הווידוי של אלכסנדר פן

וְהָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם: הסיפור מאחורי השיר המצמרר והבית האחרון שאף אחד לא מעז לשיר

חן מלול | 25.12.17 |
Share
אלכסנדר פן בן השבע-עשרה. כל הזכויות לשירי ולצילומי אלכסנדר פן שמורים לסינילגה אייזנשרייבר-פן

מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי"בפייסבוק ושתפו אותנו

 

ב-11 ביוני 1927 עגנה האנייה "נובורוסיסק" בנמל יפו. מבין שלל הנוסעים שירדו מהאנייה הרוסית היה צעיר גבוה ונאה למראה כבן 21, שהיה חסר כל למעט מטרה יחידה – להפוך למשורר גדול. שמו היה אלכסנדר פן, ומלבד כמה שירים בוסריים שחיבר עד אז, טרם הספיק לכתוב דבר מה שהרגיש שיוכל להתגאות בו.

משהו בלהט של הצעיר הילך קסם על מכריו החדשים. בארץ המשיך פן לכתוב שירה ברוסית, אך בזכות שנים של השקעה ומאמץ השתוותה שליטתו בעברית לאהבתו אליה. ודאי סייעה לו העובדה שאחד ממוריו המסורים לעברית היה לא אחר מחיים נחמן ביאליק, שאל ביתו היה סר פן בכל יום שישי אחר-הצהריים לשיעור בן שש שעות.

שנתיים מבואו ארצה חבר פן לחלוץ נוסף בשם נתן אקסלורד, ויחדיו עמלו השניים על הפקת סרטם הראשון, "חלוץ". פן חיבר את התסריט הכתוב כולו רוסית ואף שיחק בסרט. על אף שהסרט לא הושלם מעולם, פן זכר את החוויה לטובה – בעיקר כי זכה לנשק במהלך הצילומים את הגיבורה הראשית תמר חרל"פ.

גם את הפרסום הראשון שלו בעברית חב פן לסרט. היה זה מכתב ששלח למערכת עיתון דבר בניסיון להגן על הסרט שקיבל ביקורת קשה עקב האופן שבו מוצגים החלוצים. במכתב הקצר התרעם פן על הביקורת וטען כי "רק לפני 10-7 חודשים נלחמנו על ארץ ישראל בהיותנו נתונים בידי היבסקציה, עברנו את כל מדורי-הגיהנום הרוסי, והתענינו בגלות ס.ס.ס.ר בפינות הנידחות – ואותנו באים להאשים בתעמולה אנטי ארץ ישראלית?"

 

פרסומו הראשון של אלכסנדר פן בעברית

 

בכתבה ראשונה זו חשף פן מספר פרטים ביוגרפיים שמאוחר יותר יכחיש בתוקף. המשורר שדאג לטפח לימים את מיתוס המשורר-הגוי שהשתקע בארץ במקרה, מתגלה כפעיל ציוני נלהב כבר במולדתו.

פן לא תמיד שיקר ביודעין (למרות שגם את זה עשה מעת לעת). כל מי שהכיר אותו היה ער לכך שבכל פעם שפתח את פיו היו האמת והבדיה מתערבבים להם לסיפור שובה לב. זה קרה גם בתשובה לשאלה הבנאלית ביותר, כמו – מה עשית אתמול? חברו של פן, הסופר יוסף סערוני, סיפר לאחר מותו של המשורר כי אפילו "עדי ראייה, שהקשיבו לסיפוריו האמינו יותר לגרסת פן מאשר למעשים שראו במו עיניהם". בדומה לתיאור ילדותו הפנטסטית ברוסיה, סיפור שחזר וסיפר, ואז חזר ושינה לכל אורך חייו, כך גם הנסיבות שהסתתרו מאחורי רבים משיריו נותרו בגדר תעלומה.

 

הווידוי שמאחורי וידוי

 

וְהָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם,
כִּי אֶהְיֶה בִּשְׁבִילְךָ כְּמוֹ לֶחֶם וּמַיִם
וּכְאֶל מַיִם וְלֶחֶם אֵלַי תַּחֲזֹר.

 

הרבה טיפות מרות, נשים ומילים חלפו בנהר חייו הסוערים. בשנת 1941, כמעט עשרים שנה לאחר התנסותו הכושלת כקולנוען, אנו מוצאים את אלכסנדר פן חולק דירה יחד עם אשתו רחל ובתם המשותפת סינילגה. אהבת האלכוהול התפתחה להתמכרות, אך גם הפגיעה הקשה שספגו הבריאות והחוסן האדירים שבהם ניחן בצעירותו לא גרמו לו להאט את הקצב.

תפקיד הבעל האוהב והאב המסור היה רק אחד משלל התפקידים שהסכים לשחק, ולא תמיד המועדף שבהם. בוהמיין רודף נשים והרפתקאות היה תפקיד נוסף.

 

אלכסנדר ורחל פן בקפה "קנקן", תמונה משנת 1949. התמונה לקוחה מתוך ספרה של חגית הלפרין, "צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן"

 

לכבוד יום הולדה ה-29 של רחל אשתו, הקדיש לה את השיר "וידוי".

 

מְעִילִי הַפָּשׁוּט וּפָנָס עַל הַגֶּשֶׁר,
לֵיל הַסְּתָו וּשְׂפָתַי הַלַּחוֹת מִנִּי גֶּשֶׁם
כָּךְ רָאִיתָ אוֹתִי רִאשׁוֹנָה, הֲתִזְכֹּר?

 

מדובר באחד משיריו הכנים והמצמררים ביותר. קשה להפריד את האמת מן הבדיה שבשיר: ידוע למשל שפן ורחל נפגשו לראשונה בתאטרון "המטאטא" ולא, כפי שתואר בשיר, בליל סתיו גשום על גשר. אך אם נחבר יחדיו את מה שסיפרה לימים בתם המשותפת, עם תיאורים נוספים שסיפקו חבריהם של בני הזוג, המסירות העמוקה וארוכת השנים של אשתו אליו והיחס המחפיר שהעניק לה בתמורה בהחלט ניכרים לאורך השיר.

 

בְּעָנְיֵנוּ הַמַּר, בַּעֲבוֹר אוֹתְךָ זַעַם,
גַּם לַמָּוֶת אַתָּה קִלַּלְתַּנִי לֹא פַּעַם,
וּכְתֵפַי הַקָּרוֹת רָעֲדוּ מִשִּׂמְחָה.

 

היו שהעריכו כי פן מעולם לא הבין את רחל באמת, אך מילות השיר מוכיחות עד כמה הערכה זו שגויה. פן הבין את עוצמת הסבל שהסב לה (כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת), כמו גם את חוזק אהבתה אליו (וגם אז לבבי לא יסור מעמך). 36 שנה היו פן ורחל נשואים, ולמרות הסבל אותו עברה, דאגה וטיפלה בו עד מותו בשנת 1972.

 

כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם
שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתְךָ בִּגְלָלִי בִּנְחֻשְׁתַּיִם
וְגַם אָז לְבָבִי לֹא יָסוּר מֵעִמְּךָ.

 

השיר שנכתב בשנת 1941, התפרסם רק בשנת 1970. היה זה השיר האחרון של פן שהתפרסם בחייו. הוא התלבט בין שמות שונים לשיר, "הפגישה על הגשר" או "וידוי של אישה". "וידוי", השם הסופי שנבחר לשיר, מעורר את השאלה: של מי הווידוי בעצם? האם המתוודה היא דוברת השיר או שמא המשורר השם מילים של אהבה ושל ייאוש בפיה?

 

כֵּן הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת
אֲבָל עֵד לִי הָאֵל הַחוֹרֵץ גּוֹרָלוֹת
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית – אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת
רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת

 

הבית שנגנז: וְיָדַעְתִּי: הַמָּוֶת יָבוֹא מִיָּדֶיךָ

מאז שהתפרסם לראשונה בעיתון דבר הולחן "וידוי" בידיי סשה ארגוב, שמעון שגיא, משה וילנסקי ושלום חנוך. הלחן של ארגוב הוא המוכר ביותר. הוא בוצע לראשונה בשנת 1971 על ידי הזמרת מיכל טל, וברבות השנים זכה לביצועים רבים.

מרבית הביצועים של מרבית הלחנים נמנעו מלכלול את הבית האחרון בשיר, בו מתנבאת דוברת השיר כי מותה יבוא אליה מידיו של האהוב, אך גם עובדה זו לא מצליחה להפיג משהו מאהבתה אליו.

 

הֵן יָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי אוֹהֵב מִלְּבַדֶּךָ
וְיָדַעְתִּי: הַמָּוֶת יָבוֹא מִיָּדֶיךָ
וַאֲנִי מְחַכָּה וּמְצַפָּה לְזִיווֹ
הוּא יָבוֹא פִּתְאֹמִי, כְּגַרְזֶן עַל עֵץ יַעַר
אוֹ יִקְרַב לְאִטּוֹ, בְּעִנּוּי וּבְצַעַר
אֲבָל לֹא מִידֵי זָר – מִיָּדֶיךָ יָבוֹא
וְגַם אָז לְבֵיתְךָ, בְּלֵיל שְׁכוֹל וְלֵיל עֹנִי
בַּחֲלוֹם עוֹד אָשׁוּבָה, כְּסִילָה שֶׁכָּמוֹנִי

 

 

 

עוד על וידוי:

הפרסום הראשון של השיר, התפרסם בעיתון דבר בתאריך 10 באפריל 1970:

 

 

התווים והמילים של השיר "וידוי", בכתב ידו של סשה ארגוב. מתוך ארכיון סשה ארגוב השמור בספרייה:

 

מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי"בפייסבוק ושתפו אותנו




חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו