹנָה וְהִכְרִיזָה עַל חֵרֶם.
הָלַכְתִּי מֻקֶּפֶת שְׁרִיקוֹת, לַהֲקַת הָעוֹרְבִים שֶׁל הַסֶּקְס.
הָלַכְתִּי מִשָּׁם וְהָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ לְלֹא חֲזָרָה,
שְׁרִיקוֹת הָעוֹרְבִים בְּאָזְנַי, אַךְ עוֹרִי הַסַּמּוּר מַאֲזִין
לְשֶׁטֶף הָעֹנֶג הַהוּא, לִמְשִׁיכַת הַשָּׂדֶה הַמַּגְנֵטִי,
לַגּוּף הָרָעֵב לְמַגָּע וְלַקּוֹל הַחוֹזֵר וְסוֹנֵט בִּי:
תְּמוּרַת הַלִּטּוּף הַחוֹלֵף מִשָּׁדַי עַד עַמּוּד הַשִּׁדְרָה,
אֶשָּׂא אֶת מַשָּׂא הַשְּׁרִיקוֹת. אֲקַבֵּל אֶת הַדִּין.
.
אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב, 1973. בעלת תואר שני בפיזיקה. משוררת ומתרגמת שירה. שירים, תרגומים ורשימות פרי עטה התפרסמו בגיליונות כתבי העת הו!, מאזניים והמוסך.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת משה אבידן, ענת לויט, עמרי משורר הרים ורוני אלדד
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
