וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ / אִם לְהַלִּין עַל הַלַּעֲנָה / שֶׁצָּמְחָה בּוֹ / אוֹ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ שֶׁעוֹדֶנּוּ חַי

שירים חדשים מאת נולי עומר, אביחי קמחי, יונית נעמן ודן אלבו.

Photo by Benjamin Lambert on Unsplash

נולי עומר

אֲנִי ישֵנָה וְלִבִּי עֵר

אַתָּה וַאֲנִי
לֹא מְדַבְּרִים כְּשֶׁאֲנִי עֵרָה (יוֹתֵר מֵחֲצִי מֵאָה עָבְרָה)
אָז הָיִיתָ מַפְצִיעַ בַּיַּמִּים וּמֵאָז אַתָּה בָּא בַּלֵּילוֹת.

זוֹכֵר שֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא וְעָנִיתָ׃
״מִתְעוֹרְרִים״?
קַמְתִּי וְיָדַעְתִּי׃
עָלַי לְחַכּוֹת לְמוֹתִי כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לִידִיעַת מוֹתְךָ.

 

מֵאָה שָׁנִים שֶׁל בְּדִידוּת

אִם גַּבְּרִיאֵל גָארְסִיָה מָארקֵס לֹא נָתַן בְּיָדָיו שֶׁל חוֹסֶה אָאוּרֶלִיאָנוֹ בּוּאֶנְדִיָּה
אֶת הַכֹּחַ לַהֲפֹךְ מַגְנֵטִים לְזָהָב
אֵיך אוּכַל אֲנִי לַהֲפֹךְ אֶת הַזֶּפֶת הַמְקֻלֶּלֶת לְפִיּוּט

 

נולי עומר, ילידת 1960, היא אמנית רב-תחומית. בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב. בסוף שנות ה-80 התפרסמה במסגרת הצמד הקומי "דבי ונולי". השתתפה בשמונה תערוכות יחיד וארבע קבוצתיות, ובימים אלה וידאו-ארט משלה מוצג בבינאלה בוונציה. פרסמה מילון קומי, "הקפריזה והזוגוש" (הקיבוץ המאוחד), "יקירנט" בשיתוף עם יעל ישראל שפורסם ברשת, ושני ספרי ילדים, "הקוף התאהב בתרנגולת" (חרגול), ו"וואו" (הקיבוץ המאוחד).

 

אביחי קמחי

אכתוב

אֲנִי כָּאַבְתִּי וְכָתַבְתִּי
כָּךְ זֶה הָיָה גַּם בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ
וְכָךְ זֶה הַיּוֹם

וְהַיּוֹם יוֹם הַשִּׁשִּׁי
אֶמְצַע חֹדֶשׁ מַאי 2017
הָלַכְתִּי לַמַּכֹּלֶת וְקָנִיתִי אַרְבַּע חַלּוֹת
וּבָחַרְתִּי בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים כְּיַיִן
מִסּוּג גוֹדֵטְיָה לְזֵר הַשַּׁבָּת
וְיָדַעְתִּי שֶׁאֶכְתֹּב וְאֶכְתֹּב
וְאֶכְתֹּב

 

בעקבות אבידן

אָדָם חוֹלֶה מָה יֵשׁ לוֹ בְּחַיָּיו
הוּא קָם בַּבֹּקֶר וְרוֹאֶה
שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ
אִם לְהַלִּין עַל הַלַּעֲנָה
שֶׁצָּמְחָה בּוֹ
אוֹ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ שֶׁעוֹדֶנּוּ חַי
אָדָם חוֹלֶה מָה יֵשׁ לוֹ בְּעַרְבּוֹ
מִלְּבַד לְבַקֵּשׁ אֶת בּוֹא הַלַּיְלָה

 

אביחי קמחי, יליד 1963, הוא משורר, סגן יו"ר אגודת הסופרים, חתן פרס ראש הממשלה לשנת תשע"ז. יזם וערך את המיזם "שירה עברית, משוררי ישראל קוראים משיריהם" ברשות השידור. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה וסיפורת אוטוביוגרפית. ספרו האחרון, 'קטמון הישנה', ראה אור בהוצאת עמדה ב-2016.

 

יונית נעמן

קנים של רובי סער אישיים פוערים אלי עיניים

חַיֶּלֶת אַחַת מְלִינָה בַּטֶּלֶפוֹן:
"לֹא עָשִׂיתִי מִשְׁמָרוֹת כְּבָר שְׁמוֹנָה יָמִים
כָּל הַזְּמַן אֲנִי מִתְרוֹצֶצֶת מִחוּץ לַבָּסִיס"
אַחֶרֶת עִם פְּנֵי פֶּרַח פּוֹרֶטֶת לִרְעוּתָהּ:
"שָׁלוֹשׁ מַחְלָקוֹת. בְּכָל מַחְלָקָה, שָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת."
הָא, בִּטְחוֹן הַשָּׂדֶה. הוֹ, הַנְּעוּרִים!
אֶחָד בְּמַדִּים בְּהִירִים מַסְבִּיר: "רֻבָּם בֶּאֱמֶת יוֹצְאִים לָדוּג,
צָרִיךְ לְהַבְדִּיל בֵּין פַּרְנָסָה לְטֶרוֹר"
בְּעוֹד קָנִים שֶׁל רוֹבֵי סַעַר אִישִׁיִּים פּוֹעֲרִים אֵלַי עֵינַיִם
מִישֶׁהוּ מִתְכּוֹנֵן לַבְּחִינָה בְּקוּרְס קְצִינִים:
קְצִינָה אַחַת עוֹזֶרֶת לוֹ.
גִּזְרַת הַמְּשִׂימָה, הַעֲרָכַת מַצָּב
הִיא מַקְרִיאָה מִפִּנְקָס וְהוּא רוֹשֵׁם בַּמַּחְבֶּרֶת.
רְכוּנִים זֶה לְעֵבֶר זוֹ:
"תְּמוּנַת מַצָּב אוֹ הַעֲרָכַת מַצָּב?'"
"גַּם וְגַם," הוּא מֵשִׁיב.
ואח"כ הַגְדָּרַת הַמְּשִׂימָה וְתָכְנִית הַפְּקֻדָּה,
תְּנוּעָה לְקַו זִנּוּק.
נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי קַבָּלַת פְּקֻדָּה בְּמִרְמָה
וְאָז נוֹרוּ לְעֶבְרִי צְרוֹרוֹת שֶׁל רָאשֵׁי תֵּבוֹת סוֹדִיִּים
בֵּין הַיֶּתֶר בְּחִירַת דפ"ן.
דְּפוּס פְּעֻלָּה נֶגְדִּי? אֲנִי מְנַסָּה אֶת כּוֹחִי
דּוֹמֵם פָּנָס נַפְשִׁי,
דָּעֲכָה פְּעֻלַּת נִסִּים
דפ"ן, דפ"ן,
"לִשְׁלֹט עַל צִיר" מֵעִיר אוֹתִי מֵחִשּׁוּבַי
הִיא מַכְתִּיבָה לוֹ, הוּא מוֹלִיךְ אֶת הָעֵט כְּתַלְמִיד חָרוּץ
נִזְכַּרְתִּי בְּקוּרְס הֲכָנָה לַלֵּדָה
בַּצִּירִים שֶׁסֵּרְבוּ לְהַגִּיעַ,
בְּאֵלֶּה שֶׁפִּלְּסוּ דֶּרֶךְ לַתִּינוֹק הַמְּקֻמָּט שֶׁהֵגִיחַ לְבַסּוֹף
חָמֵשׁ שְׁעוֹת צִירֵי לָחַץ, וְהֵם עוֹבְרִים לִפְלֻגָּה ב'
תָּגִים, שְׂרוֹכִים, פִּתּוֹת שֶׁהוּכְנוּ מֵרֹאשׁ נִשְׁלָפוֹת, נֶאֱכָלוֹת בְּתֵאָבוֹן
כָּל הַמַּעֲבָר גּוֹדֵשׁ תִּיקִים מִתְפַּקְּעִים
כְּלִי נֶשֶׁק בְּהַצְלֵב, חֶלְקָם מְכֻוָּנִים אֵלַי
מֵרָחוֹק רְכוּנִים מֵעַל סֵפֶר: "קֹצֶר רוּחוֹ שֶׁל הַלֵּב"
פָּנִים יָפִים מֵעַל צַוְּארוֹן זַיִת מְעֻמְלָן
הָא, בִּטְחוֹן הַשָּׂדֶה. הוֹ, הַנְּעוּרִים!
רַק קֹמֶץ אֶזְרָחִים בַּקָּרוֹן,
כָּל הָעָם צָבָא

 

יונית נעמן, ילידת יהוד, עורכת אתר "העוקץ" ועורכת סדרת "מכתוב" בהוצאת 'עולם חדש'. ספרה "כשירדנו מהעצים" ראה בשנת 2015 אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר שירים שני עתיד לראות אור בקרוב.

 

דן אלבו

אִם אֶרְאֶה כֶּבֶשׂ

א.
אִם אֶרְאֶה כֶּבֶשׂ
מְהַלֵּךְ לְתֻמּוֹ לִשְׁחִיטָה
הַאִם אַלְשִׁין בְּאָזְנָיו עַל עֲלִילַת
הַדָּם
אוֹ אָרוּץ לַיָּם
לְהִטַּהֵר מֵחֲטָאָיו שֶׁל הַשּׁוֹחֵט?

ב.
לְעֵת לַיְלָה,
לְקוֹל צִוְחַת צִפֳּרִים
אֵיזֶה רוּחַ לוֹחֵשׁ לִי
אֵיזֶה דִּבּוּר שׂוֹחֵק לִי וְהוֹלֵם בִּי
נֶעֱתָק, עוֹלֶה, חוֹזֵר וְנֵעוֹר לִפְנֵי הָאוֹר
כִּנְהִי נִלְחָש, מִתְנַגֵּן בְּלִבִּי
הַרְחֵק                       כְּמוֹ יְלָלָה.

ג.
בְּרֶגַע זֶה אוֹ אַחֵר
תָּמִיד
בְּשׁוּלָיו שֶׁל שְׁבִיל נִדָּח
נִשְׂרַךְ אֱלֹהַּ
כְּמוֹ בַּהֶרֶת בִּקְצוֹת הַזִּכָּרוֹן
וְהַמִּלִּים בִּהְיוֹתָן צְלִילֶיהָ הַאֶלוֹקִייִּם שֶׁל הָרוּחַ
רוֹטְטוֹת עַל הַבָּשָׂר הַחַי
מְפַלְּשׁוֹת בּוֹ דִּבּוּר עַל דִּבּוּר
וְדִבּוּר מִתּוֹךְ דִּבּוּר
עַד צְלִיל הַחִרְחוּר הָאַחֲרוֹן.

ד.
כְּשֶׁאָּנוּ מְדַבְּרִים עַל אֱלֹהִים
נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ רָצוֹן
לְהַאֲמִין
שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמֵּבִין
מַה שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים,
כַּוָּנָתִי כַּמּוּבָן       לָרֹעַ, לַמָּוֶת וְלַיִּסּוּרִים.

ה.
וְאַף עַל פִּי כֵן
בְּדִמְמַת שַּׁחַר
עֵת הָאוֹר הִתְמוֹסֵס בִּנְגִינָתוֹ מֵעַל
כַּאֲפַרְסֵק סָגֹל כַּחֲלִילִי
כְּשֶׁחָלַף עַל פָּנַי,
קָרָאתִי לוֹ בִּשְׁמוֹ הַמְּקֻצָּר אֵלִי אֵלִי
אֵיפֹה אַתָּה?
לָמָּה עֲזָבַתְנִי?

ו.
בְּכָל עֵת,
גַם אִם נַבוֹא
וְגַם אִם נֵלֶךְ מִפֹּה,
כָּל שָׁעָה
הִיא בָּאֶפְשָׁר
תְּחִלַּת אַחֲרִית הַיָּמִים.

 

דן אלבו הוא משורר וחוקר תרבות. ייסד וערך את כתב העת 'שלם' בתחילת שנות התשעים עם המשוררת גבריאלה אלישע. פרסם עד כה שישה ספרי שירה. ערך את האנתולוגיה הביוגרפית 'שירת מרים' על שירת מירי בן-שמחון. שיריו תורגמו לאנגלית, ספרדית, צרפתית, רומנית ויפנית. תרגם מסות של רולאן בארת וכן שירים ונובלות מצרפתית לעברית. השתתף כתסריטאי בהפקת סרט דוקומנטרי על חייה של מירי בן שמחון עם הבמאים אלדד בוגנים וישראל וינקלר.

 

לחצו לתכן העניינים גיליון מס' 3      
      
      
      

"מלך הגלידה" – זאב סמילנסקי ברשימה על ואלאס סטיבנס לכבוד יום הולדתו

"אני מסכים עם סטיבנס – השיר הזה הוא יהלום, הוא שיר מושלם. המילים משחקות בצד שלהן והאירועים בצד השני, כמו בחתונה חרדית, אך מתקיים ביניהם קונטרפונקט הדוק"

וואלס סטיבנס, 1939

היום, ה-2 באוקטובר, חל יום הולדתו של ואלאס סטיבנס (1879–1955), מגדולי המשוררים של המאה העשרים. למרות כישרונו הספרותי הוא בחר, בעצת אביו, בקריירה מקצועית של עורך דין ולאחר מכן החזיק במשרות ניהול בכירות בחברות ביטוח גדולות. מבין המאות הרבות של שירים שכתב, השיר שאהב מכול הוא "מלך הגלידה" (The Emperor of Ice-Cream). וכך כתב סטיבנס: "אני סבור שמכול שיריי החביב עליי ביותר הוא ‘מלך הגלידה’. השיר עוטה בכוונה תחפושת פשוטה, ועם זאת מכיל משהו מהרהבתנות החיונית (essential gaudiness) של השירה, ולכן אני אוהב אותו. אני לא זוכר את נסיבות כתיבתו, אלא אם כן הכוונה לתחושה הפנימית שממנה הוא נבע. אני לא אוהב ניג'וסים (niggling), ואני אוהב לשחרר את עצמי. שירים מסוג זה הם הנעימים ביותר לחזור אליהם, כי הם נשארים טריים יותר מאחרים. השיר מייצג את מה שהיה בדעתי באותו רגע, בהתערבות המזערית ביותר האפשרית" (התרגום שלי, ז"ס).

אני מסכים עם סטיבנס – השיר הזה הוא יהלום, הוא שיר מושלם. בעולם היין נותנים ציונים ליינות: מ-85 ומטה – לא ראוי לשתייה, מ-95 ומעלה – יין נדיר המספק חוויית שתייה מיוחדת ובלתי נשכחת. במקרים בודדים בלבד למבקרי היין הצייקנים לא נותרת ברירה אלא לתת ליין מסוים ציון 100, למשל לשאטו שבאל-בלאן 1947 או לשאטו ד'איקם 1811. כך עבורי "מלך הגלידה" הוא מהבודדים הראויים לציון 100 מבין השירים שאני מכיר. אנסה לנמק: ראשית, המשחק בין המילים לבין האירוע שהן מתארות. המילים משחקות בצד שלהן והאירועים בצד השני, כמו בחתונה חרדית, אך מתקיים ביניהם קונטרפונקט הדוק. הסגנון מתחלף בטבעיות, כמו צבעי הזיקית, ונע בין ההמוני (let the wenches dawdle) לטריוויאלי (עיתונים מהחודש שעבר) לחגיגי (bid him whip) לאזוטרי-זנותי (concupiscent) לנשגב (let be be), וכל אלה מייללים יחד כאילו נולדו באותו שגר לאותה חתולה. שנית, המדַבֵּר לא מופיע בשיר כלל, לא בוכה, לא מתחנן, לא מבקש רחמים – הוא מתגלה רק בעקיפין, מתוך הקול שהוא משמיע, אבל איזה קול יש לו! כמה מעניין הטרמולו! ואיזה באסים, איזו עדינות לצד סמכותיות! ועוד – במבט ראשון השיר נראה סתום וקשה, אבל במבט שני הוא פשוט לגמרי: מתאר טקס אשכבה של אשה ענייה. פשוט לגמרי, אבל גם לא: השורה "לו יהי יהי קץ המראית" (Let be be the end of seem) נראית בתחילה כמשחק מילים סתום וגחמני, אך בקריאה נוספת היא נקראת כפסוק מספר מִשלֵי. שיר קטן, קצר, רוקד עם עצמו כמו פרימה בלרינה, כל שורה בו מציגה מראֶה חדש או מחשבה חדשה, שום רעיון לא נלעס פעמיים, יקום חדש ואמיץ נברא שורה אחר שורה, וכל שורה מתרקמת עם השורות האחרות. וכמובן, אין בשיר – או כמעט שאין – רגשות: לא עצב ולא תוגת קיום ובוודאי לא רחמים עצמיים, וכשיש סרקזם הוא מאופק ומעודן, מינראלי כמו שאבלי מחֶלְקָה מעולה במיוחד. השיר לא מבקש ממך שום דבר, לא מגרה שום עצב חשוף, שום דמעה לא תיזל – ורק בלוטות היופי והפליאה מתפקעות מפעילות. ברהבתנות החיונית של השירה מלהטט השיר כליצן רחוב עטוי שמלת פלסטיק זרחנית – רגע רציני, רגע מגחך, רגע קופץ ורגע שוקט, חי את חייו במלואם כמו שחתול או שיח בוגנוויליה יודעים לחיות, שיר זקוף וגיבור, נדמה כאילו הוא לא זקוק כלל לקורא – נַעֲשָׂה עימך חסד שהורשה לך להציץ בו.

אני קורא את השיר ונזכר בשני השירים של אלתרמן אשר בעיניי הם פסגת יצירתו: "הסיכום" ו"כְּלֵי הזמר" מתוך חגיגת קיץ. כמו "מלך הגלידה", גם שירים אלה נדמים כקלי ערך, זוטות שיר שאינן נושאות על גבן מטענים פילוסופיים, היסטוריים או פסיכולוגיים עמוקים ומטרידים כמו שיריו הידועים והמפורסמים של אלתרמן. אבל דווקא כאן, כאשר כמו בתורת הזן המאסטר שוכח לרגע את המשימות הנשגבות שאולי הציב לעצמו – דווקא אז וכבדרך אגב מתגנבת השלמות אל שורותיו של המחבר שתשומת ליבו הוסחה לרגע, וכישרונו האמנותי מגיע לשיאו. אולי לרגעים כאלה אפשר לקרוא 'השראה'.

השיר תורגם לעברית בעבר על ידי טובה רוזן-מוקד, אורה סגל, רחל שפירא-גיורא ונסים קלדרון, אבל ברור שלא היה אפשר להתאפק מלתרגם אותו שוב.* אשרינו שאנגלית אינה שפת אימנו, ואנו יכולים לעבוד את השיר ולתרגמו שוב, ושוב, ושוב, וכך לזכות לחסות מעט בצילו.

 

*התרגום להלן הוא עיבוד מחודש לתרגום שהופיע בספרי 'צבע ביתך' (אבן חושן, 2016), ותודה לטל ניצן על העזרה והעידוד.

 

ואלאס סטיבנס

מלך הגלידה

קִרְאוּ לִמְגַלְגֵּל הַסִּיגָרִים הַגְּדוֹלִים,
הַהוּא הַשְּׁרִירִי, וְהַעֲמִידוּ אוֹתוֹ לְהַקְצִיף
בְּסִפְלֵי מִטְבָּח עִסָּה זְנוּתִית.
תִּתְבַּטֵּלְנָה לָהֶן הַבָּנוֹת בַּבְּגָדִים
שֶׁהֵן רְגִילוֹת לִלְבֹּשׁ, וְיָבִיאוּ הַבָּנִים
פְּרָחִים בְּעִתּוֹנִים מֵהַחֹדֶשׁ שֶׁעָבָר.
לוּ יְהִי יְהִי קֵץ הַמַּרְאִית.
מֶלֶךְ הַגְּלִידָה הוּא הַמֶּלֶךְ הַיָּחִיד.

קְחוּ מֵהַשִּׁדָּה יָד-שְׁתַּיִם,
חַסְרַת שְׁלֹשׁ יָדִיּוֹת הַזְּכוּכִית, אֶת הַסָּדִין
שֶׁפַּעַם הִיא רָקְמָה עָלָיו מְנִיפוֹת טַוָּסִים
וּפִרְשֹוּ אוֹתוֹ כָּךְ שֶׁיְּכַסֶּה אֶת פָּנֶיהָ.
אִם יִבְלְטוּ רַגְלֶיהָ הַמְּיֻבָּלוֹת, זֶה
רַק מַרְאֶה כַּמָּה קָרָה הִיא, וּסְתוּמָה.
תִּנְעַץ הַמְּנוֹרָה אֶת אוֹר הַתָּמִיד.
מֶלֶךְ הַגְּלִידָה הוּא הַמֶּלֶךְ הַיָּחִיד.

 

Wallace Stevens

The Emperor of Ice-Cream

The Emperor of Ice-Cream
Call the roller of big cigars,
The muscular one, and bid him whip
In kitchen cups concupiscent curds.
Let the wenches dawdle in such dress
As they are used to wear, and let the boys
Bring flowers in last month's newspapers.
Let be be finale of seem.
The only emperor is the emperor of ice-cream.

Take from the dresser of deal,
Lacking the three glass knobs, that sheet
On which she embroidered fantails once
And spread it so as to cover her face.
If her horny feet protrude, they come
To show how cold she is, and dumb.
Let the lamp affix its beam.
The only emperor is the emperor of ice-cream.

 

לחצו לתכן העניינים גיליון מס' 3      
      
      
      

 

כך נולד השיר "פטיש מסמר"

"פטיש, מסמר ניקח מהר. סוכה לבנות, בנים ובנות" - הסיפור מאחורי השיר והלחן שאי אפשר לדמיין את החג בלעדיהם

מימין: טיוטת השיר "בונים סוכה". משמאל: ציור מתוך "דבר לילדים", 25.9.1947

יש בהם, בשירים, ואם לדייק במוזיקה בכלל, תכונה ייחודית שמאפשרת החייאת זיכרון והפיכתו למציאות עכשווית ממשית. זִמַרְתַ שיר שנהגו לשיר לך בילדותך ולרגע תחוש עצמך ילד בשנית. ב"רשת זכרונות" חגי תשרי שזורים שירי ילדים שונים שרבים נחשפו אליהם בילדותם. כזה הוא השיר "בונים סוכה" או בשמו המוכר יותר "פטיש מסמר".

"פַּטִּישׁ מַסְמֵר / נִקַּח מַהֵר / סֻכָּה לִבְנוֹת / בָּנִים וּבָנוֹת / לַ לַ לַ לַ", מזמרים ילדים רבים, אולם מי הם "הוריו" של השיר? מי כתב את מילותיו ומי אחראי ללחנו?

את מילות השיר "בונים סוכה" כתב עמנואל הרוסי. עמנואל הרוסי (נובוגרבלסקי) (1979-1903), נולד בעיר ניקולייב שברוסיה. בשנותיו הראשונות למד ב"חדר" מסורתי ובו בזמן דאג אביו ללמדו עברית בהגייה ספרדית. בהמשך עלה ארצה כפעיל ציוני, התיישב בחיפה והחל לעבוד ב"מקוה ישראל". עוד בילדותו החל הרוסי לכתוב ובגיל שש אף פגש במשורר חיים נחמן ביאליק. בשלהי שנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה הקודמת נטל חלק בפעילות תיאטרון "המטאטא", שם גם פורסמו חלק מלהיטיו "דודה הגידו לנו כן", "המנון לתוצרת הארץ" ועוד.

ומה באשר ללחן? או שמא נכון יותר ללחנים? הלחן המוכר והידוע לשיר נכתב בידי המלחין נחום נרדי (1901-1977). נרדי, יליד קייב, מלחין, מעבד ופסנתרן חיבר לחנים לשירים רבים ("שנה טובה", "אני פורים", "השפן הקטן", "מי יבנה בית", "יש לי גן" ועוד רבים אחרים). כשרונו המוזיקלי ניכר כבר מילדות ובגיל צעיר החל לנגן בפסנתר. בשנת 1923 עלה ארצה ושימש כפסנתרן מבצע. בהמשך פגש בזמרת ברכה צפירה ומספר שנים לאחר מכן נישאו השניים ונולדה בתם הזמרת נעמה נרדי. בהקלטה משנת 1953 נשמעת נעמה נרדי מלווה בנגינת אביה שרה את השיר "זמר לסוכות".

 

"זמר לסוכות", אוסף תקליטי קול ישראל (K-05178-01-A-02)

 

לפני שנים בודדות במהלך סידור וקטלוג אוסף המלחין מרדכי זעירא נמצא שיר בכתב ידו של זעירא וכותרתו "בוֹנִים סֻכָּה". השיר פותח במילים "פַּטִּישׁ מַסְמֵר / נִקַּח מַהֵר / קְרָשִים נִקַּח / קְנֵה סוּף לַסְּכָךְ". על גבי כתב היד הופיע הכיתוב "המנגינה מאת מ. זעירא" ובחלקו העליון של הדף נוספה הערת ביצוע "בשמחה אך לא מהר". זהות כותב המילים נותרה עלומה.

 

"בונים סוכה", ארכיון מרדכי זעירא (MUS 0112 A 041), הספרייה הלאומית

 

כדי לנסות ולאתר את מחבר השיר פניתי לכרטסת "אתחלתאות" אוסף מאיר נוי לזמר העברי שמצויה במחלקת המוזיקה שבספרייה. בסעיף ההערות נוספה הערה בדיו אדומה שמפנה לשני מקורות בהם אמור להופיע השיר: המקור הראשון הוא השירון "ילדים שרים" משנת תרצ"ט (1939) והמקור השני הוא מוסף "דבר לילדים" משנת תרצ"ג (1932). בסמוך למקור הראשון הופיע השם "מ. בייגל?" וקו אדום אלכסוני נמתח על גביו.

 

כרטיס השיר "בונים סכה", כרטסת יסוד, אוסף מאיר נוי לזמר העברי

 

פניתי אל המקור הראשון, ואכן בעמוד מס' 1 של החוברת הופיע השיר "בונים סכה" בלחן מרדכי זעירא למילים מאת מ. בייגל. מי הוא "מ. בייגל" האלמוני? ומדוע מתח החוקר והאספן מאיר נוי קו אדום על שמו? האם מדובר בגרסה שונה של השיר שהלחין נחום נרדי? ואם אכן מדובר באותו השיר, איזה מבין הלחנים הולחן קודם? בחוברת "שירי ילדים: ראש השנה סכות" של שירים מאת נחום נרדי שיצאה לאור בשנת 1960 נוספה הערה בסמוך לשיר "@copyright 1930 by composer", האם ניתן להסיק מכך שהלחן הראשון שייך למלחין נחום נרדי? תשובות לשאלות אלו שיערתי שאמצא אצל חוקר הזמר העברי אליהו הכהן.

"את השיר 'בונים סוכה' חיבר עמנואל הרוסי בשנת 1932 ומסרו להלחנה למרדכי זעירא, שהלחינו מיד. השיר פורסם בנספח 'מוסף לילדים' של העיתון 'דבר' מיום י"ד תשרי תרצ"ג, 14 באוקטובר 1932. אני מצרף בזה סריקה של ההדפסה הראשונה של השיר בעיתון, השמורה אצלי [נראה שתווי השיר הועתקו במדויק מכתב היד, אפילו הוראת הביצוע הועתקה בשגיאה קלה "בשמחה אך לה למהר". ת.ז.]. בעיתון לא נכתב שם המחבר, אך על קטע העיתון הוספתי בעיפרון את שמו.

 

"בונים סוכה" מתוך נספח מוסף לילדים של העיתון "דבר", י"ד תשרי תרצ"ג, 14 באוקטובר 1932

"כעבור שנים אחדות, אי שם בשנות השלושים, הלחין נחום נרדי מנגינה נוספת לשיר. לצורך ההתאמה ללחן ערך שינויים קלים במילים וייתכן שנעזר בגיסו מ. בייגל, הוא המחנך משה אביגל. ייחוס המילים לאביגל זו טעות. ייתכן שמתוך שאביגל חיבר מילים לשירי ילדים אחדים של נרדי, ומתוך שבפרסום של התווים ב'דבר' לא צוין שם המחבר, הניחו שמדובר באביגל, אך המחבר הוא עמנואל הרוסי, חד משמעית.

השיר בלחן נרדי נדפס לראשונה בחוברת של נחום נרדי '18 שירים' שיצאה בשנת תרצ"ט, וכותרת המשנה שלה הייתה: 'מוגש למשתתפי סמינריון הקיץ של מורי 'המרכז לחינוך' שנערך בראשית חופש תרצ"ט בתל אביב'. הכיתוב Copyright 1930 אינו נכון. בשנה זו טרם נכתבו המילים.

 

טיוטה של מילות השיר "בונים סוכה", אוסף עמנואל הרוסי, הספרייה הלאומית

מהו סוד הצלחתה של יצירה? מדוע נבחר לחן אחד על פני אחר ומדוע שפר מזלו? נראה ששאלות אלו יוותרו בעינם באשר תהליך היצירה הוא תהליך עלום ובלתי מפוענח. דבר אחד ברור, שיר שמושר למעלה משמונים שנה ראוי לו שימשיך להזדמר עוד שנים רבות.

התפילה של דויד גרוסמן: "עוד אוּכל להיות אדם חופשי, ועַם חופשי, בארצי, בְּבֵיתי, בתוך נפשי"

המאמר שהפך לשיר: הסופר דויד גרוסמן מספר על שירו החדש שמבטיח כי "יש מצב" גם למציאות אחרת וכי עדיין לא מאוחר "להימלט מגזר הדין"

דויד גרוסמן בהקלטות השיר "יש מצב"

האזינו לשיר "יש מצב". מילים: דויד גרוסמן. שותפים ליצירה: הדג נחש, יוני רכטר, דניאל זמיר, ברי סחרוף, מקהלת הנוער של ימק"א, גליה ירון, והמפיק המוסיקלי עמי רייס. וידאו ארט ובימוי: מיכל רובנר

הקשר שלנו – הספרייה הלאומית – עם הסופר דויד גרוסמן הוא קשר מיוחד מאוד: גרוסמן הפקיד בספרייה את ארכיונו האישי, "ארכיון חי", שממשיך להתחדש ביצירות כל העת. השיר "יש מצב" שגרוסמן כתב והפיק לאחרונה בשיתוף עם אמנים מובילים בישראל הוא עוד פיסת אוצר שמתווספת לארכיון שלו אצלנו. ביקשנו ממנו לספר קצת על תהליך יצירת השיר ועל תחושותיו כשכתב אותו.

 

לִרְצות, לִרצות –
אני מעֵז
לִרְצות,
אני עוד זוכר –
פחות ופחות –
איך זה לִרצות,
לקַוות,
להאמין
שעוד אפשר להימלט
מִגזר הדין – –

 

"התחלתי לכתוב מאמר ויצא לי שיר" – כך, מספר דויד גרוסמן, נולד השיר "יש מצב". במשך 11 דקות ו-38 שניות של שירה וצלילים מתאר לפנינו גרוסמן בדיוק מה המצב. והמצב – לפי גרוסמן – רחוק מלהיות טוב. אבל המצב לפי גרוסמן, יכול גם להיות אחרת, ו"יש מצב" גם למציאות טובה יותר.

 

בתוך הבּועה
הסגורה
שנקראת 'המצב',
שני מִתאבּקים
חָבוּקים, מותשים,
שני מתאבּקים נואשים
וצודקים –
הו, כמה צודקים,
אין סדק בַּצדק,
בתוך הבּועה,
ההֶדק הוא צֶדק
בתוך הבּועה,
זה צַו הגורל שנקרא
'המצב': לא לנשום –
לא לנשום אף לרגע
בשתי הרֵיאות,
לא לצאת
לחופשי,
לא ממש
להיות.

 

"מה שהוליד את השיר הזה", מספר גרוסמן, "הוא ש'המצב' במירכאות הולך וסוגר עלינו. הוא הופך להיות צורת קיום סטטית וקפוצה שלנו, ויחד עם זה הוא עלול גם להתגלות כחומר נפץ. אי אפשר להחזיק אנשים במצב של כיבוש לאורך זמן רב. בסוף, כל הרגשות האלו שנדחסים הם מתפרצים גם."

 

לא יהיו לנו חיים
אם לא יהיו להם חיים.
לא יהיו להם חיים
אם לנו לא יהיו חיים.

 

אפשר להסתכל על השיר הזה כעל שיר אחד, אך אפשר גם להסתכל עליו כעל סדרה של שירים כאשר כל תת-שיר מבטא צד אחר של ה"מצב", וזוכה לביצוע של אמן אחר. הקטע הראשון, שאותו מבצעים שאנן סטריט והדג נחש, זכה לשם "לרצות", את הקטע השני "שמיים חדשים" מבצעים דניאל זמיר ויוני רכטר, ואת הקטע השלישי "באור" מבצע ברי סחרוף כאשר לקראת סופו מצטרף אליו גם קולו של דויד גרוסמן עצמו.

 

ממהרים להתייאש,
בורחים
כמו מֵאש
מִשְמוּעה על
סיכוי,
מִבְּשורה של
תִקווה,
אבל –
את ממתקֵי המלחמה,
את האיבה,
את השִנאה, הנקמה,
שוב ושוב מוכנים
לנסות,
הילדים
המוּטרפים
של האסון –
לעולם לא מתעייפים,
שוב ושוב מחבּקים את
המוות
כדרך חיים.

 

שאלנו את גרוסמן מדוע איש של מילים מוצא את עצמו נשאב לתוך המוזיקה דווקא? וגרוסמן הסביר: "אני יודע כמה גדול הכוח של המוזיקה להניע, לחולל תנועה במקום שאין בו תנועה. התחלתי לכתוב מאמר ויצא לי שיר. שיר שהוא תיאור של מצב הלפיתה ההדדית שלנו ושל הפלסטינים. תחושה של חוסר מוצא, ההבנה שלעולם לא אהיה אדם חופשי, לא בארצי, לא בביתי ולא בתוך נפשי, כל עוד לא ייפתר המצב הזה. כפי שכתבתי בשיר: לא יהיו לנו חיים, אם לא יהיו להם חיים,  ולהם לא יהיו להם חיים אם לנו לא יהיו חיים".

 

לרצות, לִרְצות –
אני מעֵז לִרְצות,
אני עוד זוכר
(אבל פחות ופחות), איך זה
לִרצות,
או לקוות,
להִתאוֹות,
להאמין שעוד אפשר
לכתוב
את הסיפור הזה אחרת-

לא יהיו לנו…
אם לא יהיו להם…
לא יהיו להם,
אם לנו לא יהיו…

…שעוד אוּכל להיות
אדם
חופשי,
ועַם חופשי,
בארצי,
בְּבֵיתי,
בתוך נפשי.

 

אך "המצב" הזה, מדגיש גרוסמן, אינו רק הסיפור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כשם שהשיר מדבר על "הסכסוך" הוא גם מדבר על התהליכים הפנימיים שקורים אצלנו בתוך ישראל פנימה: "עולם המושגים של סכסוך בין מדינה לשכנה שלה בסופו של דבר מחלחל גם פנימה בהשקפת העולם המקוטבת, המהירות שבה מתלקחת השנאה למישהו אחר. האלימות. המצב שם משתקף גם למצב פה."

 

"…כי הנני בורא שמיים
חדשים וארץ חדשה,
ולא יישָמע בה עוד
קול בכי
וקול זעקה,
לא יהיה משם עוֹד עוּל ימים
וזקֵן אשר לא יְמַלֵא את ימיו,
כי הנער
בן מאה שנה
ימות". (ישעיהו ס"ה, י"ז)

*

וּלגדֵל ילדים
בָּאור, אני רוצֶה,
שלא יטילו צל
על איש,
שלא יכּירו חושך
של כיבוש
ושל טרור –
בָּאוֹר
אני רוצה אותם,
באור,
ביופי
העייף והפגום
של היומיום, בַּנֹוגה
המיטיב
של העתיד-
וּבִנשימה
פתוחה,
שְלֵמה,
של שִיבה לָחיים
אחרי מלחמה.

 

וכמובן שלא ניתן להתעלם משורת הכוכבים שהצליח גרוסמן לגייס (כולם בהתנדבות) למען הפרויקט הזה. "זה היה עבורי ניסיון נהדר לעבוד עם כל האנשים הנחמדים והמוכשרים להפליא האלה," מסכם גרוסמן. "בילינו ביחד הרבה מאוד שעות באולפן, ולמדתי מהם כל הזמן."

לאתר הרשמי של השיר "יש מצב"

***

כתבות נוספות:

דויד גרוסמן בן ה-11 מבקש טיפים בכתיבה מגיבור ילדותו אברהם שלונסקי

מיוחד למוסך: נאומו המלא של דויד גרוסמן בטקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האונ' העברית

***