"I Love Lucy" - Job Switching: Lucy and Ethel Chocolate Factory (TV Episode 1952)
המוסך נולד מתוך הרגשה נמשכת, משותפת לרבות ולרבים, כי יש צורך בתיקון עמוק בסצנת הספרות בישראל, שחלקים מרכזיים ומבוססים בה לוקים בכוחנות, במחיקת נשים יוצרות, בהעדפת פרובוקציות, אלימות ומדנים על פני איכות, בצמצום נמשך של במות לשירה עכשווית ושל השיח על אודותיה. מתוך הצורך הזה ערכנו ב-2016 את פסטיבל 'תיקון' האלטרנטיבי לשירה, בארבעה מוקדים ברחבי הארץ, ומתוך הכרה בנחיצותה של אלטרנטיבה קבועה אנחנו מייסדות כעת את המוסך – מוסף מקוון דו-שבועי לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה. המוסך ייערך על בסיס פתיחות, שוויון והומניזם, אתיקה המכירה בכך שמאחורי כל יצירה ניצבת נפש, ומעל לכול – התשוקה הפשוטה לספרות טובה.
מערכת 'המוסך' מברכת את חברת המערכת לי ממן לרגל צאת ספר הביכורים שלה, "למה הדבר דומה".
יצירתה של שמר לילדים מגוונת וכוללת עשרות שירים. מתוך חיבה, כבוד והבנה לעולם הילד כתבה שמר שירים רבים עבורם, מלאי הומור, שובבות ויצר חיים תוסס. לא מפליא, אפוא, שקובץ שיריה הראשון נכתב במיוחד בעבור ילדים. קובץ השירים "שירים מכנרת" נכתב בראשית שנות החמישים (סביב השנים 1952-1951) כקובץ שירי ילדים בעבור תלמידי "המורה נעמי" בבית הספר בקבוצת כנרת. שמר, שחזרה זמן קצר קודם לכן מלימודי מוזיקה רשמיים באקדמיה למוזיקה בירושלים, נרתמה למשימה החינוכית. שירי הקובץ, שמונה במספר, נכתבו מתוך צורך בשירים רלוונטיים לחיים של ילדי הקבוצה, והם מבוססים על הווי החיים בקבוצת כנרת בשנים ההן: "הדואר בא", "אשכולית", "שיר סתיו", "אחינו הקטן", "גדי קטן", "בגינה" ו"שבת".
מוזמנים להאזין לנעמי שמר שרה משירי הילדים שלה:
בראיון לתוכנית הרדיו "לחם האוהבים" (תכניתן של רבקה מיכאלי ודליה און-פריזנט) משנת 1992 אמרה שמר:
"…ידעתי שאני צריכה לחזור לקיבוץ וללמד מוזיקה וכן עשיתי. אז כתבתי תוך כדי עבודה שמונה שירים מכנרת "הדואר בא היום", "דוגרת לנו לבנה", "אחינו הקטן", כאלה. יש שמונה שירים ופתאום הבנתי שלא מעניין אותי להיות פסנתרנית, שאני אף פעם לא אהיה פסנתרנית, שאני אהיה הפסנתרנית מספר טריליון בעולם, זה לא מעניין אותי. ושיותר מעניין אותי לחפש את השמונה טקטים שאני כתבתי, מאשר ללטש יצירות של אחרים, שבכלל לא לפי כוחי, לא לפי כישרוני.
והעובדה המדהימה הייתה שכאשר הייתי צריכה לנגן על במה, והייתי פסנתרנית לא רעה, הייתה לי טכניקה מצוינת ועבדתי הרבה מאוד, והיה לי רפרטואר מכובד מאוד, ועשיתי בחינת גמר כפסנתרנית – הכול בסדר, אבל הייתה לי פאניקה נוראה, היה לי פחד קהל ובקושי הצלחתי לא להפסיק באמצע מרוב פאניקה. שעה שכשהייתי צריכה לעמוד על במה, ולהבדיל, לבצע את השמונה טקטים הדלים שלי, בכלל אין לי שום אימה, שום יראה, שום פאניקה, אז זה פשוט הבית הטבעי שלי. וזה נתן לי את הרמז, מה הכיוון הנכון שלי. עדיין לא חשבתי שאני מלחינה או שזה יהיה הכיוון, אבל הרגשתי שעשיתי החלטה נכונה, שזה שדה שאני מרגישה בו הרבה יותר בבית…"
עמירם אידלמן, בן קבוצת כנרת, ששמר הייתה מורתו, מתאר את הרקע לכתיבתם של שירי הקובץ: "…זה שייך לקבוצת שירים מאוד מאוד מיוחדת, שאני חושב שרק מי שגדל בכנרת יכול להבין מה אומרים השירים האלה, שירי כנרת, כולם מכירים את 'הדואר בא היום', אבל יש שם שירים של ילדים של חצר של פינת חי, ושל כאלה שהלכו לטייל בפרדס וראו ש'אשכולית על עלה ירוק …' ו'זקוף ולבן פרח החצב', כל השירים הללו, הם שירים שלנו…"
קובץ השירים "שירים מכנרת" פרש כנף אל מעבר לתחומה המצומצם של קבוצת כנרת ועמק הירדן, ושנים אחדות לאחר מכן, בשלהי שנות החמישים, אף יצא בספר ובתקליט מסחרי בביצוע הזמרת יפה ירקוני. ירקוני, שהתפרסמה כמבצעת מובילה של שירי ילדים התבקשה על ידי שמר לבצע את שיריה. ביצוע ייחודי ונדיר ל"שירים מכנרת" מצוי בארכיון הצליל שבספרייה הלאומית. בהקלטה נשמעת הזמרת ריקה זראי מלווה בבעלה דאז המלחין יוחנן זראי המנגן בפסנתר, מבצעת את השירים "הדואר בא", "אשכולית", "בגינה", "דוגרת" ו"שבת" (למילים מאת שמואל בס). ההקלטה הוקלטה ב-17 ליולי 1956 על ידי קול-ישראל ושודרה ככל הנראה בתכנית "פינת הילד".
בשלהי שנת 2011 נתרם ארכיונה האישי של הזמרת יפה ירקוני למחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית. במהלך סידור הארכיון נתגלו תווים של חלק משירי הקובץ "שירים מכנרת" בכתב ידה של נעמי שמר. כתב היד כולל עיבוד לקול ופסנתר – צורת רישום ייחודית ובלתי אופיינית לכתיבתה הרגילה של נעמי שמר.
"שירים מכנרת" בעיבוד לקול ופסנתר, ארכיון נעמי שמר MUS 0250 A 018
"ואולי לא היו הדברים מעולם"
המחזמר "ואולי לא היו הדברים מעולם", או בשמו הידוע "כיצד שוברים חמסין", נכתב בשנת 1962, בעבור מסיימי כיתה ח' ילדי "מחזור העשור", תלמידי בית הספר היסודי בקבוצת כנרת לאחר היפרדותו מבית החינוך המשותף בדגניה. יוזמת הפרויקט, תלמה ענר (לבית אביגדורי), המורה לתנועה ומחול, העלתה רעיון להפקת סוף שנה יצירתית שתכלול מחזה עם ליווי מוזיקלי ותנועה. את המחזה כתב שאול ביבר ועל הפזמונים הנלווים הופקדה נעמי שמר. יחד עם מחנכת הכיתה ניצה שפרירי והמעבד יקותיאל שור הועלתה הפקת סוף שנה חגיגית ובתוכה המחזמר "ואולי לא היו הדברים מעולם".
בין שירי המחזה ניתן למנות את "שיר הפעמון", "לנוע ולנדוד", "שיר הגוזמאות-שיר הכזבים", "כל דבר נותן פריו" ("בכפרינו על חוף ירדן"), "שיר הפיראטים", "כיצד שוברים חמסין", "שיר חליל"/"חליל מקנה-סוף" ו"על חוף הירדן". ברבות הימים, נותקו אחדים משירי המחזה מהקשרם הראשון והפכו לשירים עצמאיים. כך למשל סיפורו של השיר "חורשת האיקליפטוס" שבוצע בשנת 1966 בידי "האחיות שמר" ופרץ לתודעת הציבור שנה מאוחר יותר, בביצוע חברות צוות הווי של הנח"ל אופירה גלוסקא וצילה דגן, במסגרת תכנית הלהקה "כמה טוב" (1967).
במהלך העשורים הבאים המשיכה שמר לכתוב בעבור ילדים. בין שירי הילדים המפורסמים שכתבה ניתן למנות את "שיר האותיות" ("אלף בית") "שנים עשר ירחים" ("שיר החודשים"), "בראש השנה", "שלומית בונה סוכה", "הטיול הקטן", "אצלנו בחצר"; שירים שהלחינה למילותיהם של אחרים "מיכאל" למילים מאת מרים ילן-שטקליס, "מה עושים העצים" ("אני שואל") למילים מאת ע. הלל, ועוד רבים אחרים. שמר הרבתה בשיתופי פעולה עם ילדים ועבור ילדים, כך המופע "נעמי שמר שרה לילדים ועודד תאומי עושה להם הצגות" משנת 1971, תכניות טלוויזיה בהנחייתה כ"נעמי שמר וידידיה מרחוב האוניברסיטה" ששודרה בטלוויזיה הלימודית בשנים 1974-1973, והשתתפות בתכניות טלוויזיה נוספות בשיתוף עם תלמידי בית הספר לאומניות בתל-אביב ורבות אחרות.
שמר, "הילדה הקטנה מכנרת", ניהלה שיח קולח עם ילדים. ראשיתו בשירי הילדים שכתבה בראשית שנות החמישים ובהמשך בהופעות בעבור ילדים, בהשתתפות בתוכניות טלוויזיה, בראיונות לילדים ועוד. די לעיין בחטיבת המכתבים בארכיון נעמי שמר ולהיווכח בתכתובת הגדולה בינה ובין ילדים בגילאים שונים, ילדים שהיא כלל לא הכירה.
על פניו נראים שיריה של שמר פשוטים במידת מה: מבנה פשוט, אלמנטים טקסטואליים ומוזיקליים שגרתיים ואפיונים פשוטים נוספים. בחינה של השירים מגלה עושר, מורכבות ויצירתיות המוגשת באופן מזערי, ב"מנות קטנות", מעין "תיבולים" עדינים בעלי ארומה מיוחדת. תופעה מעניינת ביצירתה של שמר לילדים היא נדידה של שירים שנכתבו בראשיתם בעבור ילדים והפכו להיות שירים המושרים על ידי מבוגרים, ובכיוון ההפוך שירים שלא יועדו במיוחד לילדים ובמהלך השנים "אומצו" בידי ילדים רבים.
כתיבתה של שמר לילדים כמו מנסה להקנות ערכים חינוכיים. למשל, ערך אהבת הלימוד בשיר "אלף בית", או שילוב של מילים "גבוהות" וציטוטים מהמקורות (המופיעים כבר בשיריה הראשונים, "שירים מכנרת"), בבחינת אתגר לילד המאזין והשר. בשיריה שילבה שמר הבנה לעולם הילדים מצד אחד, עם רצון לדרישה אינטלקטואלית מצד אחר, ונוסף על כך גם כוונה להקנות ערכים מוספים באמצעות השיר.
נעמי שמר לא הזניחה את כתיבת הספרים והמאמרים לילדים. למשל, היא מבקשת להקנות נימוסי שולחן בספר "קצה המזלג". במכתב אל אמה, רבקה ספיר, ככל הנראה משנות השבעים, כותבת שמר על רעיון לסיפור בהמשכים שיופיע בעיתון ילדים בהוצאת "מסדה": "…מתחשק לי להציע להם סיפור בהמשכים (משהו השובה את דמיוני מאז 'לובנגולו') שגיבורתו תהיה ילדה בשם שְלוּמִי. כלומר, שמה האמיתי הוא אלה, אבל כולם קוראים לה אֶלָה-שלוּמִיאֶלָה, ובקיצור שלומי… זה מזכיר לך משהו? ובכן, כל דמיון אל המציאות מקרי בהחלט, כמו שנוהגים להצהיר מראש…". אולם, עיקר הקשר שבין שמר לילדים מופיע בדמות רפרטואר השירים שכתבה בעבור ילדים, רפרטואר עשיר ומגוון שהפך חלק בלתי נפרד מפס-הקול הישראלי של שירי הילדים.
