הטרגדיה המשפחתית של מנדלי מוכר ספרים והמזוודה הגנוזה ששרדה את הנאצים
פניהם הקפואות של בני המשפחה המביטים אל המצלמה, אינן מביעות אושר. האם היו אלה רק הוראותיו של הצלם הקפדן, שביקש מן המצולמים שלא לזוז, או שמא גם המתחים השונים שבין בני אותה משפחה באים לידי ביטוי בתצלום זה?
מבטו של אבי המשפחה, האוחז על ברכיו את אחד מנכדיו, ממוקד בעדשת המצלמה. רעייתו, היושבת משמאלו, מפנה את מבטה ממנו, ובוהה בנקודה רחוקה אי-שם – הרחק מנינהּ, שבזרועו היא אוחזת, כאילו אינה שייכת למשפחה הקטנה של נכדתה טטיאנה ובעלה, היושבים חבוקים לצדה. משפחה זו, אשר באה להצטלם למזכרת בסטודיו הידוע של הצלמת לואיז פוסלין ריגו (Louise Fueslin-Rigaud) בז'נבה היא משפחת אברמוביץ' מאודסה, ואבי המשפחה לבן הבלורית הוא לא אחר מאשר ה"סבא" – מנדלי מוכר ספרים, "יוצר הנוסח" כפי שכונה על ידי ביאליק וחבריו, ואבי הספרות העברית (והיידית) החדשה.
מנדלי מוכר ספרים הסתיר במשך שנים ארוכות את הטרגדיה המשפחתית שהתחוללה בביתו. התנצרותו של בנו היחיד והתרחקותן של שלוש בנותיו, סופיה, נדייז'דה וְאנה, מן היהדות, היו בעוכריו והוא מעולם לא התגבר על משבר משפחתי זה. יחסיו עם רעייתו התערערו אף הם. בין היתר, על רקע חוסר שביעות רצונה מעיסוקיו הספרותיים של בעלה. למרות כל זאת, לא פסק מנדלי, מגדולי הסופרים היהודים בכל הדורות, לשמור על קשרי משפחה הדוקים על כל ילדיו. אגב, גם מיכאיל (מאיר) אברמוביץ', בנו המומר של מנדלי (הנראה בתצלום עומד מעל אביו) משך בעט סופרים והוא נודע בזמנו כאחד מן המשוררים הרוסים המשפיעים. בנו של מיכאיל, נכדו הבכור של מנדלי מוכר ספרים – אשר איננו מופיע בתצלום – היה טייס הניסויים הראשי של האחים רייט, בונה כלי טיס ומחלוצי הטיסה ברוסיה. הוא נספה בתאונת טיסה בשנת 1913, שנים אחדות לאחר צילומה של תמונה משפחתית זו.
בשנותיו האחרונות, התגורר מנדלי בז'נווה, סמוך לבתו הצעירה. ד"ר אווה אברמוביץ' (עומדת בתצלום, שנייה משמאל) התגוררה בשוויץ ושם נודעה כאחת מן המומחיות הגדולות לריפוי מחלת השחפת. באותן שנים, סייעה אווה לאביה הקשיש בכינוס כל כתביו ובהוצאתם לאור. לאחר המהפיכה הבולשביקית, לא יכלה עוד אווה אברמוביץ' לשוב לרוסיה, שם חיו אחֵיה, והיא התיישבה בבירת צרפת.
עם כניסת הנאצים לפריס, הסתתרה אווה אברמוביץ' במנזר קתולי בדרום צרפת, לשם נמלטה עם מעט חפציה. למרות שעזבה בבהלה את ביתה בפריס, היא נטלה עימה מזכרות שונות מאביה האהוב, ובתוכן מכתבים שכתב לה, כתבי יד של יצירותיו בעברית וביידיש, וכן תצלומים, בעיקר מן התקופה שעבדה בקרבתו. אווה אברמוביץ' לא הצליחה לשרוד בתנאים הקשים במנזר, בימי המלחמה. היא מתה באותה עיירה נידחת, זמן קצר לאחר שהגיעה לשם.
לקראת תום המלחמה, נזדמן לאותה עיירה בצרפת חייל ארצישראלי מן הבריגדה היהודית. בדרך מקרה, נכנס אותו חייל לאחד מן הבתים שיושביו נטשו אותו. תוך כדי חיטוט בחפצים שהיו פזורים בבית, נתקל החייל במזוודה, ובה כתבי יד עבריים, תצלומים ומכתבים. החייל טילטל עמו את אותה מזוודה על פני יבשות וימים, עד אשר שב ארצה. כאן, לאחר שהראה את תכולת המזוודה לידידו המשורר נח שטרן, הסתבר לו כי היא מכילה בתוכה את שרידי ארכיונה של אווה אברמוביץ' – בתו הצעירה של מנדלי מוכר ספרים.
כאשר התגלה לאותו חייל משוחרר (ומובטל) שנתגלגל לידיו אוצר, הוא ביקש למוכרו בכסף רב. ראש עיריית תל אביב דאז, ישראל רוקח, שמע על האוסף וסידר במהירות לאותו חייל משרה באגף המים של העירייה. בתמורה, נמסרו תעודות אחדות מאותו אוסף לרשות בית ביאליק בתל אביב. המשרה באגף המים של העירייה לא תאמה את ציפיותיו של אותו צעיר, שביקש להתעשר. הוא נסע לארצות הברית, שם קיווה למכור את הארכיון שנותר, ברובו, ברשותו. בלוס-אנג'לס, שם התיישב, הוא הצליח בעסקיו ולא נזקק עוד למכור את התעודות יקרות הערך שמצא במזוודתה של אווה אברמוביץ'. בפרץ של פטריוטיות שאחז בו לאחר מלחמת ששת הימים, תרם אותו אדם את כל החומר שנותר ברשותו לספרייה הלאומית, באוגוסט 1967.
ספרים מקוונים של מנדלי מוכר ספרים בקטלוג הספרייה
פורטרטים של מנדלי מוכר ספרים מתוך אוסף אברהם שבדרון
תגובות על כתבה זו