גורלו של הסופר העברי וחזון האינטרנט של אשר ברש

למה צריך ארכיונים? מה התפקיד שלהם? ולמה הם כל כך רלוונטיים גם היום? הכירו את חזונו של ה"ז'ול ורן" של הספרות העברית.

גנזים, אגודת הסופרים
28.06.2017
אשר ברש יושב בנחת עם ש"י עגנון בתל אביב 1935 (מכון גנזים)

"הסתכלתי בגורל עבודתו של הסופר העברי החי ומת, ראיתי בשנים האחרונות הרבה הסתלקויות של סופרים, יותר משדרך הטבע מחייבת, ומה עלתה לה לירושתם הספרותית ולכל מה שקשור ביצירתם?"    

החזון של אשר ברש
   

במשפט זה פתח אשר ברש, שהחודש מלאו 65 שנה למותו ב-4 ביוני 1952, את חזונו בדבר הצורך להקים את מכון "גנזים" של אגודת הסופרים. "ואין לדחות. המטרה הקרובה: לפתוח מעין קונטו לכל סופר, חשבון של כדים גדולים וכדים קטנים. לפעמים גם פרט צדדי ניתן להידרש, וממנו תוצאות להבנת היצירה ויוצרה".

ואכן, ארכיון זה אכן הוקם ב-1951 על ידי אשר ברש, ועל שמו הוא נקרא.      

אשר ברש (מכון גנזים)
   

את הטקסט היפה והמדויק הזה – שיש ללמדו בבתי ספר לארכיונאות – מצא השבוע יניב עצמון, מ"מ יו"ר אגודת הסופרים. החזון מפתיע לא רק בדייקנותו ובחיוניותו, שלא לדבר על העברית הנפלאה שלו, אלא גם בראיית הנולד שלו. יובל לפני עידן האינטרנט והקישורים הדיגיטליים שבין ארכיונים, כתב ברש כי "ודאי גם הספרייה הלאומית והאוניברסיטה יוסיפו לעסוק בזה אבל כאן יהיה האוצר המרכזי. צינורות יחברוהו [את הארכיון] עם יתר המוסדות".

     
אשר ברש עובד קשה – דוחף אוטובוס. תצלום מ-1948. שימו לב לפנסי האפלה של האוטובוס (מכון גנזים)
   

ז'ול ורן שלנו: צינורות – הלא הם ערוצי האינטרנט, שעתידים על פי חזונו של ברש לקשר את המידע האצור ב"גנזים" לבין הספרייה הלאומית ובין שאר הארכיונים הספרותיים בארץ ובעולם. נפלא.     הכירו את הפריטים הנפלאים של מכון גנזים באתר "אז" – רשת ארכיוני ישראל

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation