יש בהם, בשירים, ואם לדייק במוזיקה בכלל, תכונה ייחודית שמאפשרת החייאת זיכרון והפיכתו למציאות עכשווית ממשית. זִמַרְתַ שיר שנהגו לשיר לך בילדותך ולרגע תחוש עצמך ילד בשנית. ב"רשת זכרונות" חגי תשרי שזורים שירי ילדים שונים שרבים נחשפו אליהם בילדותם. כזה הוא השיר "בונים סוכה" או בשמו המוכר יותר "פטיש מסמר".

"פַּטִּישׁ מַסְמֵר / נִקַּח מַהֵר / סֻכָּה לִבְנוֹת / בָּנִים וּבָנוֹת / לַ לַ לַ לַ", מזמרים ילדים רבים, אולם מי הם "הוריו" של השיר? מי כתב את מילותיו ומי אחראי ללחנו?

את מילות השיר "בונים סוכה" כתב עמנואל הרוסי. עמנואל הרוסי (נובוגרבלסקי) (1979-1903), נולד בעיר ניקולייב שברוסיה. בשנותיו הראשונות למד ב"חדר" מסורתי ובו בזמן דאג אביו ללמדו עברית בהגייה ספרדית. בהמשך עלה ארצה כפעיל ציוני, התיישב בחיפה והחל לעבוד ב"מקוה ישראל". עוד בילדותו החל הרוסי לכתוב ובגיל שש אף פגש במשורר חיים נחמן ביאליק. בשלהי שנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה הקודמת נטל חלק בפעילות תיאטרון "המטאטא", שם גם פורסמו חלק מלהיטיו "דודה הגידו לנו כן", "המנון לתוצרת הארץ" ועוד.

ומה באשר ללחן? או שמא נכון יותר ללחנים? הלחן המוכר והידוע לשיר נכתב בידי המלחין נחום נרדי (1901-1977). נרדי, יליד קייב, מלחין, מעבד ופסנתרן חיבר לחנים לשירים רבים ("שנה טובה", "אני פורים", "השפן הקטן", "מי יבנה בית", "יש לי גן" ועוד רבים אחרים). כשרונו המוזיקלי ניכר כבר מילדות ובגיל צעיר החל לנגן בפסנתר. בשנת 1923 עלה ארצה ושימש כפסנתרן מבצע. בהמשך פגש בזמרת ברכה צפירה ומספר שנים לאחר מכן נישאו השניים ונולדה בתם הזמרת נעמה נרדי. בהקלטה משנת 1953 נשמעת נעמה נרדי מלווה בנגינת אביה שרה את השיר "זמר לסוכות".

 

"זמר לסוכות", אוסף תקליטי קול ישראל (K-05178-01-A-02)

 

לפני שנים בודדות במהלך סידור וקטלוג אוסף המלחין מרדכי זעירא נמצא שיר בכתב ידו של זעירא וכותרתו "בוֹנִים סֻכָּה". השיר פותח במילים "פַּטִּישׁ מַסְמֵר / נִקַּח מַהֵר / קְרָשִים נִקַּח / קְנֵה סוּף לַסְּכָךְ". על גבי כתב היד הופיע הכיתוב "המנגינה מאת מ. זעירא" ובחלקו העליון של הדף נוספה הערת ביצוע "בשמחה אך לא מהר". זהות כותב המילים נותרה עלומה.

 

 

כדי לנסות ולאתר את מחבר השיר פניתי לכרטסת "אתחלתאות" אוסף מאיר נוי לזמר העברי שמצויה במחלקת המוזיקה שבספרייה. בסעיף ההערות נוספה הערה בדיו אדומה שמפנה לשני מקורות בהם אמור להופיע השיר: המקור הראשון הוא השירון "ילדים שרים" משנת תרצ"ט (1939) והמקור השני הוא מוסף "דבר לילדים" משנת תרצ"ג (1932). בסמוך למקור הראשון הופיע השם "מ. בייגל?" וקו אדום אלכסוני נמתח על גביו.

 

 

פניתי אל המקור הראשון, ואכן בעמוד מס' 1 של החוברת הופיע השיר "בונים סכה" בלחן מרדכי זעירא למילים מאת מ. בייגל. מי הוא "מ. בייגל" האלמוני? ומדוע מתח החוקר והאספן מאיר נוי קו אדום על שמו? האם מדובר בגרסה שונה של השיר שהלחין נחום נרדי? ואם אכן מדובר באותו השיר, איזה מבין הלחנים הולחן קודם? בחוברת "שירי ילדים: ראש השנה סכות" של שירים מאת נחום נרדי שיצאה לאור בשנת 1960 נוספה הערה בסמוך לשיר "@copyright 1930 by composer", האם ניתן להסיק מכך שהלחן הראשון שייך למלחין נחום נרדי? תשובות לשאלות אלו שיערתי שאמצא אצל חוקר הזמר העברי אליהו הכהן.

"את השיר 'בונים סוכה' חיבר עמנואל הרוסי בשנת 1932 ומסרו להלחנה למרדכי זעירא, שהלחינו מיד. השיר פורסם בנספח 'מוסף לילדים' של העיתון 'דבר' מיום י"ד תשרי תרצ"ג, 14 באוקטובר 1932. אני מצרף בזה סריקה של ההדפסה הראשונה של השיר בעיתון, השמורה אצלי [נראה שתווי השיר הועתקו במדויק מכתב היד, אפילו הוראת הביצוע הועתקה בשגיאה קלה "בשמחה אך לה למהר". ת.ז.]. בעיתון לא נכתב שם המחבר, אך על קטע העיתון הוספתי בעיפרון את שמו.

 

"כעבור שנים אחדות, אי שם בשנות השלושים, הלחין נחום נרדי מנגינה נוספת לשיר. לצורך ההתאמה ללחן ערך שינויים קלים במילים וייתכן שנעזר בגיסו מ. בייגל, הוא המחנך משה אביגל. ייחוס המילים לאביגל זו טעות. ייתכן שמתוך שאביגל חיבר מילים לשירי ילדים אחדים של נרדי, ומתוך שבפרסום של התווים ב'דבר' לא צוין שם המחבר, הניחו שמדובר באביגל, אך המחבר הוא עמנואל הרוסי, חד משמעית.

השיר בלחן נרדי נדפס לראשונה בחוברת של נחום נרדי '18 שירים' שיצאה בשנת תרצ"ט, וכותרת המשנה שלה הייתה: 'מוגש למשתתפי סמינריון הקיץ של מורי 'המרכז לחינוך' שנערך בראשית חופש תרצ"ט בתל אביב'. הכיתוב Copyright 1930 אינו נכון. בשנה זו טרם נכתבו המילים.

 

מהו סוד הצלחתה של יצירה? מדוע נבחר לחן אחד על פני אחר ומדוע שפר מזלו? נראה ששאלות אלו יוותרו בעינם באשר תהליך היצירה הוא תהליך עלום ובלתי מפוענח. דבר אחד ברור, שיר שמושר למעלה משמונים שנה ראוי לו שימשיך להזדמר עוד שנים רבות.

האזינו לשיר "יש מצב". מילים: דויד גרוסמן. שותפים ליצירה: הדג נחש, יוני רכטר, דניאל זמיר, ברי סחרוף, מקהלת הנוער של ימק"א, גליה ירון, והמפיק המוסיקלי עמי רייס. וידאו ארט ובימוי: מיכל רובנר

הקשר שלנו – הספרייה הלאומית – עם הסופר דויד גרוסמן הוא קשר מיוחד מאוד: גרוסמן הפקיד בספרייה את ארכיונו האישי, "ארכיון חי", שממשיך להתחדש ביצירות כל העת. השיר "יש מצב" שגרוסמן כתב והפיק לאחרונה בשיתוף עם אמנים מובילים בישראל הוא עוד פיסת אוצר שמתווספת לארכיון שלו אצלנו. ביקשנו ממנו לספר קצת על תהליך יצירת השיר ועל תחושותיו כשכתב אותו.

 

לִרְצות, לִרצות –
אני מעֵז
לִרְצות,
אני עוד זוכר –
פחות ופחות –
איך זה לִרצות,
לקַוות,
להאמין
שעוד אפשר להימלט
מִגזר הדין – –

 

"התחלתי לכתוב מאמר ויצא לי שיר" – כך, מספר דויד גרוסמן, נולד השיר "יש מצב". במשך 11 דקות ו-38 שניות של שירה וצלילים מתאר לפנינו גרוסמן בדיוק מה המצב. והמצב – לפי גרוסמן – רחוק מלהיות טוב. אבל המצב לפי גרוסמן, יכול גם להיות אחרת, ו"יש מצב" גם למציאות טובה יותר.

 

בתוך הבּועה
הסגורה
שנקראת 'המצב',
שני מִתאבּקים
חָבוּקים, מותשים,
שני מתאבּקים נואשים
וצודקים –
הו, כמה צודקים,
אין סדק בַּצדק,
בתוך הבּועה,
ההֶדק הוא צֶדק
בתוך הבּועה,
זה צַו הגורל שנקרא
'המצב': לא לנשום –
לא לנשום אף לרגע
בשתי הרֵיאות,
לא לצאת
לחופשי,
לא ממש
להיות.

 

"מה שהוליד את השיר הזה", מספר גרוסמן, "הוא ש'המצב' במירכאות הולך וסוגר עלינו. הוא הופך להיות צורת קיום סטטית וקפוצה שלנו, ויחד עם זה הוא עלול גם להתגלות כחומר נפץ. אי אפשר להחזיק אנשים במצב של כיבוש לאורך זמן רב. בסוף, כל הרגשות האלו שנדחסים הם מתפרצים גם."

 

לא יהיו לנו חיים
אם לא יהיו להם חיים.
לא יהיו להם חיים
אם לנו לא יהיו חיים.

 

אפשר להסתכל על השיר הזה כעל שיר אחד, אך אפשר גם להסתכל עליו כעל סדרה של שירים כאשר כל תת-שיר מבטא צד אחר של ה"מצב", וזוכה לביצוע של אמן אחר. הקטע הראשון, שאותו מבצעים שאנן סטריט והדג נחש, זכה לשם "לרצות", את הקטע השני "שמיים חדשים" מבצעים דניאל זמיר ויוני רכטר, ואת הקטע השלישי "באור" מבצע ברי סחרוף כאשר לקראת סופו מצטרף אליו גם קולו של דויד גרוסמן עצמו.

 

ממהרים להתייאש,
בורחים
כמו מֵאש
מִשְמוּעה על
סיכוי,
מִבְּשורה של
תִקווה,
אבל –
את ממתקֵי המלחמה,
את האיבה,
את השִנאה, הנקמה,
שוב ושוב מוכנים
לנסות,
הילדים
המוּטרפים
של האסון –
לעולם לא מתעייפים,
שוב ושוב מחבּקים את
המוות
כדרך חיים.

 

שאלנו את גרוסמן מדוע איש של מילים מוצא את עצמו נשאב לתוך המוזיקה דווקא? וגרוסמן הסביר: "אני יודע כמה גדול הכוח של המוזיקה להניע, לחולל תנועה במקום שאין בו תנועה. התחלתי לכתוב מאמר ויצא לי שיר. שיר שהוא תיאור של מצב הלפיתה ההדדית שלנו ושל הפלסטינים. תחושה של חוסר מוצא, ההבנה שלעולם לא אהיה אדם חופשי, לא בארצי, לא בביתי ולא בתוך נפשי, כל עוד לא ייפתר המצב הזה. כפי שכתבתי בשיר: לא יהיו לנו חיים, אם לא יהיו להם חיים,  ולהם לא יהיו להם חיים אם לנו לא יהיו חיים".

 

לרצות, לִרְצות –
אני מעֵז לִרְצות,
אני עוד זוכר
(אבל פחות ופחות), איך זה
לִרצות,
או לקוות,
להִתאוֹות,
להאמין שעוד אפשר
לכתוב
את הסיפור הזה אחרת-

לא יהיו לנו…
אם לא יהיו להם…
לא יהיו להם,
אם לנו לא יהיו…

…שעוד אוּכל להיות
אדם
חופשי,
ועַם חופשי,
בארצי,
בְּבֵיתי,
בתוך נפשי.

 

אך "המצב" הזה, מדגיש גרוסמן, אינו רק הסיפור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כשם שהשיר מדבר על "הסכסוך" הוא גם מדבר על התהליכים הפנימיים שקורים אצלנו בתוך ישראל פנימה: "עולם המושגים של סכסוך בין מדינה לשכנה שלה בסופו של דבר מחלחל גם פנימה בהשקפת העולם המקוטבת, המהירות שבה מתלקחת השנאה למישהו אחר. האלימות. המצב שם משתקף גם למצב פה."

 

"…כי הנני בורא שמיים
חדשים וארץ חדשה,
ולא יישָמע בה עוד
קול בכי
וקול זעקה,
לא יהיה משם עוֹד עוּל ימים
וזקֵן אשר לא יְמַלֵא את ימיו,
כי הנער
בן מאה שנה
ימות". (ישעיהו ס"ה, י"ז)

*

וּלגדֵל ילדים
בָּאור, אני רוצֶה,
שלא יטילו צל
על איש,
שלא יכּירו חושך
של כיבוש
ושל טרור –
בָּאוֹר
אני רוצה אותם,
באור,
ביופי
העייף והפגום
של היומיום, בַּנֹוגה
המיטיב
של העתיד-
וּבִנשימה
פתוחה,
שְלֵמה,
של שִיבה לָחיים
אחרי מלחמה.

 

וכמובן שלא ניתן להתעלם משורת הכוכבים שהצליח גרוסמן לגייס (כולם בהתנדבות) למען הפרויקט הזה. "זה היה עבורי ניסיון נהדר לעבוד עם כל האנשים הנחמדים והמוכשרים להפליא האלה," מסכם גרוסמן. "בילינו ביחד הרבה מאוד שעות באולפן, ולמדתי מהם כל הזמן."

לאתר הרשמי של השיר "יש מצב"

***

כתבות נוספות:

דויד גרוסמן בן ה-11 מבקש טיפים בכתיבה מגיבור ילדותו אברהם שלונסקי

מיוחד למוסך: נאומו המלא של דויד גרוסמן בטקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האונ' העברית

***