מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מַעֲשֶׂה בְּלֶּפֶת!

הסיפור המפורסם ביותר של לוין קיפניס על "אליעזר והגזר" מוכר בכל בית בישראל, אך האם ידעתם שהסיפור נולד בכלל ברוסיה ורק "עלה" ארצה ושהמעשה בגזר הוא בעצם מעשה בלפת? כל התשובות בכתבה

הדר בן-יהודה | 27.11.17 |
Share
עטיפת הספר "אליעזר והגזר" עם איוריה של פזית מלר-דושי

מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
מַעֲשֶׂה בְּגֶזֶר!
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר.

גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר –
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר!
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר…

כולנו גדלנו על שיר-הסיפור של לוין קיפניס ולא פיקפקנו לרגע בכך שהיה גזר בגן הירק ושסבא אליעזר הוא זה שזרע אותו שם, אבל האם זו האמת? האם אתם בטוחים שזו האמת?

ובכן, לפני שנים רבות רבות, בארץ רחוקה רחוקה, הגזר של סבא אליעזר נולד בתור לפת! מעשייה רוסית בשם "הלפת הענקית" (Репка), שהתפרסמה בשנת 1863 באוסף שנערך על ידי אלכסנדר אפנאסייב, הייתה ההשראה ל"אליעזר והגזר" של לוין קיפניס, ולגרסאות רבות לסיפור שנכתבו בספרות הרוסית ואפשר שגם בספרות העולמית.

גרסה מאוירת יפהפיה שכתב טולסטוי ותירגם יהודה אטלס. איורים: נִיֵב שַׁרְקִי. הוצאת קרן, 2004

קיפניס, חתן פרס ישראל, משורר, סופר וצייר עברי, שעסק גם בחינוך ילדים, נולד ברוסיה ועלה לארץ בשנת 1913. הוא חיבר, תירגם ועיבד לא פחות מ-1300 יצירות: שירים, סיפורים קצרים וספרים. "אליעזר והגזר" מבוסס על הסיפור העממי הרוסי שקיפניס ודאי הכיר מילדותו וביקש לכתוב לו נוסח עברי. וכך זה היה, שבשנת 1929 בקובץ "מעשיות", פירסם קיפניס את הנוסח הראשון שלו לסיפור שנקרא: "סבא יפת והלפת".

לוין קיפניס, מתוך אתר מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים

הסיפור נפתח כך:

הָיֹה הָיוּ:
סַבָּא, סַבְתָּא, נֶכְדָּה,
כֶּלֶב נוֹבֵח, חָתוּל חֲבַרְבָּר,
וּבְחוֹר הָרִצְפָּה – עַכְבָּר.

הָלַך סַבָּא וְשָׁתַל בַּגַּן לֶפֶת.
עָלְתָה הַלֶּפֶת וְגָדְלָה עַד מְאֹד.

הָלַךְ סַבָּא לִשְׁלֹף אֶת הַלֶּפֶת.
הואּ מוֹשֶׁך – וְהִיא אֵינָה נִשְׁלֶפֶת!

מהדורה חדשה בהוצאת "גירסא דינקותא" של הסיפור "סבא יפת והלפת". איורים: ג'קי ירחי

קיפניס לא היה היחיד וגם לא הראשון שתירגם את הסיפור לעברית. קדם לו המחנך, המחבר והמתרגם שלמה ברמן שפירסם את הסיפור במקראה "גן הילדים" שנדפסה בהוצאת "תושיה", בוורשה, 1905. המקראה נועדה ללמד עברית את "פעוטות בני ישראל", מבני שש עד שמונה שנים. ברמן ביקש לעשות את הדבר בדרך קלה והדרגתית ולהגיש לילדים טקסטים מעניינים. הוא מצא שבמקראות הישנות "או שהעניינים הניתנים לפני הילדים הקטנים רציניים הם יותר מדי ואין מוח ילדים בני שש או שבע שנים סובלם" או שהם "חסרי כל רעיון" או שהם "פדגוגיים מדי". ברמן רצה לתת לילדים אפשרות לקרוא את הקטעים בעברית ולתרגמם "לשפה המדוברת בפיהם" – רוסית. הינה הגרסה של ברמן לסיפור הלפת. שימו לב למילה "שָׂבָה" שהופיעה בתרגום ההוא ושלא שרדה ועברה לעברית של ימינו שאליה אִמצנו באהבה דווקא את המילה "סבתא".

מתוך "גן הילדים" מאת שלמה ברמן, הוצאת "תושיה", ורשה, 1905

המשוררת והסופרת כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים, מרים ילן-שטקליס, תרגמה אף היא את הסיפור על הלפת שמתעקשת ואינה נתלשת בספרה "תפוחי העלומים" שבו הביאה אגדות-עם רוסיות שבחרה ותרגמה לעברית. הינה העמוד הראשון מתוך הגרסה שלה:

הלפת מתוך: "תפוחי העלומים", מרים ילן-שטקליס. אייר: נחום גוטמן. עם עובד, 1971

אז איך בסופו של דבר הפכה הלפת לגזר אתם ודאים תוהים? ובכן, כשפרסם לוין קיפניס את הסיפור על סבא יפת והלפת, הוא גילה במהרה שהלפת אינה די מוכרת בארץ. וכך, החליט קיפניס להחליף את הלפת לגזר ובהתאמה את סבא יפת לסבא אליעזר. את הגרסה החדשה הוא פרסם כעבור שנה ב-"גליונות", 1930. מאז הסיפור גם הולחן והומחז וזכה בארץ לחיים חדשים. קיפניס, שהכניס בו שינויים כה רבים, ודאי כבר ראה בו סיפור שלו.

ומאז, כולנו, מן הגדול אל הקטן, מסבא, סבתא ונכדה דרך הכלב, החתול והעכבר, "אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פּוֹשְׁטִים יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וּמוֹשְׁכִים בַּגֶזֶר" למען המטרה המשותפת. האם אתם מעלים בדעתכם איך היו נראים חיינו אילו כל השנים האלה היינו מגייסים את כל כוחנו כדי למשוך עם סבא יפת בלפת?

איור מתוך גרסה רוסית לסיפור

והינה שיר-הסיפור מתוך "רגע עם דודלי". האיכות לא במיטבה, אבל נעים להיזכר ברגע.

 

"אליעזר והגזר" אינו הסיפור היחיד שעובד מהספרות הרוסית לפני זמן כה רב עד ששכחנו בכלל שהוא הגיע מארץ רחוקה רחוקה ונולד בשפה אחרת. עוד סיפור כזה הוא המפוזר מכפר אז"ר של לאה גולדברג. כן, כן, הסיפור הזה:

אִישׁ אֶחָד הָיָה בָּעִיר,
כָּל תִּינוֹק אוֹתוֹ הִכִּיר:
זֶה הָאִישׁ הַמְפֻזָּר,
הַמְפֻזָּר מִכְּפַּר אֲזַ"ר.

אך על כך, בכתבה אחרת.

 

לקריאה נוספת

עוד על אליעזר והגזר באתר של חוקרת ספרות הילדים ד"ר שמעונה פוגל

כתבות נוספות

למוסקבה? למצרים? או לירושלים? גלגוליו של הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר

שיר זה ילדים לא יבינו אותו: מרים ילן-שטקליס על "דני גיבור"

"מסע הדג" – הטרגדיה של המאיירת היהודיה תום זיידמן-פרויד

הסיפור מאחורי "ידידי ברחוב ארנון" של לאה גולדברג

 

תגיות

הדר בן-יהודה

מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו.

לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו