כשיונה וולך הרגישה "הֲכִי רָע שֶׁאֶפְשָׁר"

הניסיון להתחקות אחרי הסיפור שמאחורי השיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום"

בתמונה: יונה וולך. צילום: יעל רוזן

עוד סיפורים על השירים האהובים בקבוצה >> הסיפור מאחורי

 

לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
אַתָּה שׁוֹמֵעַ לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה כְּלוּם
זֶה הָיָה אֶצְלִי בַּיָּדַיִים
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מַשֶהוּ
אַתָּה שׁוֹמֵעַ יָכוֹלְתִּי לְגַמְגֵם
מָה רָצִיתִי לְהַגִּיד
יָכוֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ הֲכִי רָע שֶׁאֶפְשָׁר
וּפִתְאוֹם אַתָּה עוֹמֵד כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן
בְּסִינוֹר לַצַּוָאר וְחוֹזֵר עַל הַשְּאֵלָה
מֶה עָשִׂית עִם זֶה שׁוֹאֲלִים
לְאָן בִּזְבַּזְתְּ אֶת כּל זֶה, הָיָה לָךְ סִכּוּי
וְאַתָּה תִּצְטָּרֵךְ לְהַתְחִיל הַכּל מֵחָדָשׁ

("לא יכולתי לעשות עם זה כלום", יונה וולך)

 

גם אחרי הסרט הדוקומנטרי הנפלא, גם אחרי הביוגרפיה המפורטת, אחרי הראיונות שלה ועליה, אחרי המאמרים, הכתבות, השערוריות, השירים. גם אחרי הכל, אולי בהתחשב בהכל, הניסיון להתחקות אחר הסיפור מאחורי מרבית השירים של יונה וולך נידון מראש לכישלון. כמה מתאים, לכן, לנסות להתחקות אחרי השיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום".

ב-5 בפברואר 1965 חצתה יונה וולך את שער הברזל של בית החולים הפסיכיאטרי בטלביה שבירושלים. היה זה האשפוז הראשון בחייה של המשוררת. "אני רוצה להבין מה זה שיגעון", סיפרה לחבריה. ד"ר מרסל עשהאל, הפסיכיאטר שקיבל את וולך למוסד, סיפר לימים כי זיהה מאחורי העיניים החולמניות וההופעה המרושלת של הצעירה בת ה-21 שישבה לפניו כוחות יצירתיים אדירים שחשש להרגיע באמצעות הטיפול המקובל שעמד לרשותו, תרופות פסיכיאטריות. בתום הפגישה הראשונה שלהם הורה לאח במחלקה לפנות עבורה חדר, בו תוכל להתבודד וליצור ללא הפרעה.

צילום: יעל רוזן

במקום להלעיט את וולך בכדורים מרגיעים, סיפק לה הד"ר אל.סי.די, מסקלין וסמים פסיכדליים נוספים. הטיפול הניסיוני הזה, שנוסה כבר באירופה אך טרם הגיע לארץ, החמיר את הדיכאונות והניתוק מהמציאות שבגינם התאשפזה וולך מלכתחילה. הרעש הבלתי פוסק שבראשה התעצם והתחדד. בתום השבוע הראשון שלה בבית החולים, סיפרה וולך לד"ר עשהאל כי היחס המיוחד לו זכתה, והעובדה שלא הוצבו בפניה שום גבולות דווקא בתקופה של מצוקה נפשית, שכנעו אותה ש"הפסדתי את האפשרות להשתגע".

סכרי היצירה של המשוררת נפרצו, אך מכריה התקשו לזהות את יונה החיה והאנרגטית שהכירו. היא נראתה להם עתה כבויה ומבולבלת. בסוף מאי 65' השתחררה מהמוסד. סיכום המחלה המפורט להפליא הכיל שש אבחנות שונות. "הטבה חלקית", כתב ד"ר עשהאל בסעיף 'המצב בעת שחרור'.

ההטבה החלקית שחזה הפסיכיאטר החזיקה מעמד עד קיץ 1972. בוקר אחד באותו הקיץ החליטה וולך שהיא רוצה למות. יולי של אותה שנה היה התאריך שבחרה לביצוע הגזרה. בשנים שחלפו מאז שחרורה הספיקה להוציא שני ספרי שירה ולפרסם בכל הבמות החשובות בארץ. כל זה היה כאין וכאפס לעומת ההתקפים הפסיכוטיים החוזרים והנשנים, והדיכאון שהשתלט על חייה. במוצאי השבת של אחד מערבי סוף יולי דפקה על דלת שכנתה וסיפרה שבלעה כדורים. הדרך חזרה לטלביה נסללה.

צילום: יעל רוזן

ביולי 1972 לא היה עוד ד"ר מרסל עשהאל חבר בסגל המוסד, וכל זכויות היתר שהוענקו לה באשפוז הראשון נשללו ממנה באשפוז השני. כדורי הרגעה, כדורים אנטי-פסיכוטיים וכדורים נגד תופעות הלוואי של שני הסוגים הקודמים ניתנו לה מדי ערב. בחודשים הראשונים התקשתה לכתוב. ביום הכינה בובות לילדים בחדר הריפוי, בלילות נדדה שנתה.

בחלוף החודשים הרגישה וולך שיפור מסוים. באוקטובר הצליחה לחבר במחברתה שורות ראשונות המעידות במשהו על חוסר האונים שלה לנוכח המצב החדש:

 

"מה שיכלתי כבר לא יכולתי לעשות מהתחלה,
מה שיכלתי לעשות לפני כן נמחק, שכחה,
אפשר לחכות ימים עד שזה יחזור…".

 

לימים תשתמש וולך בשורות אלה כבסיס לשיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום". היא שוחררה בסוף חודש נובמבר. ביום שבו שוחררה הזעיקה את העורך מנחם פרי ומסרה לידיו צרור שירים שחיברה באשפוז.

בשנת 1982, שלוש שנים לפני מותה ממחלת הסרטן, הלחין וביצע אילן וירצברג את השיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום". השיר הופיע באלבום שהוציא במשותף עם שמעון גלבץ, אלבום שאת כל מילותיה כתבה יונה וולך.

 

בשנת 2008 זכה השיר לביצוע מחודש של נינט טייב במסגרת הפרויקט "עבודה עברית":

 

לקריאה נוספת אנו ממליצים על הביוגרפיה של יונה וולך מאת יגאל סרנה.

 

עטיפת הביוגרפיה שחיבר יגאל סרנה. את התמונה של וולך צילמה מרים שרון

 

התמונות הנפלאות של יונה וולך הן של הצלמת יעל רוזן וכל הזכויות שמורות לה.

 

עוד סיפורים על השירים האהובים בקבוצה >> הסיפור מאחורי

עוד נשים שפרצו דרך בקבוצה >> גיבורות

 

כתבות נוספות

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

יונה וולך לזלדה אחרי פגישתן הראשונה: "את מעמידה עולם. זה הדבר הסופי שמשורר יכול לעשות"

הווידוי של אלכסנדר פן

 

 






"שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי": פניה ברגשטיין מתגעגעת לאמא ואבא

איזה עוצמה יש לשירים ששמענו בילדותנו? כמה מתיקות משוחה על צלילים אלה כשאנו מאזינים להם בבגרותנו?

פניה ברגשטיין (במרכז) עם הוריה: יהושע מרדכי ודבורה (צילום: פרוייקט ניגונים)

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת.
הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק
"אֵיכָה" וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.

כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.

פניה ברגשטיין, משוררת עבריה, נולדה ב-1908 בעיר שצ'וצ'ין בפולין. אביה, שהיה מורה עברי, הקנה לה את ידיעת הלשון העברית וספרותה. בנערותה הצטרפה לתנועה החלוצית וב-1930 עלתה לארץ והתיישבה בקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל. היא כתבה בין השאר את 'בוא אליי פרפר נחמד' ו'האוטו שלנו'. היא לא כתבה רק לילדים, ובין יצירותיה שיר יפיפה הממוען למבוגרים. בשירה 'ניגונים' היא מקפלת געגוע לבית אבא.

פניה ברגשטיין

באותם ימים של שנת 1944, החלו להבין בקיבוץ את גודל הטרגדיה הנוראה שהתחוללה באירופה. בתקופה זו היא הבינה כי הוריה ומשפחתה כבר אינם. סמוך לכתיבת השיר גם שלחה (או התכוונה לשלוח) מכתבים שבהם היא מבקשת לקבל מידע אודות בני משפחתה. המכתבים התגלו בדצמבר 2010 בקופסת נעליים בקיבוץ בצפון (ניתן לעיין בהם באתר "פרוייקט ניגונים").

"אני מבקשת שתואילו בטובכם לתת לי ידיעות על גורל משפחתי אשר בשנים האחרונות התגוררה באוטבוצק רח' שקולנה 37", כתבה פניה ברגשטיין במכתב לעיריית העיר בפולין, ואחר כך פרטה אודות בני משפחתה. ולבסוף חתמה: "אני מבקשת בהכנעה רבה לקבל תשובה, בתקוה שאקבלנה בקרוב".

הרקע לכתיבת השיר, כך מספרים, הוא תשובה לחברי הקיבוץ בו התגוררה, שמתחו ביקורת על החלטתה להנהיג טקס הדלקת נרות שבת עם ילדי הגן בימי שישי, וביקשו לבטלו. פניה הצטערה על גישתם של חבריה. היא התכנסה בחדרה וכתבה על מערכת היחסים המורכבת בין הבת החלוצה, הקיבוצניקית, לבין ההורים הרחוקים אותם עזבה, אך ניגוניהם טבועים עמוק בדמה:

נִגּוּנֶיךָ אָבִי וְשִׁירַיִךְ אִמִּי
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים

גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים

 

ניגונים מקזבלנקה

לפני 12 שנה, כשהחלו לעבוד יחד החזן והפייטן הדגול ר' חיים לוק ויאיר הראל, זמר ויוצר ומייסד אתר 'הזמנה לפיוט', ניסה הראל להפגיש את ר׳ חיים עם שירי תפילה ישראליים מתוך מחשבה כי ר׳ חיים יוכל לתת להם פרשנות אומנותית ייחודית, להעמיק את מימד התפילה שבהם. הראל הפגיש את ר' לוק, בין השאר, עם השיר 'ניגונים'. כששמע ר' חיים לוק את השיר הוא התרגש מאד, פנה אל חדרו ויצא ממנו עם מכתב ישן.

ר' חיים לוק

בצעירותו למד ר' חיים לוק בישיבת 'אם הבנים' במרוקו, וכשבגר נשלח ללמוד בישיבה בלונדון. על המרחק והגעגוע גישר באמצעות חלופת מכתבים עם מורו האהוב, ובאחד מהם נזכר עתה. הוא אחז נרגש במכתב ששלח לו המורה, וסיפר על המסר הדומה, על זרעי הילדות שנטבעו בו, ועל האיחול שהם יעלו ויצמחו.

ב"ה

קזנבלנקה, י"ט טבת, תשי"ז

23.12.56

ישאו הרים שלום, לנופך ספיר ויהלום, למעלת בננו חמודנו כה"ר חיים לוק הי"ו, אלקים יענה שלומו, ולפני שמש ינון שמו, בשלום ובמישור ישוב אל עמו, ואל שער מקומו, אכי"ר […]

אור עינינו!

מה מאד עלץ לבנו במכתבו היקר אשר הופיע לנו כענק חרוז פנינים, שפתותיו שושנים, אשר ממנו נוכחנו לדעת, כי דברינו היו היוצאים מן הלב כאותן זרעוני גינה אשר זרענו על לוח לבו, לא היו כזרועים על צחיח סלע ותלמי ציה, רק על ארץ חפץ דשנה ופוריה, יישר חיליה! אקוה כי לימים יוצרו ישגשגו ויפרחו, יענפו ענף וישאו פרי תנובה, עד כי יהיו לגפן אדרת, לכבוד ולתפארת, אם אך ינופף ידו כפעם בפעם להזיל עליהם גשם נדבות, במפעלות נשגבות, וטללי המדות החשובות, מאליפות מדובבות, ולעדור ולנכש ולנקות הקמשונים והזרעים הרעים מבין ערוגות המטעים, בעודם קטנות ורעננות.

ויהיו דברינו אלה לזיכרון בין עיניך, כי רק בזה יהיה לבך נכון ובטוח כי מעשיך וכל עמלך יהיו לרצון ולריח ניחוח, ובהגיע תור עת לחננה, בוא יבוא ברנה, וה' יכין צעדו, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, וסמך אלוק בעדו.

ואל תדאג, בננו, על הפרידה, כי כך היא המדה, וכך היא דרך הנטעים המגודלים, ממקום למקום הם נשתלים, ורק בזה יציצו ויפרחו, ומעפר אחר יצמחו, וגם אתה כאחד מהם, אשר בישע אלקים, תציץ ותפריח, והיית אך שמח, ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח, אכי"ר,

כחפץ לבבך

וכחפצינו המעתירים בעדך

עתרת החיים והשלום.

ועד אם הבנים

יהודה סריקי

 

בביצועו המיוחד מצליח ר' חיים לוק לבטא באופן יוצא דופן את הגעגוע המתוק והכואב של הבן להוריו:

ניגונים-ר' חיים לוק

 

כתבות נוספות

על פַנְיָה בֶּרְגְשְׁטֵיין שהלכה ואיננה

איך הופך פיוט בן 1500 שנה ללהיט ביוטיוב?

המפגש המפתיע בין הקרמיקאית לפיוט "הנה כחומר כחומר ביד היוצר"

 

 

סיפור על רומן ודעת: תמורות איסלאמיות בעבר קלאסי

פריטים מיוחדים ונדירים מאוסף האיסלאם של הספרייה הלאומית של ישראל יוצגו בתערוכה במכון לחקר העולם הקדום בניו יורק

מנהל הספרייה: "בקיום תערוכה מיוחדת זו בטבורה של ניו יורק, מחזקת הספרייה הלאומית של ישראל את מעמדה הבינלאומי בפרט ואת עושרה התרבותי של ישראל בכלל".

"סיפור על רומן ודעת: תמורות איסלאמיות בעבר קלאסי" ("Romance and Reason: Islamic Transformations of the Classical Past") הוא שמה של תערוכה חדשה שתפתח השבוע (יום רביעי, 14/2) בניו יורק במכון לחקר העולם הקדום של אוניברסיטת ניו יורק. התערוכה תציג בפעם הראשונה פריטים נדירים מאוסף האסלאם הגדול והעשיר של הספרייה הלאומית בישראל. מדובר ב 24 כתבי יד נדירים ויפים במיוחד בני מאות שנים.

 

ניקומאכוס, אביו של אריסטו, מלמד את אכסנדר בזמן שאריסטו צופה מהצד, "חאמסה", חכים ג'מאל א-דין נזאמי (1209-1141), הודו, המאה-17. מאוספי הספרייה הלאומי. צילום: ארדון בר-חמה

 

התערוכה מתמקדת בשני נושאים: הנושא הראשון הוא גלגולה והתפתחותה של דמותו הנערצת של אלכסנדר הגדול (מלך מוקדון ומגדולי המצביאים של העת העתיקה) בספרות האסלאמית של ימי הביניים כפי שבאה לידי ביטוי בדמיונם של המשוררים המוסלמים פרדוסי (1020-940), ניזאמי (1209-1141) ומשוררים אחרים. אלכסנדר הגדול היה לא רק מדינאי וכובש, אלה גם פילוסוף ונביא וכתבי יד אלו מעוטרים באיורים מרהיבים המתארים את מעשיו של מי שמזוהה עם תחילת התקופה ההלניסטית.

הנושא השני בתערוכה מוקדש לרפואה, לפילוסופיה ולתחומי המדעים המדויקים שאומצו ע"י הוגים ואנשי רוח בעולם המוסלמי אחרי הכיבוש המוסלמי של המזרח התיכון במאה השביעית לספירה. מפעל תרגום מיוחד, שנוסד בימי ובתמיכת שלטון הח'ליפים העבאסים במאה השמינית, הצליח להעביר לשפה הערבית את מרבית הספרות היוונית הקלאסית ואותם פילוסופים ומדענים מוסלמיים לא רק תרגמו את הטקסטים היוונים, כי אם גם הרחיבו ופיתחו את הממצאים שהגיעו אליהם. בתערוכה יוצגו, בין השאר, כתבי יד ערבים מאוירים של תרגומים ומחקרים מקוריים מתחומי הרפואה, מתמטיקה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, פילוסופיה ותחומים אחרים.

יצויין כי אוסף האיסלאם בספרייה הלאומית מקיף אלפי פריטים, חלקם בני למעלה מאלף שנים, והוא נחשב לאחד האוספים החשובים בעולם המתעדים את התפתחות הזרמים השונים באיסלאם באמצעות כתבי יד מתרבויות ומדינות רבות.

 

אכסנדר ופמלייתו במפגש עם נזיר מתבודד שפותח את שערי מבצר דרבנד עם תפילתו, "חאמסה", חכים ג'מאל א-דין נזאמי (1209-1141), הודו, המאה-17. מאוספי הספרייה הלאומי. צילום: ארדון בר-חמה

 

המכון לחקר העולם הקדום (INSTITUTE FOR THE STUDY OF THE ANCIENT WORLD) נכלל בין המוסדות התרבותיים המובילים בניו יורק והוא נמצא בסמוך למוזיאון המטרופוליטן והמוזיאון לאומנות מודרנית (MOMA). המכון הוא מוסד מחקר של אוניברסיטת ניו יורק והוא מהווה גם במה לתערוכות שונות ומוצלחות שמתמקדות בתרבויות העולם הקדום.

הפריטים שנבחרו לתערוכה ולקטלוג שילווה אותה נבחרו בקפידה כך שיוכלו להעביר בצורה בהירה ויפה את העולם התרבותי והרוחני שמאפיין את ההיסטוריה האומנותית של האסלאם, החל מראשיתו ועד לעת החדשה.

מנהל הספרייה הלאומית, אורן וינברג אומר כי העבודה המשותפת של הספרייה עם המכון לחקר העולם הקדום של אוניברסיטת ניו יורק, פותחת בפני הספרייה הלאומית הזדמנויות לשיתופי פעולה וחשיפת אוצרות הספרייה לקהלים חדשים בארץ ובעולם. "הספרייה הלאומית פועלת בשנים האחרונות להנגיש את אוספיה ואוצרותיה הן בדרכים דיגיטאליות והן בניראות פיזית באמצעות אירועים ותערוכות. בעצם קיום תערוכה מיוחדת זו בטבורה של ניו יורק, הספרייה הלאומית של ישראל מחזקת את מעמדה הבינלאומי וחשיבותה של הספרייה בפרט ומעמדה התרבותי של ישראל בכלל. אנחנו מקווים שהחיבור למוסד יוקרתי זה יביא בעתיד לעוד שיתופי פעולה נרחבים ומשמעותיים", אומר מנהל הספרייה הלאומית.

 

דיאגרמה של עין, "עדכון ספר האופטיקה למען בעלי התבוננות ובוננות מאת אבן אל-היית'ם", כמאל א-דין א-פריסי (1320-1260), תורכיה העות'מנית, 1511. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

התערוכה תפתח ביום רביעי, 14 בפברואר, והיא תימשך עד ה – 13 במאי 2018. פרטים נוספים על התערוכה באתר המכון לחקר העולם הקדום.

ספר התהילים שהציל את נתן שרנסקי בכלא הסובייטי

סיפורו של ספר התהילים הקטנטן שייצג עבור אסיר הציון את הקשר עם אשתו אביטל ואת הקשר עם ארץ ישראל והפיח בו אור גדול בימים של אפילה

ספר התהילים של נתן שרנסקי

"ב-20 בינואר 1980, יום הולדתי חיכיתי בקוצר רוח למברק ברכה מהבית… ביום הבא זכיתי להפתעה לא צפויה – מתנת יום הולדת של ממש! – כאשר אחד מפקידי הכלא המופקד על המחסן שבו אוחסנו חפצי האסירים הביא לי ספר קטן עם כריכה שחורה, ספר התהילים שלי!"

(מתוך: לא אירא רע מאת נתן שרנסקי. הוצאת עידנים/ ידיעות אחרונות, 1988. תרגום: אביעזר גולן)

כך מתאר נתן שרנסקי את אותו הרגע ב-21 בינואר 1980, שבו החזירו לו מנהלי הכלא הסובייטי את ספר התהילים שלו. הספר הזה, כך מספר שרנסקי, היה אחד הדברים שהחזיקו אותו באותן השנים הקשות כאסיר ציון. מהספר הזה, הוא כבר לא ייפרד לעולם.

נתן שרנסקי וספר התהילים בספרייה

 

ספר התהילים הקטן והשחור ליווה את שרנסקי בשנים הקשות ביותר שלו בכלא. בספרו האוטוביוגרפי לא אירא רע מספר שרנסקי כי הספר, אותו העניקה לו אשתו אביטל ערב מעצרו, הוחרם ממנו כיוון שהיה ספר דתי שנדפס מחוץ לברית המועצות. כשהספר היה בחזקתו בעת מעבר מכלא לכלא, הוא תלש את העמוד בו היה כתוב שהודפס בישראל, ותיאר אותו כספר "עממי". רק בעקבות זה, הסכימו לבסוף שלטונות הכלא להחזיר אותו אליו.

"ספר התהילים היה ההוכחה החומרית היחידה לקשר המיסטי שלי עם אביטל. מה גרם לה לשלוח אותו אלי ערב מעצרי? וכיצד אירע שקיבלתיו דווקא ביום פטירת אבי? קריאת המזמורים לא רק חיזקה את הקשר בינינו, אלא אף הוציאה את מחברם ממסתוריותו. המלך דוד נגלה עתה לפני לא כגיבור אגדי או יצור על מיסטי, כי אם כנפש חיה, בלתי נכנעת – רדופת ספקות, מתקוממת על הרשע וסובלת בזוכרה את חטאיה."

בשנת 2014, ביקר נתן שרנסקי בספרייה הלאומית. בין היתר הוא פגש את מנהלת מחלקת השימור והשיקום תימנה אלפר.

"התרגשתי מאוד לראות את שרנסקי", מספרת אלפר, "אמרתי לו כמה נגע ללבי סיפורו של ספר התהילים הקטן שמוזכר בספרו האוטוביוגרפי שלו". שרנסקי בתגובה שלף את התהילים מכיסו. חברי הנהלת הספרייה שהתלוו לביקור, הציעו לו שהספרייה תנסה לשקם את הספר, שכמובן לא היה במצב מזהיר.

 

כריכת הספר לפני ואחרי השיקום

 

ספר התהילים עבר טיפול יסודי בספרייה. הכריכה שנפגעה מאוד שוקמה, קרעים בדפים אוחו בחומרים מחזקים, פינות הדפים שנשחקו במרוץ השנים עברו טיפול מיוחד, וב-8 במאי 2014, קיבל שרנסקי בהתרגשות את הספר המתוקן.

 

שרנסקי מקבל את ספר התהילים לאחר שיקומו

 

לקראת סוף ספרו האוטוביוגרפי, מספר שרנסקי כי ממש רגעים לפני שעלה על המטוס שהוציא אותו מברית המועצות לחופשי, לא התכוונו השלטונות הסובייטיים לתת לו את הספר:

'היכן ספר התהילים שלי?'

'קיבלת את כל מה שאתה זכאי לקבל', ענה האינטלקטואל בטון שהפתיע בגסותו. הוא סימן לעוקבים לקחת אותי משם.

מיד נשכבתי על השלג. 'לא אזוז עד שתחזירו לי את ספר התהילים שלי!' משלא התרחש דבר, התחלתי לצעוק: 'החזירו לי את ספר התהילים שלי!'

הצלמים נראו כנדהמים וכיוונו את מצלמותיהם אל השמים.

לאחר התייעצות קצרה, נתן לי הממונה את ספר התהילים. מיד קמתי ועליתי בכבש המדרגות."

"מעריב" מדווח על נחיתתו של אסיר ציון נתן שרנסקי בישראל. לחצו על התמונה לעיתון המלא

בתוך עולם אפל של תופת ואי צדק, הצליח ספר תהילים שחור וקטנטן לתת אור בחייו של שרנסקי. להזכיר לו את משפחתו, להזכיר לו את מורשתו היהודית ואת ארץ ישראל. ספר תהילים זה, ימשיך ללוות את שרנסקי עוד שנים רבות.