פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 הביא לגיוסם של מאות אלפי צעירים לשירות בצבא הגרמני. הגיוס חל על כל צעיר כשיר, לרבות אזרחיה היהודים של גרמניה – שרובם לקחו על עצמם את חובתם הצבאית באותה התלהבות כמו שאר האוכלוסייה. רופאים יהודים בגיל המתאים גויסו לשירות גם הם, במסגרת חיל הרפואה. הם היו לרופאים צבאיים בבתי החולים הרבים שהוקמו כדי להתמודד עם מספרם המאמיר של החיילים הפצועים שנזקקו לטיפול בעקבות הקרבות הקשים ב'המלחמה הגדולה'.

פליקס א' טיילהבר (1887–1956) היה רופא יהודי צעיר שלמד רפואה בברלין ובמינכן. בתקופת לימודיו התעניין טיילהבר בציונות ואף שקל לעלות לארץ ישראל. ואולם, פרוץ המלחמה מנע ממנו לממש את תוכניתו. הוא נענה לקריאה להתגייס ושירת את ארצו בתור רופא בכמה בתי חולים צבאיים. פליקס הוצב בעיקר בפולין, אבל נראה ששירת גם בחזית המערבית, בבלגיה. לפני שירותו בצבא הגרמני הוא שירת בתפקיד דומה בצבא הטורקי, בבלקנים.

במלחמת העולם הראשונה חווה פליקס את אכזריותה האינטנסיבית של מלחמה כוללת. הסיבה לכך הייתה מספרם העצום של החיילים הפצועים שבהם טיפל, אבל התרבותם המהירה של האשמות אנטישמיות בתוך הצבא הגרמני לימדו אותו פן נוסף בזוועות המלחמה. טיילהבר האמין עמוקות כי היהודים הם אזרחים שווים בגרמניה, ומסיבה זו כתב ספר על חוויותיהם של טייסי קרב יהודים בחיל האוויר הגרמני, שהוקם זמן קצר קודם לכן.

טיילהבר חשב שתרומתם של יהודים ליחידת עילית כזאת תעיד היטב על מסירותם של לוחמים יהודים לגרמניה.

במאמציו לאתר נתונים, חיפש טיילהבר טייסים ולוחמים שאיישו מטוסי קרב בשנים 1914–1918. הטייסים תקשרו עם פליקס באמצעות מכתבים שבהם תארו את חוויותיהם במלחמה ואף הוסיפו צילומים שהמחישו את סיפוריהם. את אחד מהמכתבים שלח פריץ בקהרט שהיה לא רק טייס קרב מהולל אלא גם זכה לעיטור הכבוד הגבוה ביותר שניתן בצבא הגרמני, מסדר בית הוהנצולרן. רצה הגורל, ובקהרט שירת באותה טייסת עם הרמן גרינג, שלימים היה מבכירי הנאצים ומפקד ה'לופטוואפה', חיל האוויר הגרמני, במלחמת העולם השנייה. סימלה של הטייסת היה צלב הקרס, וגם מטוסו של בקהרט נשא את הסמל. תמונה זו מעטרת את כריכת ספרו של טיילהבר על אודות טייסי הקרב היהודים שראה אור בשתי מהדורות בשנות העשרים של המאה הקודמת.

למזכרת אישית מימי המלחמה, אסף טיילהבר צילומים שאת חלקם ייתכן שאפילו צילם בעצמו. התמונות מתעדות את חיי היום-יום בבתי החולים הצבאיים שבהם עבד, אבל פליקס בחר גם נופים מהחזית המזרחית בפולין וברוסיה, ומהחזית המערבית בבלגיה. תמונות העיר לֵוֶון (Leuven) מתעדות את ההרס הגדול שגרמו הפגזות הארטילריה מגרמניה לעיר, שגונו לאחר מכן בידי גופים בינלאומיים רבים בהיותן שימוש בלתי סביר בכוח נגד מדינה שהכריזה על ניטרליות.

אלבום התמונות הנבחרות היה ברשות בנו של פליקס טיילהבר, מר עדין טיילהבר-טלבר, שתרם את רכושו של אביו לספרייה הלאומית בשנים 2013–2014, כמה חודשים לפני מותו.

נוסף על כך, חיבר פליקס טיילהבר ספרי לימוד בנושאי רפואה ודמוגרפיה. מחקרו התמקד באוכלוסייה היהודית בגרמניה, והוא אף חזה את הידלדלותה בשל שיעורי ילודה נמוכים, נישואי תערובת והתבוללות. הפתרון שהציע טיילהבר היה ייסודה של מדינה יהודית.

בדומה לרבים אחרים, עלה פליקס לארץ רק בשנת 1935, אחרי שרישיונו הרפואי נשלל ממנו בגרמניה בגלל יהדותו. אחרי שהגיע לארץ ישראל ייסד טיילהבר, עם רופאים נוספים ממוצא גרמני, את קופת החולים 'מכבי', שהיא כיום אחת מקופות החולים הגדולות במדינה, וקידם מוּדעוּת לחשיבותה של פעילות גופנית.

נעל צבאית מבצבצת מדרגש השינה. חייל בוצע כיכר לחם באולר. חייל במסיכת גז ובית שהופצץ. אלו רק חלק מהדימויים שהעלה על הדף האמן היהודי המפורסם הרמן שטרוק במהלך שנותיו בחזית המזרחית של מלחמת העולם הראשונה. איך הגיע לשם הצייר שבאותה תקופה כבר היה ידוע בחוגים האומנותיים של גרמניה, ולא פחות מזה, בקרב היהודים הציוניים באירופה?

ב-1915 הרמן שטרוק, שנודע גם בשמו העברי חיים אהרן בן דוד, כבר היה אמן פעיל ומפורסם. היהודי יליד ברלין הגיע ממשפחה דתית־אורתודוקסית, ושמר גם הוא כל חייו על תרי"ג מצוות. אך כיאה לנער ממשפחה גרמנית־בורגנית, זכה גם לחינוך כללי בגימנסיה, והחל לעסוק באומנות. כשרונו בלט מגיל צעיר, ואחרי בית הספר התיכון, למד בבית ספר גבוה לאמנות, והתמחה באמנות התחריט אצל האמן ההולנדי הנודע יוסף ישראלס. שטרוק החל להשתלב ב"סצינה" האומנותית של אירופה.

לצד זאת, גילה שטרוק גם נטיות ציוניות. הוא השתתף בקונגרס הציוני החמישי, שבו גם הוצגו עבודותיו לקהל המשתתפים. הוא היה מבכירי תנועת "המזרחי" הדתית־ציונית שייסד הרב יצחק יעקב ריינס, והיה יושב ראש התנועה בגרמניה. ב-1903 ביקר בארץ ישראל ושב משם עם שורת תחריטים של נופי הארץ ואתריה שפורסמו בספר שנה לאחר מכן. כמה חודשים לאחר מכן פרסם את אחד מתחריטיו הידועים ביותר, "דיוקן תיאודור הרצל", שנוצר לאחר שנפגש בווינה עם חוזה המדינה, בעת שעשה שטרוק את דרכו חזרה מארץ ישראל.

אז מה מביא אמן ידוע, שכבר פרסם מספר לא מבוטל של ספרים וקבצי עבודות, לוילנה הכבושה של מלחמת העולם הראשונה? שטרוק לא מוכרח היה להיות שם. כשפרצה המלחמה היה כבר בן 38, ומשום כך לא היה מחויב בגיוס. אף על פי כן, כמו יהודים רבים אחרים, הוא לא היסס וביקש להתנדב לשירות המולדת. תחילה סורב, מפאת גילו, אך ב-1915 גיוסו אושר סוף־סוף. לאחר שעבר טירונות בסיסית, הוא הוצב כמתרגם וכצנזור במחלקת העיתונות של המפקדה הגרמנית העליונה בחזית המזרחית. באותה תקופה, ייתכן שעבד גם כצייר צבאי, ושחלק מהרישומים שיצר היו במסגרת תפקידו.

לאחר מכן לחם בחזית ממש מול הרוסים, ועל פעולותיו בתקופה זו זכה גם בעיטור צלב הברזל על "אומץ לב לנוכח פני האויב". החל ביולי 1917 חזר למפקדה העליונה ושירת כממונה על העניינים היהודיים בשטחים שבאחריות המפקדה. שם פגש שטרוק היהודי־גרמני־בורגני לראשונה ביהודי מזרח אירופה ולמד על אורח חייהם. שטרוק תיאר בציוריו מתקופת המלחמה גם את דיוקנותיהם של היהודים אותם פגש, את עיירותיהם ואת אורח חייהם.

ביצירה נוספת שפרסם בעקבות שירותו במלחמה אוגדו דיוקנאות שבויי מלחמה שצייר. במסגרת המלחמה החזיקו הגרמנים מיליוני שבויים, רוסים וצרפתים בעיקר. אז התעוררה היוזמה לתעד את מראה פניהם, או במילותיו של שטרוק, ליצור "אוסף של הטיפוסים השונים של השבויים שבידנו". שטרוק קיבל אישור לבקר במחנות במשך שבועיים, ויצר את האוסף עם אנתרופולוג בשם פליקס פון לושאן, שהמליץ לו להתחשב "גם בהיבטים אנתרופולוגיים".

אחרי המלחמה שטרוק אף ייעץ בסוגיות הנוגעות ליהודי מזרח אירופה למשלחת הגרמנית לוועידת השלום בוורסאי. הוא המשיך לפעול במסגרת "המזרחי" וב-1923 החליט לממש את החזון הציוני ועלה לארץ ישראל. הוא השתקע בחיפה, שם עומד עד היום בשכונת הדר הכרמל "בית הרמן שטרוק", המשמש מוזיאון לעבודותיו ומציג גם אומנים נוספים בתחום ההדפס והליתוגרפיה.

עבודות נוספות של שטרוק מוצגות בתערוכה קבועה ב"מרכז למורשת הייקים" שבאזור התעשייה תפן. ארכיון המרכז מחזיק גם בעבודות שצורפו לכתבה זו. אנו מבקשים להודות למנהלת המרכז ואוצרת המוזיאון רותי אופק, ולמנהלת ארכיון המרכז למורשת הייקים יהודית בר־אור, על סיוען לכתיבת כתבה זו.

חומר רב מתוך ארכיון המרכז למורשת הייקים נסרק וזמין לצפייה באתר רא"י. לצפייה ביצירות נוספות של הרמן שטרוק מתקופת שירותו במלחמת העולם הראשונה, כמו גם פריטים נוספים, לחצו כאן.

לקריאה נוספת:

רותי אופק וחנה שוץ: עורכות, "הרמן שטרוק: 1944-1876", גן התעשייה תפן: המוזיאון הפתוח, 2007

ישעיהו וולפסברג, "פרופיסור חיים אהרון (הרמן) שטרוק", המחלקה לעניני הנוער – המדור הדתי של הנהלת ההסתדרות הציונית בהשתתפות קרן היסוד בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים 1946

כתבות נוספות

מוסיפים קצת צבע לירושלים בין שתי המלחמות

כשנחום גוטמן צייר את פרעות תרפ"ט

רישומים נדירים: דוש מתעד את שחרור ירושלים