נולי עומר

אֲנִי ישֵנָה וְלִבִּי עֵר

אַתָּה וַאֲנִי
לֹא מְדַבְּרִים כְּשֶׁאֲנִי עֵרָה (יוֹתֵר מֵחֲצִי מֵאָה עָבְרָה)
אָז הָיִיתָ מַפְצִיעַ בַּיַּמִּים וּמֵאָז אַתָּה בָּא בַּלֵּילוֹת.

זוֹכֵר שֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא וְעָנִיתָ׃
״מִתְעוֹרְרִים״?
קַמְתִּי וְיָדַעְתִּי׃
עָלַי לְחַכּוֹת לְמוֹתִי כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לִידִיעַת מוֹתְךָ.

מֵאָה שָׁנִים שֶׁל בְּדִידוּת

אִם גַּבְּרִיאֵל גָארְסִיָה מָארקֵס לֹא נָתַן בְּיָדָיו שֶׁל חוֹסֶה אָאוּרֶלִיאָנוֹ בּוּאֶנְדִיָּה
אֶת הַכֹּחַ לַהֲפֹךְ מַגְנֵטִים לְזָהָב
אֵיך אוּכַל אֲנִי לַהֲפֹךְ אֶת הַזֶּפֶת הַמְקֻלֶּלֶת לְפִיּוּט

נולי עומר, ילידת 1960, היא אמנית רב-תחומית. בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב. בסוף שנות ה-80 התפרסמה במסגרת הצמד הקומי "דבי ונולי". השתתפה בשמונה תערוכות יחיד וארבע קבוצתיות, ובימים אלה וידאו-ארט משלה מוצג בבינאלה בוונציה. פרסמה מילון קומי, "הקפריזה והזוגוש" (הקיבוץ המאוחד), "יקירנט" בשיתוף עם יעל ישראל שפורסם ברשת, ושני ספרי ילדים, "הקוף התאהב בתרנגולת" (חרגול), ו"וואו" (הקיבוץ המאוחד).

אביחי קמחי

אכתוב

אֲנִי כָּאַבְתִּי וְכָתַבְתִּי
כָּךְ זֶה הָיָה גַּם בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ
וְכָךְ זֶה הַיּוֹם

וְהַיּוֹם יוֹם הַשִּׁשִּׁי
אֶמְצַע חֹדֶשׁ מַאי 2017
הָלַכְתִּי לַמַּכֹּלֶת וְקָנִיתִי אַרְבַּע חַלּוֹת
וּבָחַרְתִּי בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים כְּיַיִן
מִסּוּג גוֹדֵטְיָה לְזֵר הַשַּׁבָּת
וְיָדַעְתִּי שֶׁאֶכְתֹּב וְאֶכְתֹּב
וְאֶכְתֹּב

בעקבות אבידן

אָדָם חוֹלֶה מָה יֵשׁ לוֹ בְּחַיָּיו
הוּא קָם בַּבֹּקֶר וְרוֹאֶה
שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ
אִם לְהַלִּין עַל הַלַּעֲנָה
שֶׁצָּמְחָה בּוֹ
אוֹ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ שֶׁעוֹדֶנּוּ חַי
אָדָם חוֹלֶה מָה יֵשׁ לוֹ בְּעַרְבּוֹ
מִלְּבַד לְבַקֵּשׁ אֶת בּוֹא הַלַּיְלָה

אביחי קמחי, יליד 1963, הוא משורר, סגן יו"ר אגודת הסופרים, חתן פרס ראש הממשלה לשנת תשע"ז. יזם וערך את המיזם "שירה עברית, משוררי ישראל קוראים משיריהם" ברשות השידור. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה וסיפורת אוטוביוגרפית. ספרו האחרון, 'קטמון הישנה', ראה אור בהוצאת עמדה ב-2016.

יונית נעמן

קנים של רובי סער אישיים פוערים אלי עיניים

חַיֶּלֶת אַחַת מְלִינָה בַּטֶּלֶפוֹן:
"לֹא עָשִׂיתִי מִשְׁמָרוֹת כְּבָר שְׁמוֹנָה יָמִים
כָּל הַזְּמַן אֲנִי מִתְרוֹצֶצֶת מִחוּץ לַבָּסִיס"
אַחֶרֶת עִם פְּנֵי פֶּרַח פּוֹרֶטֶת לִרְעוּתָהּ:
"שָׁלוֹשׁ מַחְלָקוֹת. בְּכָל מַחְלָקָה, שָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת."
הָא, בִּטְחוֹן הַשָּׂדֶה. הוֹ, הַנְּעוּרִים!
אֶחָד בְּמַדִּים בְּהִירִים מַסְבִּיר: "רֻבָּם בֶּאֱמֶת יוֹצְאִים לָדוּג,
צָרִיךְ לְהַבְדִּיל בֵּין פַּרְנָסָה לְטֶרוֹר"
בְּעוֹד קָנִים שֶׁל רוֹבֵי סַעַר אִישִׁיִּים פּוֹעֲרִים אֵלַי עֵינַיִם
מִישֶׁהוּ מִתְכּוֹנֵן לַבְּחִינָה בְּקוּרְס קְצִינִים:
קְצִינָה אַחַת עוֹזֶרֶת לוֹ.
גִּזְרַת הַמְּשִׂימָה, הַעֲרָכַת מַצָּב
הִיא מַקְרִיאָה מִפִּנְקָס וְהוּא רוֹשֵׁם בַּמַּחְבֶּרֶת.
רְכוּנִים זֶה לְעֵבֶר זוֹ:
"תְּמוּנַת מַצָּב אוֹ הַעֲרָכַת מַצָּב?'"
"גַּם וְגַם," הוּא מֵשִׁיב.
ואח"כ הַגְדָּרַת הַמְּשִׂימָה וְתָכְנִית הַפְּקֻדָּה,
תְּנוּעָה לְקַו זִנּוּק.
נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי קַבָּלַת פְּקֻדָּה בְּמִרְמָה
וְאָז נוֹרוּ לְעֶבְרִי צְרוֹרוֹת שֶׁל רָאשֵׁי תֵּבוֹת סוֹדִיִּים
בֵּין הַיֶּתֶר בְּחִירַת דפ"ן.
דְּפוּס פְּעֻלָּה נֶגְדִּי? אֲנִי מְנַסָּה אֶת כּוֹחִי
דּוֹמֵם פָּנָס נַפְשִׁי,
דָּעֲכָה פְּעֻלַּת נִסִּים
דפ"ן, דפ"ן,
"לִשְׁלֹט עַל צִיר" מֵעִיר אוֹתִי מֵחִשּׁוּבַי
הִיא מַכְתִּיבָה לוֹ, הוּא מוֹלִיךְ אֶת הָעֵט כְּתַלְמִיד חָרוּץ
נִזְכַּרְתִּי בְּקוּרְס הֲכָנָה לַלֵּדָה
בַּצִּירִים שֶׁסֵּרְבוּ לְהַגִּיעַ,
בְּאֵלֶּה שֶׁפִּלְּסוּ דֶּרֶךְ לַתִּינוֹק הַמְּקֻמָּט שֶׁהֵגִיחַ לְבַסּוֹף
חָמֵשׁ שְׁעוֹת צִירֵי לָחַץ, וְהֵם עוֹבְרִים לִפְלֻגָּה ב'
תָּגִים, שְׂרוֹכִים, פִּתּוֹת שֶׁהוּכְנוּ מֵרֹאשׁ נִשְׁלָפוֹת, נֶאֱכָלוֹת בְּתֵאָבוֹן
כָּל הַמַּעֲבָר גּוֹדֵשׁ תִּיקִים מִתְפַּקְּעִים
כְּלִי נֶשֶׁק בְּהַצְלֵב, חֶלְקָם מְכֻוָּנִים אֵלַי
מֵרָחוֹק רְכוּנִים מֵעַל סֵפֶר: "קֹצֶר רוּחוֹ שֶׁל הַלֵּב"
פָּנִים יָפִים מֵעַל צַוְּארוֹן זַיִת מְעֻמְלָן
הָא, בִּטְחוֹן הַשָּׂדֶה. הוֹ, הַנְּעוּרִים!
רַק קֹמֶץ אֶזְרָחִים בַּקָּרוֹן,
כָּל הָעָם צָבָא

יונית נעמן, ילידת יהוד, עורכת אתר "העוקץ" ועורכת סדרת "מכתוב" בהוצאת 'עולם חדש'. ספרה "כשירדנו מהעצים" ראה בשנת 2015 אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר שירים שני עתיד לראות אור בקרוב.

דן אלבו

אִם אֶרְאֶה כֶּבֶשׂ

א.
אִם אֶרְאֶה כֶּבֶשׂ
מְהַלֵּךְ לְתֻמּוֹ לִשְׁחִיטָה
הַאִם אַלְשִׁין בְּאָזְנָיו עַל עֲלִילַת
הַדָּם
אוֹ אָרוּץ לַיָּם
לְהִטַּהֵר מֵחֲטָאָיו שֶׁל הַשּׁוֹחֵט?

ב.
לְעֵת לַיְלָה,
לְקוֹל צִוְחַת צִפֳּרִים
אֵיזֶה רוּחַ לוֹחֵשׁ לִי
אֵיזֶה דִּבּוּר שׂוֹחֵק לִי וְהוֹלֵם בִּי
נֶעֱתָק, עוֹלֶה, חוֹזֵר וְנֵעוֹר לִפְנֵי הָאוֹר
כִּנְהִי נִלְחָש, מִתְנַגֵּן בְּלִבִּי
הַרְחֵק                       כְּמוֹ יְלָלָה.

ג.
בְּרֶגַע זֶה אוֹ אַחֵר
תָּמִיד
בְּשׁוּלָיו שֶׁל שְׁבִיל נִדָּח
נִשְׂרַךְ אֱלֹהַּ
כְּמוֹ בַּהֶרֶת בִּקְצוֹת הַזִּכָּרוֹן
וְהַמִּלִּים בִּהְיוֹתָן צְלִילֶיהָ הַאֶלוֹקִייִּם שֶׁל הָרוּחַ
רוֹטְטוֹת עַל הַבָּשָׂר הַחַי
מְפַלְּשׁוֹת בּוֹ דִּבּוּר עַל דִּבּוּר
וְדִבּוּר מִתּוֹךְ דִּבּוּר
עַד צְלִיל הַחִרְחוּר הָאַחֲרוֹן.

ד.
כְּשֶׁאָּנוּ מְדַבְּרִים עַל אֱלֹהִים
נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ רָצוֹן
לְהַאֲמִין
שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמֵּבִין
מַה שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים,
כַּוָּנָתִי כַּמּוּבָן       לָרֹעַ, לַמָּוֶת וְלַיִּסּוּרִים.

ה.
וְאַף עַל פִּי כֵן
בְּדִמְמַת שַּׁחַר
עֵת הָאוֹר הִתְמוֹסֵס בִּנְגִינָתוֹ מֵעַל
כַּאֲפַרְסֵק סָגֹל כַּחֲלִילִי
כְּשֶׁחָלַף עַל פָּנַי,
קָרָאתִי לוֹ בִּשְׁמוֹ הַמְּקֻצָּר אֵלִי אֵלִי
אֵיפֹה אַתָּה?
לָמָּה עֲזָבַתְנִי?

ו.
בְּכָל עֵת,
גַם אִם נַבוֹא
וְגַם אִם נֵלֶךְ מִפֹּה,
כָּל שָׁעָה
הִיא בָּאֶפְשָׁר
תְּחִלַּת אַחֲרִית הַיָּמִים.

דן אלבו הוא משורר וחוקר תרבות. ייסד וערך את כתב העת 'שלם' בתחילת שנות התשעים עם המשוררת גבריאלה אלישע. פרסם עד כה שישה ספרי שירה. ערך את האנתולוגיה הביוגרפית 'שירת מרים' על שירת מירי בן-שמחון. שיריו תורגמו לאנגלית, ספרדית, צרפתית, רומנית ויפנית. תרגם מסות של רולאן בארת וכן שירים ונובלות מצרפתית לעברית. השתתף כתסריטאי בהפקת סרט דוקומנטרי על חייה של מירי בן שמחון עם הבמאים אלדד בוגנים וישראל וינקלר.

היום, ה-2 באוקטובר, חל יום הולדתו של ואלאס סטיבנס (1879–1955), מגדולי המשוררים של המאה העשרים. למרות כישרונו הספרותי הוא בחר, בעצת אביו, בקריירה מקצועית של עורך דין ולאחר מכן החזיק במשרות ניהול בכירות בחברות ביטוח גדולות. מבין המאות הרבות של שירים שכתב, השיר שאהב מכול הוא "מלך הגלידה" (The Emperor of Ice-Cream). וכך כתב סטיבנס: "אני סבור שמכול שיריי החביב עליי ביותר הוא ‘מלך הגלידה’. השיר עוטה בכוונה תחפושת פשוטה, ועם זאת מכיל משהו מהרהבתנות החיונית (essential gaudiness) של השירה, ולכן אני אוהב אותו. אני לא זוכר את נסיבות כתיבתו, אלא אם כן הכוונה לתחושה הפנימית שממנה הוא נבע. אני לא אוהב ניג'וסים (niggling), ואני אוהב לשחרר את עצמי. שירים מסוג זה הם הנעימים ביותר לחזור אליהם, כי הם נשארים טריים יותר מאחרים. השיר מייצג את מה שהיה בדעתי באותו רגע, בהתערבות המזערית ביותר האפשרית" (התרגום שלי, ז"ס).

אני מסכים עם סטיבנס – השיר הזה הוא יהלום, הוא שיר מושלם. בעולם היין נותנים ציונים ליינות: מ-85 ומטה – לא ראוי לשתייה, מ-95 ומעלה – יין נדיר המספק חוויית שתייה מיוחדת ובלתי נשכחת. במקרים בודדים בלבד למבקרי היין הצייקנים לא נותרת ברירה אלא לתת ליין מסוים ציון 100, למשל לשאטו שבאל-בלאן 1947 או לשאטו ד'איקם 1811. כך עבורי "מלך הגלידה" הוא מהבודדים הראויים לציון 100 מבין השירים שאני מכיר. אנסה לנמק: ראשית, המשחק בין המילים לבין האירוע שהן מתארות. המילים משחקות בצד שלהן והאירועים בצד השני, כמו בחתונה חרדית, אך מתקיים ביניהם קונטרפונקט הדוק. הסגנון מתחלף בטבעיות, כמו צבעי הזיקית, ונע בין ההמוני (let the wenches dawdle) לטריוויאלי (עיתונים מהחודש שעבר) לחגיגי (bid him whip) לאזוטרי-זנותי (concupiscent) לנשגב (let be be), וכל אלה מייללים יחד כאילו נולדו באותו שגר לאותה חתולה. שנית, המדַבֵּר לא מופיע בשיר כלל, לא בוכה, לא מתחנן, לא מבקש רחמים – הוא מתגלה רק בעקיפין, מתוך הקול שהוא משמיע, אבל איזה קול יש לו! כמה מעניין הטרמולו! ואיזה באסים, איזו עדינות לצד סמכותיות! ועוד – במבט ראשון השיר נראה סתום וקשה, אבל במבט שני הוא פשוט לגמרי: מתאר טקס אשכבה של אשה ענייה. פשוט לגמרי, אבל גם לא: השורה "לו יהי יהי קץ המראית" (Let be be the end of seem) נראית בתחילה כמשחק מילים סתום וגחמני, אך בקריאה נוספת היא נקראת כפסוק מספר מִשלֵי. שיר קטן, קצר, רוקד עם עצמו כמו פרימה בלרינה, כל שורה בו מציגה מראֶה חדש או מחשבה חדשה, שום רעיון לא נלעס פעמיים, יקום חדש ואמיץ נברא שורה אחר שורה, וכל שורה מתרקמת עם השורות האחרות. וכמובן, אין בשיר – או כמעט שאין – רגשות: לא עצב ולא תוגת קיום ובוודאי לא רחמים עצמיים, וכשיש סרקזם הוא מאופק ומעודן, מינראלי כמו שאבלי מחֶלְקָה מעולה במיוחד. השיר לא מבקש ממך שום דבר, לא מגרה שום עצב חשוף, שום דמעה לא תיזל – ורק בלוטות היופי והפליאה מתפקעות מפעילות. ברהבתנות החיונית של השירה מלהטט השיר כליצן רחוב עטוי שמלת פלסטיק זרחנית – רגע רציני, רגע מגחך, רגע קופץ ורגע שוקט, חי את חייו במלואם כמו שחתול או שיח בוגנוויליה יודעים לחיות, שיר זקוף וגיבור, נדמה כאילו הוא לא זקוק כלל לקורא – נַעֲשָׂה עימך חסד שהורשה לך להציץ בו.

אני קורא את השיר ונזכר בשני השירים של אלתרמן אשר בעיניי הם פסגת יצירתו: "הסיכום" ו"כְּלֵי הזמר" מתוך חגיגת קיץ. כמו "מלך הגלידה", גם שירים אלה נדמים כקלי ערך, זוטות שיר שאינן נושאות על גבן מטענים פילוסופיים, היסטוריים או פסיכולוגיים עמוקים ומטרידים כמו שיריו הידועים והמפורסמים של אלתרמן. אבל דווקא כאן, כאשר כמו בתורת הזן המאסטר שוכח לרגע את המשימות הנשגבות שאולי הציב לעצמו – דווקא אז וכבדרך אגב מתגנבת השלמות אל שורותיו של המחבר שתשומת ליבו הוסחה לרגע, וכישרונו האמנותי מגיע לשיאו. אולי לרגעים כאלה אפשר לקרוא 'השראה'.

השיר תורגם לעברית בעבר על ידי טובה רוזן-מוקד, אורה סגל, רחל שפירא-גיורא ונסים קלדרון, אבל ברור שלא היה אפשר להתאפק מלתרגם אותו שוב.* אשרינו שאנגלית אינה שפת אימנו, ואנו יכולים לעבוד את השיר ולתרגמו שוב, ושוב, ושוב, וכך לזכות לחסות מעט בצילו.

*התרגום להלן הוא עיבוד מחודש לתרגום שהופיע בספרי 'צבע ביתך' (אבן חושן, 2016), ותודה לטל ניצן על העזרה והעידוד.

ואלאס סטיבנס

מלך הגלידה

קִרְאוּ לִמְגַלְגֵּל הַסִּיגָרִים הַגְּדוֹלִים,
הַהוּא הַשְּׁרִירִי, וְהַעֲמִידוּ אוֹתוֹ לְהַקְצִיף
בְּסִפְלֵי מִטְבָּח עִסָּה זְנוּתִית.
תִּתְבַּטֵּלְנָה לָהֶן הַבָּנוֹת בַּבְּגָדִים
שֶׁהֵן רְגִילוֹת לִלְבֹּשׁ, וְיָבִיאוּ הַבָּנִים
פְּרָחִים בְּעִתּוֹנִים מֵהַחֹדֶשׁ שֶׁעָבָר.
לוּ יְהִי יְהִי קֵץ הַמַּרְאִית.
מֶלֶךְ הַגְּלִידָה הוּא הַמֶּלֶךְ הַיָּחִיד.

קְחוּ מֵהַשִּׁדָּה יָד-שְׁתַּיִם,
חַסְרַת שְׁלֹשׁ יָדִיּוֹת הַזְּכוּכִית, אֶת הַסָּדִין
שֶׁפַּעַם הִיא רָקְמָה עָלָיו מְנִיפוֹת טַוָּסִים
וּפִרְשֹוּ אוֹתוֹ כָּךְ שֶׁיְּכַסֶּה אֶת פָּנֶיהָ.
אִם יִבְלְטוּ רַגְלֶיהָ הַמְּיֻבָּלוֹת, זֶה
רַק מַרְאֶה כַּמָּה קָרָה הִיא, וּסְתוּמָה.
תִּנְעַץ הַמְּנוֹרָה אֶת אוֹר הַתָּמִיד.
מֶלֶךְ הַגְּלִידָה הוּא הַמֶּלֶךְ הַיָּחִיד.

Wallace Stevens

The Emperor of Ice-Cream

The Emperor of Ice-Cream
Call the roller of big cigars,
The muscular one, and bid him whip
In kitchen cups concupiscent curds.
Let the wenches dawdle in such dress
As they are used to wear, and let the boys
Bring flowers in last month's newspapers.
Let be be finale of seem.
The only emperor is the emperor of ice-cream.

Take from the dresser of deal,
Lacking the three glass knobs, that sheet
On which she embroidered fantails once
And spread it so as to cover her face.
If her horny feet protrude, they come
To show how cold she is, and dumb.
Let the lamp affix its beam.
The only emperor is the emperor of ice-cream.