אנגליה של שייקספיר הייתה מדינה פרוטסטנטית צעירה שנאבקה להתבסס כממלכה עצמאית בעולם של מלחמות הדת הקשות בין הקתולים לפרוטסטנטים. היה זה עידן ששבר את הבריתות הישנות והחליף אותן בבריתות חדשות ומפתיעות. היה זה עולמה של המלכה הבתולה אליזבת, היה זה עולמו של רופאה האישי – היהודי הפורטוגזי רודריגו לופז – האדם שחוקרים רבים מאמינים שהיווה את ההשראה לשיילוק הבוגדני של הסוחר מוונציה.
רודריגו לופז, רופאה האישי של מלכת אנגליה. אמן לא ידוע.
עם הדרדרות היחסים בין ספרד ואנגליה, אשר הביאה את הארמדה הספרדית לפתחה של אנגליה בשנת 1588, קיבלה החתרנות הפוליטית באנגליה גוון ספרדי מובהק והאפיפיור, בעל בריתה ההדוק של ספרד במלחמת הצללים הזו, זכה לתפקיד האנטיכריסטוס החדש של אנגליה. אנגליה וספרד הפעילו סוכנים חשאים ומרגלים בכדי לפגוע ולסכל את תכניותיה הזדוניות של היריבה. עם השנים היה זה הרופא לופז, שהיה ידוע בחצר המלוכה כרופאה האישי של המלכה, אליזבת הראשונה, שמיצב את עצמו כשחקן מרכזי במלחמת הריגול.
המלכה הבתולה, אליזבת הראשונה לבית טיודור. אמן לא ידוע
רודריגו לופז היה החבר המפורסם ביותר בקהילת היהודים המומרים באנגליה האליזבתנית. עובדת היותו ממוצא פורטוגלי ושליטתו בשפות אירופאיות רבות, בנוסף על השכלתו כרופא, שירתה את לופז הגולה. בשנת 1588, שירת לופז שני אדונים: ויליאם ססיל – מי שהיה מיועציה הקרובים ביותר של המלכה, ואציל צעיר ופוחז בשם אסקס – הכוכב העולה בשמיה של אנגליה. שני האדונים ייצגו שני קצוות הפוכים ביחסם לספרד – בעוד ססיל ביקש לכונן שלום אמת, או לכל הפחות הפסקת אש יציבה, דחף אסקס לחידוש העוינות ולמלחמה.
לתוך הקלחת הזאת נכנס רודריגו לופז – בשליחות ססיל צווה רופאה האישי של המלכה לנהל עם הספרדים התכתבות סודית וענפה. מששכנע אותם בנאמנותו, התבקש על ידי הספרדים להרעיל את אליזבת תמורת סכומי עתק. עד היום חלוקים העוסקים בפרשה האם לופז שיטה בספרדים או שהתכוון לבצע את המעשה עבור הממון הרב שהובטח לו. בכל מקרה, בשנת 1594, יורטה ההתכתבות הסודית של לופז על ידי השירות החשאי האנגלי, ואסקס – שלא היה מודע לה עד כה, פנה כנגד בן חסותו ומיהר להציג את לופז כהתגלמות היהודי הבוגדני.
הרוזן אסקס, דמות המפתח שהביאה לנפילתו מחסד של לופז. צייר מרקוס גייררט הצעיר, שנת 1596
לאחר חקירה בעינויים ומשפט קצר, הורשע לופז בבגידה במלכה אליזבת ובממלכה האנגלית. רופאה האישי של המלכה הואשם לא רק בכך שביקש לרצוח את אליזבת, אלא לשנות את הסדר הדתי, תרבותי והחוקי של המדינה כולה. המלכה התקשתה לקבל את טיעוניו הנחרצים של אסקס כנגד לופז ולמרות שלא התערבה ישירות במשפט ובהרשעה, דחתה את ביצוע גזר הדין במשך מספר חודשים.
תחריט המתאר את רודריגו לופז משוחח עם אדם בשליחות ספרד. מאת פרדריך ון הולסן, שנת 1627
רק לאחר שהעביר אסקס ללא ידיעת המלכה את לופז ממצודת לונדון בוצע גזר הדין. לאחר שהושפל ב"צעדת בושה" – מנת חלקו של כל מורשע בבגידה – מצא את סופו בהוצאה להורג ראוותנית ופומבית. הוא נתלה עד שאבדה הכרתו, לאחר מכן הוצאו איבריו הפנימיים מגופו בעודו חי, ולבסוף, בותר גופו לארבעה חלקים, אשר נשרפו לאחר מכן.
כבר למעלה ממאה שנה (מאז המאמר של סידני לי משנת 1880) מזהים חוקרים את רודריגו לופז כדמות ההיסטורית ששימשה את שייקספיר ביצירת שיילוק הנתעב, יהודי תאב בצע שאינו בוחל בדבר כדי להשיג את זממו. אולם, בדיוק כמו בשאלת חפותו של לופז, כנראה שלעולם לא נדע.
המכתבים זורים אור חדש על אישיותו של צווייג, על יחסו ליהדות ולציונות ועל דעותיו על עולם המו"לות והספרות. במכתבים אפשר למצוא גם ראיה לכושר הניבוי של צווייג, שהצליח לחזות את עליית הנאציזם עשור לפני שאדולף היטלר אחז בשלטון.
מכתב ששלח הסופר שטפן צווייג אל הנס רוזנקרנץ. תרומת חנה יעקובסון
בעשרים ושישה מכתבים ושש גלויות ששלח הסופר משנת 1921 ועד שנת 1933 – סמוך לעליית הנאצים לשלטון – דן צווייג בשורה ארוכה של נושאים. היות שזיהה בצעיר כשרון כתיבה מרשים, הציע הסופר המבוגר תמיכה מקצועית, מוראלית ואפילו כלכלית: הוא סייע לרוזנקרנץ להקים הוצאה לאור, העביר לרשותו את תרגומה הגרמני של אשתו ליצירה "ז'אן דארק" מאת אנטול פרנס והשיא לו עצות רבות בנושאים שונים ומגוונים הנוגעים לחייו ככותב ואיש ספר.
בניגוד גמור למנהגו, דן צווייג עם רוזנקרנץ בנושאים רבים הקשורים ליהדות: כבר במכתב הראשון ששלח כתב, "אין דבר שאני שונא יותר מאשר הסגידה העצמית של העמים וסירובם להכיר במגוון של צורות עם ושל סוגי האדם ולחוותם כיופייה של ההוויה. מבחינת ההיסטוריה גרידא ברי לי כמובן שהיהדות משגשגת כעת מבחינה תרבותית ופורחת כפי שלא פרחה זה מאות בשנים. יתכן שזו ההתלקחות שלפני הדעיכה. יתכן שאין זה אלא הבזק קצר בפרץ השנאה העולמית…" בהמשך כתב צוויג כי "על היהודי להתגאות ביהדות שלו ולהתפאר בה – אך אין זה יאה להתרברב בהישגים שהשגת במו ידיך, לא כל שכן בהישגיו של גוף המוני והומוגני שאליו אתה משתייך… גם האנטישמיות, גם השנאה, גם השיסוע העצמי הם מרכיבים עתיקי יומין של גורלנו ההיסטורי – הבעייתי תמיד… אל לנו אפוא לחפש דרך החוצה; עלינו להיות אמיצים כדי להישאר בתוך גורלנו. אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחייה אותה".
הסופר שטפן צווייג בתמונה משנות העשרים
כשביקש רוזנקרנץ את דעתו של צווייג על האפשרות להגר לארץ ישראל ולתרום למאמץ הציוני להקמת מדינה יהודית, ביטל צווייג את האפשרות הזאת וטען שהוא אינו תומך ברעיון הציוני. באותו מכתב סיפר על חבר אחד שבנו עלה לארץ ונפטר בה ממחלת המלריה. מאז הפך האב ל'שבר כלי', לפי מילותיו של צווייג.
למרות הסתייגותו מהמפעל הציוני, העריץ צווייג את תיאודור הרצל ובאחד המכתבים כתב: "בימים האחרונים קראתי ביומניו של הרצל: כל כך גדול היה הרעיון, כל כך טהור, כל עוד היה חלום בלבד, נקי מפוליטיקה וסוציולוגיה… אנחנו, שהיינו קרובים אליו, היססנו למסור את כל חיינו בידיו… אמרתי לו שאיני יכול לעשות דבר כלשהו אלא בשלמות… האומנות והעולם כמכלול היו חשובים לי מכדי להתמסר ללאום ותו לא… לך לשם (לארץ ישראל) רק אם אתה מאמין, לא מתוך גועל מן העולם הגרמני הזה או מתוך טינה המחפשת מוצא בבריחה".
את המכתבים מסרה לספרייה הלאומית חנה יעקובסון, תושבת בת ים בת 92, בתו החורגת של רוזנקרנץ, שהיה נשוי לאמה. ד"ר סטפן ליט, מהספרייה הלאומית, מספר כי מדובר בתכתובת יוצאת דופן מסוגה, כיוון שבאותן שנים זכו רובם המכריע של הכותבים והמעריצים של הסופרים רק לתשובות לקוניות ממזכירי הסופרים הגדולים. רוב הסופרים כלל לא קראו את מכתבי מעריציהם. עוד מסביר ליט כי המכתבים שנתרמו לספרייה מוסיפים פיסות חשובות לפסיפס דמותו של צווייג בתור סופר בעל עין ביקורתית. בין שלל העצות שצווייג שוזר במכתביו הוא ממליץ לרוזנקרנץ: "למד עכשיו שפות! זה המפתח לחירות. מי יודע אולי תהיינה גרמניה ואירופה מחניקות כל כך, שהרוח החופשית לא תוכל לנשום בהן".
על אף העצות הטובות, התמיכה והסיוע הכספי מצווייג, רוזנקרץ לא הצליח לממש את שאיפותיו הספרותיות וב-1929 בית ההוצאה שלו נקלע לקשיים, כמו רבים מהעסקים באותה תקופה. בתחילת שנות השלושים נישא רוזנקרץ ובדצמבר 1933 עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל. לאחר כמה שנים התגייס לבריגדה היהודית ולחם בזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הוא חלה במחלת ריאות שממנה לא התאושש כל ימי חייו.
לאחר המלחמה התגרש רוזנקרנץ, שינה את שמו לחי עטרון ועבד בתור כתב בג'רוזלם פוסט ובעיתון הארץ. בתו החורגת, חנה יעקובסון, שמרה איתו על קשר במהלך כל השנים, גם לאחר שנפרד מאמה. יעקובסון סיפרה לאנשי הספרייה כי אביה החורג היה בעל השכלה רחבה וידע עצום בספרות ואמנות ושהוא התכתב עם סופרים נוספים ובהם תומאס מאן, קלאוס מן ופרנץ גולדשטיין. לא ידוע מה עלה בגורל מכתבים אלו. ב-25 באוקטובר 1956 התאבד רוזנקרנץ, כפי שעשה שטפן צווייג 14 שנים לפניו בגלות בברזיל.
תמונתו של הנס רוזנקרנץ, אשר שינה בארץ את שמו לחי עטרון
"תרומתה של יעקובסון לספרייה הלאומית היא מרגשת וחשובה, שכן היא מסייעת לנו להכיר טוב יותר את פועלו, אישיותו וכתיבתו של שטפן צווייג, שארכיונו נמצא בספרייה הלאומית. המכתבים האלה פותחים לחוקרים ולציבור הרחב המתעניין בסופר, צוהר נוסף לחייו הסוערים והמרתקים של אחד הסופרים החשובים והדגולים בעולם", אומר דוד בלומברג, יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית.
האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?
טיוטת מאמר של מנהיג ציוני רומני חשוב שופכת אור על ארגון משונה שקם בבריטניה בראשית המאה העשרים
פסיפס של שנים-עשר השבטים, בית הכנסת עץ יוסף בגבעת מרדכי, ירושלים
בארכיון הספרייה הלאומית התגלתה לאחרונה טיוטת מאמרו של אדולף שטרן, ובה מוקיע המנהיג הציוני הרומני החשוב ארגון חדש – הפדרציה העולמית של בני ישראל הבריטים (British-Israel World Federation).
אדולף שטרן (1848-1931)
והעמוד הראשון של טיוטת מאמרו כתב בשנים האחרונות לחייו
מריבות, פיצולים והתפרקות של קבוצות גדולים לקטנות יותר היא תופעה מוכרת ביהדות. אך במאמרו ביקש שטרן להתייחס לאיום חמור אחר שעלול להפיל בפח יהודים רבים. למרות השם התמים לכאורה, מזהיר שטרן בתחילת מאמרו, כי "מדובר בארגון נוצרי מבריטניה ומארה"ב, כלומר מהעולם האנגלו-סקסי, אשר בעזרת הוכחות היסטוריות-תנ"כיות, אתנוגרפיות, ארכאולוגיות ולשוניות יוצא מיסוד ההנחה, כי הבריטים (האנגלים) הם הצאצאים הישירים של עשרת השבטים האבודים של ישראל".
מהיכן צץ רעיון תמוה זה וכיצד ביקש שטרן להילחם בו?
מלכי אנגליה כיורשי דוד המלך
האמונה בקרב העמים הנוצרים שלפיה עמי אירופה הקדומים והשבטים הבריטים הם הצאצאים הישירים של עשרת השבטים האבודים קיימת לפחות מאז המאה ה-16. עקרונותיה שימשו בין היתר כבסיס לפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית בוותיקן. מאמיני הכת נקראים בני ישראל הבריטים.
הסמל של בני ישראל הבריטים
הספר "ישראל בבריטניה" מאת אלוף המשנה האנגלי ג'ון גרניאר שניסה להביא הוכחות "למוצא הישראלי" של "הגזע הבריטי". יצא לאור ב-1890
אך לא רק הנוצרים התעניינו בשבטים האבודים. בשנת 1644 סבר רבה של אמסטרדם, מנשה בן ישראל, בן ליהודים פורטוגזים בהולנד, כי ילידי אמריקה הדרומית הם צאצאי השבטים האבודים. הרב מנשה בן ישראל, שהיה מלא תקוות משיחיות יהודיות, הגיע למסקנות אלו בעקבות פגישתו עם יהודי מומר מספרד בשם אהרן לוי (אנטוניו דה מונטזינוס) שחזר מיערות הגשם בהרי הקורדילרה בחבל ארץ קיטו שבאקואדור וטען כי שם הוא נתקל באחד השבטים האבודים. כארבע שנים לאחר מכן פרסם הרב בן ישראל את ספרו "מקווה ישראל" ובו הציג כמבוא את סיפורו של אהרן לוי תחת הכותרת "מעשה רב מן אהרן לוי ספרדי".
הרב מנשה בן ישראל
יצירתו תורגמה לאנגלית בשנת 1652, הודפסה ולבסוף הוגשה לפרלמנט ולמועצת המדינה באנגליה. כוונתיו של הרב מנשה בן ישראל היו מצד אחד שיפור מעמדם של היהודים באנגליה על ידי הצבעה על מקור משותף ומצד שני זירוז תהליכי הגאולה דרך קיבוץ גלויות. אלא שכוונות הרב מנשה בן ישראל הוצאו מהקשרן והספר נתן ככל הנראה תנופה חדשה והצדקה נוספת לאימפריאליזם הבריטי בשינוי כותרת. איחוד במקום כיבוש. אם עד אז היו האיים הבריטיים הגבול אליו הגיעו עשרת השבטים על ידי כיבוש, מכאן והלאה יהיה איכלוס יבשת אמריקה מין התאחדות מחדש של השבטים שהתפזרו במהלך מאות השנים.
העמוד הראשון של המבוא "מעשה רב מן אהרן לוי ספרדי" שפורסם בערך ב-1648.
יש לשים לב, כי המחבר, הרב מנשה בן ישראל, הזכיר את הרי הקורדילרה בהקשר של "מערב הודו", על אף שהיבשה החדשה מוזכרת בשם "אמריקה" על ידי מרטין ולדזמילר, פרופסור לגאוגרפיה כבר ב-1507.
הדף האחרון של המבוא "מעשה רב מן אהרן לוי ספרדי" והדף הראשון של "מקווה ישראל".
בחלוף השנים, מתוך מחלוקות ורעיונות גנאולוגיים מגוונים של הפילוגים בקרב מאמיני הכת "בני ישראל הבריטים" התגבש הצורך להתמסדות הרעיון. לכן, ב-1919 הוקמה הפדרציה העולמית של בני ישראל הבריטים British(Israel World Federation)) שהמשיכה את המסורת כי חלק מעמי אירופה ובעיקר האנגלים, הם בני ישראל האמיתים על בסיס הבטחתו של ה' ליעקב "ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו" (בספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק י"א).
בטרם יחשוף את השקר הגדול העומד בלב הפדרציה, שוטח שטרן את עיקרי ההתאגדות האנגלו-אמריקנית: מלכי אנגליה הם יורשי דוד המלך ולפיכך האימפרייה הבריטית נועדה לשלוט בירושלים המשוחררת. חמישה עשר מיליון היהודים שבעולם אינם בני (ממלכת) ישראל, אלא יהודים צאצאי (ממלכת) יהודה."
הפדרציה העולמית של בני ישראל הבריטים מבדילה בין ממלכת יהודה הדרומית ובין ממלכת ישראל הצפונית. לטענתה, הן גולי ממלכת ישראל לאשור והן רוב גולי ממלכת יהודה לבבל, לא שבו אל מולדתם, אלא סללו את דרכם לאירופה בנפרד בהפרש של כמאה ושלושים שנה ביניהם. רק מעטים מגולי ממלכת יהודה חזרו לגבולם מגלות בבל ותרמו לבניית הבית השני. הם אבות העם היהודי. לעומת זאת, שבטי ישראל הנקראים גם בני יצחק, בנדידתם לאירופה הפכו לשבטים הסקסונים. והנה גם ההוכחה הלשונית האתימולוגית לכך:
Saxon < Sacs-son < Isaacs son
לטענתה של הפדרציה שבט בנימין נפרד משבט יהודה כתוצאה מחורבן בית שני והגיע אל חופי האיים הבריטיים בתור נורמנדים כמה מאות שנים לאחר הסקסונים. ובאופן זה, באמצעות איחוד שבט דן עם השבט של בני יצחק (הסקסונים) הפכה המושבה המאוחדת (בריטניה) לעם ישראל האמיתי אשר בו התגשמה הנבואה התנ"כית "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככובי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער אויביו" (בראשית כ"ב, י"ז).
באשר להצדקת מוצאם של מלכי אנגליה, מסופר כי בתו של מלך צדקיהו בן יאשיהו, היורשת החוקית של אביה הגיעה לבריטניה שם הצליחה להחיות את בית המלוכה של זרע דוד. האומה שמקרבה קמו המלכים האלה, היא העם הבריטי אשר בחלוף השנים התרחב לחבר עמים גדול שלבסוף הכריז על חוקת האימפריה בכנס הממלכתי ב-1926. לפי חוקה זאת, כל עם יכול להתאחד עם האימפריה בשמירה על עצמאותו.
במאמרו הצביע שטרן גם על יחס הפדרציה לארץ ישראל ולתפקידה של בריטניה בפלשתינה. בעוד שהצהרת בלפור שאפה להקמת בית לאומי וכתב המנדט אפילו כיוון לשלטון עצמי יהודי, הפדרציה ראתה את עצמה כיורשת הבלעדית של שטח זה. לא לצאצאי ישמעאל, לערבים ולא ליהודים זכות על האדמה.
"המרכז הדתי של (בני) ישראל הוא עדיין בירושלים, שמבחינה גיאוגרפית לא ממוקמת בפלשתינה, אלא באיים הבריטים… ציון היא עדיין מקום כס המלוכה של דוד ונמצאת עדיין בעיר המלך הגדול, אלא שכעת לא בפלשתינה, אלא באיים הבריטיים יחד עם שבטו של דוד" כך ציטט שטרן את William Pascoe Goard סגן נשיא הפדרציה שכתב את דבריו אלה בעתון The National Message and Banner באוקטובר 1929.
בתמונה: (1863-1937) William Pascoe Goard
שטרן מצטט מאמר אחר מנובמבר 1929 של אותו עיתון שדן בנושא זהותם של היהודים והערבים. באשר לשאלה מיהם היהודים, מסביר כותב המאמר David Gilbert: "ראשית כל, כל הבריטים הם לא יהודים. …. אחד עשר השבטים לא חזרו כפי המתואר על ידי עזרא ונחמיה. תווי הפנים של היהודי אינם תווי פנים ישראליים, מכיוון שבני שבט יהודה התחתנו עם בני עובדי אלילים, ויש להם יותר פנים סוריות מאשר ישראליות. לכן, לבני ישראל הבריטים, צאצאי ישראל, אין קלסתר פנים זה." אותו כתב עיתון שואל את השאלה הרטורית: "מה אנו בריטים מחפשים בפלשתינה?" ועונה "קיבלנו את המנדט מכוח עליון יותר מאשר חבר הלאומים! ב-11 בדצמבר 1917 הוצב לורד אלנבי על הר ציון ונאם לפני כוחות הצבא, וכנראה בקרב כוחות אלה היו נציגי שבטי ישראל. לפני אלף ומאתיים שנה, שלושה צלבים נראו, משתקפים בשמים, ובמרכז עמד המלך. בירושלים, דגל הצלבים הכחולים חצה את ירושלים, סמל האימפריה הגדולה ביותר שהעולם הכיר אי פעם. יש לנו מה לחפש בירושלים."
אם כך, שטרן שאל את עצמו, מהי משמעות הפדרציה עבור הציונות? ובכן, מצד אחד היא מהווה יתרון, מצד שני היא מהווה סכנה היתרון מתבטא בשחרורה של ירושלים מהשלטון הטורקי ואילו הסכנה נשקפת ברצונה של הפדרציה לאחוז בכוח במנדט. אלא ששטרן הטיל ספק בהצלחתה של האוטופיה הדתית הזאת שלפיה פלשתינה שייכת למלך אנגליה ולאימפריה הבריטית וקיווה להתנגדות למנדט בקרב המפלגות הבריטיות. רבים התעניינו בעם היהודי – כתב שטרן – החל מאוליבר קרומוול ועד הלורד בלפור. מטרתה של הפדרציה היא לא הקמת בית לאומי יהודי, אלא בניית זהות ותרבות יהודית לצד התושבים המקומיים ללא הגדלת מספר היהודים בארץ ובכך הוציאה מהקשרה את הצהרת בלפור.
"רחבת בית המקדש" במילותיו של התיאולוג והחוקר הגרמני גוסטב לדמן. הר הבית בתצלומי אוויר
המלחמות הקטלניות והעקובות ביותר מדם מהוות לא פעם זרז להתקדמות טכנולוגית, ומלחמת העולם הראשונה לא הייתה יוצא דופן מבחינה זו: פיתוח של פצצות חדישות, השימוש הצבאי הראשון בטנקים (עדיין רק ככלי תחבורה ולא ככלי נשק), הלהביור הצבאי הראשון ועוד ועוד. בכל מקום אליו הגיעה המלחמה שינו הקרבות את מציאות החיים באזור: הפגזים צילקו את שדות הקרב, השוחות את תוואי האדמה ומרבית האימפריות עתיקות היומין שלחמו בה קרסו במהלכה או בסופה לבלי שוב.
ארץ ישראל אמנם לא הייתה זירת הקרב הקטלנית ביותר, אך גם בה שינתה המלחמה את החיים מן היסוד וייבאה לאזור כמה מהפיתוחים הטכנולוגיים של אירופה. דוגמה לאחד מאותם פיתוחים נמצא במקום לא צפוי: ספר בשם "מאה תצלומי אוויר של פלסטין" שהוציא לאור התיאולוג הגרמני גוסטב דלמן.
גוסטב דלמן במדי הצבא הגרמני
תצלומי אוויר בשירות התיאולוגיה הנוצרית
העניין העצום של דלמן בארץ התנ"ך וכל שקשור בה הוביל אותו לשורה ארוכה של תחומי מחקר: לאורך חייו הארוכים חקר התיאולוג הגרמני את ההיסטוריה היהודית, את הארכיאולוגיה של תקופת המקרא ואת הלשון של תושבי הארץ וסביבותיה. אך דלמן התעמק לא רק בתנ"ך ובברית החדשה, אלא שלט גם בספרות היהודית של תקופת בית שני ואחריה. בשנת 1902 נמנה התיאולוג בין מקימיו של "המכון הגרמני האוונגלי למחקר עתיקות ארץ הקודש בירושלים" – מכון שעמד בראשו עד שנת 1917, ושקיים עד ימינו.
לא רק התרבות האנושית של תקופת התנ"ך עניינה את דלמן, הוא חקר אף את הנופים, החי והצומח של הארץ. הוא האמין בכל ליבו כי רק הבנה מקיפה ככל האפשר של הטבע ובני האדם החיים בארץ הקודש תאפשר לתיאולוגים להבין ולפרש נכונה את כתבי הקודש שהעניק האל לברואיו. לצורך זה כתב ותיעד דלמן באלפי תמונות ומילים את ארץ ישראל.
בשנת 1925, איגד דלמן בספרו מאה תצלומי אוויר שביצעה טייסת 304, היא טייסת בוואריה של הצבא הגרמני. כל התצלומים שאוגדו צולמו בין השנים 1918-1917, משמע, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה – חלקם לאחר כיבוש ירושלים בידיי הבריטים. מדובר ככל הנראה בתצלומי האוויר הראשונים של ארץ ישראל, או לכל הפחות – מהראשונים שבוצעו אי פעם בארץ.
תצלום אווירי של ירושלים מצידה הדרום-מזרחי
תמונה זו מצגיה שקף שמוצמד מעל למפה הקודמת כדי לציין מה ניתן ללמוד מהאוויר על מקומות מתקופת התנ"ך
בית לחם מדרום
צפת ממעוף הציפור
גם כשתפקד כמשמר ועורך – מלאכה שבאה לידיי הביטוי השלם ביותר בספר שהוציא לאור בשנת 1925, ניכרת טביעת האצבע של חוקר ארץ התנ"ך היטב בספר. דלמן משתמש במאה התצלומים המופיעים בספר כבמראה אל העבר, ותוהה מה מלמד אותנו תוואי השטח על עולמם של ישו והנביאים. עובדה זו מובילה את דלמן לבחירות עריכה מעניינות: כפי שציין פרופ' בנימין זאב קדר בספרו 'מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל', "דלמן, שחקר את ארץ-ישראל… לא מצא לנכון להביא תמונות של היישובים היהודיים החדשים."
חיפה והכרמל, אך לא תל אביב ויישובים חדשים אחרים
לא כל התמונות בספר צולמו מהאוויר, לדוגמה תמונה של טבריה מן הקרקע
יהיה זה תמים מצדנו לקבוע שדלמן היה חוקר א-פוליטי המעוניין אך ורק בעבר. בתור המנהל הראשון של המכון שהקים, סייע דלמן לאימפריה הגרמנית להעמיק את חדירתה למזרח התיכון תחת אצטלה דתית-נוצרית. אפשר שבזמן פרסום ספרו בשנת 1925, כמעט עשור מאז קריסתן של האימפריות העות'מאנית והגרמנית, זנח דלמן (כפי שזנחו גרמנים רבים בני דורו) את שאיפותיהם האימפריאליסטיות בנוגע למזרח התיכון. אם כי את הסקרנות ואת האהבה שלו לארץ התנ"ך לא זנח דלמן עד מותו בשנת 1941.
רודריגו לופז, רופאה האישי של מלכת אנגליה. אמן לא ידוע.
המלכה הבתולה, אליזבת הראשונה לבית טיודור. אמן לא ידוע
הרוזן אסקס, דמות המפתח שהביאה לנפילתו מחסד של לופז. צייר מרקוס גייררט הצעיר, שנת 1596
בית לחם מדרום
