.
שירים מאת חֶרַרדוֹ לוין (ארגנטינה)
מספרדית: טל ניצן
תנועה
לְאַט
מִתְקַדֶּמֶת הַתְּנוּעָה.
מְאֻבָּנִים
אֲנַחְנוּ בֵּין רְחוֹבוֹת וּרְחוֹבוֹת.
לַשָּׁוְא נִשְׁלְחוּ אַלְפֵי מִכְתָּבִים
מִקָּצֶה אֶחָד שֶׁל חַיַּי לְאַחֵר.
שׁוּב אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לִקְרֹא אוֹתָם
וּמֶה עָלַי לְהָשִׁיב.
הֵם כָּאן, כְּמוֹ רֶמֶץ קַר
מִבְּעֵרוֹת עָבָר.
בָּאתִי לִמְקוֹם הַשִּׁיר
מְאֻחָר.
לֹא עָבַרְתִּי אֶת הַסַּף
שֶׁמִּלִּים מִתְאַבְּדוֹת עָלָיו
בִּקְפִיצָה, כְּמוֹ אָבָק שֶׁנִּזְרֶה
מִלַּהַט אָבוּד,
אֶל אוֹתָהּ תְּהוֹם נִסְתֶּרֶת.
תְּנוּעָה אִטִּית.
בֵּינְתַיִם
אֲנִי פּוֹתֵחַ מִכְתָּב אַחַר מִכְתָּב
אַלִּים וְעָצוּב, בְּזַעַם יָגֵעַ,
רוֹצֵחַ זִכָּרוֹן בִּדְקִירַת סַכִּין:
דְּיוֹ שֶׁדָּהֲתָה עִם הַשָּׁנִים,
אַשְׁלָיוֹת שֶׁשָּׁכְחוּ לָמוּת.
תנועה II
זוֹחֲלוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת
תַּחַת הָאוֹר הַפַּסְקָנִי.
סוּלִי בָּאָה לִקְרָאתִי.
אֲנִי מוֹחֵק וְשָׁב וְכוֹתֵב
מִלָּה אַחַת: טְבִיעָה.
טָבַעְתִּי
בְּיַם
הָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה.
בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה יָשַׁבְתִּי וְדָפַקְתִּי בְּפַטִּישׁ.
הַאִם אָבַדְתְּ, אֲהוּבָה,
בְּפִנּוֹת רְחוֹב שֶׁל כִּשּׁוּף מְרֻשָּׁע,
בַּעֲתִידוֹת שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְנוּ לִשְׁכֹּחַ?
הַכֹּל מַחְלִיק מִיָּדַי וְנוֹפֵל,
נִשְׁמָתָם שֶׁל יָמִים אֲחֵרִים נִשְׁפֶּכֶת
כְּמוֹ הַקָּפֶה בְּרֶגַע זֶה.
אַתְּ בָּאָה כְּבָר?
אֲנִי נֶאֱחָז בְּזֵכֶר קוֹלֵךְ
עַל שְׂפַת תְּהוֹם קְטַנָּה,
כִּמְעַט חַסְרַת חֲשִׁיבוּת:
"אַל תִּשְׁכַּח לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי"
אוֹ "מָה תִּרְצֶה לַאֲרוּחַת עֶרֶב, אָהוּב".
קפה הנרייטה
לטל ניצן
סְפוּג בֶּנְזִין, כָּרָאוּי,
אֲנִי יוֹצֵא לִקְרַאת הָאִשָּׁה־הַדְּרָקוֹן.
אֵשׁ עֲצוּבָה מְקַנֶּנֶת בִּגְרוֹנָהּ:
כָּל שֶׁתֹּאמַר יִבְעַר עַד לַקַּרְקָעִית.
מַצִּיעִים לָהּ לִחְיוֹת אֶת שְׁאֵרִית חַיֶּיהָ הָרַבִּים
בְּכֶלֶא עַלִּיז שֶׁצִּיּוּרִים פּוֹרְחִים עַל כְּתָלָיו.
גְּאוֹנִים דְּגוּלִים וְדוֹקְטוֹרִים מְהֻלָּלִים
נָעֲצוּ חֶרֶב בְּלִבָּהּ.
מַבָּטָהּ מַזְהִיר:
"חֲשֹׁב בְּטֶרֶם תְּנַסֶּה לְהַצִּיל אוֹתִי."
מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? הַזְּמַן טָס וּמוֹחִי בּוֹעֵר.
מִישֶׁהוּ הִזְמִין אֶת מְכַבֵּי הָאֵשׁ.
אֲנִי מַזְמִין קָפֶה.
מַדּוּעַ אֲנִי מְשַׁקֵּר?
מַדּוּעַ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֲנִי מֵבִין
אִם הַמִּלִּים מְזַמְזְמוֹת כְּמוֹ זְבוּבִים?
מַדּוּעַ אֲנִי סָבוּר שֶׁאוּכַל לְתַרְגֵּם אוֹתָהּ
אִם לֹא רָאִיתִי אֶלָּא עָשָׁן אָדֹם
בּוֹקֵעַ מִפִּיהָ?
זֶה הַמִּשְׂחָק הַקָּבוּעַ שֶׁל הַקָּמִיקָזֶה הַבּוֹדֵד,
שֶׁל הַמִּתְאַבֵּד הַחַיְכָן:
נִשְׁפִי אֶת הַלֶּהָבָה שֶׁלָּךְ לְמַעֲנִי.
אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת חָרוּךְ בְּאִשֵּׁךְ הַטְּהוֹרָה,
לְהִשָּׂרֵף מֵאֵיזוֹ אֲמִירָה אוֹ שְׁנִינָה שֶׁל כְּלוּם.
מֶחֱוָה, טַלְטֵלָה אַחֲרוֹנָה: אֲנִי מְשַׁלֵּם.
לְפָחוֹת זֶה.
סוף שבוע בסולאריס
לֹא יִהְיוּ עוֹד עוֹלָמוֹת אֶלָּא זֶה
שֶׁאֲנִי מְזַמֵּן לְמַעֲנֵךְ,
לֹא יִהְיֶה עוֹד חֹמֶר אֶלָּא זֶה
שֶׁאֲנִי מְכַשֵּׁף כָּאן.
אֲנִי צוֹלֵחַ תַּעְתּוּעִים,
צוֹלֵל אֶל הֲזָיוֹת
שֶׁעוֹטוֹת אֶת מַסֵּכַת פָּנַיִךְ.
כְּזָבִים עַרְטִילָאִיִּים שֶׁבּוֹדִים אֶת נִיחוֹחֵךְ.
וְסִכּוּיִים נִתְעָבִים קוֹשְׁרִים נֶגְדִּי,
חֻקִּים עוֹיְנִים אוֹסְרִים עַל פְּגִישָׁתֵנוּ.
כַּמָּה חַיִּים עָלַי לִחְיוֹת
עַד שֶׁבּוּעַת סַבּוֹן זוֹ
תִּלְבַּשׁ אֶת צוּרוֹתֵינוּ?
לֹא נוֹתָר לִי מִמֵּךְ אֶלָּא הֵעָדְרֵךְ.
משימה בלתי אפשרית
המשימה שלך, ג'ים,
אם תחליט לקבל אותה…
אֲנִי יוֹדֵעַ מָהֵם
חַיִּים שֶׁל הִסְתַּתְּרוּת וּמְנוּסָה,
לְבַד.
הַגֹּעַל הֶעָצוּב,
הַמִּפְגָּשִׁים הַחֲמַקְמַקִּים,
הַהַפְתָּעוֹת הַמְּיֻחָלוֹת.
וְשׁוּב:
אֵפֶר הוֹדָעוֹת
מְמֹעָנוֹת אֵלַי,
מִלִּים שֶׁמִּתְפּוֹגְגוֹת בְּיָדַי.
שָׁנִים אֲרֻכּוֹת שֶׁל אִמּוּן
בְּאַהֲבָה וּבִבְגִידָה,
גְּבָרִים וְנָשִׁים נְטוּשִׁים
מֵעֵבֶר לְקַוֵּי הָאוֹיֵב.
מֵעוֹלָם לֹא רָאָה בִּי אִישׁ
אֶלָּא אֶת מַסֵּכוֹתַי.
נוֹתְרוּ שִׁירִים קְצָרִים
שֶׁסַּנְהֶדְרִין נִסְתָּרִים יִקְרְאוּ בְּעֹנֶג.
אַרְכִיּוֹנִים שֶׁקָּפְאוּ
בִּלְשָׁכוֹת קַיָּמוֹת־בְּקֹשִׁי.
וְכַמּוּבָן:
עָלַיִךְ לְהַכְחִישׁ כָּל הֶכֵּרוּת
עִם זִכְרִי וְעִם שְׁמִי
אוֹ עִם כָּל הַהַבְטָחוֹת הַזְּהֻבּוֹת
שֶׁל נְעוּרֵינוּ הַגְּמוּרִים.
Mickey is back
עִם שׁוּבוֹ שֶׁל שׁוּלְיַת הַקּוֹסֵם,
סִימְפוֹנְיַת הַנְּקָמָה אוֹ הָעָצְמָה,
סִימְפוֹנְיַת הַמִּלָּה הַחֲסֵרָה בְּלַחַשׁ הַכִּשּׁוּף,
נִשְׁמַעַת נִפְלָא.
דָּבָר לֹא יַעֲצֹר בַּעֲדוֹ: הַתַּרְמִית הַמַּתְרִיסָה מוֹלֶכֶת
וּצְבָא מַטְאַטְאִים עַמְלָנִי
עוֹשֶׂה מַיִם.
אֲנַחְנוּ הַקּוֹסְמִים הַזְּקֵנִים טוֹבְעִים
בְּנָהָר זֶה עַצְמוֹ.
הַגֵּאוּת מוֹחָה אֶת מַעְגְּלֵי הַגִּיר
שֶׁמִּתּוֹכָם נָהַגְנוּ לְזַמֵּן
אֶת שֵׁדֵי הָאָרֶץ הַגְּדוֹלִים וְאֶת אַהֲבוֹתֵיהֶם,
אֶת הַטִּפָּה הַמְּפַזֶּזֶת שֶׁהִמְתִּיקָה עֲנָבִים,
אֶת הַחוֹל הַיָּבֵשׁ, אֶת הָאֵשׁ.
אֵין אִישׁ שׁוּב מְצַפֶּה לְדָבָר מֵאִתָּנוּ,
תְּהוֹמוֹת זְעוּפוֹת שׁוֹטְפוֹת אֶת הַצֶּבַע מֵעֵינֵינוּ
וְכָל מִשְׁפָּטֵינוּ בִּעְבּוּעַ מֵת.
יְרֹקֶת עֲצוּבָה מַכְתִּירָה וּמַרְקִיבָה אוֹתָנוּ.
עַל כַּרְבֹּלֶת הַגַּלִּים הַבָּאִים,
מִמְּרוֹמֵי כֵּס הַמַּלְכוּת שֶׁגָּזַל,
הוּא
מְפַזֵּם לוֹ
בְּשִׂמְחָה.
חֶרַרדוֹ לוין (Gerardo Lewin), משורר, מתרגם ומרצה, נולד בבואנוס איירס בשנת 1955, ומתגורר בה. למד משחק בבית הספר הגבוה לאמנויות בבואנוס איירס, ובימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. פרסם שני ספרי שירה בארגנטינה: "אהבות מתות" ו"שם לא פרטי + מעבָר" (2017), שמתוכו השירים האלה. מאז 2007 הוא מפרסם מבחר נרחב של שירה עברית בתרגומו לספרדית – למעלה מ-120 משוררות ומשוררים – בבלוג de_canta_sión.
» במדור ובעברית בגיליון הקודם של המוסך: תמונה מתוך "חתונת דמים" מאת גרסייה־לורקה, בתרגום טל ניצן
