וּבְעִבְרִית | אישה שכּל כולה נוכחות עיקשת: "ארוחת הערב" מאת איימי לואל

מחזור השירים "ארוחת הערב" בתרגום אורית נוימאיר פוטשניק, עם אחרית דבר מאת המתרגמת, לציון יום השנה למותה של לואל שחל החודש

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
15.05.2018
.

איימי לואל

מאנגלית: אורית נוימאיר פוטשניק

 

ארוחת הערב

דגים 'וּבְכֵן?…' הֵם אָמְרוּ, כּוֹסוֹת הַיַּיִן בִּידֵיהֶם מֻטּוֹת בַּעֲדִינוּת, לוֹעֲגִים לְמַה שֶׁאֵין הֵם מְבִינִים. 'וּבְכֵן?…' אָמְרוּ שֵׁנִית, בְּשַׁעֲשׁוּעַ מְחֻצָּף. הַסַּכּוּ"ם נָצַץ עַל הַשֻּׁלְחָן וְכוֹסוֹת הַיַּיִן הָאָדֹם נִדְמוּ כַּדָּם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי לְמַעַן מַטָּרָה טִפְּשִׁית.  

בשר ציד

הַגֶּ'נְטֶלְמֶן בַּשָּׂפָם הַמַּאֲפִיר גִּחֵךְ בַּעֲצַלְתַּיִם מֵעַל לְצַלַּחְתוֹ. לִבִּי הִמְרִיא בְּמַאֲמָץ וְהִתְפָּרַצְתִּי מִמְּקוֹמִי, הֻשְׁלַכְתִי לְפָנִים, חָבַטְתִּי יָשָׁר קָדִימָה. בַּחֲמַת זַעַם הֵטַחְתִּי בּוֹ אֶת כַּעֲסִי, אָדֹם-לוֹהֵט, שֶׁהֶחְלִיק לוֹ עַל פָּנָיו, פְּנֵי הַשֶּׁטַח הַמְּלֻטָּשִׁים, עַד שֶׁנִּרְתַּעְתִּי, מִתְנַשֶּׁמֶת, לְאָחוֹר.  

חדר הסבה

בְּשִׂמְלָה רַכָּה וַעֲדִינָה, רְפוּיָה הִיא נִשְׁעֲנָה אָחוֹרָה, עַל סַפָּה, לַהֲבוֹת הָאָח מִשְׁתַּקְּפוֹת בַּעֲדָיֶיהָ, אֲבָל לֹא בְּעֵינֶיהָ, שֶׁצָּפוּ בְּעָשָׁן אָפֹר, עֲשַׁן הַגֶּחָלִים הַנִּסְתָּרוֹת, עֲשַׁן רִמְצֵי הַלֵּב.  

קפה

הֵם יָשְׁבוּ בְּמַעְגָּל וְהַסְּפָלִים בִּידֵיהֶם. אֶחָד הוֹסִיף סֻכָּר, אֶחָד בָּחַשׁ בְּכַפִּית. הִבַּטְתִּי בָּהֶם כִּבְמַעְגַּל רוּחוֹת, לוֹגְמִים אֲפֵלָה מִתּוֹךְ סִפְלֵי חַרְסִינָה, מוֹחִים בַּעֲדִינוּת כְּנֶגֶד הַגַּסּוּת שֶׁלִּי, אִשָּׁה חַיָּה.  

שיחה

הֵם לָקְחוּ אֶת נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים וְעָנְדוּ אוֹתָם עַל הֶחָזֶה, כְּעִטּוּרִים; הַחֲפָתִים שֶׁלָּהֶם הַנְזָרִים, הָיוּ אַבְנֵי חֵן מִתּוֹךְ קְבָרִים; שׁוֹדְדֵי קְבָרִים, סוֹבְאִים מִמַּחְשְׁבוֹת מֵתִים; בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַלִּיקֵר הַיָּרֹק מֵהַמְּשָׁרֵת, רַק כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְאֶתְנַחֵם בְּקִרְבָתוֹ הַחַיָּה.  

אחת-עשרה בלילה

דֶּלֶת הַכְּנִיסָה הַקָּשָׁה, הַכְּבֵדָה שֶׁל בֵּית הָרוּחוֹת נִטְרְקָה מֵאֲחוֹרַי. הִצְמַדְתִּי רַגְלַי לַמִּדְרָכָה, כְּדֵי לָחוּשׁ בָּהּ, מוּצָקָה תַּחְתַּי; לִטַּפְתִּי אֶת הַמַּעֲקֶה. אָחַזְתִּי בּוֹ, טִלְטַלְתִּי. לָחַצְתִּי אֶת קָצֵהוּ הַמְּחֻדָּד כְּנֶגֶד כַּפּוֹתַי. הַכְּאֵב שֶׁבַּדְּקִירָה הִרְגִּיעַ וְעָשִׂיתִי זֹאת שׁוּב וָשׁוּב, עַד שֶׁנִּמְלֵאתִי חַבּוּרוֹת וּבַלַּיְלָה כְּשֶׁהֵקַצְתִּי בִּכְאֵב, צָחַקְתִּי. כִּי רַק הַבָּשָׂר הַחַי יָכוֹל לִכְאֹב.  

אחרית דבר

מאת אורית נוימאיר פוטשניק

תארי לעצמך ערב ספרותי שבו את קוראת שיר שהופיע זה לא כבר באסופת שירה חדשנית. תארי לעצמך שכל החבורה נמצאת שם. את מוכשרת, את משכילה, חדה, חריפה ושאפתנית, אבל את חריגה. כי בחבורה הזאת יש מלבדך רק עוד משוררת אחת (הנשים האחרות הן בנות זוג של בני החבורה). את חריגה כי את שמנה, כי את מרשה לעצמך לעשן, כי את באה בלוויית אישה. כולם יודעים מי היא בשבילך. אבל את מוכשרת, משכילה, חדה וחריפה וכבר זכית להכרה. חיכית לערב הזה. אבל הערב הופך לבדיחה על חשבון השיר שלך ועל חשבונך, ¬הצגה ארסית של מנהיג החבורה. אבל הארס והאלימות מוכחשים, לא יותר מבדיחה בין חברים. את יודעת אֶת תפקידך במשחק. את יודעת שעליך לכבוש את הכאב. את יודעת היטב איך להמשיך הלאה. אבל האם תצליחי לבסס את מעמדך כמשוררת? כאינטלקטואלית? את תצאי בראש מורם, אבל השאיפות שלך? הן לא יתכופפו בעקבות העלבון הזה ועוד רבים כמוהו?

איימי לואל לא התכופפה. כבר לפני מאה שנה היא הייתה כל מה שמחנכים אותנו לא להיות. עישנה סיגרים בפרהסיה, נשאה את גופה הגדול בגאון והייתה כל כולה נוכחות עיקשת. היא לא חששה לשאת דברים בפומבי, בעולם גברי ודורסני הרבה יותר מעולמנו, לא הסתירה את האינטלקט הענק שלה וחתרה בעוז למרכז הבמה הפואטית והאינטלקטואלית. ונגד אילו גלים אדירים היא חתרה. היא ספגה קיתונות של בוז ועלבונות רבים בשל העמידה העיקשת שלה, הגוף שלה, הנוכחות של בת זוגה, השחקנית עדה ראסל, בכל ארוחות הערב ומפגשי המשוררים.

איימי לואל נולדה למשפחה משכילה ומיוחסת מברוקלין, מסצ'וסטס. היא עצמה לא זכתה להשכלה גבוהה פורמלית כי במשפחתה זה נחשב לא יאה לנערות. לואל החלה לפרסם שירה בשנת 1910, וב-1912 יצא לאור קובץ שיריה הראשון: A Dome of Many-Coloured Glass. לואל כתבה סונטות נפלאות, חושניות ועדינות, אך בד בבד הייתה מראשוני החסידים של השירה החופשית והרבתה לכתוב כך. בביקורה באנגליה ב-1913 פגשה את עזרא פאונד. הוא השפיע עליה השפעה מכרעת וקירב אותה לחוגו בתחילת דרכה. בהדרגה הייתה לאחת הדמויות המובילות בתנועה האימג'יסטית ופאונד הפך עד מהרה למבקרה החריף והארסי, כשנתקל בסירובה לוותר על שאפתנותה, על דרכה ועל רעיונותיה שלה.

מלבד שירתה פרסמה לואל גם מחקרים ספרותיים (החשוב והידוע בהם הוא ביוגרפיה מונומנטלית של המשורר ג'ון קיטס), ותרגמה לאנגלית (דרך תרגומי עזר מילוליים) שירה סינית עתיקה ושירת הייקו יפנית. היא חלקה את חייה עם אהובתה, עדה ראסל, ורבים משיריה הוקדשו לה. איימי לואל מתה בגיל חמישים ואחת משבץ. שנה לאחר מותה הוענק לה פרס פוליצר לשירה.

מחזור השירים "ארוחת הערב" עוסק בחוסר היכולת לספוג את ההשפלה, בהכרח לספוג את ההשפלה, בחוסר הברירה של אישה יחידה וחריגה לנוכח זחיחותם של גברים. מחזור השירים הזה נכתב על טרקליני תחילת המאה הקודמת, אבל מי לא מכירה את הסיטואציה המתוארת? את הצורך לשמור על מראית עין מרוחקת ואדישה מול חברה גברית ומתנשאת, את הכישלון הידוע מראש לעשות זאת, את חוסר היכולת להבליג בקור רוח על העוינות המתחזה לרציונליות, את העלבון שמתעצם ולו בשל הכישלון לשמור על קור רוח. מחזור השירים הזה, שנכתב לפני למעלה ממאה שנה, עשוי לחשל נשים גם בימינו ולהגן עליהן ב'ארוחות ערב' כאלה.

 
אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973. בעלת תואר שני בפיזיקה. משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת 'הו!', 'מאזניים' ו'המוסך'.
 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכזת מערכת: יעל אברבוך ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו