"אולי זה לא מה שרגילים לשמוע מכותבים, אבל הסיפור המשפחתי הקטן שהשיר מתאר, נכתב כך ולא אחרת רק בזכות המוזיקה - כשאיפה, השראה ומגבלה יצירתית."
לעוד סיפורים מפתיעים על השירים האהובים – הצטרפו לקבוצה "הסיפור מאחורי"
יֶלֶד מֵכִין בַּסָּלוֹן שִׁעוּרִים בְּהִיסְטוֹרְיָה
הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ צִלְצוּל פַּעֲמוֹן
בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאָתוּנָה פּוֹלֶשֶׁת לִטְרוֹיָה
אַבָּא נִכְנָס עִם קֻפְסַת עוּגִיּוֹת וְעִתּוֹן
אִמָּא לְאַבָּא סוֹדוֹת עַל הָאֹזֶן לוֹחֶשֶׁת
יֶלֶד שׁוֹמֵעַ קְטַעִים בַּשִּׂיחָה
לְאַלֶכְּסַנְדֶר מוֹקְדּוֹן יֵשׁ אֶת חֲצִי הַיַּבֶּשֶׁת
אַבָּא אוֹמֵר שֶׁחֲצִי הַמַּשְׂכֹּרֶת הָלְכָה
וּבְתוֹךְ הַדַּפִּים שֶׁל הַזְּמַן שֶׁאָבַד
אֲנָשִׁים נִּגְמָרִים בְּרֶגַע אֶחָד
אִימְפֶּרְיוֹת נוֹפְלוֹת לְאַט
כָּל הַדְּבָרִים יִסְתַּדְּרוּ, כָּךְ אַבָּא מַרְגִּיעַ
אִמָּא עַכְשָׁו מְשִׁיבָה בְּחִיּוּךְ
חַיַּל הָאִימְפֶּרְיָה אֶל קְצֵה הַיַּבֶּשֶׁת מַגִּיעַ
יֶלֶד נִרְדָּם וְחוֹלֵם עַל קְרָבוֹת שֶׁהָיוּ
וּבְתוֹךְ הַדַּפִּים…
השיר 'אימפריות נופלות לאט' נכתב בזמן שניהלתי אמנותית את האלבום 'יורד נמוך' של דן תורן. חיפשתי דרך לגרום לדן להלחין לעצמו באופן יותר מלודי. לקחתי כהשראה את המנגינה של השורה הראשונה בשיר 'אמריקה' של פול סיימון וכתבתי בהתאם למנגינה ההיא את השורה הראשונה שעלתה בראשי: ילד מכין בסלון שיעורים בהיסטוריה.
מדובר במשפט אחד ארוך יחסית, בן 14 הברות, שעוד לא היה ידוע לי איך ולאן ימשיך. בשורה השנייה החלטתי להמחיש את הריכוז שלו (הוא לא שומע צלצול פעמון) וכשהגעתי לשורה השלישית קבעתי שכל שורה שלישית בבתים תכיל משפט המדבר על ההיסטוריה, אליה פולשת המציאות בשורה הרביעית.
כבר בשורה השלישית של הבית הראשון נתקלתי בבעיה. בשלב הזה התנתקתי מהמנגינה של פול סיימון ורציתי להגיע לסימטריה מוזיקלית בין השורות המקבילות (ראשונה ושלישית). המשפט שהיה אמור להיכתב שם היה "בה בשעה שספרטה פולשת לטרויה", אבל זה יצר משפט בן 13 הברות בלבד. החלטתי לכתוב 'אתונה', בניגוד למה שידעתי על האיליאדה של הומרוס (ולטובת המוזיקה של המילים). בהמשך חייו של השיר, זה עלה לי בהתכתבויות מרנינות עם מורות להיסטוריה.
באותו זמן חשבתי שאם מישהו ישים לזה לב, סימן שהשיר זכה להצלחה יוצאת דופן. מה שבאמת קרה, בסופו של דבר. בנוסף, אמרתי לעצמי שבראשו של ילד, מותר גם להתבלבל (מהדורה עתיקה ומאוירת של האיליאדה והאודיסאה לילדים, היתה מהספרים הפופולאריים אצלנו בבית, והבן שלי, דניאל, קרא ליוונים 'רומאים').
"אבא נכנס עם קופסת עוגיות ועיתון" היתה מבחינתי השורה שהסבירה לי את השיר תוך כדי כתיבתו. מכאן הגעתי להנגדה שבין המציאות היומיומית – בה אנשים נגמרים ברגע אחד – לבין האימפריות ההיסטוריות.
כשסיימתי לכתוב את השיר הזה, חשבתי שיש בו משהו יוצא דופן. לשמחתי, דן תורן באמת הלחין אותו מלודית וזה היה מה שעניין אותי בזמן ההוא. שנים אחרי שהשיר יצא לאור פגשתי ברחוב במקרה את חמי רודנר, שאמר לי "אני אדאג לזה שהרבה יותר אנשים יכירו את השיר הזה". אמר ועשה. השיר בביצועו נכנס למצעדים השנתיים ותפס מקום מכובד בין שירים אחרים לגמרי באופיים המילולי והמוזיקלי.
אולי זה לא מה שרגילים לשמוע מכותבים, אבל הסיפור המשפחתי הקטן שהשיר מתאר, נכתב כך ולא אחרת רק בזכות המוזיקה – כשאיפה, השראה ומגבלה יצירתית.
הביצוע המקורי של דן תורן באלבום 'יורד נמוך':
לעוד סיפורים מפתיעים על השירים האהובים – הצטרפו לקבוצה "הסיפור מאחורי"
כשיונה וולך הרגישה "הֲכִי רָע שֶׁאֶפְשָׁר"
ה"חד גדיא" הטורף של חוה אלברשטיין
תגובות על כתבה זו