גיליון #54
"כמה תוגה מעורר מראה העגור המוטל במקום לא לו ... ספק חי ספק מת, מלכותי בכנפיו הלבנות שיש בהן הוד, הבולט בייחוד ברחוב האפור, זר כל כך ל'מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ מֵעוֹלָם / צִפּוֹר' ... מאיזה טעם לא כללה גולדברג את השיר הזה, הנוגע כל כך ללב? אולי חששה מכך שיצטייר כסנטימנטלי מדי? לנו, בכל זאת, מותר, מותר לאהוב."
גדעון טיקוצקי, עורך ספר השירים הגנוזים של לאה גולדברג שראה אור לאחרונה, ברשימה מיוחדת למוסך.
תמונת השער: יונתן הירשפלד, קבר, רקפות, שמן על בד, 180X120 ס"מ, 2018 (צילום: ציקי אייזנברג).
רוצות לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכן!
עשר משוררות בעדשת המצלמה של בר גורדון ובליווי שירים פרי עטן
"כל כמה שלא נודעו עד כה, הרי הם כל כך גולדברגיים!" גדעון טיקוצקי בשלוש מחשבות מתהליך עריכת ספר השירים הגנוזים של לאה גולדברג
שבעה שירים מאת המשורר צ'רלס סימיק, בתרגום ערן צלגוב
"המחשבות האלה הן תוצר האבל הפרטי שלי על בן שצמח וגדל. צמחת יפה וקיבלת עצמאות, שנינו קיבלנו עצמאות. אני הענקתי לך עצמאות ובכך הענקתי אותה גם לעצמי. כל יום הוא יום העצמאות. שנחגוג?"
"הם יוצאים למועדון אחרי שאכלו ארוחה קלה, על בסיס התפריט שסיפק הבוֹט בהתאם לנסיבות. חלבונים וסיבים צמחיים, מעט סוכר. הגבר יוכל ללגום לפחות חמישה משקאות של ארבעים אחוז אלכוהול לאורך הלילה, והאישה שלושה". סיפור מאת מורז ברנדיס
"אנו, צופי המופע, מתבוננים מלמטה, ממושבינו הבטוחים, בהתגרות המלגלגת, הבוטה, של הלוליינית המרחפת על חוד חייה ומותה". צביה ליטבסקי על ספר שיריה של דראפקין, "ונשיקתי תהיה רוצחת"
