עגנון, פיכמן וגדולי הסופרים דורשים: שמרו על השבת!

גדולי הסופרים מכל קצוות העם – חרדים, דתיים וחילונים – יצאו בשנת 1943 בקריאה נרגשת ומשותפת בכל עיתוני ארץ ישראל: השבת היא מקדש חיינו!

נתי גבאי | 27.11.17 |
Share

להלן כרוז שפרסמה "התייעצות הסופרים העבריים" בעיתוני ארץ ישראל ב-13 באוגוסט 1943. בין החותמים גדולי הסופרים ואנשי הרוח של התקופה מכל קצוות הארץ: דתיים וחילוניים כאחד. אנחנו מביאים לכם את הכרוז במלואו, ללא שינוי אות או מילה:

 

כרוז הסופרים למען השבת

אל היישוב!

בימי המשבר האלה לעם ישראל חשים אנו, יחד עם החרדה להצלת המוני הגולה ולביצור בנין הארץ, גם חרדת משנה לקיומם של קנייני הרוח של ישראל, אלה ששמרו על קיומו ונתנו טעם להתאבקותו בימי עוניו ואושרו כאחד.

מול האנדרלמוסיה הנשקפת לעולם בימי חילוף משמרות ומעבר משעבוד לשחרור, קרואים אנו למשמר כפול ומכופל על גאולתנו ופדות נפשנו.

הכרוז ב"המשקיף". לחצו על התמונה לכתבה המלאה

אחד הנכסים היקרים ביותר של ישראל, בגלוי ובטמיר כאחד, הוא יום השבת, מנוחתו וקדושתו. השבת היא מקדש חיינו ומשמר קיומנו.

מימין לשמאל: שמואל יוסף עגנון; דוד שמעונוביץ' (שמעוני). שניים מחותמי הכרוז (ארכיון ש"י עגנון)

עם שמירתה נשמרות עוד כמה חמדות גנוזות אחרות, עם פרצותיה רבות הפרצות גם בכמה שטחי חיים אחרים. עם עלייתה אנו מתעלים, עם ירידתה אנו יורדים. כאן קנה המידה לרום ושפל בחיינו. אין חיי משפחה תקינים בישראל בלי תיקונה של שבת.

השבת אינה פרט אלא כלל גדול, יסוד ועמוד ושורש שרשים. חשיבות עצומה נודעת לה מבחינה דתית לאומית כמו מבחינה סוציאלית אנושית עולמית. "שמור וזכור בדיבור אחד".

הכרוז ב"הצופה", לחצו על התמונה לכתבה המלאה

השבת, כיום מנוחה וקדושה, בעיר, בכפר, היא מן הסימנים המובהקים ביותר של ההווי העברי הלאומי. בהטשטש יום השבת יטושטשו עמו יחד כל חיינו הלאומיים לכל צורותיהם. יום השבת הוא אמת המידה לששת ימי המעשה.

שאלת השבת היא שיא, פסגה, ואל השיא הזה צריך להעפיל ולעלות בכל ימות החול, וקרבתה צריכה להיות מורגשת גם בחיי יום יום שלנו, גם בשטחים המלאים מהמורות, בורות ופחתים.

דוד שמעוני (שמענוביץ'). אחד החותמים. אוסף שבדרון

אנשי העמל והעבודה בתוכנו, חלוצי העם ומגיניו, ראשונים לכל מידה נשגבה לתחיית האומה בששון כבאסון, צריכים להיות גם מן הראשונים להכיר בטעות הקשה של זלזול וקלות ראש כלפי אחד הקניינים הנעלים ביותר של האומה – השבת. הם מיועדים וגם עתידים לשוב ולהבין, כי אין חיי אומה שלמים באין מנוחת השבת ביסודם.

אחד החותמים ד"ר יוסף קלוזנר. ארכיון שבדרון

שבת של ישראל לא היתה מעולם קניינה של איזו שכבה מיוחדת בלבד אלא קניינה של כל האומה לכל שכבותיה ושדרותיה. גם תחית השבת בישראל כיום, הקרנתה והפראתה, צריכה להיות על הרקע הכללי של האומה, בחיי העיר כבחיי שדה וכרם, בתעשייה כמו במסחר ובתחבורה, מצד גברים ונשים, מצד הורים ובני הנוער כאחד.

הגיעה השעה לשוב ולתקן את הפגמים, לשוב ולגדור את הפרצות, לשוב ולחנן את החן שנתמעט בישראל, לשוב ולהדליק בבתינו ובלבותינו נרה של שבת!

בשם התיעצות סופרים למען השבת

חברי הוועד הזמני:

ש.אסף, ר' בנימין, י. א. בראוור, י. ברנשטיין, ד. זכאי, י. טורץ, פ. לחובר, מ. ליפסון, ש"י עגנון, י. פיכמן, א. א. קאבאק, ש. קדרי, יוסף קלוזנר, א. קמינקה, א. שטיינמאן, ה. שטרוק, ד. שמענוביץ', פ. שניאורסון, ש. ז. שרגאי.

 

 כתבות נוספות

הסטודנטים נגד הקנצלר: משפטי סטודנטים פוליטיים באוניברסיטה העברית ב-1930

מה לא אהב המרצה בסמינריון שהגיש הסטודנט יהודה עמיחי?

מדינה לאומית או דו-לאומית? האספן הנודע ונשיא האוניברסיטה העברית מתווכחים

נתי גבאי

נתי גבאי, יליד 1981, נשוי ואב לליה ומיקה המתוקות ולסנסה, בוז'י ונלה החתולות.

לכתבות נוספות של נתי גבאי >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו