שירה | קירות ורפש וגרניום אדום. כאן אחיה

שירים חדשים מאת ריקי דסקל, גיא פרל, מימס וילמה וקטיה אויכרמן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
30.05.2019
mussach_52_715-537
תמי קידר, ללא כותרת, שמן על קנבס וחוט צמר, 120X100 ס"מ, 2013

.

ריקי דסקל

אני לוקחת על עצמי

אֲנִי לוֹקַחַת עַל עַצְמִי
לְתָאֵר לָךְ
בְּמַמְלֶכֶת הַתְּכֵלֶת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בָּהּ
אֶת נוֹף הַמִּרְפֶּסֶת
תָּאֲרִי לָךְ
צַפְרִיר חוֹלֵף בָּעֲרָבָה הַבּוֹכִיָּה שֶׁלְּיַד
נְשִׁיקַת עֲלֵה הָדָר
נְקִישַׁת פַּטִּישׁוֹנֵי גֶּשֶׁם

אֲנִי לוֹקַחַת עַל עַצְמִי
לְתָאֵר לָךְ
בְּמַמְלֶכֶת הַתְּכֵלֶת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בָּהּ
אֶת חֲרוּזֵי הָאוֹר
תָּאֲרִי לָךְ
לַיְלָה גּוֹלֵשׁ עַל הָרִמּוֹן שֶׁלְּיַד
צְלִיל הוֹפֵךְ סֻלַּם
רוּחַ גּוֹאָה בּוֹ כְּגִבְעוֹל
מוּסִיקַת מַעְגְּלֵי חֶסֶר

אֲנִי לוֹקַחַת עַל עַצְמִי
לְתָאֵר לָךְ
בְּמַמְלֶכֶת הַתְּכֵלֶת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בָּהּ
אֶת טַעַם שַׁבְּלוּל עוּגַת הַקִּנָּמוֹן
שֶׁאָהַבְתְּ

תָּאֲרִי לָךְ
מַגַּע כָּרִיּוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
בְּכָל קוֹנְכִיּוֹת הַתְּהוּדָה
שֶׁחָלַפְתְּ בָּהֶן
מֶרְחָבִים שֶׁל מְצִלְתַּיִם
מְשֻׁלָּשִׁים שֶׁל אַהֲבָה
טְרֶמוֹלוֹ הַחַיִּים שֶׁהִשְׁאַרְתְּ
כְּהִדְהוּד בְּגָדַיִךְ הָרֵיקִים
בָּאָרוֹן

 

קונצרט על תפוז וקבר

הַקּוֹנְצֶרְט עוֹד לֹא הִתְחִיל
מִסָּבִיב הָמָה הַקָּהָל
וּפִתְאוֹם רָאִיתִי אוֹתָהּ
עוֹמֶדֶת
הִיא לֹא הִסְתַּכְּלָה עָלַי
אַךְ
מְפַלֶּסֶת דַּרְכָּהּ בֵּין הַשּׁוּרוֹת
כַּנִּרְאֶה קָרְבָה אֵלַי
שעֲרָהּ הַצָּבוּעַ אֱגוֹז אָסוּף כְּפִי שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם
אַךְ צְדוּדִיתָהּ נִשְׁאֲרָה אוֹתָהּ צְדוּדִית בְּדִיּוּק
אַף נִשְׁרִי בְּמֶרְכָּזָם שֶׁל פָּנִים דַּקִּים
וְזַכּוּת שֶׁל מִי שֶׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא
מִן הַגֵּיהִנֹּם וּמִגַּן הָעֵדֶן.

בְּדַרְכָּהּ אֵלַי
נֶעֶצְרָה לְשׂוֹחֵחַ עִם מִישֶׁהִי
וְדִמִּיתִי לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ מַמְלִיצָה
כְּתָמִיד מִנִּסָּיוֹן אִישִׁי וּדְאָגָה לַזּוּלָת
לֹא לֶאֱכֹל תַּפּוּזִים לִפְנֵי שֶׁמֵּתִים.

 

כלום

מַרִיָּה מַרִיָּה
אַשְׁפַּת חִצִּים אֶל הַשָּׁמַיִם
אַתְּ שׁוֹמַעַת?

מַרִיָּה מַרִיָּה
הַקּוֹל הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵשׁ
וּמִתְקַצֵּר כִּפְתִיל

מַרִיָּה מַרִיָּה
הַכֹּל קָרוֹב הַמֶּרְחָק קָצָר כָּל כָּךְ
בֵּין הַכֹּל לַלֹּא כְּלוּם

כְּלוּם אָמַרְתְּ לִי מֻרְכָּב
מִכְּ וְלוּם
מָה הָיָה אִכְפַּת לִי לְהַסְכִּים אִתָּךְ
לְהִתְפַּעֵל מֵהַהַבְרָקָה שֶׁצִּטַּטְתְּ
אֲבָל אֲנִי הִתְעַקַּשְׁתִּי
כְּלוּם זֶה מַשֶּׁהוּ זֶה מַשֶּׁהוּ זֶה מַשֶּׁהוּ
שֶׁנִּשְׁאָר:
כְּתַב יָד עָגֹל כְּפֶרַח
חִיּוּךְ גַּפְרוּר בַּחֲשֵׁכָה
צְלִיל הַהוֹפֵךְ כִּנּוֹר לְחֹר שָׁחֹר שֶׁל תְּשׁוּקָה
שֶׁפַּעַם לֹא הָיוּ לָךְ מִלִּים לְתָאֵר
וְהַיּוֹם אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.

וְכָךְ קוֹלִי הַמִּתְנַצֵּל
וְכָךְ הָאַרְיוֹת שֶׁל נוֹרְמָה
וְכָךְ חֲצִי כּוֹס הַלִּימוֹנָדָה
שֶׁהִשְׁאַרְתְּ לְיַד הַקָּפֶה
יִתְרַחֲקוּ כְּשִׁקְשׁוּק רַכֶּבֶת.

.

ריקי דסקל, משוררת ושחקנית, פרסמה עד כה שישה ספרי שירה. לאחרונה יצא בסרביה הספר "חדר משותף", ספר דו־לשוני, בסרבית ובעברית, המכנס מבחר משיריהן של דינה קטן בן־ציון, ריקי דסקל והמשוררת הסרבית מילוסווה פאבלוביץ'. משתתפת לצד הזמרת נגה אשד במופע "עוברות אורח", העוסק בהגירתם של המוני ישראלים לברלין (תיאטרון אלפא; ביימה מלכה מרין). הספד שכתבה למשוררת גבריאלה אלישע ז"ל התפרסם בגיליון 46 של המוסך.

.

.

גיא פרל

מקום

מָקוֹם לִכְתֹּב הוּא גַּג צִפּוֹר עַל עַמּוּדֵי מִלִּים
שָׁם הַבֹּקֶר הוּא הַיָּם הַלַּיְלָה
הוּא הַיָּם

וְכָל הַשְּׁאָר חַלּוֹן

מָקוֹם וּבוֹ רִצְפָּה פְּרוּשָׂה עַל גַּעַשׁ
מָקוֹם לְהִנָּצֵל, לוֹמַר אֱמֶת –
אֵין יָם אֵין יוֹם אֵין לַיְלָה וְהַחַלּוֹן
מִלִּים, וְהַצִּפּוֹר
מִלָּה

 

עמוקים יסודות בתינו

עֲמֻקִּים יְסוֹדוֹת בָּתֵּינוּ וְהֵם עֲשׂוּיִים מִצַּעַר
פְּתוּחִים הַחַלּוֹנוֹת לִרְוָחָה
גַּם הֵם עֲשׂוּיִים מִצַּעַר וְהָאוֹר הֶעָשׂוּי מֵאוֹר
חוֹדֵר מִבַּעֲדָם וּמֵאִיר אֶת פְּנֵי הַיּוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן
וְאוֹכְלִים מַשֶּׁהוּ, מְשׂוֹחֲחִים זוֹ עִם זֶה
אוֹ נוֹגְעִים זֶה בָּזוֹ כְּאִלּוּ לָאוֹר קִיּוּם מִשֶּׁל עַצְמוֹ
כְּאִלּוּ יֵשׁ דָּבָר שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ

בְּהִירִים קִירוֹת בָּתֵּינוּ וְהֵם עֲשׂוּיִים מִצַּעַר
שְׂדֵרוֹת הָעִיר רַחֲבוֹת יָדַיִם וְהָרוּחַ
שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה מִצַּעַר
מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן, בָּאָה אֶל תּוֹךְ הַבָּתִּים,
מְצַעֶרֶת בִּלְטִיפָתָהּ אֶת פָּנֵינוּ הַשְּׁטוּפִים בְּאוֹר
בְּזוֹכְרֵנוּ שֶׁאֵין לָרוּחַ קִיּוּם מִשֶּׁל עַצְמָהּ
וְאֵין דָּבָר שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ

 

בּוֹזוֹן הִיגְס

לְהֶרֶף עַיִן הָלַכְתִּי אֶל הַחֶלְקִיקִים וּמֵהֶם אֶל הַחֶלְקִיק וּמִמֶּנּוּ אֶל
שֶׁאֵינֶנּוּ חֵלֶק מִדָּבָר. וּמָה שֶׁאֵינֶנּוּ חֵלֶק מִדָּבָר דָּבָר אֵינוֹ רוֹאֶה
אוֹתוֹ וְאֵין מָה שֶׁיְּבַקֵּשׁ בַּעֲבוּרוֹ אוֹ יְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ וְאֵין מִי שֶׁיִּקְרָא
בִּשְׁמוֹ אוֹ לְמַכְאוֹבָיו יִקְרָא בְּשֵׁם. ומָה שֶׁאֵינֶנּוּ חֵלֶק מִדָּבָר אֵין
לוֹ פָּנִים לְהָסִיר אוֹ פָּנִים לְהַסְתִּיר, וּבְאֵין פָּנִים וְאֵין בִּפְנִים וְאֵין
בַּחוּץ כְּאֵב אֵינוֹ נָחוּץ. לְהֶרֶף עַיִן הָלַכְתִּי אֶל הַחֶלְקִיקִים וּמֵהֶם
אֶל הַחֶלְקִיק וּמִמֶּנּוּ אֶל שֶׁאֵינֶנּוּ חֵלֶק מִדָּבָר וּמִמֶּנּוּ אֵל

 

גיא פרל הוא אנליטיקאי יונגיאני ומשורר. מלמד בבית הספר לאמנויות המילה ובאוניברסיטת תל אביב. כותב דוקטורט על כתיבת שירה כתהליך נפשי מבעד לתאוריה היונגיאנית והנוימניאנית. מחבר הספרים "יש נקודה מעל הראש שלך" (הקיבוץ המאוחד, 2013) ו"לשאת את הנפש במהופך: רשימות על שירה" (קשב לשירה, 2016). חבר המערכת המייסדת של המוסך. השירים מתוך הספר "מְעָרָה" הרואה אור בימים אלה בהוצאת לוקוס.

.

.

מימס וילמה

בעיות תנועה

1. הַמֶּרְחָק בֵּין חֵיפָה לְאַמְסְטֶרְדַם
גָּדוֹל / קָטָן / שָׁוֶה לְ-
"אַבָּא, חֲזֹר הַבַּיְתָה
וְנִחְיֶה שׁוּב כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה"?

2. אִם אִשָּׁה אַחַת עוֹלָה עַל מָטוֹס
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נַעֲרָה בִּמְדִינַת הַיַּעַד
יוֹרֶדֶת אֶל מַרְתְּפֵי־הַמַּחְשָׁבָה,
הַאִם תּוּכַלְנָה לְהִפָּגֵשׁ?

3. אִם יֵשׁ לִי אַהֲבָה גְּדוֹלָה אַחַת
וְיֵשׁ לָךְ לֵב שָׁבוּר פַּעֲמַיִם,
כַּמָּה פְּצָעִים יִוָּתְרוּ לָנוּ
בְּהֶמְשֵׁךְ חַיֵּינוּ?

4. אֶת הַתְּשׁוּבוֹת יֵשׁ לִכְתֹּב
בָּעִפָּרוֹן עַל דַּף מִשְׁבָּצוֹת
וְלֹא לִשְׁכֹּחַ לְהַסְבִּיר
אֵיךְ הִגַּעְנוּ לְכָאן.

.

מימס וילמה, בת 29. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה, מתגוררת בחיפה ובאמסטרדם. שיריה התפרסמו בכתבי העת גג ופסיפס. ספרה הראשון עתיד לראות אור במהלך השנה.

.

.

קטיה אויכרמן

דירה בירושלים

פַּעַם, עוֹד אַחַת,
אֲנִי רוֹצָה שֶׁכָּאן אֶחְיֶה.
קִירוֹת וְרֶפֶשׁ וְגֵרַנְיוּם אָדֹם.
כָּאן אֶחְיֶה.

כְּעַל קְצֵה גִּבְעוֹל קָטוּעַ
צְלוּי הַשֶּׁמֶשׁ.
זִיו נִימָיו אֵינוֹ פּוֹעֵם,
לִבּוֹ פְּנִימִי כְּמַחְלָקָה כִירוּרְגִּית
בְּצֶדֶק שְׁעָרִים.

כָּאן אֶחְיֶה –
בֵּין הַפְּרָחִים, בֵּין הַגְּלָדִים,
בְּצִפִּיַּת מוֹתָם שֶׁל אֲחֵרִים.

סְדָקִים בַּמִּדְרָכָה –
עִקְבוֹת יָמִים וְהַלֵּילוֹת שֶׁמִּזְדַּחֲלִים.
אֲנִי רוֹצָה דִּירָה בֵּין הַסְּדָקִים
וּבָהּ מִרְפֶּסֶת עִם סוֹרָג חָלוּד
מִמֶּנָּה מַבִּיטִים אֶל הָרְחוֹב,
שׁוֹמְעִים קוֹלוֹת.

אֶקְנֶה סַבּוֹן וְזוּג שֶׁל מַגָּבוֹת,
כְּלֵי מִטְבָּח עִם טַוָּס סָגֹל,
שִׂמְלָה עִם וִי וּסְוֵדֶר מְגָרֵד.
אֶתְלֶה לִי שָׁל עַל חַלּוֹן.
סָדִין עַל הַמִּזְרָן.

כְּלֵי מִטְבָּח מֵאֵלֶּה שֶׁמּוֹכְרִים בַּשּׁוּק,
סֵפֶל וְצַלַּחַת, סְגֻלִּים עִם קָצֶה זָהֹב.
הֵם טוֹעֲנִים לְסֵדֶר וּלְטוֹב,
הֵם עַקְשָׁנֵי יוֹמְיוֹם,
הֵם חֲלוֹמִי הַבִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִי.

וְאִם מֵאֲחוֹרֵי שֻׁלְחַן הַנְּדוּדִים
אוֹרְחַי צַלַּחַת וּמִלָּה,
אִתָּם שִׂיחָה שְׁלֵוָה עַל בִּקּוּרִים,
אַתֶּם, רוּחוֹת שָׁמַיִם וּרְבָבוֹת שֶׁל לְבָבוֹת
תּוֹלְדוֹת הָאֲנָשִׁים הַנְּמוֹגִים
וּמִתְדַּפְּקִים עַל דֶּלֶת נִשְׁמָתִי –
צַלַּחַת וּמִלָּה, שִׁמְרוּ עָלַי.

ירושלים 14.1.2018

.

קטיה אויכרמן היא אמנית, חוקרת, ומרצה בתחום הטקסטיל (אמנות, עיצוב, היסטוריה). ניהלה במשך ארבע שנים את המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. למדה בארץ ובאנגליה, הציגה בארץ ובחו״ל. בשנתיים האחרונות גרה בארצות הברית.

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת מירלה משה אלבו, דיתי רונן, ריקי כהן וטל חסן

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

tagit_52-420-315

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation