.
לאה פילובסקי
עשו מעשה כי הנה ימים באים ולא נותרו מקוננות
כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵנוּ בָּא בְּאַרְמוֹנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית נָשִׁים מֵרְחוֹבוֹת נָשִׁים מִצְּרִיפִים מָטִים לִנְפֹּל נָשִׁים מֵאֲחֻזּוֹת נָשִׁים מִנֶּגֶב נָשִׁים מִצָּפוֹן נָשִׁים מִיָּם נָשִׁים מִקֶּדֶם נָשִׁים בַּבַּיִת נָשִׁים בָּעֲבוֹדָה נָשִׁים בַּמִּטְבָּח נָשִׁים בַּמִּטָּה הַזּוּגִית נָשִׁים בַּעֲלִיַּת הַגַּג נָשִׁים בַּחֻרְשָׁה נָשִׁים בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן נָשִׁים בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי נָשִׁים שֶׁהַשֵּׂיבָה זָרְקָה בִּשְׂעָרָן נָשִׁים שֶׁהָיוּ מֻכָּרוֹת לָרְוָחָה נָשִׁים שֶׁלִּמְּדוּ בְּחוּגִים לְמִגְדָּר נָשִׁים בַּמַּיִם נָשִׁים בָּאֵשׁ נָשִׁים בַּחֶרֶב נָשִׁים בַּחַיָּה נָשִׁים בָּרָעָב נָשִׁים בַּצָּמָא נָשִׁים בָּרַעַשׁ נָשִׁים בַּמַּגֵּפָה נָשִׁים בַּחֶנֶק נָשִׁים בַּסְּקִילָה וְכָל אֵלֶּה מַעֲשֵׂי יְדֵי אָדָם וְאֵין תְּשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה כִּי לֹא נוֹפְלִים הַנְּבָלִים כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה רַק אֶת גּוּפוֹת נְשׁוֹתֵיהֶם הֵם מַפִּילִים וְעַד יְשַׁלַּח בָּם אֵל עֶלְיוֹן חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – בּוֹאוּ נִתְּנֵם בְּבֵית הָאֲסוּרִים מְלוֹן אוֹרְחִים קְבוּעִים.
מי באש
הַשְּׂרֵפָה שֶׁהִשְׁתּוֹלְלָה, שֶׁהִסְתּוֹלְלָה בְּרוֹמֵמָה, בַּאֲחֻזָּה, בְּמֶרְכַּז חוֹרֵב, בְּרָמוֹת סַפִּיר,
בְּרָמַת גּוֹלְדָּה, בְּרָמַת אֶשְׁכּוֹל, בְּרָמַת חֵן, בְּרָמַת אַלְמוֹגִי, בְּרָמַת בֶּן־גּוּרְיוֹן, בְּדֶנְיָה,
בְּבֵּגִין, בְּהוֹד הַכַּרְמֶל, בִּנְאוֹת פֶּרֶס, בַּטֶּכְנִיּוֹן, בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, כְּבָר כָּבְתָה. הָאֲנָשִׁים חָזְרוּ
מִזְּמַן לְבָתֵּיהֶם, כְּלוֹמַר, לְבַד מֵאֵלֶּה שֶׁבָּתֵּיהֶם אֻכְּלוּ בָּאֵשׁ.
לְבַד מֵהַכְּתָמִים הַשְּׁחֹרִים בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ שָׁבָה הַשַּׁלְוָה לָעִיר. רַק אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶל נָכוֹן
מִי הִצִּית אֶת כָּל זֶה, כְּלוֹמַר, לְבַד מֵאֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים לָבֶטַח:
הָעֲרָבִים. כָּל הָעֲרָבִים. כָּל הָעֲרָבִים כֻּלָּם
הִצִּיתוּ אֶת חֵיפָה, קוֹבְעִים, מִתְלַהֲטִים, מִתְלַהֲבִים
הַלָּלוּ בְּאֵשׁ תָּמִיד שֶׁל שִׂנְאָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַנְמִיךְ לִפְנֵי שֶׁתְּכַלֶּה פֹּה אֶת כֻּלָּנוּ.
ולב נמס ופיק ברכיים וחלחלה בכל מותניים
רַק מִלִּים יֵשׁ לִי. רַק צְעָקָה.
לֹא עָמַדְתִּי עַל הַדָּם. וַדַּאי לֹא שָׁפַכְתִּי דָּם.
וְגַם בִּי הַחֶרְפָּה דָּבְקָה.
גְּרוֹנִי נִשְׁנָק. מַהִי הַמּוּעָקָה
שֶׁלִּי לְעֻמַּת רְמִיסַת חַיֵּי אָדָם?
רַק מִלִּים יֵשׁ לִי. רַק צְעָקָה
מוּל אֵם מְיֹאֶשֶׁת עִם תִּינוֹקָהּ
מוּל קוֹל הַחֶמְלָה שֶׁשּׁוּב נָדַם
וְגַם בִּי הַחֶרְפָּה דָּבְקָה.
הַכֹּל בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה
הַכֹּל מִסְתַּתְּרִים תַּחַת תִּפְאֶרֶת הוֹדָם.
רַק מִלִּים יֵשׁ לִי. רַק צְעָקָה
וְגַם בִּי הַחֶרְפָּה דָּבְקָה.
לאה פילובסקי, ילידת ירושלים, 1970. כיום מתגוררת בקריית חיים. משוררת ועוסקת בהוראה מתקנת. שיריה התפרסמו בכתבי עת ובמוספי ספרות מאז 1992. פרסמה שלושה ספרי שירה והגות פואטית: "אמנות זה" (פרדס, 2009), "מקשיב גם לי דווקא עכשיו" (קשב לשירה, 2013) ו"המפתח בכיסו הריק – מסע פואטי בעקבות ט. כרמי" (כרמל, 2018; פרק מתוכו התפרסם בגיליון 16 של המוסך), וזכתה עליהם בכמה פרסים ספרותיים.
.
ריקי דסקל
ילדה ושמה סנונית
כְּלַהֲקַת סִימָנֵי חֵץ הֲפוּכִים
פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה
סְנוּנִית
כְּצִפּוֹרִים שְׁחֹרוֹת לְתוֹךְ אֹפֶק
מַחְבֶּרֶת הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁשָּׁמְרָה
שָׁנִים בַּשִּׁדָּה לְיַד רֹאשָׁהּ.
סְנוּנִית הִגִּיעָה מִן הַמָּקוֹם בּוֹ כֻּלָּנוּ
וְהָלְכָה אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ כֻּלָּנוּ
לֹא אָצָה לָהּ הַדֶּרֶךְ
מִן הַמַּדְרֵגָה אֶל מַעֲבַר הַחֲצִיָּה
נִגְרֶרֶת בֵּין שָׁחֹר לְלָבָן
גּוּפָהּ מַכְבֵּשׁ
גּוּפָהּ אֲסִיר שַׁלְשֶׁלֶת
בָּרֹאשׁ הִיא יוֹדַעַת מָה זֶה יָפֶה
בָּרֹאשׁ הִיא יוֹדַעַת מָה זֶה טוֹב
בָּרֹאשׁ הִיא יוֹדַעַת שֶׁהַגּוּף
הוּא גּוּפָהּ
שׁוֹקֵעַ לְאִטּוֹ לְתוֹךְ חוֹל
כְּמוֹ צַב עֲנָקִים
כְּמוֹ יַבָּשָׁה אֲבוּדָה
מִתְכַּסֶּה בַּנְּשִׁיָּה
הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה
סְנוּנִית שְׁמָהּ
היא מנשקת את הפצע העתיק
לדינה קטן בן־ציון ולמילוסווה פאבלוביץ'
הִיא מְנַשֶּׁקֶת אֶת הַפֶּצַע הָעַתִּיק
אֲנִי קוֹרֵאת אֶת עֵינֶיהָ כְּמוֹ
הַפִּיתְיָה אֶת כְּבֵד הַנֶּשֶׁר
וְרוֹאָה אֶת נְקֻדַּת הַשֶּׁבֶר
הִיא עֲגֻלָּה כְּעַיִן, חֲלָקָה כְּמַרְפֵּק
וּבוֹלֶטֶת רַק מְעַט מֵעַל הַבָּשָׂר
הִיא נִמְצֵאת בְּקוֹאוֹרְדִּינָטַת
הָאֵם, הַבַּת וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
הִיא מְנַשֶּׁקֶת אֶת הַפֶּצַע הָעַתִּיק
אֶת הַשֶּׁבֶר הַפָּתוּחַ.
בְּגִלְגּוּל קוֹדֵם הָיִינוּ מַשְׁלִיכוֹת כַּדּוּרוֹנֵי שֶׁלֶג
בַּחֲצַר הַמִּנְזָר
אוֹחֲזוֹת כְּפָפָה אֲדֻמָּה לִכְפָפָה אֲדֻמָּה.
אֲחוֹתִי שׁוֹמֶרֶת עָלַי לֹא
כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ עַל קַיִן הָרַע.
אֲנִי אוֹמֶרֶת גִּלְגּוּל וּכְמוֹ גַּלְגַּל הַדּוֹלֶה מַיִם
מִן הַבְּאֵר, עוֹלִים בִּי גַּעְגּוּעִים
לְמָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה וְהִיא
מְנַשֶּׁקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת אֶת הַפֶּצַע הָעַתִּיק
הַפָּתוּחַ כְּקֻפְסַת חִסָּכוֹן לִכְאֵבֵי הָעוֹלָם
שׁוֹלַחַת יָד לְנַשֵּׁק אֶת הַדָּם הַזּוֹלֵג
אֲלָפִים שֶׁל שָׁנִים
אֶת הַזְּרוֹעוֹת הַפְּשׁוּטוֹת לַצְּדָדִים
מִן הַקִּבֹּרֶת וְעַד לַמַּסְמֵר הַנָּעוּץ בְּמֶרְכַּז הַכַּף.
הִיא מְנַשֶּׁקֶת אֶת הַפֶּצַע הָעַתִּיק שׁוֹאֶבֶת כּוֹחַ
הַוִּיָה דּוֹלוֹרוֹזָה הוּא מַסְלוּל הָאַהֲבָה
הַמְּנַסֶּה לְרַפֵּא אֶת נְקֻדַּת הַשֶּׁבֶר.
עִם חוּטֵי הַחֹם שֶׁלָּהּ וְעֵינֵי הַסְּתָו הַקּוֹדֵר שֶׁלִּי
מָרִיָּה וּמָארִי־יָּה אֲחָיוֹת
כִּשְׁתֵּי פַּקְעוֹת צֶמֶר לְתוֹךְ מַסְרֵגָה אַחַת.
לָלֶכֶת לִשְׂפַת הַנָּהָר, לְדַמְיֵן אֵיךְ יִהְיֶה לִשְׁכַּב
מְכֻסּוֹת בִּשְׂמִיכָה שֶׁל מַיִם.
עַכְשָׁו הִיא מְנַשֶּׁקֶת אֶת הַפֶּצַע הָעַתִּיק
יוֹדַעַת שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת קַר לוֹ בַּחֹרֶף אַךְ
נְקֻדַּת הַשֶּׁבֶר מַעֲמִיקָה לְתוֹךְ הַבָּשָׂר
כְּאִלּוּ כֵּן.
קוּרִים שֶׁל אוֹר שֶׁלּוּלְיָנֵי קִרְקָס נוֹדֵד
רוֹקְדִים עֲלֵיהֶם עוֹבְרִים מֵעַיִן לְעַיִן
רוֹקְדִים עִם פֵיוֹת הַדְּמָעוֹת הַשְּׁקוּפוֹת
וְשָׁרִים מָרִיָּה וּמָארִי־יָּה לָנֶצַח.
הִיא מְנַשֶּׁקֶת אֶת הַפֶּצַע הַפָּתוּחַ
קוֹלָהּ שַׁלֶּכֶת נִדְרֶסֶת
כְּקוֹל נָשִׁים לִפְנֵי צֹהַר מְסֹרָג
בְּתָא וִדּוּיִים אָפֵל.
ריקי דסקל, משוררת ושחקנית, פרסמה עד כה שישה ספרי שירה. לאחרונה יצא בסרביה הספר "חדר משותף", מבחר דו־לשוני, בסרבית ובעברית, משיריהן של דינה קטן בן־ציון, ריקי דסקל והמשוררת הסרבית מילוסווה פאבלוביץ'. משתתפת לצד הזמרת נגה אשד במופע "עוברות אורח" בתיאטרון אלפא. הספד שכתבה למשוררת גבריאלה אלישע ז"ל התפרסם בגיליון 46 של המוסך. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליון 52 של המוסך.
.
דן אלבו
מובנו הטהור של השקט
בִּהְיוֹתִי בְּדִירַת עֲרַאי זְנוּחָה בָּרֹבַע הַלָּטִינִי שָׁבוּי
בְּנִסְיוֹנוֹת חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים
לְנַסֵּחַ מֵחָדָשׁ שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת לִתְשׁוּבוֹת
שֶׁאִבְּדוּ מִזְּמַן אֶת מוּבָנָן
נִגְלָה לִי מוּבָנוֹ הַטָּהוֹר שֶׁל הַשֶּׁקֶט,
בְּאֶמְצַע בְּדִידוּת כְּסוּפַת יָרֵחַ, שָׁמַעְתִּי
צְלִיל אַבּוּב מְיַבֵּב כִּצְעָקַת יוֹלֶדֶת
הַפּוֹנָה הַיְשֵׁר אֶל לֹעַ הַחַיִּים,
בְּפַאֲתֵי הַחֶדֶר בָּרֶקַע
צְלִילֵי הַלָּאוּטוֹת חִלּוּ אֶת נִגּוּן הַכִּנּוֹרוֹת
וּבְתוֹךְ אִי הַדִּבּוּר
בְּאֶמְצַע אוֹתָן שְׁאֵלוֹת שֶׁאֵינָן מַמְתִּינוֹת עוֹד
לְאִישׁ מִלְּבַדְּךָ
וּשְׁאֵלוֹת שֶׁאֵינְךָ מֵעֵז כְּבָר לִשְׁאֹל
שָׁמַעְתִּי אֶת אִי הַוַּדָּאוּת
מִתְעַגֶּלֶת סְבִיב חַיַּי
בֵּין גוּפוֹת מֵתִים שֶׁעוֹדָם חַיִּים
וְחַיִּים שֶׁמֵּתוּ וְכָל הַמֵּתִים שֶׁעוֹד יָמוּתוּ
שָׁמַעְתִּי אֵיךְ חַיַּי מִסְתַּיְּפִים בְּלוּלָאַת צְלִילִים
שֶׁל תְּפִלָּה מֻכֶּרֶת
כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי,
דְּאִנְדַּרְנָא וּדְאִשְׂתַּבַּעְנָה וּדְאַחֲרִימְנָא וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא…
וְאוֹתָן מִלִּים סוֹבְבוֹת הָיוּ סְבִיבִי וּבְתוֹךְ תּוֹכִי
וְלִשְׁנִיָּה
עֵת חָפַנְתִּי בְּכַפּוֹת יָדַי אֶת מַעֲקֵה הַגְּזוּזְטְרָה שֶׁל הַחֶדֶר
הָלֹךְ הָלְכוּ מִמֶּנִּי
הָלְאָה מִשָּׁם
הָלְאָה
וְגָוְעוּ אַט אַט כְּאוֹר יוֹם בְּסֹב הַשֶּׁמֶשׁ.
●
בְּלִי שִׁגְעוֹן הַשִּׂמְחָה
אָמַרְתְּ,
גַּם פַּרְפָּרִים
לֹא יַבְחִינוּ בְּקִיּוּמֵנוּ
דן אלבו הוא משורר וחוקר תרבות. ייסד וערך את כתב העת "שלם" בתחילת שנות התשעים עם המשוררת גבריאלה אלישע. פרסם עד כה שבעה ספרי שירה. ערך את האנתולוגיה הביוגרפית "שירת מרים" על שירת מירי בן־שמחון, והשתתף כתסריטאי בהפקת סרט תיעודי על חייה, עם הבמאים אלדד בוגנים וישראל וינקלר. שיריו תורגמו לאנגלית, ספרדית, צרפתית, רומנית ויפנית. תרגם מסות של רולאן בארת וכן שירים ונובלות מצרפתית לעברית. שירים פרי עטו הופיעו בגיליון 13 של המוסך.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת דעאל רודריגז גארסיה, נעמי חשמונאי ובעז טרסי
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
