"השופר אינו שייך ליצחק העקוד ולא לאברהם המוכן ומזומן לעקוד; השופר הוא קרנו של האיל. כשאנו תוקעים בו מה שאנו מזכירים אינו הקורבן שלא היה – אלא הקורבן שכן היה." רשימה מאת לאה קליבנוף־רון
מודל 2018 | רשימה מתוך הספר "עַד אַרְגִּיעָה", קובץ מסות מאת רונית מטלון
"בת דודה שלי, שקראה את הספר שלך, חשבה שהוא דוחה מבחינה אנושית ומבחינה פוליטית. איזה מין אנשים חולניים ומעוותים את מתארת ואיפה בכלל יש אנשים כאלה?" רונית מטלון משיבה לשאלה שהופנתה אליה
שירה | שירים חדשים מאת מיטל זהר, איל דוננפלד ועינת גדעוני
כָּעֵת אָנוּ סְבוּכִים בְּתוֹךְ נֶפֶשׁ אַחַת זוֹהֶרֶת, / לְרֶגַע אֶחָד וְיָחִיד שֶׁל כִּשּׁוּף / הֲלֹא בָּרֶגַע הַבָּא נִפָּרֵד אִישׁ־אִישׁ לְדַרְכּוֹ.
ביקורת | דפנה לוי על "האחרות" מאת שהרה בלאו
"הציווי החברתי טמון בתוכן עמוק כל כך, שהן לא מצליחות להשתחרר מן המבט החיצוני שנגדו הן מתריסות וליהנות מן החירויות שמביאה איתה הבחירה שלהן". על אל־הורות ועל המלכודות החברתיות שאורבות ל"אחרות" בבחירתן
ובעברית | שירים מאת המשורר הארגנטינאי חֶרַרדוֹ לוין, בתרגום טל ניצן
אֵין אִישׁ שׁוּב מְצַפֶּה לְדָבָר מֵאִתָּנוּ, / תְּהוֹמוֹת זְעוּפוֹת שׁוֹטְפוֹת אֶת הַצֶּבַע מֵעֵינֵינוּ / וְכָל מִשְׁפָּטֵינוּ בִּעְבּוּעַ מֵת. / יְרֹקֶת עֲצוּבָה מַכְתִּירָה וּמַרְקִיבָה אוֹתָנוּ.
פרוזה | "שניים", סיפור מאת שגית אמת
"הבנו את המילים – הורים. פגישה. לא חייבים. אבל להבין בראש זה לא שווה כלום. זה כמו שאומרים מאפרה או כדור או סמרטוט. מבינים את הצלילים וזה הכול."
בעבודה | האיש שעטף את עצמו בשעוות נרות
"התכווצויות בחזה, רעידת השפתיים, דימוע ועוד כהנה תופעות גופניות, הן לשיטתו תוצר השפעה ישירה של החומר המִלולי על מערכת החישה." שלושה קטעים מאת מיכל קריסטל
