"הסתכלתי בגורל עבודתו של הסופר העברי החי ומת, ראיתי בשנים האחרונות הרבה הסתלקויות של סופרים, יותר משדרך הטבע מחייבת, ומה עלתה לה לירושתם הספרותית ולכל מה שקשור ביצירתם?"

החזון של אשר ברש

במשפט זה פתח אשר ברש, שהחודש מלאו 65 שנה למותו ב-4 ביוני 1952, את חזונו בדבר הצורך להקים את מכון "גנזים" של אגודת הסופרים. "ואין לדחות. המטרה הקרובה: לפתוח מעין קונטו לכל סופר, חשבון של כדים גדולים וכדים קטנים. לפעמים גם פרט צדדי ניתן להידרש, וממנו תוצאות להבנת היצירה ויוצרה".

ואכן, ארכיון זה אכן הוקם ב-1951 על ידי אשר ברש, ועל שמו הוא נקרא.

אשר ברש (מכון גנזים)

את הטקסט היפה והמדויק הזה – שיש ללמדו בבתי ספר לארכיונאות – מצא השבוע יניב עצמון, מ"מ יו"ר אגודת הסופרים. החזון מפתיע לא רק בדייקנותו ובחיוניותו, שלא לדבר על העברית הנפלאה שלו, אלא גם בראיית הנולד שלו. יובל לפני עידן האינטרנט והקישורים הדיגיטליים שבין ארכיונים, כתב ברש כי "ודאי גם הספרייה הלאומית והאוניברסיטה יוסיפו לעסוק בזה אבל כאן יהיה האוצר המרכזי. צינורות יחברוהו [את הארכיון] עם יתר המוסדות".

אשר ברש עובד קשה – דוחף אוטובוס. תצלום מ-1948. שימו לב לפנסי האפלה של האוטובוס (מכון גנזים)

ז'ול ורן שלנו: צינורות – הלא הם ערוצי האינטרנט, שעתידים על פי חזונו של ברש לקשר את המידע האצור ב"גנזים" לבין הספרייה הלאומית ובין שאר הארכיונים הספרותיים בארץ ובעולם. נפלא.

הכירו את הפריטים הנפלאים של מכון גנזים באתר "אז" – רשת ארכיוני ישראל

רוב המלחינים כותבים מנגינות למילים, אולם אחדים כותבים מלים למנגינות שהושמעו בפניהם, ואחדים כותבים גם מילים וגם מנגינות ואין לדעת מה קדם למה.

שירי משוררים, נכתבו ופורסמו שלא על מנת לקבל מנגינה, אולם חלקם היוו השראה למלחינים שונים בתחום הזמר העממי, הפופולרי והאמנותי. וכך קיבלנו מנגינות אחדות לאותם טקסטים שהמשורר כלל לא העלה בדעתו שיהיו מולחנים באחד הימים.

לטקסטים של שירי משוררים, מוזיקה משלהם, משקל משלהם וחרוזים אשר מייצגים מצלול ומקצב, שכאשר מדקלמים אותם או קוראים אותם בלב, אפשר לשמוע את המוזיקה של הטקסט. מלאכת ההלחנה של שירי משוררים היא מורכבת מפני שלפני המלחין עומדות אפשרויות רבות: האם לשרת את המוזיקה של המילים, להתנגד לה, לשנות אותה או לנקוט בעמדה שונה ומגוונת לגבי כל בית ובית.

המנגינה מוסיפה משקל, טמפו, גובה, הדגשות ולעתים לוקח המלחין חופש טקסטואלי וחוזר על מילים ושורות מתוך הטקסטים המקוריים כדי להתאים את הטקסט למקצב או למנגינה שכתב.
במתח הזה המכריע הוא הקהל: האם הוא אוהב את השיר ומאזין לו? האם הוא שר אותו וזוכר? האם המנגינה שהשיר מקבל מעניקה לו משמעות חדשה ושונה? האם היא מעצימה את הממד הרגשי של השיר ובזכותה מילות השירים נעשות בלתי נשכחות?

"הכניסיני תחת כנפך" לביאליק הוא דוגמה טובה לשיר כזה שזכה ללחנים שונים.

אין ספק שלמנגינה יש כוח רב בהנחלה של שירים ובהנגשתם לקהל הרחב ופעמים רבות נשכח שם המלחין והמשורר והשיר עומד בפני עצמו כמקום הנותן למאזין רגע של התבוננות פנימה אל עצמו ואל חייו.

הפעילו רמקולים, לחצו פליי והתענגו על הצלילים ועל המילים.

לשמיעת השירים ברצף הקליקו כאן

1. משירי ארץ אהבתי (לאה גולדברג – סשה ארגוב) – דודו אלהרר

2. בגני נטעתיך (רחל – מוני אמריליו) – חוה אלברשטיין

3. עקרה (רחל – דרורה חבקין) – חוה אלברשטיין

4. האם השלישית [אמהות שרות] (נתן אלתרמן – נעמי שמר) – צילה דגן

5. עוד חוזר הניגון (נתן אלתרמן – נעמי שמר) – אילנה רובינא

6. ניגון עתיק (נתן אלתרמן – נפתלי אלטר) – אושיק לוי

7. תיבת הזמרה הנפרדת (נתן אלתרמן – יוני רכטר) – חיים צינוביץ' ויובל זמיר

8. כובע קסמים (לאה גולדברג – מארינה מקסימיליאן בלומין) – מארינה מקסימיליאן בלומין

9. אהבה [שני דגים] (דליה רביקוביץ – מתי כספי) – צוות הווי הנדסה קרבית