.
אורית נוימאיר פוטשניק
עשן
נִיחוֹחַ שֶׁל עָשָׁן, דַּקִּיק אֲבָל עִקֵּשׁ,
בְּבֹא הָאוֹר נִדַּף מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָי.
וְלֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ, מֵאַיִן בָּא אֵלַי?
הָיִיתִי כָּאן אֶתְמוֹל וְלֹא הִבְעַרְנוּ אֵשׁ.
נִרְדַּמְתְּ. אֲנִי לֹא מְעַשֶּׁנֶת כְּבָר מִזְּמַן.
וְלֹא יָכֹלְנוּ לַשִּׁגְרָה הָאַכְזָרִית.
נִרְדַּמְתְּ. רֹאשֵׁךְ צָנַח בְּשֶׁקֶט עַל כָּרִית.
הָיִיתִי כָּאן אֶתְמוֹל. מֵאַיִן בָּא עָשָׁן?
ציפור
רָאִיתִי הַבֹּקֶר גְּוִיַּת צִפּוֹר.
זֹאת לֹא מֶטָפוֹרָה. עֲבֹר.
רָאִיתִי הַבֹּקֶר גְּוִיַּת צִפּוֹר.
זֹאת לֹא מֶטָפוֹרָה. עֲבֹר.
הָרַמְזוֹר הִתְחַלֵּף וְהַצֹּמֶת סוֹאֵן.
הוּא צוֹפֵר: תַּעַבְרִי כְּבָר! אָזְנַי אֲטוּמוֹת.
הוּא צוֹפֵר. מַבַּט הַצִּפּוֹר מִתְרוֹקֵן.
תַּעַבְרִי כְּבָר! סְתוּמָה!
אַתְּ רוֹצָה לָמוּת?
מִדְבָּר
צָרִיךְ לִגְמֹעַ מֶרְחָקִים בִּנְשִׁימָה,
בִּנְשִׁיקָה אַחַת לַחֲצוֹת אֶת הַמִּדְבָּר.
שְׁתֵינוּ יוֹדְעוֹת, זוֹ לֹא הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,
רַק מַעְיָן קָטָן, מָלוּחַ כַּדְּמָמָה.
הַחֲזִיקִי בִּי וְאַל תּוֹתִירִי בּוֹ דָּבָר.
אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב, 1973. בעלת תואר שני בפיזיקה. משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו במוסך וכן במאזניים וב'הו!'.
חגית מנדרובסקי
לבני
בסבך
הַנָּמֵר הַזּוֹעֵם
שֶׁטָּרַף אוֹתִי זֶה עַתָּה
מְשַׁרְבֵּב את זְנָבוֹ
מִתּוֹךְ עַפְעַפֶּיךָ הַזְּעִירִים.
פְּרָאוּת עֲצוּבָה מְדַלֶּגֶת
בֵין עַנְפֵי חֲלוֹמוֹתֶיךָ.
עָלַי לִשְׁמֹר כָּל צַעַד
שֶׁלְּךָ הוּא רַעַד
בְּלִבִּי.
נַחְשׁוֹל הַחֲרָדָה חוֹבֵט אוֹתִי אָנֶה
וָאָנָה
בְּעוֹדְךָ שָׁט.
עִתִּים אַהֲבָה מְדַבֶּרֶת אֵלַי
בִּשְׂפַת סִימָנֶיךָ
פרלוד
קְלִידֵי הַפְּסַנְתֵּר מְעִירִים בִּי גַּעְגּוּעַ
לְמַגָּעָם שֶׁל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
כְּשֶׁהִקִּישׁ גַּם עָלַי הָרֹךְ הַזָּהִיר.
כְּנָפַיִךְ עוֹדָן מְרַפְרְפוֹת עַל פְּנֵי אֲגַמַּי.
הָאָבִיב שֶׁיָּדַעְנוּ לֵיל אֶמֶשׁ
מִתְקַפֵּל אֶל עַצְמוֹ.
חגית מנדרובסקי, ילידת 1971. שירים וסיפורים פרי עטה התפרסמו בכתבי עת שונים בעברית ובאנגלית. הוציאה לאור את ספר השירה "חמלת אשת העורב" (צור-אות) וערכה את האנתולוגיה המקוונת "חורפו של אביב". יזמה וקידמה פרויקט של שירה מקומית בעיר מגוריה, קריית ביאליק.
ורדית שלפי
וינטג'
כְּשֶׁאֶתְחַתֵּן אֶלְבַּשׁ וִינְטֶג'.
כְּמוֹ אָז כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ בַּחֲגוֹר חֲצִי פָּרוּם
מַצְדִּיעַ לַדּוּכִיפַת שֶׁבְּרֹאשׁ הַתֹּרֶן.
הָאֹהֶל רָעַד כְּאִלּוּ נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ
וַאֲפִלּוּ נְחִיל עַכְּבִישִׁים אַקְרָאִי הֵרִיעַ תְּרוּעָה מֵרֹב תִּמָּהוֹן.
הַטְּרֵמוֹלוֹ הָלַם בָּאָזְנַיִם וּשְׁנֵינוּ יָדַעְנוּ שֶׁהָרֶגַע הַזֶּה יִשְׁתַּקֵּף בִּרְאִי הַדּוֹרוֹת.
"שְׂדֵה הַקְּרָב הוּא מֻשָּׂג אַבְּסְטְרַקְטִי", אָמַרְתָּ
וַאֲנִי דִּמִּיתִי אֶת שְׁרִיקוֹת הַפַּצְמָ"ר לְשִׁיר עֶרֶשׂ עָנֹג.
מְסַפְּרִים שֶׁבָּרֶכֶס מְחַלְּקִים צֶמֶר גֶּפֶן מָתוֹק,
אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא נִפְעַר פֶּה לִקְרָאתוֹ.
ורדית שלפי, ילידת 1962. שירים פרי עטה פורסמו בכתבי העת ליריקה ועיתון 77, סיפורים פרי עטה התפרסמו בכתב העת יקוּם תרבות ומחזות פרי עטה הוצגו בפסטיבל עכו ובפסטיבל לתיאטרון קצר. פזמון שכתבה, "סיליקון", הולחן בידי ערן צור ובוצע בפי אושרת אינגדשט.
גיל דיטקובסקי
המחאה מדברת אלי
פּוֹנִים אֵלַי בַּנּוֹשֵׂא
וַאֲנִי מִתְרַוֵּחַ כְּמוֹ
שׁוֹכֵב עַל עָנָן בַּשָּׁמַיִם
וְהָאֲדָמָה מִתְקָרֶבֶת תַּחְתַּי
בָּעֶרֶב אֲנִי לֹא עוֹזֵב אֶת הַסַּפָּה
כְּשֶׁמּוֹרֶה הַשָּׁעוֹן קוּם לַמְּחָאָה
וּמַעֲדִיף לֶחֶם חוּם בְּחֶמְאָה וּפַּסְטְרָמָה
וּמַעֲדִיף לְתַכְנֵן סֻכַּת גְּפָנִים וּבְרֵכַת שִׁכְשׁוּךְ
וּמַעֲדִיף לְהִתְבַּדֵּל בְּסִדְרָה סְקַנְדִּינָבִית
וּמַעֲדִיף לְפַנְטֵז עַל אַהֲבָה וְקִרְבָה
אוֹ לְהִתְעַנֵּג עִם עַצְמִי בְּנִצּוּל מַחְפִּיר שֶׁל נָשִׁים בָּרֶשֶׁת
וְאָז אֲנִי כְּבָר עָיֵף
וְחוֹשֵׁב עַל הָעֲלוּקוֹת שֶׁמּוֹצְצוֹת אוֹתָנוּ
מַמָּשׁ לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִרְדָּם
מֻקָּף בַּסְּפָרִים הַנֶּהֱדָרִים שֶׁקָּנִיתִי
ובינתיים בעולם אחר
כְּשֶׁאַתֶּם בַּמַּחְסוֹם
רוֹצִים מַשֶּׁהוּ
אֲנִי יָשֵׁן
מִתְהַפֵּךְ אוּלַי קְצָת
נִרְדָּם שׁוּב
הוֹלֵךְ לִשְׁתּוֹת מַיִם קָרִים בַּמִּטְבָּח
מַחְלִיף כָּרִית
מְנַסֶּה לְהֵרָדֵם שׁוּב
בּוֹדֵק הוֹדָעוֹת (אֵין תִּקְוָה בְּאַף אַחַת מֵהֶן)
מַדְלִיק מַזְגָן רַק לִקְצָת
קַר לִי
זֶה בֶּאֱמֶת נִהְיָה בִּלְתִּי נִסְבָּל
קָם וְיוֹצֵא
אֶל יוֹם שֶׁנּוֹלַד רַק בִּשְׁבִיל כַּרְטִיס
הָאַשְׁרַאי שֶׁלִּי
אַחַר הַצָּהֳרַיִם אַתֶּם שׁוּב בַּמַּחְסוֹם
רוֹצִים מַשֶּׁהוּ
נִגְמְרוּ קַפְּסוּלוֹת הַקָּפֶה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב
זֶה זְמַן לִנְהֹר הַבַּיְתָה בָּאָזְנִיּוֹת
להזריח את השמש
רָצִים
עַכְשָׁו
חָזָק חָזָק
לְכִוּוּן הַשֶּׁמֶשׁ
הַשּׁוֹקַעַת מְנַסִּים בְּכָל
הַכּוֹחַ לְהַזְרִיחַ
שֶׁלֹּא תִּשְׁקַע עָלֵינוּ
וְתַכְאִיב חֹשֶׁךְ בָּהוֹ לֵב
שֶׁלָּנוּ דַּם דַּדָּם
הַרְפָּיָה
שְׂרוּעִים עַל הָאָרֶץ
שִׁגְרָה צִיְּצָה אוֹתָנוּ
לַצִּפּוֹר עַל עָנָף לְעֵת
עֶרֶב הַמִּתְבַּגֵּר לְלַיְלָה
כָּל כָּךְ יָפֶה
מַמָּשׁ מַחְמִיא לוֹ
הָאָפֹר
וְלָנוּ בָּעֵינַיִם זֵעָה
דַּם דַּדָּם
הַגַּלְגַּלִּים קוֹפְצִים
מִשְּׁמוּרוֹת הַהֶדֶק
רוֹצִים לִירוֹת
אוֹתָנוּ שׁוּב לְעֵבֶר
הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁקְּבוּרָה תַּחַת
הָאֹפֶק
וְדַי
אַחֲרוֹן
וְדַי
זִנּוּק
וְעָפִים
לַשָּׁמַיִם
לְתָמִיד
וְלֹא נֵדַע
אִם נָפַלְנוּ בַּחֲזָרָה
רחמים
אֵין בִּי הִתְנַגְּדוּת לִבְנִיַּת מִקְוֶה
בַּמּוֹעָצָה הָאֲזוֹרִית הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ
כָּל עוֹד יְמַלְּאוּ אוֹתוֹ בְּמֵי-שָׁפִיר
אָז יוּכְלוּ הָאֶזְרָחִים לַחְזֹר וּלְהִתְכַּרְבֵּל
מוּגַנִּים מִתְּפִלּוֹת וּמֵרֹעַ
עֲטוּפִים בְּנֶחָמָה אִמָּהִית
שֶׁכֹּה דְּרוּשָׁה בְּאֵין מִי שֶׁמְּרַחֵם
הילדים דבקים בנו
אֵיךְ הַיְּלָדִים לֹא מְוַתְּרִים
עָלֵינוּ וְעַל דּוּכְנֵי הַבָּזָאר
הָאֻמְלָלִים שֶׁלְּפָנֵינוּ
"שְׁלוֹשָׁה בְּעֶשֶׂר רַק הַיּוֹם"
רַק לִשְׁלוֹשִׁים הַשְּׁנִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת
אַחַר-כָּךְ תִּסְתַּדֵּר לְבַד עִם כָּל הָרִקָּבוֹן
וְהַקִּלְקוּלִים וְהָרִצְפָּה הַמְּלֻכְלֶכֶת בַּשְּׁאֵרִיּוֹת
שֶׁרָכַשְׁנוּ בְּמֵיטַב הַזְּמַן וְהַכֶּסֶף
רַק הַיְּלָדִים וְהַחֲתוּלָה
לֹא מְוַתְּרִים עָלֵינוּ בְּכָל זֶה
וּמַכִּירִים בָּנוּ
גיל דיטקובסקי מתגורר במושב מישר. עובד בתעשיית ההייטק, בוגר מסלול השירה השנתי של הליקון. ספרו "את היא" ראה אור בשנת 2012 בהוצאת אוריון.
» במדור שירה בגיליון הקודם: שירים מאת כרמית רוזן, דנה לובינסקי, אביחי קמחי ואפרת בלום
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
