ובעברית | במלאת 82 שנה לרצח פדריקו גרסייה־לורקה, תמונה מ"חתונת דמים" בתרגום טל ניצן

"נום ילדי, עצום עיניים, / אספר לך על סוס / שהיה צמא למים / אך סירב לשתות / כי שחורים היו המים / וסביבם ירוק." פרסום ראשון לתרגום חדש

אהרן גלעדי, דמויות (פרט), שנות החמישים/שישים

.

מתוך "חתונת דמים" (1932) / פדריקו גרסייה־לורקה

מספרדית: טל ניצן

 

מערכה ראשונה, תמונה שנייה

חדר צבוע ורוד, עם כלי נחושת וזרי פרחים. במרכז שולחן מכוסה מפה. שעת בוקר. החותנת של ליאונרדו מנענעת ילד בזרועותיה. אשתו, בפינה השנייה, סורגת גרב.

 

החותנת: נום ילדי, עצום עיניים,
אספר לך על סוס
שהיה צמא למים
אך סירב לשתות
כי שחורים היו המים
וסביבם ירוק.
נום ילדי, זימרו המים
תחת גשר בין גדות
אך תוכם נסתר מעין
וזנבם ארוך.

האישה: (בלחש) ילד־פרח, נומה־נום,
לא ישתה הסוס.

החותנת: ילד־ורד, נומה־נום,
כי בוכה הסוס.
כי קפאה רעמתו
ורגליו פצועות,
ופגיון דקיק כסוף
בעיניו נעוץ.
אז ירדו אל הנהר,
אַי, כיצד ירדו!
והדם שתת, ניגר,
עַז מִמֵי נהר.

האישה: ילד־פרח, נומה־נום,
לא ישתה הסוס.

החותנת: ילד־ורד, נומה־נום,
כי בוכה הסוס.

האישה: לא רצה הסוס לגשת
לגדה הרטובה,
עַט נחיל זבובים של כסף
על חוטמו החם.
אל הרים קשים כאבן
ערירי נשא קולו,
והנחל, נחל מוות,
על גרונו הכביד עוּלו.
אַי, סירב הסוס לשתות
ממי נהר שחורים!
אַי, כאֵב של שלג לו,
לסוס השחרית!

החותנת: אל תיגש לכאן, עצור!
סגור את החלון
בחלום על ענפים,
בענף־חלום.

האישה: נרדם כבר ילדי.

החותנת: שותק כבר ילדי.

האישה: ראה־נא, הסוס,
יש כר לילדי.

החותנת: וערש פלדה.

האישה: ושמיכה רקומה.

החותנת: נום ילדי, עצום עיניים.

האישה: אַי, הסוס צמא למים
אך סירב לשתות.

החותנת: אל תבוא לכאן, עצור!
בְּרח להר עם ערב.
אל העמק האפור,
שם סוסה דוהרת.

האישה: (מביטה) נרדם כבר ילדי.

החותנת: נח כבר ילדי.

האישה: (בלחש) ילד־פרח, נומה־נום,
לא ישתה הסוס.

החותנת: (קמה, חרש) ילד־ורד, נומה־נום,
כי בוכה הסוס.

(יוצאת עם הילד. נכנס ליאונרדו.)

ליאונרדו: מה עם הילד?

האישה: נרדם.

ליאונרדו: אתמול לא הרגיש טוב. בלילה בכה.

האישה: (בעליזות) היום הוא פורח. ואתה? הלכת אל הנפח?

ליאונרדו: משם אני בא. היית מאמינה? כבר יותר מחודשיים אני מרכיב לסוס פרסות חדשות, וכל פעם הן נופלות. נראה כאילו הוא עוקר אותן בָאבנים.

האישה: אולי אתה פשוט רוכב עליו הרבה?

ליאונרדו: לא. אני כמעט לא משתמש בו.

האישה: אתמול אמרו לי השכנות שראו אותך בקצה המישור.

ליאונרדו: מי אמר?

האישה: הנשים שקוטפות צלפים. באמת התפלאתי. זה היית אתה?

ליאונרדו: לא. מה יש לי לחפש בשממה ההיא?

האישה: זה מה שאמרתי. אבל הסוס היה מכוסה זיעה כולו.

ליאונרדו: את ראית אותו?

האישה: לא. אמא שלי ראתה.

ליאונרדו: היא עם הילד?

האישה: כן. אתה רוצה לימונדה?

ליאונרדו: עם מים קרים מאוד.

האישה: איך לא באת לארוחה!…

ליאונרדו: הייתי עם שוקלי התבואה, זה תמיד נמשך הרבה זמן.

האישה: (מכינה את המשקה. בעדינות רבה) והם משלמים טוב?

ליאונרדו: הם משלמים כמה שצריך.

האישה: אני צריכה שמלה והילד – כובע עם סרטי קשירה.

ליאונרדו: (קם) אני הולך לראות אותו.

האישה: זהירות, הוא ישן.

החותנת: (נכנסת) מי מדהיר סוס בצורה כזאת? הוא שוכב שם למטה והעיניים שלו יוצאות מהחורים כאילו הגיע מקצה העולם.

ליאונרדו: (בחמיצות) אני.

החותנת: סליחה, זה הסוס שלך.

האישה: (במבוכה) הוא היה עם שוקלי התבואה.

החותנת: מצדי, שיתפגר. (מתיישבת. שהייה)

האישה: הלימונדה קרה?

ליאונרדו: כן.

האישה: שמעת שעומדים לבקש את ידה של בת דודתי?

ליאונרדו: מתי?

האישה: מחר. החתונה תיערך בעוד חודש. אני מקווה שיזמינו אותנו.

ליאונרדו: (מרצין) אני לא יודע.

החותנת: נדמה לי שאמו של החתן לא מאוד מרוצה מהשידוך הזה.

ליאונרדו: ואולי היא צודקת. זו בחורה שצריך להיזהר איתה.

האישה: לא יפה בעיניי להשמיץ בחורה טובה.

החותנת: (בהדגשה) אבל הוא אומר את זה כי הוא מכיר אותה. את לא זוכרת שהיה מאורס לה שלוש שנים?

ליאונרדו: אבל עזבתי אותה. (לאשתו) עכשיו תתחילי לבכות? די, נו! (מסיר בכוח את ידיה מעל פניה) בואי נלך לראות את הילד.

(יוצאים מחובקים. נערה נכנסת בריצה, שמחה.)

הנערה: גברת.

החותנת: מה קרה?

הנערה: החתן בא לחנות וקנה את הדברים הכי טובים.

החותנת: בא לבדו?

הנערה: לא, עם אמא שלו. אישה רצינית, גבוהה. (מחקה אותה) איזה פאר!

החותנת: לא חסר להם כסף.

הנערה: ואיזה גרבי תחרה הם קנו! אַי, איזה גרביים! חלום של כל אישה! תראי, גברת: כאן סנונית (מצביעה על הקרסול), כאן ספינה (מצביעה על השוק), וכאן ורד (מצביעה על הירך).

החותנת: ילדה!

הנערה: ורד עם זרעים ועם גבעול! אַי! והכול מִמֶשי!

החותנת: כסף נדבק לכסף.

(מופיעים ליאונרדו ואשתו.)

נערה: באתי לספר לכם מה הם קנו.

ליאונרדו: (בקול קשה) זה לא מעניין אותנו.

האישה: תן לה לספר.

החותנת: ליאונרדו, לא צריך להתרגז.

הנערה: סליחה. (יוצאת בבכי)

החותנת: למה אתה חייב לריב עם כולם?

ליאונרדו: לא שאלתי לדעתך. (מתיישב)

החותנת: בסדר. (שהייה)

האישה: (לליאונרדו) מה מטריד אותך? מה מנקר לך בראש? אל תסתיר ממני…

ליאונרדו: עזבי.

האישה: לא. אני רוצה שתביט בי ותענה לי.

ליאונרדו: עזבי אותי בשקט. (קם)

האישה: לאן זה?

ליאונרדו: את מוכנה לשתוק?

החותנת: (לבתה, בתקיפות) שתקי! (ליאונרדו יוצא) הילד!

(יוצאת וחוזרת עם הילד בזרועותיה. האישה נשארה קפואה על עומדה.)

החותנת: כי קפאה רעמתו
ורגליו פצועות,
ופגיון דקיק כסוף
בעיניו נעוץ.
אז ירדו אל הנהר,
אַי, כיצד ירדו!
והדם שתת, ניגר,
עַז מִמֵי נהר.

האישה: (מסתובבת לאט, כמו מתוך חלום) ילד־פרח, נומה־נום,
לא ישתה הסוס.

החותנת: ילד־ורד, נומה־נום,
כי בוכה הסוס.

האישה: נום ילדי, עצום עיניים.

החותנת: אַי, הסוס צמא למים
אך סירב לשתות.

האישה: (בנימה דרמטית) אל תבוא לכאן, עצור!
בְּרח אל ההרים.
אַי, כאֵב של שלג לו,
לסוס השחרית!

החותנת: (בבכי) נרדם כבר ילדי…

האישה: (בבכי, מתקרבת לאט) נח כבר ילדי…

החותנת: ילד־פרח, נומה־נום,
לא ישתה הסוס.

האישה: (בבכי, נשענת על השולחן) ילד־ורד, נומה־נום,
כי בוכה הסוס.

 

מסך

 

קטע מתוך תרגום חדש עבור הפקת התיאטרון "הלוואי שהייתָ אישה" בבימוי עירא אבנרי. הצגת הבכורה תהיה בתיאטרון תמונע ב-5 בדצמבר 2018.
תודה לד"ר בלהה בלום על הייעוץ.

 

 

» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון המוסך הקודם: שבעה שירים מאת מרגרט אטווד, בתרגום הילה אהרן בריק

 

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

תגיות

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכז מערכת: מיכאל מקרובסקי ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו